מהי חכמת הקבלה\?ומדוע המקובלים מנסים להסבירה\?והאם הם מבינים מהי\? 

[בקשותיו של משה]
דע, כי רבן של חכמים 1 משה רבנו ע"ה, ביקש שתי בקשות, ובאה לו התשובה על שתי הבקשות.
הבקשה האחת היא, שהוא ביקש ממנו יתעלה שיודיעו עצמו ואמיתתו.
והבקשה השניה והיא אשר ביקש תחילה היא, שיודיעו תאריו.
והשיבו יתעלה על שתי השאלות בכך שהבטיחו להודיעו כל תאריו ושהם פעולותיו, והודיעו כי עצמותו לא תושג כפי שהיא. אבל העירו על מקום מבט 2 ישיג ממנו תכלית מה שאפשר לאדם להשיגו, ואשר השיג הוא ע"ה לא השיגו אדם לפניו ולא אחריו 3.
בקשתו ידיעת תאריו הוא אמרו:
הודעני נא [פג] את דרכיך ואדעך וכו' 4,
והתבונן במה שנכלל בלשון זה מן המופלאות, אמרו 'הודעני נא את דרכיך ואדעך', מלמד על היותו יתעלה נודע בתאריו, שאם ידע הדרכים ידעהו. ואמרו 'למען אמצא חן בעיניך', מלמד כי מי שידע את ה', הוא אשר ימצא חן בעיניו. לא מי שצם 5 והתפלל בלבד 6, אלא כל מי שידעו הוא הרצוי המקורב 7, ומי שסכל ידיעתו, הוא הזעום 8 המרוחק 9. ולפי ערך הידיעה והסכלות יהיה הרצון והזעם 8 והקרבה והריחוק.
וכבר חרגנו ממטרת הפרק 10, ואחזור לעניין.
וכאשר ביקש ידיעת התארים, ובקש הסליחה על האומה 11 ונענה על הסליחה להם 12, אחר כך ביקש השגת עצמו יתעלה, והוא אמרו:
הראני נא את כבודך 13,
נענה על הבקשה הראשונה והיא:
הודעני נא את דרכיך
ונאמר לו:
אני אעביר כל טובי על פניך 14,
ונאמר לו בתשובת השאלה השניה:
לא תוכל לראות את פני וכו' 15.
אבל אמרו 'כל טובי' - הוא רמז למה שהציב 16 לפניו כל הנמצאים שעליהם נאמר:
וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד 17,
כוונתי בהצבתם 16 לפניו שישיג טבעיהם וקשריהם זה בזה 18, שאז ידע הנהגתו אותם היאך היא הכלל והפרט.

ולעניין זה רמז באמרו בכל ביתי נאמן הוא 19, כלומר: שהבין מציאות עולמי כולו הבנה אמיתית יציבה 20, כי ההשקפות שהן בלתי נכונות אינן יציבות. נמצא כי השגת אותם המעשים הם תאריו יתעלה אשר על ידם הוא נודע 21.
והראיה שהדבר אשר הובטח בהשגתו הם פעליו יתעלה, שהרי הדבר שהודיעו הם תארים מעשיים בהחלט: רחום וחנון ארך אפים 22.

הנה נתבאר כי הדרכים אשר ביקש ידיעתן והודיעו אותן, הם הפעולות הבאות מאתו יתעלה, וחכמים קוראים אותם מידות ואומרים "שלוש עשרה מידות" 23. ושם זה נאמר בשימושם 24 על מידות בני אדם, ארבע מידות בנותני צדקה, ארבע מידות בהולכי לבית המדרש 25, ואלה רבים.
ואין העניין כאן שהוא בעל מידות, אלא עושה פעולות הדומות לפעולות הנעשות על ידינו כתוצאה ממידות, כלומר: מתכונות נפשיות. לא שהוא יתעלה בעל תכונות נפשיות, וקיצר 26 בהזכירו שלוש עשרה מידות הללו, ואף על פי שהשיג כל טובו כלומר: כל פעליו 27 כי אלה הם הפעולות [פד] הבאות מצדו יתעלה לגבי המצאת בני האדם והנהגתם.

וזה היה תכלית 28 מטרת שאלתו, כי סוף הלשון:
ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה 29 -
אשר אני צריך להנהיגם בפעולות אלך בהם בעקבות פעליך בהנהגתם.

הנה נתבאר לך כי הדרכים והמידות דבר אחד, והם הפעולות הבאות מאתו יתעלה בעולם, וכל פעולה שנשיג מפעולותיו, נתארו יתעלה בתואר שאותה הפעולה יוצאת ממנו, ונקראהו בשם הנגזר מאותה הפעולה.

המשל בכך, כאשר הושגה עדינות 30 ניהולו בהתהוות עוברי בעלי החיים, והמצאת כוחות בו ובמגדליו 31 לאחר לידתו המונעים ממנו את המוות והאובדן, ושומרים עליו מן הנזקים, ועוזרים לו בצרכיו החיוניים 32, וכעין פעולה זו לא תיעשה מצדנו כי אם לאחר התפעלות והתרגשותו והוא עניין הרחמנות, לכך נאמר עליו יתעלה 'רחום' כדרך שנאמר:
כרחם אב על בנים 33,
ואמר:
וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו 34,
לא שהוא יתעלה מתפעל ומתרגש, אלא כאותה הפעולה הבאה מצד האב כלפי הבן שהיא תוצאה של רגישות וחמלה והתפעלות בהחלט, תבוא מצדו יתעלה כלפי חסידיו. לא מתוך התפעלות ולא מתוך שינוי 35.

וכשם שכאשר אנו נותנים דבר למי שאין לו עלינו חובה נקרא זה בלשוננו חנינה כמו שנאמר:
חנונו אותם 36,
אשר חנן אלוהים 37,
כי הנני אלוהים 38,
וכדומה לזה הרבה, והוא יתעלה ממציא ומנהל את מי שאין לו עליו חוב בהמצאתו והנהלתו 39 ולפיכך נקרא חנון.
וכך אנו מוצאים בפעולותיו הבאות על בני האדם, מן הפגעים הגדולים הבאים על מקצת בני אדם ומשמידים אותם, או דבר כללי המשמיד עמים, ואף אקלים, משמיד הבן ובן הבן ואינו משאיר לא זכר 40 ולא זרע, כבקיעת האדמה 41 והרעש 42 והברקים 43 המשמידים, וכתנועת עם על עם אחר להשמידם בחרב ולאבד כל זכר למו, והרבה מן הפעולות הללו שאינם נעשים מצד אחד ממנו כלפי השני כי אם מתוך חמה גדולה, או נטירה *43 עמוקה, או שאיפת נקמה. לפיכך נקרא מחמת פעולות אלה קנא ונוקם ונוטר ובעל חמה 44.

כלומר: שהפעולות אשר כמותן נעשות על ידינו מתוך תכונה נפשית, והיא הקנאה או הפעלת נקמה או נטירה *43 או חמה, נעשים מצדו יתעלה מחמת חובת אותם אשר נענשו, לא מתוך התפעלות כלל, יתרומם מכל מגרעות. וכך כל הפעולות הם פעולות הדומות לפעולות הנעשות על ידי בני אדם מתוך התפעלות ותכונות נפשיות, והם נעשות מאתו יתעלה לא מתוך עניין נוסף על עצמו כלל.

[תכונות נפשו של מנהיג מדינה]
וראוי למנהיג המדינה אם היה נביא 45 להתדמות בתארים אלה, וייעשו על ידו פעולות [פה] אלו במידה 46 ובמי שראוי לכך, לא מתוך סתם התפעלות, ולא ישחרר מוסרות הכעס, ואל יתן להתפעלויות להשתרש בו, 47 כי כל התפעלות רעה. אלא ישמר מהן כפי יכולת האדם.
ויהיה פעמים למקצת בני אדם רחום וחנון, לא מתוך סתם רגישות וחמלה, אלא כפי הראוי, ויהיה פעמים למקצת בני אדם נוטר ונוקם ובעל חמה, כפי הראוי להם, ולא מתוך סתם כעס, עד שיצווה לשרוף אדם והוא בלתי כעוס ולא רגוז ולא שונא לו, אלא כפי שייראה לו שהוא חייב, ותהיה מגמתו להפיק מה שיש באותה הפעולה מן התועלת הגדולה לבני אדם רבים 48.

התבונן נא בפסוקי התורה כאשר צווה להשמיד שבעה עממים ואמר:
לא תחיה כל נשמה 49
סמך לכך מיד ואמר:
למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלוהיהם
וחטאתם לה' אלוהיכם 50,
אמר: אל תחשוב כי זו אכזריות או שאיפת נקמה, אלא היא פעולה שמחייבת אותה המחשבה האנושית 51, לסלק כל מי שסטה מדרכי הצדק, ולפנות כל המעצורים המעכבים מלהגיע אל השלמות שהיא השגתו יתעלה.

ועם כל זה ראוי שיהו פעולות הרחמנות והסליחה והחמלה והחנינה באים מצד מנהיג המדינה הרבה יותר מפעולות העונשין, כי כל שלוש עשרה מידות הללו מידות רחמים פרט לאחת והיא:
פוקד עון אבות על בנים 52,
כי אמרו 'ונקה לא ינקה' - עניינו ושירוש אינו משרש. ממה שנאמר:
ונקתה לארץ תשב 53.

[פוקד עון אבות על בנים]
ודע, כי אמרו 'פוקד עון אבות על בנים' אינו אלא בעון עבודה זרה בלבד, לא בשום עון אחר, והראיה על כך אמרו בעשרת הדברות:
על שלשים ועל רבעים לשנאי 54,
ואינו נקרא שווא כי אם עובד עבודה זרה 55:
כי כל תועבת ה' אשר שנא 56,
והגיע רק לרבעים 57 כי תכלית מה שיכול האדם לראות מזרעו דור רביעי, וכאשר ייהרגו אנשי העיר עובדי עבודה זרה, ייהרג אותו הזקן העובד, וזרע זרע זרעו שהוא התולדה הרביעית. וכאלו הוא מתאר כי מכלל פקודותיו יתעלה, אשר מכלל פעולותיו בלי ספק, שייהרג זרע עובדי עבודה זרה, ואף על פי שהם קטנים, בכלל הוריהם ואבות הוריהם.

ודבר זה מצאנוהו נוהג בתורה בכל מקום, כמו שצווה בעיר הנידחת החרם אותה ואת כל אשר בה 58, כל זה כדי למחות אותם העקבות אשר גרמו להפסד העצום כמו שביארנו.

וכבר חרגנו ממטרת הפרק, אבל ביארנו מדוע קצר כאן מלהזכיר פעולותיו והסתפק באלו 59, ושיש צורך להן בהנהגת המדינות.
כי תכלית מעלת האדם להדמות לו יתעלה כפי היכולת, כלומר: שנדמה מעשינו למעשיו 60 כמו שבארו בפירוש קדושים תהיו. 61 אמרו: מה הוא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא רחום אף אתה היה רחום 62. וכל עיקר הכוונה שהתארים המיוחסים לו הם תארי מעשיו, לא שהוא בעל איכות. [פו]\ב\ הקדמת רמב"ן לספר בראשית

משה רבנו כתב הספר הזה עם התורה כולה מפיו של הקב"ה. והקרוב שכתב זה בהר סיני, כי שם נאמר לו: עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, כי לוחות האבן יכלול הלוחות והמכתב, כלומר עשרת הדברות. והמצוה מספר המצות כולן, עשה ולא תעשה.

אם כן, התורה יכלול הספורים מתחילת בראשית, כי הוא מורה אנשים בדרך בענין האמונה. וברדתו מן ההר כתב מתחילת התורה עד סוף ספור המשכן, וגמר התורה כתב בסוף שנת הארבעים, כאשר אמר: לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם, וזה כדברי האומר: תורה מגילה מגילה נתנה.
אבל לדברי האומר: תורה חתומה נתנה, נכתב הכל בשנת הארבעים, כשנצטוה: כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. וצוה לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם.

ועל כל פנים היה נכון שיכתוב בתחילת ספר בראשית: וידבר אלהים אל משה את כל הדברים האלה לאמר.
אבל היה הענין להכתב סתם, מפני שלא כתב משה רבנו התורה כמדבר בעד עצמו, כנביאים שמזכירים עצמם, כמו שנאמר ביחזקאל תמיד: ויהי דבר ה' אלי בן אדם. וכמו שנאמר בירמיה: ויהי דבר ה' אלי לאמר.
אבל משה רבינו כתב תולדות כל הדורות הראשונים ויחוס עצמו ותולדותיו ומקריו כשלישי המדבר. ולכן יאמר: וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו, כמדבר בעד שנים אחרים. ומפני שהענין כן, לא נזכר משה בתורה עד שנולד, ונזכר כאילו אחר מספר עליו.

ואל יקשה עליך ענין משנה התורה שמדבר בעד עצמו: ואתחנן ואתפלל אל ה' ואומר, כי תחילת הספר ההוא: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, והנה הוא כמספר דברים בלשון אמרם.

והטעם לכתיבת התורה בלשון זה, מפני שקדמה לבריאת העולם, אין צריך לומר ללידתו של משה רבנו, כמו שבא לנו בקבלה: שהייתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. הנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב, ולכן כתב סתם.

אבל זה אמת וברור הוא שכל התורה מתחלת ספר בראשית עד לעיני כל ישראל נאמרה מפיו של הקב"ה לאזניו של משה, כענין שאמר להלן (ירמיה ל"ו): מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו.
הודיענו תחילה ענין בריאת השמים והארץ וכל צבאם, כלומר בריאת כל נברא העליונים והתחתונים. אם כן כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית, והמקובל בהם לחכמים תולדות עם ארבע הכתות שבתחתונים: כח המחצבים וכח צמח האדמה ונפש התנועה והנפש המדברת - בכולם נאמר למשה רבינו בריאתם וכחותם ומהותם ומעשיהם ואפיסת הנפסדים מהם והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז.

וכבר אמרו רבותינו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נמסרו למשה, חוץ מאחד, שנאמר: ותחסרהו מעט מאלהים.

ואמרו: כי בבריאת העולם חמשים שערים של בינה, כאלו נאמר שיהיה בבריאת המחצב שער בינה אחד בכחו ותולדותיו, ובבריאת צמח האדמה שער בינה אחד, ובבריאת האילנות שער אחד, ובבריאת החיות שער אחד, ובבריאת העופות שער אחד, וכן בבריאת השרצים ובבריאת הדגים. ויעלה זה לבריאת בעלי נפש המדברת, שיתבונן סוד הנפש וידע מהותה וכוחה בהיכלה יגיע למ"ש גנב אדם - יודע ומכיר בו, נואף אדם - יודע ומכיר בו, נחשד על הנדה - יודע ומכיר בו. גדולה מכולן, שמכיר בכל בעלי כשפים, ומשם יעלה לגלגלים ולשמים וצבאיהם, כי בכל אחד מהם שער חכמה אחד שלא כחכמתו של חברו, ומספרם ומקובל להם ע"ה שהם נ' חוץ מאחד. ואפשר שיהיה השער הזה בידיעת הבורא יתברך שלא נמסר לנברא.

ואל תסתכל באמרם נבראו בעולם, כי על הרוב ידבר, והשער האחד לא נברא. והמספר הזה רמוז בתורה בספירת העומר ובספירות היובל כאשר אגיד בו סוד בהגיעי שם ברצון הקב"ה.

וכל הנמסר למשה רבנו בשערי הבינה הכל נכתב בתורה בפירוש, או שרמוזה בתיבות, או בגימטריות, או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן, או המשתנות בצורה, כגון הלפופות והעקומות וזולתן, או בקוצי האותיות ובכתריהם, כמו שאמרו: כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות.
אמר לו: אלו למה?
אמר לו: עתיד אדם אחד לדרוש בהם תלי תלים של הלכות. ..עד זו מנין לך?
אמר לו: הלכה למשה מסיני.
כי הרמזים האלו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה מסיני.
ומזה אמרו בשיר השירים רבה בחזקיהו, ספר תגין הראה להם. והספר הזה הוא ידוע ומצוי אצל כל אדם, יפרש בו כמה אלפי"ן יש בתורה בתגין וכמה ביתי"ן ושאר האותיות ומספר התגין של כל אחת ואחת ואין השבח שספרו על הספר הזה וגלוי הסוד שהיה בו לחזקיהו מפני התגין עצמן, אלא בידיעתן בפירושיהן סודות רבים עמוקים מאד.
ושם בפירוש שיר השירים אמרו:
כתיב: ויגד לכם את בריתו - ויגד לכם את ספר בראשית שהוא תחילת ברייתו של עולם, אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים, אלו עשרת הדברות, עשרה למקרא ועשרה לתלמוד.
וכי מנין יבא אליהוא בן ברכאל הבוזי ויגלה להם לישראל חדרי בהמות ולויתן? ומנין יבא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה?
אלא הה"ד: הביאני המלך חדריו, כלומר שהכל נלמד מהתורה.

ושלמה המלך שנתן לו אלהים החכמה והמדע - הכל מן התורה היה לו, וממנה למד עד סוף כל התולדות, ואפילו כוחות העשבים וסגולתם, עד שכתב בהם אפילו ספר רפואות. וכענין שכתוב: וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר.

וראיתי הספר המתורגם הנקרא חוכמתא רבתא דשלמה, וכתוב בו:
ולא ממקום הות תולדתא חדידתא למלך או לשליט דחדיו מעלנא דכל ב"נ לעלמא ומפקנא שויאת חדיו מיטול כן צלית ואיתיהיבת לי רוחא דחכמתא וקרית ואתית לי רוחא דאידעתא צבית בה יתיר מן שבטא וכרסוותא.
יאמר, כי לא מדבר תהיה תולדת מיוחדת למלך או לשליט אחד הוא ביאת כל איש בעולם ויציאה שוה לכולם יחד, ובעבור כן התפללתי ונתן לי רוח חכמה, וקראתי ובא לי רוח דעת, בחרתי בה יותר מן השבט והכסא.
ונאמר שם:
והוא דיהב אידעתא דלא דגלותא למידע היכן קם עלמא ועובדיהו דמזלתא שוריא ושולמיא ומצעתהון דזמני שולחפי דזנבותה יד ודהיכן עבדי זמני ריהטיהון דשמיא וקבעיהון דכוכביא מתנא דבעירא וחימתא דחיויאתאי. עוזיהון דרוחי ומחשבתיהן דבני אנשא גינסי דנצבתא וחיליהון דעקרי כל מדעם דכסי וכל מדעם דגלי ידעית.
ואמר שהאלהים הוא הנותן דעת שאין בו שקר, לידע איך קם העולם ומעשה המזלות, הראש והסוף, ואמצעות הזמנים ואלכסונות הזנבות, ואיך יעשו הזמנים, מרוצת השמים וקביעות הכוכבים, לחות הבהמות וחמת החיות, תוקף הרוחות ומחשבות אדם, יחסי האילנות וכחות השרשים, כל דבר מכוסה וכל דבר מגולה ידעתי.
וכל זה ידע בתורה והכל מצא בה בפירושיה בדקדוקיה ואותיותיה ובקוציה כאשר הזכרתי.

וכן אמר בו הכתוב: ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם, כלומר שהיה בקי מהם בקסמים ובנחשים שזו היא חכמתם, שנאמר: כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים.
וכך אמרו:
מה היתה חכמתן של בני קדם? שהיו יודעים וערומים בטייר. ומכל חכמת מצרים, שהיה בקי בכשפים, שהיא חכמת מצרים, ובטבע הצומח, כידוע מספר העבודה המצרית, שהיו בקיאין מאוד בעניין הזריעות וההרכבה במינין.
וכך אמרו: אפילו פלפלין נטע שלמה בארץ ישראל.
וכיצד היה נוטען? אלא שלמה חכם היה והיה יודע עיקר משתיתו של עולם.
למה? מציון מכלל יופי אלהים הופיע, מציון נשתכלל כל העולם כולו.
כיצד? למה נקראת אבן שתיה - שממנה נשתת העולם. והיה שלמה יודע איזהו גיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושין פירות, שכן הוא אומר: ונטעתי בהם עץ כל פרי.

עוד יש בידינו קבלה של אמת, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד. כאילו תחשוב על דרך משל, כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות, כגון: בראש יתברא אלהים. וכל התורה כן, מלבד צירופיהן וגימטריותיהן של שמות.

וכבר כתב רבינו שלמה בפירושיו בתלמוד, ענין השם הגדול של ע"ב, באיזה ענין הוא, בשלשה פסוקים: ויסע ויבא ויט. ומפני זה ספר תורה שטעה בו באות אחת, במלא או בחסר - פסול. כי זה הענין יחייב אותנו לפסול ס"ת שיחסר בו ו' אחד ממלות אותם שבאו מהם ל"ט מלאים בתורה, או שיכתוב הו' באחד משאר החסרים, וכן כיוצא בזה, אע"פ שאינו מעלה ולא מוריד כפי העולה במחשבה.
וזה הענין שהביאו גדולי המקרא למנות כל מלא וכל חסר, וכל התורה והמקרא, ולחבר ספרים במסורת עד עזרא הסופר הנביא, שנשתדל בזה, כמו שדרשו מפסוק ויקראו בספר בתורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא. ונראה שהתורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה, בענין הזה שהזכרנו היה, שהיתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות, והיה אפשר בקריאתה שתקרא על דרך השמות, ותקרא על דרך קריאתנו בענין התורה והמצוה, ונתנה למשה רבינו על דרך קריאת המצות, ונמסר לו על פה קריאתה בשמות.
וכן יכתבו השם הגדול שהזכרתי כולו רצוף, ויתחלק לתיבות של שלוש שלוש אותיות, ולחלוקים אחרים רבים, כפי השימוש לבעלי הקבלה.

והנה פירש האבן עזרא בעניין . פרשת כי תשא שמות לג פסוק כ''א,ונצבת על הצור.פירש האבן עזרא הוא ראש ההר ואמר שהוא יתיצב שם ובעבור הכבוד הוא ישימנו בעצמו בנקרת הצור,וכו, ועתה אזכיר כלל טעם הפרשה ,אמר הגאון [הכוונה לרס''ג ] כי השם אמר למשה,העל את העם הזה ממקום שחטאו בו,ובמקום אחר אסלח להם,ומשה השיב אם לא ישוב אפך עתה במקום הזה אל תעלנו מזה,\והנכון בעיני בעבור שהשם אמר לו ושלחתי לפניך מלאך, אז השיב משה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי,אם הוא הכתוב בו כי שמי בקרבו,והשם השיבו אני בעצמי אלך והניחותי לך, והנה טעם לך'' כי עמך לבדך אלך ולא אשכון בתוך בני ישראל , ועל כן השיב משה ,אם אין פניך הולכים עם הגוי הזה שהזכיר למעלה וראה כי עמך הגוי הזה ,אל תעלנו בלשון רבים ,והעד הנאמן על זה הפירוש ''ובמה יודע איפא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו''' והשם השיב,''גם את הדבר אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני'' ובעבור זה שמח משה ואמר ילך נא ''יי'' בקרבנו, הפך ''כי לא אעלה בקרבך'' ומשה ביקש לראות ה' והשם השיבו ''כי לא יראני האדם וחי'' וזהו האמת כי ההרגשות אינם מרגישות רק את המקרים ,על כן ''ויראו את אלוהי ישראל'' גם ''ואראה את 'יי'' וכן נבואת יחזקאל הכל במראות אלהים והנה אמר בכאן ''וראית אחורי'' ובמקום אחר אמר ''ותמונת יי יביט'' ואלה הדברים צריכים פירוש ארוך,והגאון אמר הפנים פני האור,והמשל,פני השמש,והאחוריים הנשאר מהאור התדבק באחד, ואין צורך לכל זראת,,ולפני שאפרש זה אומר דע כי ה' לא דבר עם משה פנים אל פנים רק בארבעים יום השלישי והלאה,ובעבור ה' על פניו ,אז קרן עור פניו כי תחילת נבואתו ע''י המלאך הנראה בסנה ושם כתוב ''ויאמר ה' '' וככה ויי' הולך לפניהם יומם'' כי השליח ידבר על לשון השולח,וזה היום שראה משה מה שביקש היה לו כיום מתן תורה לישראל ,ולא הגיע אדם לפניו ואחריו אל מעלתו ,וחכמינו זל אמרו שהראה לו קשר של תפילין ודבבריהם נכון רק לא כאשר יפרשוהו חכמי דורינו שהוא כמשמעו,כי סוד עמוק הוא.אמר אברהם המחבר ,כבר פירשתי השם הנכתב ואינו נקרא,הוא שם העצם ,והעצם הוא הכבוד וכאשר תחבר מספר כל האותיות יעלה לשניים ושבעים על כן אמרו חכמינו כי הוא שם המפורש וכאשר תחבר מרבע הראשון אל מרבע האמצעי באמת יהיה כמספר השם ,גם כן מחברות החמשה כוכבי לכת, גם בחברך האותיות שיבטא האדם בהם חצי השם יהיה כמספר השם, ובחברך מרבעי הזוגות שהם במעלה הראשונה יהיו כמספרם המחוברים מחצי השם וכאשר תכפול חצי השם הראשון על החצי,אז תמצא מרבעי הנפרדים ובהסרך מרובע הראשון ממרובע השנים אז ישאר כחשבון מעוקבהאות השני,ואם תחסר מרובע השנים ממרובע השלשה, אז ישאר בחשבון מעוקב האות השלישי ,וזה השם הנכבד ,הוא האחד שהוא בעצמו עומד ,ואין לו צורך לאחר לפניו ,ואם תסתכל מפאת החשבון שהוא ראש הכל,וכל חשבון מהאחדים הוא האחד שהוא הכל , על כן סוד התפילות והתהילות ,וטעם והתגדלתי והתקדשתי,ועוד אשר בך אתפאר והנה האחד אין לו תמונה והוא כדרך כלל לכל התמונות כי מאתו יצאו ,והנה הגויות העליונות שהם המאורות והכוכבים אין להם פנים ואחור ,אף כי לנשמת האדם העליונה ואף כי למשרתי עליון אף כי לעליון העליונים ,והנה האורך בין שתי הנקוות והנקודה הקרובה אל הפועל שר הפנים ושר הכח, והנקודה האחרת סוף הכח ותנועת האדם לפנים והגוף העליון אל הימין והצמח אל העליון\\ והנה משה יכול לדעת ולראות בעין לבו איך הבריאות דבקות ביוצר בראשית הנקרא אחורים ומדרך הכבוד אין כח בנברא לדעת זה, וזהו ''כי לא יראני האדם וחי'' בעבור היות נשמת האדם עם הגוף,והנה אחרי מות המשכיל תגיע נשמתו למעלה גדולה שלא יגיע בו בחיי האדם ,והנה משה שב כללי ,על כן אמר השם ''ידעתיך בשם'' כי הוא לבדו יודע הפרטים וחלקיהם בדרך כלל ובעבור כי הנכבד באדמה הוא האדם ,על כן צורת הכרובים, והנכבד באדם ישראל,ועל כן דבר קר של תפילין,ועל כן כתוב בשיעור קומה כי השם הוא בורא כל גוף וכל נכבד מהגוף,והנבזה מהגוף הוא המקרה ,\ואמר ר' ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן עולם הבא ואני ור' עקיבא ערבים בדבר זה \וזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותינו \ ודע כי כל הצמחים והחיים בארץ והעוף והבהמה והחיה והרמש וכל אדם קשורים בעליונים,כי הכללים קשורים בארבעים ושמנונה צורות הגלגל,\ וזהוא אשר חלק יי אלהיך אותם לכל העמים \ והמוסיפים להאיר עיניהם מטעם הענין אולי ידעו זב ולא רצו לגלות הסוד לתלמים,והעד הנאמן ,ולא חלק להם, \וידוע כי המחברות הם מאה ועשרים ,מחברות השבעה,והמחברת הגדולה במספר כולם היא אחת והמחברת השניה היא עשרים ואחת ,וכנגדה מחברת החמשה ככה ,וזה המספר יצא משבעה מחברות ,ומחברת השלשה חמשה ושלשים,שגם זה המספר יוצא השבעה מחברות,וככה מחברת הארבעה, \והנה מחברת הששה שבעה ,והמחברת שהיא כוללת המשפחות לכל האדמה ,כפי מזל כל גבול מהשבעה גבולות שהם כל הישוב
וכו יעוי'ש ומשמע לפי מ'ש לעיל שיש מעתה ב' חלוקות נוספות כפי הרמב'ן והאבן עזרא בעניין ''המושכלות הטרנסצנדנטליות'' ונמצא לאור מה שביארנו בסיבת הסתירות נתחדדה לנו השאלה בעניין מהי חכמת הקבלה שהרי הידיעה הטרנסצנדנטלית שביארנו לעיל איננה זו המתבארת בכאן