תמי יערי - תקשור זה לא למיסטיקאים 

קוראים לי תמי יערי. אני בעלת המרכז הרוחני: בית הספר ללימודי התפתחות פנימית וריפוי דרך תקשור.

המרכז הרוחני ממוקם במרכז תל אביב, כלומר במקום המרכזי והדינאמי ביותר בארץ, בבנין בו שפע של עסקים מסוגים שונים. אפשר לומר שזה בניין השייך לגמרי ל"מיין סטרים". לגמרי לאקטואליה. לא במקרה בחרתי לשבת שם. זה הולם את ההבנה שלי שהתגבשה במשך השנים: מהו תקשור, היכן מקומו בתוכנו ובחברה בכלל, למה הוא נועד ואל מי בית הספר והקליניקה של "המרכז הרוחני" פונים.

15 שנים אני עובדת עם אנשים. הרבה זמן לקח לי לגבש, בעיקר להעביר למודע, את מה שאנסה להסביר כעת: שתקשור - זה לא למיסטיקאים: זה לי, זה לך, לכם, לכולנו, לכל מי שאוהבים את החיים, מאמינים בחיים ומאמינים בעצמם.

תקשור על פי הבנתי, ועל פי הדרך שאותה אני חיה ומלמדת, זה הרחבה מבורכת, הכרחית, של המודעות על מנת להבין, לחוות ולחיות חיים מלאים. הכוונה כאן, להרחבה ולהעמקה של ההבנה והיכולת ביחס לכל דבר בחיינו: מערכות יחסים אישיות, מערכת היחסים שיש לנו עם הגוף שלנו, עם העבודה שלנו, מערכת היחסים עם הטבע וכל יציריו המופלאים, מערכת היחסים שלנו עם העולמות שמעבר גם. כל זה ביחד נמצא כמובן הלכה למעשה במערכת היחסים שלנו עם הבורא/ת ועם הנשמה שלנו.  

גם כשאנשים באים להתייעץ אתי על חייהם, מעצם היותי מתקשרת, זה בדיוק הקונטקס בו אני מסתכלת על הדברים: כלל החיים של אותה אישיות ואותה נשמה, כולל תפיסת החיים כפי שהיא באה לידי ביטוי בכל רגע בחיים זה גם מה שיקבע את הידע והריפוי שניתן למגיעים.

נכון לעכשיו, המצב אליה הגיעה האנושות מחייב את כולנו, בהתפתחות רוחנית, וביישום של הקריאה הנשמתית של כל אחד ואחת מאיתנו. מחייב זה אומר שפה לא מדובר במין התעניינות באקזוטיקה, בדברים שוליים שאולי קיימים ואולי לא. מחייב כלומר, שהתפתחות רוחנית פנימית ויישום שלה בחיי היומיום, זה לעיתים מרובות אותו הדבר שקובע גורלות: חולי לעומת בריאות, פרנסה לעומת עוני, אושר לעומת אומללות, דיכוי לעומת חירות. הבנה רוחנית, כלומר תפיסת חיים רחבה ועמוקה של המציאות, כולל תפיסה ערכית, ויישום שלהן ברמה אישית בחיי היומיום, אינן נטולות הקשר לאקטואליה, הן אלו שקובעות את האקטואליה! מה שאנחנו קוראים בעיתון היומי, מה שאנחנו חווים בעבודה ובמשפחה, שמחת החיים שלנו, והבריאות הפיסית שלנו - לכל אלה הסבר וסיבה במישורים רחבים ועמוקים מאוד שחלקם נסתרים מן העין. במקביל גם השינוי, השיפור והשכלול שלהם נח בדיוק ברמות ההיווצרות שלהן, בעומק החיים וברוחב של הקשרים, שרבים מהם נסתרים מין העין.

במובן זה תקשור, כפי שאני מבינה אותו ומלמדת אותו הוא חלק מתהליך של גדילה פנימית, של פיקחון ושל לקיחת אחריות מלאה על חיינו. עצימת עיניים מעולם לא הייתה פתרון מומלץ לטווח הארוך, ובמקרים רבים היוותה שעון מתקתק לאסון שבדרך: עצימת עיניים להתהוות הפצצה הגרעינית באירן היא דוגמא לכך. התעלמות מכאב פנימי מוביל לעיתים לצערנו לגילוי מאוחר מדי של מחלה קטלנית, עצימת עיניים ביחס להתעצמות של אנטישמיות כידוע, הובילה לרצח המונים.

ההפך מעצימת עיניים משמעו נכונות להכיר את הקיים. הכרת הקיים מתרחשת דרך חושינו השונים בהם התברכנו: במחשבה, במגע, בריח, בהקשבה, בטעם, בראייה. את כל החושים שלנו אנו יכולים לחדד לרמות גבוהות של רגישות ואז נפתחות בפנינו מציאויות רבות שלא ידענו על קיומם לפני כן, על אף השפעתן העצומה על חיינו.

הרחבת תחום הקליטה שלנו, מרחיבה גם את יכולת ההבנה על מבנה החיים, ואת יכולת היצירה את החיים, מה שנקרא הגשמה עצמית. לשם כך, עלינו קודם כל, תמיד, להסיר מגננות של יהירות וחשדנות ולהיות נכונים להאמין שאנחנו רחוקים מלהבין הכל, ולהסכים להיפתח כילדים תמימים לחוויה חדשה וללמידה. שוב שוב פגשנו אורך ההיסטוריה האנושית אנשים שהתנגדו להעמקה פנימה, ותמיד זה בא ביחד עם סגירות, יהירות ויומרנות. במובן מסוים נדרשת המון תמימות ואומץ ללכת באופן אישי מעבר לאופציה המפתה לפעמים להיסגר ולהינעל, ובמקום זאת להסכים להמשיך להעמיק,להיפתח וללמוד. כולנו, כל כולנו, כבני אדם, רחוקים מאוד מלהכיל את אינסופיות החיים.

אנושות שגודעת את ההבנה שלה בתפיסה שטחית וחלקית דומה לעץ שענפיו מנותקים משורשיו. תקשור על פי תפיסתי חייב להילמד כחלק מחיבור בין שורשי העץ, לגזע המרכזי, לענפים הגדולים ועד אחרון העלים. כל אחד מאיתנו הוא עץ. כל האנושות כולה היא גם כן עץ. כל אחד מאיתנו בוחר את מידת החיבור בין השורשים שלו/שלה ועד אחרון העלים.

תיקשור זה לא למיסטיקאים, זה למי שאוהבים את החיים ואת עצמם במידה שלא מוכנה להותיר חלקים מאיתנו מוזנחים. אנחנו יוצאים למסע אמיץ אל כל מכלול החיים, כדי להבין וכדי להשתפר ביכולת שלנו ליצור חיים, ליצור יופי, ליצור בריאות.

באהבה, תמי יערי