סאדהאנה פאדה- מתוך אור על היוגה סוטרה של פטנג'אלי 

סאדהאנה פאדה- מתוך אור על היוגה סוטרה של פטנג'אלי. תרגום: ניבי עופר בפרק הזה פטנג'לי מציג את הקריה-יוגה (kriyayoga), היוגה של הפעולה. היא נותנת לנו את המשמעת הפרקטית על מנת שנוכל להעפיל אל הגבהים הרוחניים. ארבעת הפרקים של היוגה סוטרה משקפים ארבעה סוגים של משמעת ותרגול, איכויות או היבטים המשתנים בהתאם להתפתחות האינטילגנציה והתודעה של כל מתרגל, סאדהאקה. סאדהאנה - זו משמעת הנרתמת למען השגת מטרה מסוימת. אביאסה - זהו תרגול חוזר המבוצע תוך התבוננות ורפלקסיה. קריה - או פעולה, משמעותה גם ביצוע מושלם המלווה בלימוד וחקירה. כך, שלושת המושגים הללו משמעותם אחת. הסדהאקה, המתרגל, הוא זה אשר מעסיק את המיינד והאינטיליגנציה בתרגול בצורה מיומנת בחתירה אל עבר מטרה רוחנית. פטנג'לי מציע בפרק הזה שיטת תרגול המתחילה עם אברי הפעולה והחושים. הוא נותן את האמצעים הפרקטיים להתחיל במסע אל היוגה, אל הגילוי של העצמי. בפרק הזה מדובר על זיכוך הגוף והחושים, השכבות הנראות של הנשמה, בעבודה כלפי פנים מן הגס אל העדין ביותר. בפרק זה פטנג'לי מדריך אותנו כיצד עלינו להתקדם מן החסרונות שלנו אל עבר השחרור דרך התרגול המסור של היוגה. פרק זה, שעשוי לשמש כמדריך רוחני לכל אחד, הוא מתנתו לאנושות. לקריה-יוגה, היוגה של הפעולה, יש שלוש שכבות: טאפאס, סוואדיהאיה ואישווארא פראנידהאנה. טאפס - תשוקה בוערת לתרגול היוגה ומאמץ אינטנסיבי בתרגול. לסוואדיהאיא - שני הבטים: לימוד הכתבים וחקר העצמי, מן הגוף אל העצמי הפנימי. אישווארא פראנידהאנה - היא האמונה באלוהים וההתמסרות אליו. פעולת ההתמסרות מלמדת ענווה. כששלושה ההיבטים הללו של קריה-יוגה מתקיימים בכנות, ניתן להתגבר על סבלות החיים, ולחוות את מצב הסמהאדי. סבל, מכאוב (klesas) לסבל יש חמישה גורמים: בורות או חוסר חוכמה והבנה (אי-ידיעה) (avidya); גאווה או אגואיזם (asmita); היקשרות (raga); דחיה (dvesa); ופחד מן המוות או דבקות בחיים (abhinivesa). השניים הראשונים הם פגמים אינטלקטואלים, השניים הבאים רגשיים, והשניים האחרונים הם אינסטינקטים. הם יכולים להיות חבויים או אקטיבים, במידות שונות. אווידיה - בורות, אי-ידיעה/תבונה היא קרקע פוריה לצמיחתם של מכאובים. למשל: זיהוי החולף כקבוע, הלא טהור כטהור, כאב כעונג ותענגות העולם הזה כאושר. זיהוי האגו האינדוידואלי עם הנשמה (היא העצמי, או ה"רואה) הוא אסמיטה. עידוד או סיפוק של תשוקות היא ראג'א. כשהתשוקות אינן מסופקות , תסכול וצער מצמיח שנאה. זוהי הדחיה. התשוקה לחיות לנצח ולשמור על העצמי האינדוידואלי היא אבהיניווסה. השגת שחרור מתשוקה זו היא קשה מאד אפילו לחכם ביותר. אווידיה היא אם המכאובים, ואבהיניבסה היא אחד מצאצאיה. על פי חוק הקארמה, החוק האוניברסלי של סיבה ותוצאה, כל הפעולות שלנו משפיעות ומעצבות את ההווה והעתיד שלנו, לטוב או לרע. פירות הפעולות יכולים להגיע מיד, מאוחר יותר בחיים האלה או בחיים הבאים. הן קובעות את הלידה, משך החיים וההתנסויות שנעבור. האדם החכם משתחרר גם מעונג וגם מסבל, אך פירות הפעולה ממשיכים ללכוד את האנשים הרגילים. איך להקטין מכאובים פטנג'לי מדבר על טיפוח יחס של היעדר תשוקה כלפי עונג וכאב כאחד באמצעות תרגול של מדיטציה המביא לשחרור. הוא מתאר בפרטים את שמונת שלבי היוגה. ההליכה בנתיב זה מסייעת להימנע ממכאובים נסתרים שעלולים לצוף ולעלות כאשר הבריאות הפיזית, האנרגיה והשקט הנפשי מופרים. מכך משתמע שנתיב היוגה מתאים לכולם, ומאפשר ולבריאים וללא בריאים כאד לפתח את הכוח להילחם במחלות פיזיות ומנטליות. גורמי המכאוב הגורם המרכזי למכאוב הוא אווידיה - חוסר ידיעה (avidya): חוסר היכולת להבין את ההפרדה בין הרואה והנראה, פורושה ופרקריטי. העולם החיצוני מושך אותנו, ומייצר אצלנו תשוקות. חוסר הסיפוק הבלתי נמנע של תשוקות אלה יוצר כאב, החונק את הקיום הפנימי שלנו. ניתן לחוות את הטבע (פרקריטי) בשני אופנים: למען ההנאה והעונג - bhoga; ולמען שחרור - yoga. דרך היוגה מורכבת משניים: מתרגול - abhyasa, נתיב אבולוציוני של התקדמות; ומאי-היקשרות או ויתור - vairagya, נתיב אינבולוציוני, הימנעות מפירות הפעולה והיקשרות לענייני העולם הזה. הקוסמולוגיה של הטבע בפילוסופית הסאנקיה מוסבר היטב תהליך האבולוציה והאנטראקציה בין הרוח והחומר, המהות והצורה. כדי לעקוב אחר האבולוציה של הטבע מן העדין ביותר אל המניפיסטציה הגסה ביותר שלו, יש להתחיל משורש הטבע, מולה-פרקרטי. בשלב התפתחות זה הטבע היה אינסופי, ללא כל אפיון וחסר הפרדות. שלב זה נקרה א-לינגה, חסר סימן, וניתן לתפוש אותו רק באינטואיציה. שלוש האיכויות של הטבע (הגונות) נמצאו אז באיזון מושלם. שורש הטבע מתפתח אל השלב הפנומנלי, הנקרא לינגה, בעל סימן. בנקודה זו הפרעה כלשהי מתרחשת בגונות וזו יוצרת את אופיו הפעיל של הטבע כשתמיד אחת מן הגונות תרצה לגבור על שתי האחרות כך שתמיד היחס ביניהן יהיה לא פרופורציונלי. השלב הראשוני של עולם התופעות הוא מאהאט, האנטיליגנציה הקוסמית. מאהאט הוא "העקרון הגדול", המגלם את כוחו הפועל של הטבע, חסר אובייקט או סובייקט, הבורא וההורס. הטבע ממשיך להתפתח ומגיע לשלב הנקרא אויווסה (avivesa) - אוניברסלי, שיכול להיות מובן על ידי האנטלקטי בלבד. לשלב זה שייכות התכונות העדינות של חמשת האלמנטים, שניתן להשוותם למבנה האינפרא-אטומי של האלמנטים, וברמה בסיסית ניתן להסבירם כאיכות הריח הנמצאת באדמה, הטעם הנמצא במים, המראה או הצורה הנמצאת באש, המגע באוויר, והקול באתר. גם עקרון ה"אני" שייך לשלב זה. בשלב הסופי, ויששה (visesa) הטבע הוא ספציפי ונגלה והוא כולל את חמשת האלמנטים, חמשת אברי החישה (אוזניים, עיניים, אף, לשון ועור), חמישה אברי הפעולה (זרועות, רגליים, פה, אברי רביה ואברי הפרשה) והמיינד הוא החוש האחד-עשר. כך שבסך הכל ישנם עשרים וארבע עקרונות (tattvas) של הטבע. והעקרון העשרים וחמישה הוא פורושה, האטמן, הנשמה. פורושה מחלחל לטבע והוא מעבר לו, ללא שהוא שייך אליו. כשפורושה ממריץ את העקרונות האחרים לפעילות, זהו הנתיב האבולוציוני. הנסיגה שלו מן הטבע, היא הנתיב האינבולוציוני. האופן שבו הפורושה והפרקרטי נפגשים יכול להיות חיובי ולהביא לאושר ועלול להיות שלילי ולגרור תוצאות שליליות ומכאוב. הפורושה יכול להנחות את פרקרטי, הטבע, כדי שהפעילות המתמדת שלו, אבולוציונית או אינבולוציונית, תתרחש בתוך מסגרת של משמעת לעבר הכיוון הנכון. שישה עשר העקרונות של ויששה (visesa) הם: חמשת היסודות, חמשת החושים וחמשת אברי הפעולה, והתודעה. הם נפרדים וניתנים להגדרה. בשלב הא-ויששה (avisesa) חמשת ה-tanmatras, האיכויות העדינות: ריח, טעם, מראה או צורה, מגע וצליל, ואהמקרה - האגו, הן אינן נפרדות ואינן ניתנות להגדרה עם זאת הן קיימות כישויות בפני עצמן. מבין הגונות, ברמה החומרית של הבריאה, טאמאס היא חזקה יותר מראג'אס וסאטווה; אולם ברמה הפסיכו-חושית ראג'אס וסאטווה הן השולטות. האנטראקציה של הגונות עם שישה עשר העקרונות מעצבת את הגורל שלנו בהתאם לפעולות שלנו. התנסויות החיים שלנו נובעות מההתגלמויות של הטבע, בחלקן של מכאוב ובחלקן של עונג. האשליה שזוהי הרמה האמיתית היחידה (רמת ההתגלמויות של הטבע, פרקרטי) היא היוצרת היקשרות, אבל המבנה האבולוציוני של הטבע מאפשר גם את התהליך האינבולוציוני, שהוא מסע חזרה אל המקור. התהליך האינבולוציוני מושג באמצעות ספיגה מחדש של העקרונות הספציפים, המוגדרים אל הלא מוגדרים, ותנועה אל שלב הא-לינגה (חסר הסימן), ולבסוף על ידי נסיגה ואיחוד של כל תופעות הטבע בחזרה אל השורש שלהן, המולה-פרקרטי. תהליך זה יכול להיות משול לקיפולו וסגירתו של טלסקופ. ברגע שבו הרואה פוגש את העצמי שלו, עקרונות הטבע כבר נסוגו על השורש הפרימורדיאלי שלהם והם נשארים שם באיזון ובשקט, ללא להפריע לבהירות של הפורושה. התהליך האינבולוציוני מושג על ידי ההתערבות של האנטיליגנציה המבחינה, ועל ידי אימון ואיזון מתמיד של הגונות. היוגה מראה לנו איך לעשות זאת, ומתחילה מהרמה הבסיסית ביותר של התגלמות הטבע, הגוף שלנו. מרגע שעקרונות הטבע נסוגו חזרה אל השורש שלהם, הפוטנציאל שלהם נותר רדום. זו הסיבה שאדם הנמצא בסמהדי יכול להיות, אבל לא לעשות; הפן החיצוני של הטבע התקפל, כמו כנף של ציפור. אך אם הסדהאקה לא ימשיך בדרך התרגול באותו הלהט, עקרונות הטבע ישובו לפעול. התנועה המתמדת של הטבע תעמעם שוב את אור הפורושה והסדהאקה ישוב וילכד בגלגל השמחה והצער. אך לזה אשר השיג את האיחוד של פורושה ופרקריטי, ולאחר מכן מכפיל את מאמציו מחכה אך ורק השחרור. מאפייני הפורושה פורושה, הרואה או הנשמה הוא ידע טהור אבסולוטי. שלא כמו פרקרטי, הטבע, הנתון לשינוי, פורושה הוא נצחי ובלתי משתנה. חופשי מהגונות, הוא היודע המוחלט של הכל. הרואה הוא מעבר למילים, ולכן אינו ניתן לתיאור. האינטיליגנציה, אחת משכבות הטבע, היא הלוכדת את הרואה בתוך הטבע, משפיעה עליו ומזהמת את הטוהר שלו. כמו מראה המכוסה באבק ואינה יכולה לשקף בבהירות, כך הרואה, למרות שהוא עצמו טהור אינו יכול לשקף בבהירות אם האינטיליגנציה עכורה. המתרגל, ההולך בנתיב שמונת אברי היוגה מפתח הבנה מבחינה, ויווקה (viveka) ולומד להשתמש בטבע כדי להפוך את האנטיליגנציה לבהירה ולחוות את הרואה. מימוש לכל אחד ישנו רצון מולד לפתח רגישות ובגרות של האינטילגנציה. זו הסיבה שאלוהים יצר את עקרונות הטבע - כדי שהרואה יוכל לתקשר אתם ולהשתמש בהם למען ההתפתחות האנטלקטואלית והרוחנית שלו. הטבע קיים כדי לשרת את הרואה, הפורושה, או האטמאן, הקיום הפנימי של האדם. הוא עלול להפוך למכשול להארה רוחנית אם משתמשים בו בשביל עונג חושי. כשאנו מתגברים על הפגמים האינטלקטואלים והרגשיים שלנו, הטבע נמצא כמתנה עבורנו בדרך לידיעת הנשמה. אחרי שמילא את תפקידו, הוא נסוג. ההכרה העצמית האמיתית, היא פסגת ההתפתחות של האנטיליגנציה. יש לשמר אותה עם מודעות שאינה מופרעת, במחשבה, במילה ובמעשה. אז הצער והשנאה נעלמים, ומגיע שלום צרוף. שבעה מצבים של חכמה פטנג'לי מדבר על חמישה מצבים של הבנה או חכמה/ תבונה (prajna) הנובעים מתוך השחרור של המבע בין הטבע והרואה. קודם, יש לזהות את שבעת המצבים של הבורות, האווידיה: 1. נחיתות, קטנות, חוסר חשיבות 2. חוסר יציבות 3. חיים עם כאב, מכאוב, סבל 4. חיים עם האסוציאציה של כאב 5. לזהות את הגוף המתכלה הוא כעצמי 6. יצירת תנאים לצער 7. האמונה של איחוד עם הנשמה (יוגה) אינו אפשרי, והפעולה בהתאם לאמונה זו שבעת המצבים של התבונה הם: 1. לדעת את זה שיש לדעתו 2. לסלק את זה שיש לסלקו 3. להשיג את זה שיש להשיגו 4. לעשות את זה שיש לעשותו 5. להגיע למטרה שיש להגיע אליה 6. שחרור האנטיליגנציה מפעילות הגונות 7. השגת השחרור של הנשמה כך שהיא זוהרת מאורה שלה שבעה מצבים אלה מפורשים כ: רצון נכון; רפלקסיה (או מחשבה) נכונה; היעלמות הזכרון והמיינד; חוויה של אמת טהורה; אדישות כלפי מחמאה או האשמה; ספיגה של עולם התופעות; חיים על פי חזון הנשמה. אפשר להמשיך ולפשט אותם באופן הבא: 1. הבנת הגוף הפנימי והחיצוני 2. הבנת האנרגיה והשימושים שלה 3. הבנת המיינד 4. התמדה של כוח הרצון 5. מודעות לחוויה 6. מודעות למהות האמיתית וליופי 7. ההבנה שהנשמה האינדוידואלית (jivatman) היא חלק מן הנשמה האוניברסלית (paramatman) היוגה ושישטה (Yoga Vasista) מתאימה את הסוטרה הזו (II.27, כנראה זו שהתייחס אליה למעלה) עם שבעת השלבים של התפתחות אינדוידואלית: 1. לימוד וטיפוח חברתם של חכמים 2. יכולת לפתור בעיות 3. פיתוח אי-היקשרות 4. התרה של פגמים פנימיים 5. עבודה אל עבר אושר שבו נחווה מצב של חצי שינה חצי עירות (האם כמו שאוואסאנה?) 6. חוויה של מצב של שינה עמוקה 7. השגת מצב שבו טוהר, שקט וחמלה זורמים כלפי אחרים. שבע הפנים של התודעה מתאימים לחמש השכבות (kosas) של הגוף. התודעה היא השישית, והעצמי הפנימי השביעי. (?? לא ברור) פטנג'לי מתאר כך את שבעת המצבים של התודעה (או מודעות?) (על פי סוטרות III.9,10,11; IV.27,29) 1. תודעה מתהווה (emerging; vyutthana citta) 2. תודה נמנעת (refraining; nirodha citta) 3. תודעה שקטה (tranquil; santa citta) 4. תודעה ממוקדת (one pointed; ekagra) 5. תודעה מלבלבת (sprouted; nirmana) 6. - (rent; Chidra citta) 7. תודעה טהורה (pure; divya citta) ניתן גם להתייחס לשבע המצבים של התודעה כתחומים של ה: אתי, פיזי, פיזיולוגי, ניורולוגי, רגשי, אינטלקטואלי, ורוחני. המשמעת היוגית המשמעת היוגית מורכבת מיאמה, איסורים וניאמה, ציווים. מסגרות משמעת אלה מנחות את האנרגיות של אברי הפעולה והחושים בכיוון הנכון. התוצאה של אסאנה היא איזון, מיינד שקט וכוח לחדור את האנטילגנציה. דרך אסאנה אחננו לומדים להכיר טוב את הגוף ולהבחין בין תנועה (motion) ופעולה (action): התנועה מרגשת את התודעה והפעולה מכנסת אותה. פראנאיאמה (שליטה באנרגיה דרך הגבלת הנשימה) ופראטיאהארה (כינוס החושים) עוזרות לסאדהאקה לחקור את פניו המוסתרים ומאפשרות לו לחדור אל שורש קיומו. דהארנה ודהיאנה וסמהאדי (כינוס מוחלט) הן המימוש של המשמעת היוגית, המהות של היוגה. הן מתפתחות כשמושגת שליטה בחמשת השלבים האחרים. למעשה, על שמונת האבים יוצרים יחד את הגוף האחד של היוגה. יאמה אלה חמש היאמות: אהימסה (אי-אלימות, אי-פגיעה), סאטיה (אמת), אסטיאה (אי-גניבה), בראמאצ'אריה (פרישות) ואפארגיראהא (אי-רכושנות). אי גרימת כל נזק בין אם במילה, מחשבה או מעשה, שמירה על כנות ונאמנות, זהירות לא לקחת רכושו של אחר, ענווה והיעדר חמדנות כלפי רכושו של אחר או קבלה של מתנות - אלה הפרקטיקות של יאמה. עליהן להיות מתורגלות באופן אינדוידואלי וקבוצתי ללא קשר לשושלת, מקום, זמן, מצב או עיסוק. היאמות הן נדרים אוניברסלים, לדברי פטנג'לי. התוצאות של יאמה סביב התלמיד המקיים א-הימסה תיפסק כל אלימות. על ידי שמירה על האמת, מילים יהפכו למעשים. אוצרות מסוגים שונים יהיו חלקו של זה המקיים אי-גניבה. לאדם ענוו או פרוש יזרמו כנהר חיוניות, אנרגיה וידע רוחני. זה המקיים אי-רכושנות יד את חייו בעבר ובעתיד. ניאמה הניאמות מהוות משמעת רוחנית לא רק אנדוידואלית. והן: סאוצ'ה (נקיון, טוהר), סאנטושה (הסתפקות), טאפאס (להט דתי), סוואדיאיה (לימוד כתבים קדושים ולימוד העצמי), ואישוורה פראנידהאנה (התמסרות העצמי לאל). סאוצ'ה היא משני סוגים חיצוני ופנימי. רחצה יומית היא חיצונית. אסאנה ופראנאיאמה הם נקיון פנימי. הן מטהרות מחשבות, מילים ומעשים והופכות את הגוף למעון ראוי לאל. סאנטושה יוצרת מצב של שמחה וטוב לב, נדיבות. טאפאס הוא מאמץ קדחתני המערב טיהור, משמעת עצמית ותרגול קפדני. זוהי דתיות או מסירות לתרגול היוגה. טאפאס מטהר את הגוף, החושים והתודעה. סוואדיאיה מאירה את המתרגל עם ידע של העצמי הפנימי הנצחי שבו. איזוורה פראנידהאנה מביא את הקיום הפנימי אל הבורא, האל. למעשה השמירה על יאמה יוצרת את הניאמות ולהיפך. כך למשל: אי אלימות יוצרת טוהר של מחשבה ומעשה; אמת מובילה להתספקות; אי-חמדנות יוצרת טאפאס. פרישות מובילה ללימוד העצמי ואי רכושנות מובילה לכניעה לאל. באופן דומה, נקיון מוביל לאי-אלימות, והסתפקות מובילה לאמת. טאפאס מביאה את המתרגל לא לקחת את שאינו שלו. לימוד העצמי מוביל לענווה, וכניעה אל האל משחררת מרכושנות. יאמה וניאמה לא רק עוזרות לשרש את המכאובים אלא הם הבסיס לחוויה הרוחנית. זו המשמעת האתית המראה לנו מה עלינו לעשות וממה יש לחדול. שימוש לא נכון במילים, מחשבות לא טהורות או פעולות מוטעות תוצאתן כאב וצער. המכאוב יכול להיגרם כתוצאה מתאווה, כעס ותאוותנות. במקרה כזה ניתן להגיב לו בצורה ישירה דרך ניתוח עצמי או לנסות ולעורר את ההיפך: איזון, שקט והרמוניה. מאחר והאפשרות השניה, הדואליסטית עשויה לגרום למתרגל להתעלם מן העובדות, הגישה הראשונה טובה יותר. השימוש בניתוח, מחקר וחקירה של העצמי דורשת אומץ, כוח ושיקול דעת. אסאנה והשפעותיה אסאנה משמעותה תנוחה, הנחת הגוף כמכלול תוך עירוב התודעה והנשמה (the positioning of the body as a whole with the involvement of the mind and the soul) לאסאנה יש שתי פנים, תנוחה וארגון התנוחה מחדש (pose; repose). Pose - היא הנחה אומנותית של התנוחה. 'reposing in the pose' (הארגון מחדש של התנוחה) הוא מציאת המושלמות של התנוחה והשמירה עליה, ההתבוננות העצמית בתוכה תוך חדירה האינטיליגנציה ומסירות. Reposing in the pose means finding the perfection of a pose and maintaining it, reflecting in it with penetration of the intellegence and with dedication. כשהמתרגל קרוב אל הנשמה, האסאנה מגיעה עם התארכות מיידית, המתמקמות מחדש ושקט Instantaneous extention, repose and poise. בהתחלה, דרוש מאמץ כדי לשלוט באסאנה. מאמץ כרוך בשעות, ימים, חודשים, שנים ואפילו כמה גלגולי חיים של עבודה (!!). כשמאמץ באסנאה הופך למאמץ ללא מאמץ, מגיעה השליטה באסאנה. (when efortful effort in an asana becomes effortless effort). באופן הזה, על כל אסאנה להפוך לחסרת מאמץ. בזמן תרגול האסאנה על המתרגל להרפות את התאים של המוח, ולהניס לפעולה את התאים של אברי החיים (?vital organs ) ושל הגוף השלדי (structural and skeletal body). אז אנטיליגנציה ומודעות יכולות להתפזר לכל תא ותא: Then Intellegence and consciousness may spread to each and every cell. השילוב של מאמץ, ריכוז ואיזון באסאנה מכריח אותנו לחיות באופן אינטנסיבי את הרגע ההווה, חוויה נדירה בחיים המודרנים. לנוכחות בהווה יש אפקט מחזק ומטהר: פיזית בדחיה של מחלות, מנטלית על ידי סילוק של מחשבות תקועות (?) (stagnated) ודיעות קדומות, וברמה הגבוהה ביותר במקום בו תפישה ופעולה הופכים לאחד, על ידי כך שהתנסות זו מלמדת אותנו לפעול פעולה מיידית ונכונה (instantaneous correct action). כלומר: פעולה שאינה יוצרת תגובה. ברמה הזו אנו עשויים גם למחוק את התוצאות של פעולות קודמות. ניתן לעקור את שלושה מקורות הכאב על ידי האסאנה ככל שאנו מתקדמים מראיה בהירה, דרך חשיבה נכונה אל פעולה נכונה. עבור התלמיד המתחיל של היוגה, החתירה אחר שלמות באסאנה עשויה להיראות חסרת טעם. את התלמיד המתקדם, המורה מלמד אסאנה שלמה ביחס למה שמתרחש בפעולה אחת. ברמה העדינה הזו, כשאנחנו מסוגלים להבחין בפעולה של ראג'אס, טאמאס וסאטווה בבוהן אחת, ולכוונן את הזרימה של האנרגיה באידה, פינגלה וסושומנה (שלושה ערוציה האנרגיה העיקריים, נאדיס), ניתן לתפוש את הסדר המקרוקוסמי של הטבע אפילו בהיבט הקטן ביותר שלו. וכשהמתרגל לומד איך שינוי בבוהן גורם לשינוי של התנוחה כולה, הוא מבחין איך המיקרוקוסמוס מתייחס אל השלם, וכך ניתן לתפוש את השלמות האורגנית של המבנה האוניברסלי. הגוף הוא המקדש של הנשמה. הוא יכול הלפוך לכזה אם הוא נשמר בריא, נקי וטהור דרך תרגול האסאנה. אסאנות פועלות כגשרים כדי לאחד את הגוף והתודעה, ואת התודעה והנשמה. הן מרימות את המתרגל מן אחיזת המכאובים ומובילות אותו אל עבר השחרור (הנובע מתוך משמעת) (disciplined freedom). הן עוזרות לשנות אותו על ידי כך שהן מדריכות את התודעה שלו הרחק מן הגוף אל עבר המודעות לנשמה. דרך האסאנה, הסאדהאקה לומד להכיר ולדעת באופן מלא את הגוף המוגבל ולאחד אותו עם הבלתי מוגבל - הנשמה. אז אין ידוע או לא ידוע אלא רק האסאנה מתקיימת בשלמותה. זוהי המהות של אסאנה מושלמת. פראנאיאמה והשפעותיה פטנג'לי מציין שחייבת להיות התקדמות מאסאנה לפראנאיאמה, אבל לא מציין התקדמות כזו ביחס לשאר אברי היוגה. הוא מציין שיש לנסות פראנאיאמה רק לאחר שהושגה שלמות באסאנה. הכוונה אינה לאסאנה אחת לבדה. בפראנאיאמה, עמוד השדרה והשרירים של עמוד השדרה הם מקור הפעולה והריאות הן האברים המקבלים את הפעולה. עליהן ללמוד להיפתח ולהימתח לאחור, קדימה, למעלה והחוצה ועל שרירי עמוד השדרה להתיישר, ולקבל טונוס כדי ליצור מרחב ולעורר את העצבים של עמוד השדרה לקבל אנרגיה מן הנשימה. תנוחות הפוכות, כפיפות קדימה וכפיפות לאחור - תווך התנוחות כולו - הוא הכרחי אם אחנחנו רוצים לקבל מתרגול הפראנאיאמה את מלוא כוחה תוך יצירה של מינימום לחץ. נשימה רגילה אינה סדירה, ותלויה בסביבה ובמצב הרגשי. בהתחלה, השטף הלא סדיר של הנשימה נשלט בתהליך מכוון. שליטה זו יוצרת קלות בשאיפה ובנשיפה. כשקלות זו מושגת, על הנשימה להיות מנוהלת עם תשומת לב. זוהי פראנאיאמה. פראנה משמעותה כוח החיים, איאמה משמעותה התרחבות והתארכות. פראנאיאמה משמעותה הרחבת כוח החיים על ידי שליטה בנשימה. במונחים מודרנים פראנה מקבילה לביו-אנרגיה. לפי פילוסופית הסאנקיה והיוגה האדם מורגב מחמישה אלמנטים: אדמה, מים, אש, אוויר ואטר. עמוד השדרה שייך לאלמנט אדמה ופועל כשדה של נשימה. יצירה והפצה של מרחב בגו היא פונקציה של אטר. הנשימה מייצגת את אלמנט האוויר. האלמנטים הנותרים, מים ואש מנוגדים אחד לשני מדרך הטבע. תרגול פראנאיאמה ממזג אותם כדי ליצור אנרגיה. אנרגיה זו קרויה פראנה, כוח החיים או ביו-אנרגיה. איאמה משמעותה התרחבות, אורכית, רוחבית ומעגלית של הנשימה, הריאות וכלוב הצלעות. לפראנאיאמה מטבעע שלושה מרכיבים: שאיפה, נשיפה ועצירת נשימה. אלה נלמדים היטב על ידי הארכת הנשימה והזמן בו הנשימה נעצרת, בהתאם ליכולות התלמיד: האלסטיות של הטורסו, אורך ועומק הנשימה ודיוק התנועות. זו היא פראנאיאמה מכוונת, shita pranayama, מאחר ויש לתרגל אותה באופן מודע ובהתמדה. פטנג'לי מוסיף עוד סוג אחד של פראנאיאמה, החופשי מפעולה מכוונת. הפראנאיאמה הזו, טבעית וחסרת כוונה, מתעלה מעל הנשימה המעוצבת על ידי פעולה מנטלית. היא נקראת kevala kubhaka / kevala pranayama. תרגול פראנאיאמה מסיר את הבורות המכסה את אור האנטליגנציה והופכת את התודעה למכישר מתאים למדיטציה ולמסע הרוחני. פראטיאהארה דרך התרגול של יאמה, ניאמה, אסאנה ופראנאיאמה נוצרת שליה בגוף ובאנרגיה שלו. בשלב הבא מושגת שליטה בחושים ובתודעה (מיינד). כשהתודעה הופכת בשלה למדיטציה, החושים נחים בשקט וחדלים לתבוע מן התודעה את סיפוקם. אז המיינד שפעל כגשר בין החושים והנשמה, מחשרר את עצמו מן החושים ופונה אל עבר הנשמה כדי להנות בגבהיה הרוחניים. זוהי התוצאה של המשמעת המוצאת בסדהאנה פאדה. פראטיאהארה, התוצאה של תרגול יאמה, ניאמה, אסאנה ופראנאיאמה מהווה את הבסיס ל: דהארנה, דהיאנה וסמהאדי. דרך תרגול חמשת השלבים האלה של היוגה, מתרגל חודר על כל השכבות של העצמי מן העור ועד לתודעה כך שהן נשלטות ומזוככות כדי לאפשר לנשמה להתפזר בכולן באופן שווה. זוהי סדהאנה אמיתית.