[שם הוי"ה ושמות ה']
שם הנכתב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א הוא הנקרא שם המפורש, ורוצה לומר: השם הנבדל, וזה הלשון מורגל בדברי רז"ל הרבה לומר על הדבר הנבדל מדבר אחר פורש.
אמרו: בשר הפורש מן החי, הפורש מן הערלה.
והאנשים שהם נבדלים מזולתם במעלה וחסידות יאמרו עליהם שהם פרושים. וכן ביארו רז"ל בספרי.
ובגמרא סוטה (ל"א א) אמרו:
כה תברכו - בשם המפורש.
אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינויו?
תלמוד לומר: ושמו את שמי על בני ישראל (במדבר ו'),
שמי המיוחד לי.
הנה ביארו, כי פירוש שם המפורש הוא, שהוא נבדל ומיוחד לו יתברך מזולתו מן השמות. וזה כי שאר השמות הם שמות נאמרים עליו יתברך ועל זולתו, לפי שהם שמות הונחו לו יתברך אם מצד הפעולות ואם מצד בחינה אחרת זולת חיוב מציאותו יתברך.
כמו אלוהים המורה על היכולת, ועל כן יאמר עליו ועל זולתו.
כי אלוהים יאמר על המלאכים והדיינים. וכן אדוני המורה על אדנות, יאמר עליו ועל זולתו, וכן בשאר השמות יש שהם על זה הדרך, רוצה לומר: שכבר אפשר שיאמרו עליו ועל זולתו, אם בשיתוף גמור אם בקדימה ואיחור.
ואולם שם בן ארבע אותיות אי אפשר שיצדק על זולתו כלל בשום צד, לפי שהוא שם יאמר עליו יתברך מצד חיוב מציאותו ,וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ס"א מן החלק הראשון מספר המורה, וזה דבר לא ישתתף בו זולתו מן הנמצאים כלל, ולזה נקרא שם המפורש.
[השאלה בשם הוי"ה]
ועם כל זה כבר נמצא שיושאל זה השם לזולתו מן הנמצאים על צד ההשאלה. שהרי הכתוב אומר: (שמות י"ג) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו', וכתוב אחר כן: ויסע מלאך האלוהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם (שם י"ד).
וזה לפי שהשמות יושאלו על המושאלים אליהם משני צדדים:
-אם מצד שידמו אליהם בדבר מה ואף על פי שלא ידמו מכל אופן אלא דמיון רחוק,
-ואם מצד שיורו עליהם בהוראה רחוקה כהוראת הכלי את בעל הכלי.
כי יאמר הכתוב על המשיח: ועבדו את ה' אלוהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם (ירמיה ל'), בעבור שידמה מלך המשיח במלכותו או בנשיאותו אל דוד.
ויאמר: ועבדי דוד מלך עליהם (יחזקאל ל"ז), בעבור היות המשיח מזרע דוד, ויורה על היות מלכות דוד קיימת, כמו שפירש במקום אחר: ודוד עבדי נשיא להם לעולם (שם), שזה בלי ספק נאמר על דוד עצמו, כי בעבור היות ממשלת זרעו קיימת, הנה הוא נשיא לעולם.
וכמו כן יקרא הכתוב הארון בשם השם עם היותו כלי נעשה במלאכה, להיותו מורה על השם הנותן התורה שהיא בארון, אמר הכתוב: ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' וגו', ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, (במדבר י') וכן יהושע אמר על הארון: הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן, (יהושע ג') ואין הארון אדון כל הארץ, אבל יקראהו כן להיותו נמצא מצד אדון כל הארץ, ויקראהו בשם אדון כל הארץ.
כי כן דרך הלשון לקרוא הדבר כשם בעל הדבר או מי שנמשך הדבר ממנו, או לייחס פעולת בעל הדבר אל הדבר שעל ידו יעשה או יגיע הפועל ההוא, כמו שבלשון בני אדם תיוחס פעולת הפועל אל הכלי שעל ידו יגיע הפועל ההוא, כי נאמר שהעין רואה והאוזן שומעת, והראות והשמע אינם אלא לנפש, והעין והאוזן כלים יגיע הפועל ההוא באמצעותם.
ועל שני אלו הדברים כאחד קרא משה שם המזבח ה' נסי (שמות י"ז), להיות המזבח כלי אל שיעשו על ידו נסים, ולהיותו מורה גם כן על השם יתברך העושה הנסים.
ויקרא הכתוב שם המשיח ה' צדקנו (ירמיה כ"ג), להיותו אמצעי אל שנשיג הצדק מה' על ידו, ועל כן יקראהו בשם ה'.
וכן יקרא ירושלים ה' שמה (יחזקאל מ"ה), לפי שהוא מקום שנראה ונגלה שם כבוד ה' בתמידות יותר מכל המקומות. ורבותינו ז"ל שאמרו: (ב"ב דף ע"ה ע"ב) אל תקרי ה' שמה אלא ה' שמה ששם ירושלים הוא ה', מזה הטעם גם כן.
וכן נמצא אברהם קרא שם המקום ה' יראה (בראשית כ"ב), על שנראה בו פועל מורה על השם שרואה ומשגיח.
ועל זה הדרך הוא שיקרא הכתוב לשכינה או לכבוד הנראה או המושג במראה הנבואה ה'.
וירא ה' כי סר לראות וגו',
ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים (שמות ג'),
ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא (ישעיה ו'),
וקראהו גם כן אלוהי ישראל
ויראו את אלוהי ישראל (שמות כ"ד).
ויקראהו אלוהים
ויחזו את האלוהים (שם).
י יקרא הכתוב את השכינה או הכבוד הנראה ה' ואלוהים ואלוהי ישראל, ואף על פי שהוא יתברך לא ישיגוהו שום נברא זולתו, כמו שכתוב: כי לא יראני האדם וחי (שם ל"ג).
וכן יקרא הכתוב ה' למלאך, אמר על המלאך הנראה על גדעון:
ויפן אליו ה' ויאמר לך בכוחך זה וגו',
ויאמר אליו ה' כי אהיה עמך וגו' (שופטים ו')
ובכל הסיפור ההוא יקרא הכתוב המלאך בשם ה'.
[שם הוי"ה על המלאכים]
וכן ימצא הכתוב יפיל שם הכבוד על נמצאים מתחלפים, כי יאמר על פני השם הבלתי מושגים. כמו שמצינו כי כששאל משה מהשם יתברך ואמר לו: הראני נא את כבודך (שמות ל"ג), השיב השם יתברך: לא תוכל לראות את פני, הרי ששם הכבוד יאמר על פני השם.
ונמצא שיפיל אותו הכתוב על הדבר המושג לחוש, אמר:
וירא כבוד ה' אל כל העם (ויקרא ט"ו),
ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר (שמות כ"ד),
ובקר וראיתם את כבוד ה' (שם ט"ז).
וזה, להיות הדבר המושג לחוש מורה על דבר הנסתר הבלתי מושג, הנקרא פני ה' וכבוד ה'. ומכאן התירו הנביאים לעצמם לכנות הדבר הנראה אליהם בשם הדבר הנסתר הבלתי נראה, שהוא ה', עד שידברו עם המלאך או הכבוד הנראה אליהם כאילו הם מדברים עם השם יתברך.
כי אליהו היה מדבר עם המלאך הנראה אליו או המדבר אליו לנוכח כאילו הוא השם,
אמר: כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב (מלכים א' י"ט). ובאתהו התשובה על זה, צא ועמדת בהר לפני ה' וגו' לא ברוח ה' וגו' ולא ברעש ה' וגו'.
ואז שמע את הקול מתוך הדממה דקה מדבר אליו ואומר: מה לך פה אליהו, ונצטווה אז מפי השם את אשר יעשה.
ואין ספק כי לא היה אליהו משתבש לחשוב שהמדבר עמו בתחילה היה השם, שהרי אמר לו: צא ועמדת בהר לפני ה', ואעפ"כ היה מדבר עמו כאילו מדבר עם השם, ואמר כי עזבו בריתך בני ישראל.
ומה שתמהו על משה ואמרו: עלה אל ה' (שמות כ"ד) עלה אלי מבעי ליה (סנהדרין ל"ח ע"ב), ולא תמהו על אליהו: ועמדת בהר לפני ה', לפני מבעי ליה; כי באליהו לא היה זר אצלם שיהיה המדבר עמו אמצעי, אבל במשה אחר מתן תורה שהשיג למעלת פנים בפנים, תמהו על זה - איך יאמר: עלה אל ה', שיראה שהיה מדבר עמו אמצעי זולת השם.
והשיבו כי האמצעי ההוא היה מטטרון, ששמו כשם רבו והוא שר הפנים. אבל לא היה אמצעי אחר כמו לשאר הנביאים שהיו נדברים על ידי מלאכים ואמצעיים אחרים.
ועם כל זה התירו הנביאים עצמם לדבר עימהם כאילו ידברו עם השם, להיותם אמצעיים להגיע על ידם הנבואה מהשם אליהם.
ואל זה רמזו רבותינו ז"ל באומרם: גדול כוחן של נביאים שמדמין הצורה ליוצרה (בראשית רבה פרשה כ"ז). כלומר: גדול כוחן שמתירין עצמן לעשות דבר גדול כזה.
ועשו כן להיות המלאך הוא אמצעי להגיע הנבואה אל הנביאים, או כלי להיעשות על ידו אות או מופת, המורה על הגמר רצון השם וחפצו בנמצאים.
ודרך בני אדם לומר על הציווי היוצא מפי שליח המלך או פקידו או שר צבאו כי המלך ציווה כן, וידברו עמו דרך כבוד כאילו ידברו עם המלך, ועל כן קרא אותו הכתוב בשם השם, ויתארוהו הנביאים כאילו הוא השם.
[דיבור מלאכים כאילו הם ה']
ודע כי המלאכים להיותם נבדלים מחומר, ואי אפשר שישיגום המקרים הנמשכים לבעלי החומר כקנאה ושנאה ותחרות, כי הם נקיים מכל רע, ואין בהם לא גאווה ולא בחירה אל הרע ואל החטא כלל. אבל בחירתם תמיד אל הטוב והישר בעיני האלוהים.
על כן הותר להם, כשהם משתלחים לבני אדם, לדבר בלשון שולחם. כמו שמצינו זה מפורש במקומות רבים שהנראה הוא מלאך, ומדבר בשם שולחו.
אמר המלאך להגר: הרבה ארבה את זרעך (בראשית ט"ז),
ולאברהם אמר: שוב אשוב אליך כעת חיה (שם י"ח), בשליחותו של מקום כמו שפירש רש"י, כי לא מצינו שישוב המלאך אליו,
וכן יעקב אמר: ויאמר אלי מלאך האלוהים בחלום יעקב ואמר הנני (שם ל"א),
ובסוף החלום נאמר לו: אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר וגו', ולא נדר יעקב נדר למלאך אלא לשם,
וכן אמר המלאך לאברהם: עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני (שם כ"ב) ולא היה עוקד אברהם את יצחק בנו אלא לשם ברוך הוא,
וכן גדעון אמר לו המלאך: כי אהיה עמך (שופטים ז'),
וכן למשה בתחילת נבואתו בסנה אמר הכתוב: וירא מלאך ה' אליו (שמות ג'), ובתחילת הדבור נאמר לו אנכי אלוהי אביך וגו' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וגו'.
וזה לאות כי המלאך ידבר בשם שולחו. ודע זה.
והטעם בכל זה כי המלאך לא ימרה פי השם להחליף שליחותו ולא ליטול שררה לעצמו, לפי שלא נקרא המלאך מלאך להיותו שכל נבדל, אבל להיותו בא במלאכות השם, ואם היה מחליף שליחותו לא היה אז מלאך.
וכן אינו רשאי לעשות בשעת השליחות שום דבר או פועל שלא צווה בו מהשם. ולזה אין המלאך המשתלח בשליחות השם רוצה לגלות שמו אשר לו מצד עצמו וכוחו המיוחד לו, מזולת השליחות שנשתלח בו.
אמר המלאך ליעקב כשאמר לו: הגידה נא שמך (בראשית ל"ב), אמר לו למה זה תשאל לשמי,
וכן אמר המלאך אל מנוח: למה זה תשאל לשמי והוא פלאי (שופטים י"ג),
ואמר לו גם כן: אם תעצרני לא אוכל בלחמך ואם (תעלה) (תעשה) עולה לה' תעלנה (שם), רוצה לומר: אם תעלה עולה לי לא אקבל אותה ולא יועיל לך דבר, שאין אני נראה לך מצד עצמי והכוח אשר לי מעצמי. ולזה לא יועיל לך ידיעת שמי והכוח המיוחד לי מעצמי, כי זה יביא אותך לטעות ולחשוב שיש לי שום כוח בשליחות הזה מעצמי, ואינו כן. ועל כן אם תעלה עולה לה' תעלנה, שהכוח בא מצידו והשליחות בא ממנו.
[השתחוואה למלאך ותפילה אליו]
ובעבור זה המשתחווה למלאך מצד עצמו וכוחו, הוא מקצץ בנטיעות, והוא עובד עבודת אלילים, שהוזהר עליה בדיבור לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני (שמות י"ט דברים ה'), כמו שביארו רבותינו ז"ל במכילתא וכמו שיתבאר בפרק שמונה עשר מהמאמר השלישי.
אבל המשתחווה לו מצד מה שהוא שליח ה', הוא מותר, כמו שהמשתחווה לפקיד המלך מצד עצמו וכוחו ומקבלו כאדון, ולא מצד הכוח שיש לו מהמלך הוא מורד במלכות; והמשתחווה לו מצד שהוא שליח המלך, הוא כבוד אל המלך.
ובעבור זה היה מותר ליהושע להשתחוות למלאך כשנראה לו ביריחו ואמר לו: אני שר צבא ה' עתה באתי וייפול יהושע אל פניו ארצה וישתחוו וגו' (יהושע ה'), שעם היות ההשתחוויה אחת מד' עבודות שאסור לעשותם, ואפילו למלאכי השרת, כזבוח וקיטור וניסוך, אלא כי לפי שההשתחוויה ההיא הייתה לכבוד השם, ולהיות זה שלוחו בלבד, הייתה מותרת.
אבל המתפלל למלאך או משתחווה לו מצד עצמו וכוחו המיוחד לו מצד מה שיורה עליו שמו, הוא מה שהוזהר עליו בדיבור לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, וכן כתב הרמב"ן ז"ל.
[שמות מלאכים בתפילה]
ומכאן התבאר טעות המזכירים בתפילתם שמות המלאכים. כי שמות המלאכים אמנם הם להם מצד הכוח אשר להם בעצמם, וזהו מה שהוזהר עליו בדבור לא יהיה לך כמו שכתבנו.
ואמנם נפל הטעות בזה, למה שמצאו קצת תפילות מיוחסות לקדמונים, נזכרו בהם שמות מיוחדים, וחשבו מתוך כך שהוא מותר להכניס בתפילה כל השמות.
ואינו כן, כי לא הותר להזכיר שם מן השמות בתפילה אלא השמות המיוחדים לו יתברך ולא שם אחר כלל, ולכן נקרא אותה חכמה קבלה, לפי שאי אפשר להשתמש ממנה אלא דרך קבלה, שאם לא כן אפשר האדם לטעות ולעבוד אלוה מבלעדי ה'.
[השמות בתפילות ביאורם]
ולמען ישכיל המעיין וידע אמשול משל בזה:
הרי שנמצא בתפלות לקדמונים שם מצפ"ץ, והרואה יחשוב שהוא שם לאחד מן המלאכים. ואינו כן, אלא הוא כנוי לשם בן ארבעה, בחילוף האותיות באלפ"א בית"א דא"ת ב"ש.
וכן כוז"ו במוכס"ז, הוא כנוי לה' אלוהינו, בחילוף כל אות מה' אלוהינו באות הבא אחריה באל"ף בי"ת, כי יחליפו יו"ד בכ"ף וה"א בוי"ו וכן השאר.
ובעבור זה הוא מבואר שאין שום אדם רשאי להשתמש בדבר מדברי חכמי הקבלה מסברת עצמו, אלא אם כן יהיה מקובל מפי חכם בעל הקבלה בה, כי הסברה באותה חכמה אסורה אלא למקובל מפי חכם, ואי אפשר לעמוד על האמת בה מתוך הכתב כלל.
כי לכך נקראת קבלה שהיא כשמה.
[לימוד קבלה רק מפי רב]
והוצרכתי לכתוב זה, לפי שראיתי אנשים משתבשים בזה, וקורין בספר הזוהר ובזולתו מספרי חכמי הקבלה מזולת קבלה, אלא מסברת עצמם, להראות כי חכמה גדולה להם, ונכנסים לפנים ממחיצתם לחשוב מחשבות בדבר שהמחשבה בו אסורה.
וכבר הזהיר על זה גדול החכמים האחרונים המקובלים, רבנו הרמב"ן ז"ל, ואמר: כי דברי חכמי הקבלה לא יושגו ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה, זולת מפי מקובל חכם לאוזן מקבל מבין, והסברה בו איוולת רבת הנזקים, אלו דבריו ז"ל בפירוש התורה:
וכלל אומר לך, הישמר לך ושמור נפשך מאד פן תנקש אחריהם ותלכד במצודתם, כי הם עוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חושך, כי לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו המתעסקים בקבלה מדעת עצמם, בזולת קבלה מפי חכם מקובל.
אמנם לענ'ד מה שביאר בעל העקרים ,פעמים שם ה' מושאל למלאכים הנה צריך עיון רב לפמ'ש לעיל לרמב'ם ולפיכך כאשר נתאמת 31 אצל מקצת ההמונים שאין ה' גוף, או שאין [קפח] לו מגע במה שעושה, דימו שהוא מצווה את המלאכים, והמלאכים עושים אותן הפעולות באופן ישיר ובמגע גוף בגוף, כדרך שעושים אנחנו בכל מה שאנו עושים. ודמו שגם המלאכים גופים 32. ומהם מי שסובר שהוא יתעלה מצווה הדבר במילים כדברנו, כלומר: באותות וקול, ואז יופעל 33 אותו הדבר 34. כל זה המשכות אחר הדמיון אשר הוא גם יצר הרע באמת 35, כי כל מגרעת הגיונית 36 או מדותית היא פעולת הדמיון או נספחת לפעולתו ופי' הכוזרי , והוא קורא אותו בשם נודע, כנוי לזה שדבר עמו, ואמת אצלו שהוא בורא העולם אחר שלא היה.
ותחלתם אדם, לא היה יודע ה' לולא דברו עמו וגמולו וענשו ושברא לו חוה מצלעותיו, ונתברר לו שהוא בורא העולם, ורמז לו בדבור ובמדות וקרא אותו ,יי'. ולולא זה היה נשאר על שם ,אלהים', שאין מתברר מה הוא נמצא יהיה שם ה' מסופק לא מושאל לשיטת ס' העיקרים או משותף לפי ביאור ג' השיטות לשיטת ס' העיקרים ולכאורה נכנס בביאורו בהיפך המושכלות שבא לבאר ויצא בצריך עיון ,אמנם עם דקות ההבחנה יובן לך תשלום ענין שם ה' לפי כללות ארבעת השיטות שלא נבין העניין ויקרא שם ה' ע'ד הפעולה ותמצא מעתה שאף שנקרא בשם העצם אשר הוא תואר עם כל זאת יורה על שלילת השגת שם העצם וכפי שביאר המו'נ בפנ'ב ח'א בחלק החמישי מתארי החיוב שיתואר הדבר בפעולתו ואמר שם שראוי שיתואר בהם הבורא יתברך,ונמצא שהועילנו שיטת הרס'ג לומר ג' הספיקות אשר הם הם תואר פעולת שמו דהיינו שאינו מושג והוא א'כ שם העצם
איך מתפללים ?כמו שכתוב בסידור בדיוק
שם הנכתב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א הוא הנקרא שם המפורש, ורוצה לומר: השם הנבדל, וזה הלשון מורגל בדברי רז"ל הרבה לומר על הדבר הנבדל מדבר אחר פורש.
אמרו: בשר הפורש מן החי, הפורש מן הערלה.
והאנשים שהם נבדלים מזולתם במעלה וחסידות יאמרו עליהם שהם פרושים. וכן ביארו רז"ל בספרי.
ובגמרא סוטה (ל"א א) אמרו:
כה תברכו - בשם המפורש.
אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינויו?
תלמוד לומר: ושמו את שמי על בני ישראל (במדבר ו'),
שמי המיוחד לי.
הנה ביארו, כי פירוש שם המפורש הוא, שהוא נבדל ומיוחד לו יתברך מזולתו מן השמות. וזה כי שאר השמות הם שמות נאמרים עליו יתברך ועל זולתו, לפי שהם שמות הונחו לו יתברך אם מצד הפעולות ואם מצד בחינה אחרת זולת חיוב מציאותו יתברך.
כמו אלוהים המורה על היכולת, ועל כן יאמר עליו ועל זולתו.
כי אלוהים יאמר על המלאכים והדיינים. וכן אדוני המורה על אדנות, יאמר עליו ועל זולתו, וכן בשאר השמות יש שהם על זה הדרך, רוצה לומר: שכבר אפשר שיאמרו עליו ועל זולתו, אם בשיתוף גמור אם בקדימה ואיחור.
ואולם שם בן ארבע אותיות אי אפשר שיצדק על זולתו כלל בשום צד, לפי שהוא שם יאמר עליו יתברך מצד חיוב מציאותו ,וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ס"א מן החלק הראשון מספר המורה, וזה דבר לא ישתתף בו זולתו מן הנמצאים כלל, ולזה נקרא שם המפורש.
[השאלה בשם הוי"ה]
ועם כל זה כבר נמצא שיושאל זה השם לזולתו מן הנמצאים על צד ההשאלה. שהרי הכתוב אומר: (שמות י"ג) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו', וכתוב אחר כן: ויסע מלאך האלוהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם (שם י"ד).
וזה לפי שהשמות יושאלו על המושאלים אליהם משני צדדים:
-אם מצד שידמו אליהם בדבר מה ואף על פי שלא ידמו מכל אופן אלא דמיון רחוק,
-ואם מצד שיורו עליהם בהוראה רחוקה כהוראת הכלי את בעל הכלי.
כי יאמר הכתוב על המשיח: ועבדו את ה' אלוהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם (ירמיה ל'), בעבור שידמה מלך המשיח במלכותו או בנשיאותו אל דוד.
ויאמר: ועבדי דוד מלך עליהם (יחזקאל ל"ז), בעבור היות המשיח מזרע דוד, ויורה על היות מלכות דוד קיימת, כמו שפירש במקום אחר: ודוד עבדי נשיא להם לעולם (שם), שזה בלי ספק נאמר על דוד עצמו, כי בעבור היות ממשלת זרעו קיימת, הנה הוא נשיא לעולם.
וכמו כן יקרא הכתוב הארון בשם השם עם היותו כלי נעשה במלאכה, להיותו מורה על השם הנותן התורה שהיא בארון, אמר הכתוב: ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' וגו', ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, (במדבר י') וכן יהושע אמר על הארון: הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן, (יהושע ג') ואין הארון אדון כל הארץ, אבל יקראהו כן להיותו נמצא מצד אדון כל הארץ, ויקראהו בשם אדון כל הארץ.
כי כן דרך הלשון לקרוא הדבר כשם בעל הדבר או מי שנמשך הדבר ממנו, או לייחס פעולת בעל הדבר אל הדבר שעל ידו יעשה או יגיע הפועל ההוא, כמו שבלשון בני אדם תיוחס פעולת הפועל אל הכלי שעל ידו יגיע הפועל ההוא, כי נאמר שהעין רואה והאוזן שומעת, והראות והשמע אינם אלא לנפש, והעין והאוזן כלים יגיע הפועל ההוא באמצעותם.
ועל שני אלו הדברים כאחד קרא משה שם המזבח ה' נסי (שמות י"ז), להיות המזבח כלי אל שיעשו על ידו נסים, ולהיותו מורה גם כן על השם יתברך העושה הנסים.
ויקרא הכתוב שם המשיח ה' צדקנו (ירמיה כ"ג), להיותו אמצעי אל שנשיג הצדק מה' על ידו, ועל כן יקראהו בשם ה'.
וכן יקרא ירושלים ה' שמה (יחזקאל מ"ה), לפי שהוא מקום שנראה ונגלה שם כבוד ה' בתמידות יותר מכל המקומות. ורבותינו ז"ל שאמרו: (ב"ב דף ע"ה ע"ב) אל תקרי ה' שמה אלא ה' שמה ששם ירושלים הוא ה', מזה הטעם גם כן.
וכן נמצא אברהם קרא שם המקום ה' יראה (בראשית כ"ב), על שנראה בו פועל מורה על השם שרואה ומשגיח.
ועל זה הדרך הוא שיקרא הכתוב לשכינה או לכבוד הנראה או המושג במראה הנבואה ה'.
וירא ה' כי סר לראות וגו',
ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים (שמות ג'),
ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא (ישעיה ו'),
וקראהו גם כן אלוהי ישראל
ויראו את אלוהי ישראל (שמות כ"ד).
ויקראהו אלוהים
ויחזו את האלוהים (שם).
י יקרא הכתוב את השכינה או הכבוד הנראה ה' ואלוהים ואלוהי ישראל, ואף על פי שהוא יתברך לא ישיגוהו שום נברא זולתו, כמו שכתוב: כי לא יראני האדם וחי (שם ל"ג).
וכן יקרא הכתוב ה' למלאך, אמר על המלאך הנראה על גדעון:
ויפן אליו ה' ויאמר לך בכוחך זה וגו',
ויאמר אליו ה' כי אהיה עמך וגו' (שופטים ו')
ובכל הסיפור ההוא יקרא הכתוב המלאך בשם ה'.
[שם הוי"ה על המלאכים]
וכן ימצא הכתוב יפיל שם הכבוד על נמצאים מתחלפים, כי יאמר על פני השם הבלתי מושגים. כמו שמצינו כי כששאל משה מהשם יתברך ואמר לו: הראני נא את כבודך (שמות ל"ג), השיב השם יתברך: לא תוכל לראות את פני, הרי ששם הכבוד יאמר על פני השם.
ונמצא שיפיל אותו הכתוב על הדבר המושג לחוש, אמר:
וירא כבוד ה' אל כל העם (ויקרא ט"ו),
ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר (שמות כ"ד),
ובקר וראיתם את כבוד ה' (שם ט"ז).
וזה, להיות הדבר המושג לחוש מורה על דבר הנסתר הבלתי מושג, הנקרא פני ה' וכבוד ה'. ומכאן התירו הנביאים לעצמם לכנות הדבר הנראה אליהם בשם הדבר הנסתר הבלתי נראה, שהוא ה', עד שידברו עם המלאך או הכבוד הנראה אליהם כאילו הם מדברים עם השם יתברך.
כי אליהו היה מדבר עם המלאך הנראה אליו או המדבר אליו לנוכח כאילו הוא השם,
אמר: כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב (מלכים א' י"ט). ובאתהו התשובה על זה, צא ועמדת בהר לפני ה' וגו' לא ברוח ה' וגו' ולא ברעש ה' וגו'.
ואז שמע את הקול מתוך הדממה דקה מדבר אליו ואומר: מה לך פה אליהו, ונצטווה אז מפי השם את אשר יעשה.
ואין ספק כי לא היה אליהו משתבש לחשוב שהמדבר עמו בתחילה היה השם, שהרי אמר לו: צא ועמדת בהר לפני ה', ואעפ"כ היה מדבר עמו כאילו מדבר עם השם, ואמר כי עזבו בריתך בני ישראל.
ומה שתמהו על משה ואמרו: עלה אל ה' (שמות כ"ד) עלה אלי מבעי ליה (סנהדרין ל"ח ע"ב), ולא תמהו על אליהו: ועמדת בהר לפני ה', לפני מבעי ליה; כי באליהו לא היה זר אצלם שיהיה המדבר עמו אמצעי, אבל במשה אחר מתן תורה שהשיג למעלת פנים בפנים, תמהו על זה - איך יאמר: עלה אל ה', שיראה שהיה מדבר עמו אמצעי זולת השם.
והשיבו כי האמצעי ההוא היה מטטרון, ששמו כשם רבו והוא שר הפנים. אבל לא היה אמצעי אחר כמו לשאר הנביאים שהיו נדברים על ידי מלאכים ואמצעיים אחרים.
ועם כל זה התירו הנביאים עצמם לדבר עימהם כאילו ידברו עם השם, להיותם אמצעיים להגיע על ידם הנבואה מהשם אליהם.
ואל זה רמזו רבותינו ז"ל באומרם: גדול כוחן של נביאים שמדמין הצורה ליוצרה (בראשית רבה פרשה כ"ז). כלומר: גדול כוחן שמתירין עצמן לעשות דבר גדול כזה.
ועשו כן להיות המלאך הוא אמצעי להגיע הנבואה אל הנביאים, או כלי להיעשות על ידו אות או מופת, המורה על הגמר רצון השם וחפצו בנמצאים.
ודרך בני אדם לומר על הציווי היוצא מפי שליח המלך או פקידו או שר צבאו כי המלך ציווה כן, וידברו עמו דרך כבוד כאילו ידברו עם המלך, ועל כן קרא אותו הכתוב בשם השם, ויתארוהו הנביאים כאילו הוא השם.
[דיבור מלאכים כאילו הם ה']
ודע כי המלאכים להיותם נבדלים מחומר, ואי אפשר שישיגום המקרים הנמשכים לבעלי החומר כקנאה ושנאה ותחרות, כי הם נקיים מכל רע, ואין בהם לא גאווה ולא בחירה אל הרע ואל החטא כלל. אבל בחירתם תמיד אל הטוב והישר בעיני האלוהים.
על כן הותר להם, כשהם משתלחים לבני אדם, לדבר בלשון שולחם. כמו שמצינו זה מפורש במקומות רבים שהנראה הוא מלאך, ומדבר בשם שולחו.
אמר המלאך להגר: הרבה ארבה את זרעך (בראשית ט"ז),
ולאברהם אמר: שוב אשוב אליך כעת חיה (שם י"ח), בשליחותו של מקום כמו שפירש רש"י, כי לא מצינו שישוב המלאך אליו,
וכן יעקב אמר: ויאמר אלי מלאך האלוהים בחלום יעקב ואמר הנני (שם ל"א),
ובסוף החלום נאמר לו: אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר וגו', ולא נדר יעקב נדר למלאך אלא לשם,
וכן אמר המלאך לאברהם: עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני (שם כ"ב) ולא היה עוקד אברהם את יצחק בנו אלא לשם ברוך הוא,
וכן גדעון אמר לו המלאך: כי אהיה עמך (שופטים ז'),
וכן למשה בתחילת נבואתו בסנה אמר הכתוב: וירא מלאך ה' אליו (שמות ג'), ובתחילת הדבור נאמר לו אנכי אלוהי אביך וגו' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וגו'.
וזה לאות כי המלאך ידבר בשם שולחו. ודע זה.
והטעם בכל זה כי המלאך לא ימרה פי השם להחליף שליחותו ולא ליטול שררה לעצמו, לפי שלא נקרא המלאך מלאך להיותו שכל נבדל, אבל להיותו בא במלאכות השם, ואם היה מחליף שליחותו לא היה אז מלאך.
וכן אינו רשאי לעשות בשעת השליחות שום דבר או פועל שלא צווה בו מהשם. ולזה אין המלאך המשתלח בשליחות השם רוצה לגלות שמו אשר לו מצד עצמו וכוחו המיוחד לו, מזולת השליחות שנשתלח בו.
אמר המלאך ליעקב כשאמר לו: הגידה נא שמך (בראשית ל"ב), אמר לו למה זה תשאל לשמי,
וכן אמר המלאך אל מנוח: למה זה תשאל לשמי והוא פלאי (שופטים י"ג),
ואמר לו גם כן: אם תעצרני לא אוכל בלחמך ואם (תעלה) (תעשה) עולה לה' תעלנה (שם), רוצה לומר: אם תעלה עולה לי לא אקבל אותה ולא יועיל לך דבר, שאין אני נראה לך מצד עצמי והכוח אשר לי מעצמי. ולזה לא יועיל לך ידיעת שמי והכוח המיוחד לי מעצמי, כי זה יביא אותך לטעות ולחשוב שיש לי שום כוח בשליחות הזה מעצמי, ואינו כן. ועל כן אם תעלה עולה לה' תעלנה, שהכוח בא מצידו והשליחות בא ממנו.
[השתחוואה למלאך ותפילה אליו]
ובעבור זה המשתחווה למלאך מצד עצמו וכוחו, הוא מקצץ בנטיעות, והוא עובד עבודת אלילים, שהוזהר עליה בדיבור לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני (שמות י"ט דברים ה'), כמו שביארו רבותינו ז"ל במכילתא וכמו שיתבאר בפרק שמונה עשר מהמאמר השלישי.
אבל המשתחווה לו מצד מה שהוא שליח ה', הוא מותר, כמו שהמשתחווה לפקיד המלך מצד עצמו וכוחו ומקבלו כאדון, ולא מצד הכוח שיש לו מהמלך הוא מורד במלכות; והמשתחווה לו מצד שהוא שליח המלך, הוא כבוד אל המלך.
ובעבור זה היה מותר ליהושע להשתחוות למלאך כשנראה לו ביריחו ואמר לו: אני שר צבא ה' עתה באתי וייפול יהושע אל פניו ארצה וישתחוו וגו' (יהושע ה'), שעם היות ההשתחוויה אחת מד' עבודות שאסור לעשותם, ואפילו למלאכי השרת, כזבוח וקיטור וניסוך, אלא כי לפי שההשתחוויה ההיא הייתה לכבוד השם, ולהיות זה שלוחו בלבד, הייתה מותרת.
אבל המתפלל למלאך או משתחווה לו מצד עצמו וכוחו המיוחד לו מצד מה שיורה עליו שמו, הוא מה שהוזהר עליו בדיבור לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, וכן כתב הרמב"ן ז"ל.
[שמות מלאכים בתפילה]
ומכאן התבאר טעות המזכירים בתפילתם שמות המלאכים. כי שמות המלאכים אמנם הם להם מצד הכוח אשר להם בעצמם, וזהו מה שהוזהר עליו בדבור לא יהיה לך כמו שכתבנו.
ואמנם נפל הטעות בזה, למה שמצאו קצת תפילות מיוחסות לקדמונים, נזכרו בהם שמות מיוחדים, וחשבו מתוך כך שהוא מותר להכניס בתפילה כל השמות.
ואינו כן, כי לא הותר להזכיר שם מן השמות בתפילה אלא השמות המיוחדים לו יתברך ולא שם אחר כלל, ולכן נקרא אותה חכמה קבלה, לפי שאי אפשר להשתמש ממנה אלא דרך קבלה, שאם לא כן אפשר האדם לטעות ולעבוד אלוה מבלעדי ה'.
[השמות בתפילות ביאורם]
ולמען ישכיל המעיין וידע אמשול משל בזה:
הרי שנמצא בתפלות לקדמונים שם מצפ"ץ, והרואה יחשוב שהוא שם לאחד מן המלאכים. ואינו כן, אלא הוא כנוי לשם בן ארבעה, בחילוף האותיות באלפ"א בית"א דא"ת ב"ש.
וכן כוז"ו במוכס"ז, הוא כנוי לה' אלוהינו, בחילוף כל אות מה' אלוהינו באות הבא אחריה באל"ף בי"ת, כי יחליפו יו"ד בכ"ף וה"א בוי"ו וכן השאר.
ובעבור זה הוא מבואר שאין שום אדם רשאי להשתמש בדבר מדברי חכמי הקבלה מסברת עצמו, אלא אם כן יהיה מקובל מפי חכם בעל הקבלה בה, כי הסברה באותה חכמה אסורה אלא למקובל מפי חכם, ואי אפשר לעמוד על האמת בה מתוך הכתב כלל.
כי לכך נקראת קבלה שהיא כשמה.
[לימוד קבלה רק מפי רב]
והוצרכתי לכתוב זה, לפי שראיתי אנשים משתבשים בזה, וקורין בספר הזוהר ובזולתו מספרי חכמי הקבלה מזולת קבלה, אלא מסברת עצמם, להראות כי חכמה גדולה להם, ונכנסים לפנים ממחיצתם לחשוב מחשבות בדבר שהמחשבה בו אסורה.
וכבר הזהיר על זה גדול החכמים האחרונים המקובלים, רבנו הרמב"ן ז"ל, ואמר: כי דברי חכמי הקבלה לא יושגו ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה, זולת מפי מקובל חכם לאוזן מקבל מבין, והסברה בו איוולת רבת הנזקים, אלו דבריו ז"ל בפירוש התורה:
וכלל אומר לך, הישמר לך ושמור נפשך מאד פן תנקש אחריהם ותלכד במצודתם, כי הם עוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חושך, כי לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו המתעסקים בקבלה מדעת עצמם, בזולת קבלה מפי חכם מקובל.
אמנם לענ'ד מה שביאר בעל העקרים ,פעמים שם ה' מושאל למלאכים הנה צריך עיון רב לפמ'ש לעיל לרמב'ם ולפיכך כאשר נתאמת 31 אצל מקצת ההמונים שאין ה' גוף, או שאין [קפח] לו מגע במה שעושה, דימו שהוא מצווה את המלאכים, והמלאכים עושים אותן הפעולות באופן ישיר ובמגע גוף בגוף, כדרך שעושים אנחנו בכל מה שאנו עושים. ודמו שגם המלאכים גופים 32. ומהם מי שסובר שהוא יתעלה מצווה הדבר במילים כדברנו, כלומר: באותות וקול, ואז יופעל 33 אותו הדבר 34. כל זה המשכות אחר הדמיון אשר הוא גם יצר הרע באמת 35, כי כל מגרעת הגיונית 36 או מדותית היא פעולת הדמיון או נספחת לפעולתו ופי' הכוזרי , והוא קורא אותו בשם נודע, כנוי לזה שדבר עמו, ואמת אצלו שהוא בורא העולם אחר שלא היה.
ותחלתם אדם, לא היה יודע ה' לולא דברו עמו וגמולו וענשו ושברא לו חוה מצלעותיו, ונתברר לו שהוא בורא העולם, ורמז לו בדבור ובמדות וקרא אותו ,יי'. ולולא זה היה נשאר על שם ,אלהים', שאין מתברר מה הוא נמצא יהיה שם ה' מסופק לא מושאל לשיטת ס' העיקרים או משותף לפי ביאור ג' השיטות לשיטת ס' העיקרים ולכאורה נכנס בביאורו בהיפך המושכלות שבא לבאר ויצא בצריך עיון ,אמנם עם דקות ההבחנה יובן לך תשלום ענין שם ה' לפי כללות ארבעת השיטות שלא נבין העניין ויקרא שם ה' ע'ד הפעולה ותמצא מעתה שאף שנקרא בשם העצם אשר הוא תואר עם כל זאת יורה על שלילת השגת שם העצם וכפי שביאר המו'נ בפנ'ב ח'א בחלק החמישי מתארי החיוב שיתואר הדבר בפעולתו ואמר שם שראוי שיתואר בהם הבורא יתברך,ונמצא שהועילנו שיטת הרס'ג לומר ג' הספיקות אשר הם הם תואר פעולת שמו דהיינו שאינו מושג והוא א'כ שם העצם
איך מתפללים ?כמו שכתוב בסידור בדיוק
בראון&גרין
