רגש לעומת שכל? ללכת עם הלב או לעשות מעשה רציונלי צרוף מבלי שיקולים תחושתיים או אינטואיטיבים? זוהי חתיכת סוגיה, שלא חשבתי שאתן לסופרים צעירים "לטפל" בה עבורי.
אבל ב"רגש ושכל", נתקלתי בכמה סיטואציות אוניברסליות שגם אני הייתי בחלקן ובכמה סיפורים באנתולוגיה אפילו זכיתי לכמה רגעים של התפכחות אל מול העבר הפרטי שלי.
אציין כמה מהסיפורים החזקים ב"רגש ושכל" כדי להראות את המגמה הכללית:
הנאטורליזם המצמרר של הסיפור "קאמה מאנס" מאת אורן טרופ, בו אחיו של הגיבור נפגע בראשו בתאונת אופנוע ומאבד את היכולת להרגיש , הגיבור (בועז) צופה באחיו הופך לרובוט אנושי מתפקד ונהיה דומה יותר ויותר לאביהם ניצול השואה ובסופו של דבר הולך בעקבותיו. הכניעה הטוטאלית הזאת משתלטת על הקורא, הסופר היטב לתאר את מה שכולנו מכירים לצערי ובצורה פיוטית.
מעניין איך אורן טרופ יימצא את היכולות הספרותיות ברומן ואיך יתפתח בתור סופר שעולם הספרות ילמד לאהוב.
בסיפור "המים" מאת מורן קבסו התופעה הזאת נמשכת, הגיבור פותח בחיים חדשים לאחר שאיבד את כל שאהב, בעבודתו כמטפל בבריכת השחייה המקומית הוא פוגש נער שוויתר על קולו, וכדי להציל אותו הוא חייב להתמודד עם כל שדי העבר שלו, המסע שהוא עובר מזכך אותנו, השפה של קבסו ייחודית ומפרה, יכולות התיאור והלקיחה של הקורא למסע מעוררת התפעלות. רשמתי לי לעקוב אחרי הסופרת הצעירה הזו.
ב"אנה" של מירית שגיא, הגיבורה מלאה בהשקפות מורבידיות ותחושות של ביטול עצמי, גם פה הרגש עולה על השכל ואולי טוב שכך. שגיא גורמת לנו להזדהות עם הגיבורה ודווקא שחשבתי שנמאס לי מאנשים כאלו וזהו הישג.
כנראה שהסופרים הצעירים של היום נותנים במה לרגשותיהם (מבלי להקיא אותם) ויודעים להאזין ללב. כמו למשל בסיפור "אחדות הניגודים" של ארז מירנץ, שהולך עד הסוף עם הרגשות הקמאיים ביותר של הגיבור. ב"אחדות הניגודים" ניתן לראות איך דווקא חכמת הלב היא זו שמנצחת, יכולתו הסיפורית של מירנץ באה לידי ביטוי בסיפור הזה באיך שהיא זיקק פילוסופיות ותורות רוחניות מגוונות (עניינים שכליים יותר) לטקסט ספרותי (שמביע רגש רב) מבלי לקרוא לילד בשמו (חוץ מבכותרת), יכולת שמאד מזכירה מאד את קאמי והסיפור מצליח לשכנע בתנאים בלתי אפשריים, רק אולי ייתכן שעריכה מסוימת הייתה מביאה את הסיפור לגבהים חדשים יותר.
"עכבר הכפר" של דור בביוף, הצליח להכניס אותח לאווירת תלישות קיומית גם ביום האופטימי בו קראתי אותו, הנידחות, הפיזית וההכרתית, היישוב המתואר, המשפחה, הכל מתחבר יחד לגודש חזק. הדילמה בין הרגש לשכל בסיפור הזה מקבלת נופך חדש ומעניין, בתור מי שנתקל בסיטואציות דומות פחות או יותר, הסיפור הזה עשה לי משהו, אולי יותר מכל סיפור אחר באנתולוגיה.
יש עוד כמה סיפורים חזקים, אבל עדיף בביקורת כזאת (של 20 סיפורים יחד) להשאיר מקום לקוראים ולחובבי הספרות את העונג בלגלות כשרונות חדשים בעצמם. מספר סיפורים באנתולוגיה חזקים פחות, בעיקר בגלל בוסריות והסגרת הסיפור בחלקים מוקדמים יותר שלו, כמו כן "מסבירניות" יתר, לופים של סאבטקסט ועוד "מחלות ילדות" ספרותיות. ישנה גם בעיה עריכתית קלה באנתולוגיה וייתכן והאצבע הייתה קלה מדי על ההדק, אבל בשביל הסיפורים החזקים בה, היא ראויה וכדאי לקרוא אותה.
ציון, 7.5 מתוך 10
"רגש ושכל – אנתולוגיה של פרוזה ישראלית חדשה", כתב הוצאה לאור, 272 עמ'
(מתוך המניפסט הפוטוריסטי)
