מה קודם שכל או רגש? 

"חכמת אדם תאיר פניו"

(קהלת ח', א')

קיים ויכוח בין אנשי חינוך - מה קודם שכל או רגש? האם להקנות הישגים לימודיים, חכמה, ידע הוא העיקר, או שמא הרגש, האהבה, ההתנהגות, הרוגע, השלווה, הערכים.

האם קיים הבדל בסדר הקדימות בין שכל לרגש בגילאים השונים? גננות רבות אף מדריכות ומפקחות לגני ילדים טוענות שבגיל הצעיר ראוי יותר להתייחס לפן הרגשי מאשר טיפוח השכל והלמידה.

מקורות חז"ל רבים מתייחסים לנושא חשוב מאד זה.

הרב קוק טוען שיש צורך בשכל ורגש ולשלבם בחוברת, בהמשך אנו לומדים מהרב קוק כי השכל הוא העיקר, אחר כך הרגש, הדמיון והפעולות.

הרמב"ם מתייחס בעוצמה רבה לחשיבות השימוש בשכל, אשר הוא אף משפיע על ההתנהגות הרגשית.

המהר"ל מבהיר באופן חד משמעי כי כאשר מתייחסים קודם כל למוח = שכל, בהמשך ללב - רגש ואחר כך לפעולות כאשר פועלים תחילה ברגש ובהמשך לשכל ולפעולות, הרי הרגש ללא השגחת השכל,פעולתו לקויה- ואין בכך חכמה ויעילות, בודאי ממשיך המהר"ל שאסור להתחיל עם הפעולות לפני הרגש והשכל.

כמובן, שאין חכמינו מטפחים רק את השכל, בודאי שחשובים עקרונות הרגש, האמפתיה, ההקשבה, השקט, הרוגע, השמחה והאופטימיות, אך אלה יפעלו ביתר שאת ובאיכות מעולה, כאשר המוח, השכל הם הגורמים לפעילותם.

ברור לנו כי ילד חכם עם מוח חריף יוכל לטפח בעצמו עזרה לזולת, חיי חברה, סיוע לחבר, אהבת אדם, מצוות בין אדם לחברו בעוצמה רבה יותר כאשר המוח משמש כמכוון את כל הפעולות הרגשיות.

אנו יודעים שרבים מהילדים בגילאים הצעירים 2-6, זוכים להמון רגש מצד הגננות ולמעט הקניית ידע וחכמה. יש בכך צער וכאב רב.

אנו יודעים מתוך שפע מחקרים כי היצירתיות שבאדם קיימת בעיקר בקרב הצעירים, יש הטוענים שהגילאים הצעירים ביותר עד גיל 6 הם הקריטיים ביותר לעיצוב יוזמות, יצירתיות ותנופה מוחית. הרי לדעתי חובה על הגננות להבין כי עליהן להכין לכל יום תכנון יעדים ומטרות לפעילות מוחית, לשיפור הלמידה המתמדת כדי לרכוש כל ימיו כל שעה וכל הזמן ידע והישגים.

מותר, אפשר ואף רצוי ביותר להקנות החכמה בשמחה, בחדוה, בשירה, בנגינה, באמפתיה, בחביבות, ילד שמח יקלוט היטב חכמה. אך גם ובעיקר ילד חכם הרוכש ידע יהפוך להיות שמח ומאושר.

מדוע אי אפשר לשלב שפע המשחקים בגני ילדים כמשתני למידה. כל עשייה מהגן והלאה צריכה להיות מלווה ברכישת חכמה. ביקרתי רבות גם בגני ילדים של החינוך העצמאי, הילדים בגני הילדים יודעים לקרוא, לומדים משניות בעל פה, מתוך שירה ושמחה. הידע בתורה ובתפילה משמח אותם ויוצר בהם רצון ומוטיבציה להפיץ ידע וחכמה.

אסור שילדים עד גיל 6 יבלו יותר במשחקים ופתאום בכיתה א' יושבים ולומדים. העבר נוראי, לא יעיל ועם המון תחושות גרועות. העשייה שלנו אל מול הילדים כהורים וכמורים, צריכה כל הזמן להתמקד בהקניית כלים שיגרמו ללמידה, להוספת ידע וחכמה.

המחקרים הרבים מבהירים לנו כי הצלחות הם הגורם העיקרי להמשך הצלחות, חוויות של הצלחה מעודדות לנסות, להתמודד עם אתגרים לימודיים אחרים ואף קשים יותר ולהצליח גם עמם.

אז כמובן שעלינו הורים ומורים להקנות לילדים כל הזמן בכל מעשינו חכמה, לבנות תשתית מקורית ומושכת ומרתקת כדי שהילד בכל גיל ירצה ללמוד. מרחבי למידה נקיים, יפים, דידקטיים ואיכותיים ימשכו את הילדים לפינה הנכונה ולביצוע מושלם של המשימות, משימות הלמידה.

אנו יודעים כי לילדים כיף לבוא לבית הספר כי יש להם חברים. עלינו ליצור תשתית חברתית כל הזמן, לבדוק שאין ילדים דחויים ושכל אחד מקבל היחס, הכבוד והאהבה המגיעים לו. נוכל להוסיף שפע של חכמה, למידה וידע ככל שהכיתה מעוגנת בחיי חברה.

אנו יודעים כי הלמידה בישיבה הוא מוקד למצוינות מדוע? בעיקר בגלל הלימוד בחברותות. לימוד של סוגיות קשות ומסובכות נבנות במוח האדם - כאשר הדרך להבנתם מעוגנת בקרקע פוריה של שאילת שאלות. מעניין - הלמידה הטובה והיעילה ביותר מטופחת בלמידה מחברים יותר ממורים. הלמידה של בני אותו גיל, גם בגילאים הצעירים בגני הילדים, יהפכו למשמעותיות יותר כאשר ילמדו בחברותות. מתודה זו משלבת ויכוחים, מחלוקות, שאילת שאלות, העלאת רעיונות שונים ואחרים כל הזמן. מתכונת זו מטפחת רצון ומוטיבציה למצוא, לאתר ולחפש רעיון נוסף כדי לחלוק על חברם. היינו מורה המדבר ומדבר, מרצה ואומר דברי חכמה, הרי הילדים יקנו הידע לקוי לחלוטין. הלמידה בה משתמשים בעיקר ואולי רק בהקשבה פסיבית ללא תנועות גופניות, בישיבה פסיבית, כאשר הפה סגור ואטום הקליטה אפסית, כאשר הלמידה נעשית מתוך חקר, ויכוחים אף קולניים, כאשר הילד נאלץ להתמודד עם חבר בן גילו אל מול רעיון שמוצג וחשוב, ומיידית הוא מאתר רעיון אחר השונה ומתנגד לנשמע. ויכוח כזה מתוך כבוד הדדי - מוסיף חכמה שנטמעת במוח בעוצמה רבה.

חשוב ביותר להדגיש כי "סוד המוח היהודי" לדורותיו היה רכוש והקניית כלים מהותיים להוספת חכמה, ברור לנו כי ככל שהחכמה התגברה, הסביבה כולה מאושרת ושמחה. הערכים נקנים ביתר עוצמה בילד הספוג בחכמה. אמונה בבורא עולם, קיום מצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו יעצימו ככל שהחכמה תשכון לה לבטח במוחו של הילד.

אז... איך משכנעים את כל הגננות והמפקחים כי עליהם לשנות המתודות והדידקטיקה בגני הילדים ללמידה, למידה מתוך שמחה, למידה מתוך משחק, למידה מתוך אהבה, למידה עם חברים, למידה מתוך שאילת שאלות, למידה בכיף, למידה ולמידה...

כל העשייה בגני הילדים מגיל שנתיים ועד שש, חייבת להיות מעוגנת בלמידה המשולבת ב... אך למידה ולמידה. כך נעצים את תלמידנו הצעירים בחכמה - שבגדולתם יעצימו עוד ועוד מוחם היצירתי.

לדעתי, מערכת ההערכה הלימודית, המיצ"ב ועוד, חייבים להתחיל מגני הילדים וכך נגרום לפריחה של חכמת ילדינו. ברור לי שדרך זו תפתח רבות את המצוינים, את בעלי היכולת והכישורים האישיים, הפער יגדל! אז מה? כל אחד יתקדם על פי כוחו ויכולתו - זה הצדק האמיתי והנכון, זו הדרך לפתח מוחו של האדם למצוינות ולהצלחה.

ילדים בעלי יכולת כישורים אישיים אשר עד גיל 6 מוזנחים ואינם מפותחים, הפוטנציאל-היצירתיות יכולים בשלב מסוים להעלם. חייבת כל גננת לאתר נקודת החוזק של כל תלמיד לטפחו, להעצימו ולפתחו. עליה להתמקד ביכולות האישיות הטובות והמעולות ולא בנקודת החולשה, המה יצליחו להתמודד עם חולשותיהם, רק דרך חיזוק הביטחון העצמי והדימוי העצמי בגין פיתוח נקודת החוזק והכישורים הטמונים בו. אי טיפול ביכולת אישית יכולה לנוון ולהשכיח את התחום.

פיתוח נקודת החוזק היא למידה, היא חייבת להתחיל בגיל הצעיר ביותר. אז בגן הילדים המצוין והאיכותי יש לדאוג לטיפוח רמות שונות, המצוינים יעפילו מעלה מעלה ויגרמו לפערים בכיתת הגן, לא נורא זה מעשה חיובי, ראלי ואמיתי.

הילד הניחן בכישרון מתמטי, מדעי, אורייני, מוזיקלי, אומנותי, דרמטי או תורני במגוון התחומים יזקפו קומתם ויהפכו לחכמים. עלינו לעודד כמה שיותר פיתוח החכמה בהתאם לכישוריו של כל תלמיד.

"ראשית חכמה קנה חכמה" (משלי ד', ז')

המלצתי-כל גננת חייבת להכין תוכנית עבודה יומית שתכלול היבטים לימודיים להגברת החכמה.