מאמר זה נכתב לכבוד יום ירושלים, אותו נציין בשבוע הבא. ובו אני מבקש לעורר את השאלה הבאה: ירושלים עיר הקודש, והר המוריה - האם היו קדושים מאז ומעולם, או שמא קדושים הם בשל העקידה (ואולי סיפורים אחרים כמפורט במדרשי חז"ל)?
הר המוריה הוא ההר בו עקד אברהם את יצחק בנו. הוא ה"מקום" עליו אמר אברהם "ה' יראה, אשר ייאמר היום, בהר ה' ייראה" (בראשית כב יד); ולפי פשט הדברים, אברהם דרש שמקום זה יהיה אות ומופת בעתיד, והוא הוא יהיה המקום אשר יבחר ה'. ואכן במקום זה נבנה בית המקדש, שהוא סמל ליראת אלוקים ולאהבתו, שבאו לידי ביטוי במיוחד במעשה זה, מעשה העקידה.
עדיין נשאלת השאלה: האנרגיות המיוחדות של הר המוריה, האם הן נובעות ממעשה האדם (אברהם), או שמא הקב"ה בחר בו באופן שרירותי, השרה את שכינתו עליו ואז זימן את אברהם לקדשו בניסיון זה? הרי קודם למעשה העקידה, היה עניין של בחירה - בחירת הר. הבחירה הזאת העניקה להר המוריה איכויות מסוימות שלא היו בהרים אחרים, וזאת עוד לפני מעשה העקידה.
שאלה זו מביאה אותנו לשאלה נוספת, והיא - מה קובע - האדם או המקום? האנרגיות הטובות (או הרעות) שאנו מרגישים במקום מסוים, האם הן תוצר של המקום, או שהן תוצר של האדם המתגורר בו?
אין ספק, שלמקום יש אנרגיות משלו - הנוף, תנאי האקלים, האדמה, הצמחיה, וכדומה - משפיעים מאוד על אורח החיים, על מבנה הגוף (ומה לנו יותר מהסיפור על החוצפן שניסה להרגיז את הילל הזקן ושאל אותו שאלות המתייחסות לתכונות של תושבים באיזורים מסוימים על פני כדור הארץ (מסכת שבת ל:-לא. - לסיפור המלא ראו סוף המאמר)), על מזגם (קר, מסתגר בבית או חברותי, סוער) ועל מקצועותיהם וחוסנם של אלה המתגוררים בו (דייגים, יורדי ים, סוחרים, עובדי מכרות וכו' וכו'). באופן זה, המקום משפיע על האדם.
אולם מאידך, האדם והחברה יוצרים אנרגיות משלהם, המשפיעות על המקום. דבר זה למדנו עוד בפרשת נח, כיצד השחיתות של האדם השחיתה גם את הארץ: "ותישחת הארץ לפני האלוהים, ותימלא הארץ חמס. וירא אלוהים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" (בראשית ו, יא-יב), ומסבירים המפרשים, שאת המלה "ארץ" יש לפרש כפשוטה: האדמה החלה להוציא פירות מוזרים וכו'.
האם סדום היתה מעיקרה מקום שלילי? או שמא התושבים גרמו לאנרגיות כאלה שהיה צריך להפוך אותה? ולהבדיל, האם ירושלים מלכתחילה היתה מקום קדוש, או שמא הפכה להיות כזאת בזכות מעשהו של אברהם?
ובפרשת בחוקותיי, אותה נקרא השבוע: - האם הברכה "הארץ תתן יבולה", תתקיים מכיוון שהקב"ה יתן שכר מלמעלה על שמירת המצוות, או שמא פעילותו הברוכה של האדם - המפורטת בפרשה, והכוללת מעשי חסד, כגון: השמיטה (מנוחה לארץ), העזרה לזולת ("כי ימוך אחיך... והחזקת בו") ומעשי חסד אלה ואחרים - הם הם שיעניקו גם לאדמה, לעץ השדה, לשמיים ולחיות אנרגיות של חסד, ולכן גם הם (השמים, הארץ והחיות) ישפיעו שפע?
אמנם הדברים משולבים, אולם בסופו של דבר, נראה לי כי העיקר תלוי בהתנהגות האדם, וזה מכוח עיקרון הבחירה החופשית. הפוטנציאל הטוב והרע קיים בכל מקום; עדיין המקום זקוק לאדם שיגלה אותו. מצינו מקומות שוממים שהפכו לגן פורח, ומקומות אחרים שהוחרבו - ולאחר מכן אף נבנו מחדש. אמנם (וראו להלן) יש מקומות עם פוטנציאל רב יותר (כמובן - תלוי למה; יש פוטנציאל תיירותי, יש פוטנציאל חקלאי, למגורים וכו'), אולם בלא האדם שיממש אותו, גם פוטנציאל רב אין בו מאומה.
לאנשים היודעים להפוך שממה לגן פורח קוראים "יזמים". לפני שהם מגיעים, אף אחד לא מוכן להשקיע מאומה במקום. ולאחר שהגיעו, כולם מצטערים שלא היה להם השכל להקדים ולהשקיע.... ו-כן..., נכון, יש יזמים שמסוגלים גם להחריב...
הר המוריה, כמו הר סיני, כמו מערת המכפלה היו זקוקים למעשה האדם על מנת להתגלות - ליזמים כמו אברהם אבינו שכבש את הקרקע וקידש את הר המוריה, ליצחק, שחפר את בארות המים, ליעקב, ליוסף, למשה שקיבל את השליחות, לדוד ועוד ועוד אחרים שאין זה המקום להרחיב עליהם.
ונסיים בסיפור ידוע, שבא חסיד אחד לאדמו"ר "צמח צדק" וביקש ממנו ברכה לעלות לארץ ישראל. והורה לו האדמו"ר: "עשה כאן ארץ ישראל". וכמובן שיש עומק בדבר ואין הדברים פשוטים, אולם נראה לי שבפשט הדברים, האדמו"ר הסביר לחסיד בעדינות, כי הוא מפספס את הנקודה. לפעמים אדם זורק את הכל וחושב שבמקום אחר ימצא את הישועה ואת העליה הרוחנית, או את השפע הכלכלי שהוא מחפש ("משנה מקום - משנה מזל": "שנה מקומך; פעמים ששינוי המקום גורם!" תלמוד ירושלמי שבת ו ט). אם זו הכוונה, מסביר לו האדמו"ר - שגם כאן אתה מסוגל להגיע לגבהים. גם כאן אתה מסוגל למצות את הפוטנציאל שאתה מבקש למצות בארץ ישראל, ולכן "אל תתלהב", בשביל מה שאתה מבקש, אתה לא צריך לרוץ עד שם ולהפוך את החיים שלך ושל אשתך (זאת להבדיל מאברהם, שמיצה את הפוטנציאל במקום בו היה, ושליחותו היתה דווקא לגלות את הפוטנציאל של ארץ ישראל, ומניסיון ההליכה לארץ ישראל לומדים חז"ל כי "משנה מקום משנה מזל").
למדנו, כי גם מקום שהוא בבחינת "אבן מאסו הבונים", עשוי להפוך ל"ראש פינה".
* * *
מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה (התערבו), אמרו: "כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז". אמר אחד מהם: "אני אקניטנו". אותו היום ערב שבת היה, והלל חפף את ראשו. הלך ועבר על פתח ביתו, אמר: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?" נתעטף ויצא לקראתו.
אמר לו: "בני, מה אתה מבקש?" אמר לו: "שאלה יש לי לשאול",
אמר לו: שאל בני, שאל!" - "מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות?"
אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להן חיות פיקחות".
הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?"
נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו: "בני, מה אתה מבקש?"
אמר לו: "שאלה יש לי לשאול".
אמר לו: "שאל בני, שאל!" - "מפני מה עיניהן של תרמודין טרוטות?"
אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין החולות".
הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?"
נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: "בני מה אתה מבקש?,
אמר לו: "שאלה יש לי לשאול", אמר לו: "שאל בני, שאל!"
"מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות?"
אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין בצעי המים".
אמר לו: "שאלות הרבה יש לי לשאול, ומתירא אני שמא תכעס".
נתעטף וישב לפניו. אמר לו: "כל שאלות שיש לך לשאול, שאל!".
אמר לו: "אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל?"
אמר לו: הן.
אמר לו: "אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל"
אמר לו: "בני מפני מה?"
אמר לו: "מפני שאבדתי על ידך ד' מאות זוז"
אמר לו: "הוי זהיר ברוחך כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והלל לא יקפיד"
ד"ר שי שגב, עו"ד ונוטריון - ייעוץ משפטי, מקרקעין, ירושות, חברות, משפט מסחרי מרצה במשפטים ובתחומים נוספים מעביר סדנאות בתחומים: זוגיות, חינוך, העצמה אישית לתגובות / שאלות: dr.shay.segev@gmail.com לבלוג שלי: http://segevlaw.blogspot.com/ לאתר הסדנאות שלי: http://sites.google.com/site/mysadna/>
