תעוד - שלחת מאמר, פורסם פלגיאט וגם הוכפשת: הפרקטיקה של פלגיאריזם נרחב והדרה בגיבוי לשון הרע. עברות קניין רוחני באינטרנט וקליקות ניכוס 

א. ראשית, תעוד והדגמת התופעה עצמה: המאמר "קיומיות ורהב" והפלגיאט המקוצר שלו

- "קיומיות ורהב" (הפלגיאט מוצג בקישור בהקדמה למאמר)
http://www.global-report.net/a.php?c=msharon&a=148&rc=msharon

- המאמר "קיומיות ורהב" בצרוף שירבוב לשון הרע לסביבת המאמר - מיקום נאצות והכפשות תחת שם היוצר מצד כותבים אנונימיים בשולי המאמר
http://www.faz.co.il/story_4275

ראו את ניתוח דפוסי הנאצה-הכפשה במפורט בסעיף המורחב להלן סעיף ה' (למטה, בהמשך המאמר) - "על חם: תעוד ארוע פלגיאריסטי מלווה בנאצה כבדה"

הדגמות נוספות - דוגמאות של מאמרים נוספים כשבשוליהם מוקמו תחת שם היוצר על ידי אנונימיים היצפים של הכפשה ונאוץ (התופעה קיימת זמן רב. וזאת ללא זיקה אם המאמר ניתפס כשמאלני או כימני, אם הוא בנושא פוליטי, חברתי, בכלכלה, ביטחון לאומי או מדובר בסיפור קצר).

- לב הלילה הסורי הקודר (ומיקום נאצות והכפשות תחת שם היוצר בשולי המאמר)
http://www.faz.co.il/story_1356

- היצף הנאצה וההכפשה מופיע אפילו בשולי סיפור קצר: "דגי גופי רוצים בודפשט"
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-7843-00.html?tag=10-59-42

ועוד הדגמות למיקום תחת שם היוצר, במאמריו, של היצפי הכפשה ונאצה:

- http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-7488-00.html?tag=10-54-35

- http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-9133-00.html?tag=10-56-13

- http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-14199-00.html?tag=10-57-56



ב. לב העניין - במקום הקדמה:
************************

חשוב ליידע את הציבור הרחב, ובפרט כותבים שאין להם ערוץ אחר של התבטאות והשקעה של אינטלקט, ידע, ניסיון ומומחיות פרט לאתרי אינטרנט, לנושא חשוב ביותר מבחינתם, העשוי לגרום להם נזק כבד שאין לו ערוך, ולאובדן מאות ואלפי שעות עמל, כשפרי עמלם עובר לאחרים בעוד הם עצמם יוצאים בשן ועין, בעוגמת נפש רבה. ולעיתים הם משלמים אף מחיר בריאותי כ"תמורה" לעמלם, כגון תעוקות, תחושות לחץ וכעס במצבי חוסר אונים, יתר לחץ דם, התקפות לב, וכיוצא באלה.

זאת לאחר שמתברר להם בהדרגה שנפלו בפח עמוק, ונתנו את פרי עמלם הרב ל"חזירים" אנושיים ציניים, להם ולעמיתיהם - לעיתים קליקה של אנשים בעלי זיקות גומלין. זאת כשאלה מנצלים כאן פרצות ולגונות בחוקי הקניין הרוחני באינטרנט, ובנושא מחוייבותיהם של בעלי אתרי תוכן, ולמעשה מנצלים היטב ולעיתים באופן קר וניבלותי במיוחד את חוסר האפשרויות החילופיות לפרסום חומר מצד היוצרים.

שכן, עשויה להסתמן כאן למעשה אפשרות קוסמת מאד של מינוף אדיר, מצד בעלי אתרי תוכן, לעיתים כמעט באפס השקעה, מינוף הניזון מתקוותיהם ולעיתים מיטב כשרונם ועמלם של כותבים ויוצרים, תוך הסתמכות על היעדר אפשרויות פירסום חילופיות עבורם במדיה הפקוקה ונישלטת הקליקות והקרטליזם המעמדי והחברתי בישראל.

עצם אפשרותו של מינוף ענק כזה, עשוי גם להיות מנוצל היטב לרעה על ידי גישה קרה וניבלותית, לעיתים נוכלית, מצד פרטים או קליקות ביזה-קידום, הרואים בכותבים ותורמי התוכן אובייקטים גרידה למינוף מדהים כמעט ללא השקעה עצמית, לקצירת טובין בהיקף נירחב במימדים שונים כגון, יוקרה ומעמד, קידום אישי ושילוב במרחב ההגמוניה החולשת או פירסום ענק לקידום אינטרסים כלכליים, ניכוס קניין רוחני של חומר איכותי. וזאת , ותוך אימוץ תכוף יותר או פחות של טקטיקות ושיטות נכלים ונבלה.

והרי אין להתעלם מכך שיש או נוצר כאן למעשה חוזה מכללא לא מפורש ברקע הדברים, שהרי היוצר מניח שכתמורה להצבת תוכן רב, לכל הפחות לא יונו אותו, לא יתעמרו, לא יאפשרו את הכפשתו מצד כותבים אנונימיים, ולא יסתלקו מכל אחריות כלפיו וכלפי החומר שהיציב, וכללית, שלא יקחו ממנו דברים במרמה, בשיטות שונות, חלקם פוגעניות במיוחד.

וכך, לעיתים ניפרש בהדרגה לפני היוצרים, מצב בו נוהגים בהם ברשעות, תוך קיפוד באמצעות עלבונות, גסות רוח מופגנת והתעמרויות שונות של ציפיותיהם הלגיטימיות והטיבעיות לתמורה לעמלם הרב במימדים כלשהם (כגון מידה של הערכה), וקוצרים על חשבון קניינם הרוחני בו השקיעו רבות, טובין ורווחים שונים שלא בדין, תוך פגיעה בהם. הנושא כאן איפוא הוא הסאוב ותרבות ניכוס הקניין הרוחני בישראל ובפרט באתרי תוכן באינטרנט, לעיתים ניכוס רחב היקף, פרי השקעת כתיבה של שנים, של יוצרים מוכשרים וחרוצים בישראל. זאת תוך הכפשתם וניאוצם והתעמרויות שונות מצד בעלי האתרים, כמו גם גסות נפש כלפיהם, למסך ולטשטש את הנבלה, להעביר לבעלותם ולבעלות עמיתיהם את התוכן, הרעיונות והחומר הרב שכתבו, ולהפוך את הפלגיאטים לקנוניים באמצעות הצנעת המקור, ותלייה בו של דברי דופי ומזעור אישי, לעיתים תוך האשמות משונות, זלזול מופגן וגסות נפש, וכיוצא באלה.

_________

ג. פרספקטיבה כללית:


הדפוס שייחשף כאן הוא חלק מתרבות ה"לית דין", השרירותיות הכוחנית והשקר, הנפוצה תכופות במקומותינו, בשרות השגת תועלות, יתרונות וטובין לגורמים שגיבשו כוח כלשהו. במקרים רבים מדובר בקליקות שעניינן המרכזי הוא גיבוש כוח ומשאבי הנעה למטרה היחידה של קידום פרטיקולרי (אישי) של חברי הקליקה לצמתי כוח, ממון והשפעה. לרוב מתקיימת צפייה כהחזר לפעילות הקליקה, ציפייה כלפי טובות הנאה ו"התברגות בג'וב טוב או בעמדה מצויינת" במסגרת המוסדית-מדינית, או בצמתות האקדמייה הממוסדת והעיתונות המגוייסת-מוסדית (ולא במסגרת השוק החופשי האמיתי), הזרמת כספי מוסדות המדינה, קרנות או כספים מגורמי חוץ. או למצער, בשלב מוקדם של הקליקה, קיימת ציפייה לעמדת התחככות משמעותית עם "גורמים קובעים". זאת במנותק מכל דבר ועניין שאינו נוגע למעמד אישי.

באשר לזכויות קניין רוחני, ניתן מכל מקום להבחין בגישה חמסנית-חטפנית מניפולטיבית מאד, גסת-רוח ללא מיצרין, באופן צפיד וחסר תקנה, המשלב דורסנות כוחנית הממהרת לראות בזולת אובייקט לניצול וגזלנות, יחד עם הונאה ושקרנות, הגם שבאופן רהוט המצלצל שקול ו"מכובד". זאת לרוב באתרי תוכן הנישלטים על ידי אנשי קליקה הנוקטים תכופות בסוג של צדקתנות הרמטית ורטוריקה סמי-פשיסטית המהדהדת "מפוקחת ופיקחית" - הן ימנית והן מעין "שמאל"-ציוני-לאומני - רטוריקה ופוזה העשויות לחפות על ציניות וניבלות חסרי גבולות.

גישה זאת מפגינה זיקה לממון מופרז וצבירת יוקרה שלא במשפט בחסות קרטליזם עיסקי או מערכות רישות, תכופות בתחום העסקים הזעירים או שולי הממסד: למשל איש מתחומי הרפואה, מקורנף, פיקח וקר רוח (המתרברב במוצאו הרומני, ואשר בת-זוגי בעלת הלב והשכל הישר הרב, אומרת אודותיו "אדם אכזרי, חרא של בן אדם"), מוכוון כנראה לאינטריגות וחמסנות פציינטים, המחשב בדקדקנות, כפי שהתרשמתי, את מהלכיו במעין שעשוע של דחיקת הזולת למצבי מצוקה ולמשבצת של מבוי סתום; טכנאי מחשב זריז המשווק לבעלי אתרים טריקים להונאת קהל המשתמשים, ומפתה/פונה לדחף של "פריקים של שליטה" - שליטה טוטלית לבעל האתר, אי שליטה למשתמשים וכותבי התוכן (או כוידוי אחד מבעלי האתרים הללו בפני בשיחה טלפונית: "אני פסיכופט שליטה"); כתבן טקסטים שלא מעטים מהם בעלי תוכן סנסציוני-צהוב ועתיר פיברוק מידע, שעשה חוזה קידום 50%-50% עם יחצ"ן חצוף המפתה אותו להרפתקנות בשרות אמביציה חסרת עכבות; פקיד ממסד ערמומי במכון כלשהו בעל תואר גבוה במדעי החברה (מאוניברסיטה דרג ג' או ד' במערב), הכותב באינטרנט כתיבה שמנונית וכמו מדעית, אך הלוקה שיטתית ומתודולוגית בטעויות וחצאי אמיתות.

ויש לאזכר זאת שוב: עשויה להסתמן כאן למעשה אפשרות קוסמת מאד של מינוף אדיר, מצד בעלי אתרי תוכן, לעיתים כמעט באפס השקעה, מינוף הניזון מתקוותיהם ולעיתים מיטב כשרונם ועמלם של כותבים ויוצרים, תוך הסתמכות על היעדר אפשרויות פירסום חילופיות עבורם במדיה הפקוקה ונישלטת הקליקות והקרטליזם המעמדי והחברתי בישראל.

עצם אפשרותו של מינוף ענק כזה, עשוי גם להיות מנוצל היטב לרעה על ידי גישה קרה וניבלותית, לעיתים נוכלית, מצד פרטים או קליקות ביזה-קידום, הרואים בכותבים ותורמי התוכן אובייקטים גרידה למינוף מדהים כמעט ללא השקעה עצמית, לקצירת טובין בהיקף נירחב במימדים שונים כגון, יוקרה ומעמד, קידום אישי ושילוב במרחב ההגמוניה החולשת או פירסום ענק לקידום אינטרסים כלכליים, ניכוס קניין רוחני של חומר איכותי. וזאת , ותוך אימוץ תכוף יותר או פחות של טקטיקות ושיטות נכלים ונבלה.



בישראל נפוצה למדי מציאות הרישות networking , בפרט בזיקה כלשהי למשק הציבורי והממסדי, או למערכות הנהנות מהזרמת כספי המדינה או כלפי תורמים וגופים מקומיים או בינלאומיים עתירי הון. במילים אחרות, הוויית התגודדות הקליקות ורוח החמס הקולקטיביסטי (בניגוד לזיקות אמיתיות לאינדיוידואליזם יוצר ובונה) שורה בהרחבה בתחומי הרוח, התרבות והחברה במקומותינו - הגם שהרבה פחות, ולפעמים כלל לא במדעי הטבע ובטכנולוגיה ובתחומים חופשיים יחסית, הנימצאים בזיקה למרחב
משק השוק החופשי בישראל.


הרטוריקה מכל סוג, הן מימין והן משמאל, הנינקטת בעצימות מצד חברי הקליקה הקולקטיביסטית מוכוונת חליבת משאבי הזולת, אודות "העניין הכללי, התרבות, צורך הקיום או גינוי פשעים נגד האנושות, היהדות או ההומניזם, המדינה או אחוות העמים, האחריות החברתית או דרוויניזם חברתי, הצדק החלוקתי או האנושי, החמלה הטיבעית, והאידאות או הערכים"; הרטוריקה הזאת - המניפסטים או תצהירי הקרדו האישיים והקולקטיביסטיים - הרטוריקה המצהירנית-ערכית הזאת ניתפסת בדרך כלל על ידי חברי קליקות-ביזה כגורם מינוף, וכמעט שום דבר אחר זולתו, גורם מינוף להשגת יעדים פרטיקולריים חסרי זיקה כלשהי לאחריות בונה כוללת. ומכאן יסוד השרירותיות המתגלה עד מהרה כעריצה, והשימוש הנירחב בשקרים (דבר העשוי להפתיע את אלה שהתפתו ללהטוטי ומקסם הרטוריקה המתגלית כחסרת שחר וכהונאת ענק צינית). תצורת הפעילות של קליקות כוח-ביזה במקומותינו הינה כמעט תמיד ללא כל מעצור מוסרי, תוך מניפולטיביות קרת רוח וניבלותית ללא כל גבולות.

ביטוי מרכזי של תרבות הנבלה הכבדה והשקר, "לית הדין" ושרירותיות הכוח הגס והמניפולטיבי הוא עניין קשה וכואב ללא מעטים, הנוגע להונאות נירחבות בתחום הקניין הרוחני, כדלהלן:
______________

ד. ושוב - לב העניין והרחבתו:

חשוב ליידע את הציבור הרחב, ובפרט כותבים שאין להם ערוץ אחר של התבטאות והשקעה של אינטלקט, ידע, ניסיון ומומחיות פרט לאתרי אינטרנט, לנושא חשוב ביותר מבחינתם, העשוי לגרום להם נזק כבד שאין לו ערוך, ולאובדן מאות ואלפי שעות עמל, כשפרי עמלם עובר לאחרים בעוד הם עצמם יוצאים בשן ועין, בעוגמת נפש רבה. ולעיתים הם משלמים אף מחיר בריאותי כ"תמורה" לעמלם, כגון תעוקות, תחושות לחץ וכעס במצבי חוסר אונים, יתר לחץ דם, התקפות לב, וכיוצא באלה.

זאת לאחר שמתברר להם בהדרגה שנפלו בפח עמוק, ונתנו את פרי עמלם הרב ל"חזירים" אנושיים ציניים, להם ולעמיתיהם - לעיתים קליקה של אנשים בעלי זיקות גומלין. זאת כשאלה מנצלים כאן פרצות ולגונות בחוקי הקניין הרוחני באינטרנט, ובנושא מחוייבותיהם של בעלי אתרי תוכן, ולמעשה מנצלים היטב ולעיתים באופן קר וניבלותי במיוחד את חוסר האפשרויות החילופיות לפרסום חומר מצד היוצרים. והרי אין להתעלם מכך שיש או נוצר כאן למעשה חוזה מכללא לא מפורש ברקע הדברים, שהרי היוצר מניח שכתמורה להצבת תוכן רב, לכל הפחות לא יונו אותו, לא יתעמרו, לא יאפשרו את הכפשתו מצד כותבים אנונימיים, ולא יסתלקו מכל אחריות כלפיו וכלפי החומר שהיציב, וכללית, שלא יקחו ממנו דברים במרמה, בשיטות שונות, חלקם פוגעניות במיוחד.

וכך, לעיתים ניפרש בהדרגה לפני היוצרים, מצב בו נוהגים בהם ברשעות, תוך קיפוד באמצעות עלבונות, גסות רוח מופגנת והתעמרויות שונות של ציפיותיהם הלגיטימיות והטיבעיות לתמורה לעמלם הרב במימדים כלשהם (כגון מידה של הערכה), וקוצרים על חשבון קניינם הרוחני בו השקיעו רבות, טובין ורווחים שונים שלא בדין, תוך פגיעה בהם. הנושא כאן איפוא הוא הסאוב ותרבות ניכוס הקניין הרוחני בישראל ובפרט באתרי תוכן באינטרנט, לעיתים ניכוס רחב היקף, פרי השקעת כתיבה של שנים, של יוצרים מוכשרים וחרוצים בישראל. זאת תוך הכפשתם וניאוצם והתעמרויות שונות מצד בעלי האתרים, כמו גם גסות נפש כלפיהם, למסך ולטשטש את הנבלה, להעביר לבעלותם ולבעלות עמיתיהם את התוכן, הרעיונות והחומר הרב שכתבו, ולהפוך את הפלגיאטים לקנוניים באמצעות הצנעת המקור, ותלייה בו של דברי דופי ומזעור אישי, לעיתים תוך האשמות משונות, זלזול מופגן וגסות נפש, וכיוצא באלה.

בסיטואצייה כזאת, שהינה שכיחה למדי, ברגע מסויים למשל, אתה שולח מאמר חדשני ל-3 במות, המאמר אינו מתפרסם, אלא באיחור, אלא שמייד מופיע פלגיאט מקוצר שלו. בנוסף, מתחילה פעולה של השחרת ונאוץ המקור, במטרה לתלות בו דופי, וכך להפוך את הפלגיאט לקנוני ולהשכיח את המקור.

______

למטה בהמשך הדברים, לאחר הצגת מספר היבטים כלליים יותר של התופעה הקשה, רבת הנזק והכאב האישי האיום והצורב, יופיע תעוד ספציפי של ארוע פלגיאט-הכפשת המקור. זאת תחת הסעיף "על חם: תעוד ארוע פלגיאריסטי", ראה בהמשך, או דלג בינתיים, לפי תחושתך.

ובשלב זה של פריסת הדברים נמשיך לרגע להתוות ראייה כוללת יותר, ולו מפאת ניזקיותו הכבדה של הנושא, הכרוכה בניכוס והדרת רבים מפרי עמלם - תכופות עמל ממושך וקשה, עתיר חריצות וכשרון. הדבר כרוך בבעייתיות של השתלטות גורמים זריזים על חזקות, כרוך גם בהדרה מסיבית, ובעיקר כרוך בגרימת הרבה הרבה עוגמת נפש לטובים, חרוצים ומוכשרים תוך בעיטה למעשה בפרצופם, בגסות, בבוטות, כ"תמורה" לעמלם. והדבר כרוך במסירת קניינם האינטלקטואלי לאחרים, ללא ראויים, עקב מניפולציות חמס, הונאה והשאה (סוגסטייה) ותפעול כוח שרירותי. הדבר כרוך מעט גם בשאלה, מדוע קיימת בריחת מוחות מישראל למדינות המערב, לאחר התנסות בבלתי קביל ובאבסורדים צורמים כל כך.

תעוד: המאמר החדשני "קיומיות ורהב" ותגובות הנאצה הכבדות, האטומות-מכניסטיות והצפודות שהופיעו בשוליו, בעקבות פלגיאט שלו וניסיון השחרת המקור, וזאת מייד לאחר שהחל להתפתח דיון ענייני:
http://www.faz.co.il/story_4275

__________

רקע כללי לתרבות הפלגיאריזם העצימה בישראל (גניבת קניין רוחני מוגדרת על ידי משטרת ישראל כמכת מדינה. ישראל מדורגת על ידי משרד הסחר האמריקני במקום גבוה במיוחד של הפרת זכויות יוצרים בעולם) -

מאמר מקיף בנושא שזכה לתהודה: תרבות הפלגיאט בישראל, עבירות קניין רוחני ברשת וקליקות

http://www.articles.co.il/article/3486/תרבות%20הפלגיאט%20בישראל,%20עבירות%20קניין%20רוחני%20ברשת%20וקליקות

גילוי דעת בנושא השחיתות המערכתית הנירחבת ותרבות הפלגיאט בישראל, (11.05.07), רשימה שפירסמתי במגזין אינטרנט ובשולי מאמרים בהארץ וידיעות בנושאי חינוך -


גילוי דעת: אולי דבר לא ישתפר. הנוכלות והכאוס הם אינהרנטיים


בישראל, כאשר יהודים מתחככים ביהודים באופן מרוכז, הם נוכחים לזוועתם ולתדהמתם שחלק מטענות גדולי האנטישמים, האנטישמים הארסיים והמבחילים ביותר, היו, אבוי, נכונות, לגבי חלק מהעם היהודי - זה כנראה כך. אין לזה קשר לדעות, אתה ניתקל בישראל גם במוליכי שמאל הנראים נאורים ונוטפי זעם מעושה כלפי דברים לא קבילים, ומה מתברר? מתברר שמדובר בנוכלים מהקשים מסוגם, כשהכל זה קרנות, כספים מגורמים בינ"ל, ועניינים פרטיקולריים ואישיים תוך גניבת עבודתם של פראיירים מסורים, והתייחסות אליהם בגסות נפש והכחשה. זה כך. אשר לסיבות, מי ידעם?

אין כאן שנאה עצמית, אלא ההפך הגמור מכך, שנאת נוכלים וגנבים, שהיותם בקרבה אליך, בקרב עמך וסביבתך, הופכת את פגיעתם בך לקשה במיוחד, אם אתה אדם הגון, חרוץ ובעל כשרון בולט, ועל כן אתה בשדה הצייד הטיבעי שלהם. אם הם באקדמייה או בעיתונאות - אז מדובר בכיוס עבודת הזולת וסיפוחה לעבודת החלאה בעל היוקרה, שעשה פעם מאמצים עצמאיים - דבר שמאפשר לו לספח את עבודת הזולת תחת הגג הכללי של פירסומיו הקודמים.

ולמה הדבר קורה לבעלי התרומה הגדולה פעם אחר פעם? אולי שורש הרע בהם, באישיותם, אולי יש סיבה אחרת, כפי שהנוכלים, מרושתי קליקות בדרך כלל, שוקדים "להצדיק" את פריעתם, המלווה בהכפשה והדרת כשרונות? התשובה: לא. הנבזז יכול להיות אדם מצויין, סביר, נעים הליכות, בעל רצון חזק, חכם, ושאר מעלות טובות, קולגיאלי, ומה שלא תרצו. אין הדבר כלל קשור בו. הסביר לי פעם, אחד מהם, בשם דוב, עוד בשנת 1975: "כאשר מישהו נותן לי טרמפ לאילת, לא מעניין אותי מי הנהג". הסיבה לדפוס החוזר היא, שכאשר עוברת הרינה שיש כאן את מי לחלוב בלי לתת בתמורה כלום, אף לא פרור, ומדובר באדם יצרני וחכם באופן מדהים, אז אף אחד לא רוצה להיות הפראייר היחיד שכן נותן משהו, שכן הלעגנות בקרב חבורות הבוזזים בישראל, תפגע אז בו עצמו, ותפחת ממעמדו. מקפידים לא לתת פרור, על כן, כשם שסוחר הסמים מקפיד על שקילת כל מאית מיליגרם הרואין.

_

מתוך מכתב ששלחתי לידידי ההיסטוריון הצבאי והפילוסוף ד"ר אורי מילשטיין:
ולעורך אתר מסויים:

קטעים וגופי רעיונות שלי מועתקים לעבודות אחרים, רק עכשו מצאתי זאת אצל ד"ר ח. ל. ( מחשבות חדשות בנושא הקולוניאליזם, בניגוד למרקסיזם הקלאסי), לפני שבועיים אצל פרופ' א.פ., שביבי דברים ומינוח אצל ח. ב. ואקדמאים אחרים ב"גדה השמאלית", שלוקחים בדומה את קורפוס הדברים שפירסמתי שם שנתיים. הנושא של גניבת רעיונות באינטרנט הוא פרוץ, אך ניתן למזערו על ידי מניעת פעולות פגיעה במקור, מניעת התייחסות אליו בלגלוג וגסות נפש ומניעת הצנעתו והדרתו, או עיכוב מאמריו. התופעה מתמיהה, אך נראה שרבים מבלים זמנם בפעילות חברתית או הרצאות באקדמייה והכנתם, ואין להם זמן לחשיבה לעומק מעבר לצעד אחד או שניים. כשמישהו מקדיש כל זמנו לחשיבה, תוצריו יחודיים ולכן מנחים עבודות אחרים. במקביל - מציגים אותו כשנוי במחלוקת ויוצרים היצפי נאצה בכמות העולה על אחרים עשרת מונים. הנושא הינו פלילי, וצר לי לומר זאת. הפלילים אינם כל כך בהעתקה, כמו בשיטות הפגיעה והדרת המקור.
__

והתייחסות מהבט אחר לנושא, במכתב לד"ר מילשטיין:

אגב, פרופ' א.פ. מכיר היטב ביכולתי וגם בכוח דברי בכתב, בשיחה חופשית או בהרצאה שלי, ל"חוקק" תפיסה חדשה (במובן הקאנטיאני, של אוטונומייה של התבונה הערה). כללית, הם מכירים במה שהם מגדירים כ"כוחי", ומה שהם מכנים "יכולתי המילולית" (בפרוייקצייה של תפיסתם העושה רדוקצייה-הפחתה של מושגים וחשיבה ל"מילים") . כמה פעמים נקטו כלפי בביטוי - "מכשף המילים", או "דמגוגיה כובשת", ולכן הטקטיקה שלו היתה לא לאפשר לי להוציא מילה מפי בנוכחות האנשים שהיקיפו אותו. דהיינו גם לא לתת לי להוציא מילה, וגם להוציאני משווי משקלי, על ידי שימת מילים אחרות לגמרי בפי. התרשמתי מהפיקחות המהירה, ההבזקית של האנשים מסוגו, לנטרל אותך (הוא לכאורה "הישאיל" בספרו החדש, בהרצאותיו בשנתיים האחרונות, בהתייחסויותיו בכתב ובעל פה, ביטויים מלאים, תפיסות חדשות ותזות שלמות מדברים שפירסמתי באתר "הגדה השמאלית" שלו וחבריו, כגון העורך שמואל אמיר). אמרתי לחברתי, אלה אנשים שמנסים להגדיר מצב באופן שרירותי, אלא שמיהם בכלל, מעין עלובים נידפים, וזו תחושת הוויתם העצמית, מעבר לגינוני ביטחון עצמי חברתי, כשלמעשה הם סובלים מהערכה עצמית ירודה ומציקה, שאינה מרפה מהם. שעל כן הגדירי המצב עבורם, ממילא אינם בטוחים באף מילה שיוצאת מפיהם, יש להם תחושה מתמדת ברקע שכל מעמדם זה בלוף של מהמר, אז במקום להגיד "כן אדוני" ולאשר את הבלוף העצמי, קחי מייד את היוזמה, ו"חוקקי" עבורו. אלא שפרופ' א.פ. מודע לכך, איש פקח וזריז, לכן לא איפשר לי להוציא מלה מפי, קטע אותי בזריזות. אלה תעלולי ההשרדות של חסרי הכישורים.

מעוללות השרירותיות הישראלית המפורסמת, העוטה מצג של ביטחון דמוי "חוק", חוק ביריון השכונה ההרמטי, אלא שכאן אין כלל "כוח" של משאבים עצמיים, אלא תחושת הכוח ניזונה מהתגודדות בקליקות וחבורות: ישראלי צעיר בהודו מאיים על בעל קפה קטן בהחרמתו על ידי חבורת הישראלים שם, אם לא יקח במקום 18 רופיות עבור 3 כוסות תה ששתה במשך מספר שעות שהייה בקפה (מחיר זול להפליא), שליש מהסכום. זאת כהפגנת כוח שרירותי ופורע, ו"פיצוץ" הזולת באבסורדים קשים ומוזרים, תוך מיקומו במצב של חוסר אונים מול הברבר -

_______________

דפוסי פרע אופייניים לגישה זאת או לטיפוס האנושי המתפעל אותה, חרף גינוני בן-תרבות בחלק מהמקרים:

הישראלי בהודו - אתמול אשראם בפונא, היום - התעמרות ומגף
www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=412396&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0


תרמילאות - אתמול, שיטוט השרדות בהרי האנדים. היום - בוכטות בלדרות הסמים
www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtTower.jhtml?itemNo=372697&nl=17_12

"ניאנדרטאלים"
www.nfc.co.il/archive/001-D-37454-00.html?tag=14-33-28

"מרגלים וסוחרי סמים"
www.nfc.co.il/archive/001-D-45489-00.html?tag=19-47-39


_________________________________________________________________________
_________________________________________________________________________




ה. על חם: תעוד ארוע פלגיאריסטי מלווה בנאצה כבדה
*****************************************************

ושוב, לב העניין, הפעם באופן ספציפי ומדוקדק. אך אל נא תתייגעו בפרטים, הגם שיש שאומרים שאלוהים נימצא בפרטים הקטנים, אלא שאלה לעיתים מצטיירים כסבוכים מעט, עניין לעיתים יגע. אך לעיתים הפרטים הקטנים הם גם עניין מרתק מאין כמוהו ואף מדהים, אם רק נשקוד בקשב רב להבין מה קורה כאן לנגד עינינו, איזה אבסורד ענק מתרחש כאן, מבעד למילים המשחירות אודות הפרטים הקטנים.


על חם: תעוד ארוע פלגיאריסטי -

תעוד: המאמר החדשני "קיומיות ורהב" ותגובות הנאצה הכבדות, האטומות-מכניסטיות והצפודות שהופיעו בשוליו, בעקבות פלגיאט שלו וניסיון השחרת המקור, וזאת מייד לאחר שהחל להתפתח דיון ענייני:
http://www.faz.co.il/story_4275

על חם: תעוד ארוע פלגיאריסטי ומנכס של גניבת מאמר בעל גישה חדשנית, תוך "שימון" הפלגיאט בהיצף של השחרת והכפשת היוצר המקורי. זאת על מנת למסך ולהסתיר את הפלגיאט, ולמזער את תרומת המקור, תוך מאמץ מתמשך ליצור סביב יוצר המקור מעטה של איש שולי ועתיר דופי. הדבר פועל להצניע את היוצר ויצירתו החדשנית ולכן הופך את הפלגיאט לקנוני.

___________________________

- ולפני הכל, מכתבי למערכת האתר בו הופיעה עיקר הנאצה הממסכת את המקור:

שלום למערכת,

בבקשה מכם, במאמרי החדש, אם שוב יהיו הכפשות אישיות או שאלות המבליעות הכפשה, מכל סוג שאינו מתייחס לגופם של הדברים, אנא מיחקו זאת, ואל תתנו ללשון הרע להתנוסס שעות בפומבי. שהרי, כבר זמן רב, תחת שמי, במאמרים הנושאים את שמי, ממקמים הכפשות. וכך הופכים את עמלי בכתיבת מאמר, למנוף לייחצון שלילי כלפי. אם תהיה בעייה כלשהי, אבקש להוריד כליל את מאמרי. לא יתכן, שעלי להשקיע עמל רב על מנת להדוף דברים של מנאץ, היכול לכתוב ככל העולה על הדעת בחסות האנונימיות. בבמות מסוג זה נהוג לתת מינימום הגנה לכותב. ברוב אתרי התרבות, אסור ניאוץ אישי. מישהם טורחים למקם תחת שמי מזה שנים הכפשות בשיעור העולה בחריפותו ובניבלותו על ניאוץ כותבים אחרים.

בכבוד,
מיכאל שרון

___________________



תאור ארוע הפלגיאט-הכפשת המקור:
********************************

מאמר בעל גישה חדשנית והמשגה מקורית נשלח ל-3 במות ב-18 אפריל, פרסומו השתהה והשתהה, ואחר זמן מה מצאתי פלגיאט מקוצר שלו, מצד כותבת, שיש לה זיקה ופירסמה בבימתה מאמרי אנשים המשתייכים ישירות או בעקיפין לקליקה מסויימת, שאל אנשים בעלי זיקה אליה נשלח מאמרי. כאשר כבר פורסם מאמרי באחת הבמות, היה בתחילה דיון נעים ותגובות טובות וענייניות, אלא שהדיאלוג נקטע עד מהרה על ידי נאצות כבדות ושקריות מצד אנונימי, שסגנונו מוכר לי היטב, ששקד לנאצני בעבר, המתחכך בקליקה, תוך שהוא גם מתריס ומשתבח ב"כוחו" ומעמדו. הנאצות הללו, שנכתבו כאן בכינוי "סתם אחד" ומאוחר יותר בכינויים נוספים - ואשר הם מלוות את מאמרי תקופה ארוכה, ללא קשר לתוכן המאמרים, בין אם זה בנושא אמנות, סיפור קצר, נושא כלכלי או בביטחון לאומי, או בפסיכולוגיה קוגניטיבית - כולם בסגנון הסתה ונאצה כבד, לא מנומקים, לא מותאמים לדברי, פסקניים וחורצים משפט וחותרים להדביק לי כיד ההסתה דימויים מעולם אחר, על דרך האסוסיאציות הרופפות וללא כל שחר. היצף הנאצה וההשחרה הזה ממסך את מאמרי ויוצר מצג של דופי ודבר פסול, הן במאמר ובעקר בכותבו, בעוד הפלגיאט ''נהנה'' מחופש מלא מנאצה, ולכן, זוכה בקאנוניות או בלעדיות.


ראו למשל, כמתאבן קצר, הצצה ראשונית לגישה המפלגיירת-מכפישת המקור (כשהנאצה וההתרסות הירודות, מוטחות בחסות אנונימיות-לכאורה, תחת כינויים שונים):


________________________________
________________________________


איש החנטריש (יום ראשון, 06/05/2007 שעה 15:00):

יש לך עוד הוכחות לפלגיאט?

______________

מיכאל שרון (יום ראשון, 06/05/2007 שעה 15:22):

גם מכחישי שואה, שואלים אם יש עוד הוכחות לשואה

עבור כל נושא שבעולם אפשר להפעיל את שרירי הפה, ולשאול ''יש לך עוד הוכחות''? מטבע הדברים, אין לפלגיאט תצלומים של ''בשעת מעשה''. בדרך כלל אנשים מוסמכים בנושא משווים את שני הטקסטים, ומחווים דעה אם טקסט אחד הוא פלגיאט של השני. הנקודה כפי שכתבתי היא לא עצם הפלגיאט, כפי שהכותב בערמומיותו מנסה בשאלה הזאת לסבך אותי עם מבצעיו, אלא הנאצות הכבדות מצידו, ''לשמן'' את הפלגיאט הזה בצד המטרה הוותיקה של ''שימון'' דברים נוספים, תוך קטל באמצעות השחרה והכפשה של היוצר המקורי.

ובאשר למאמר הנוכחי שלי, אשד ממסך כאן את מאמרי ויוצר מצג של דופי ודבר פסול, הן במאמר ובעקר בכותבו, בעוד הפלגיאט ''נהנה'' מחופש מלא מנאצה, ולכן, זוכה בקאנוניות או בלעדיות. שתי ציפורים במכה אחת, ציפור קלילה (המאמר הזה) וציפור ענק (כל השאר), תוך ''תרומה'' נוספת לחורבנו של היוצר.

_____

איש החנטריש (יום ראשון, 06/05/2007 שעה 17:12):

למה לאלי אשד יש ערך בויקיפדיה
ול מ. שרון אין???

_____

מיכאל שרון (יום ראשון, 06/05/2007 שעה 17:17):

שני ניחושים למה... כל אחד יכול לכתוב ערך בויקיפדייה


פשוט נירשמים וזהו (כלומר אז כותבים את הערך או מוסיפים לו)..

______

איש החנטריש (יום ראשון, 06/05/2007 שעה 17:22):

עדין לא ענית לי על השאלה


אם זה כל כך פשוט, מדוע דחו אותך מהויקיפדיה
________

מיכאל שרון:

שקרן שמנסה למשוך אותי כאן לדיון


נירשמתי לשם זמן רב אחרי שהופיע כבר הערך בויקיפדייה על כת השטן [בו היה הפנייה לפרוייקט גדול שלי בנושא], שלא אני כתבתי אותו, וזאת, למען הסקרנות, על מנת לתקן פסקה מסויימת בנושא בפסיכולוגיה, שאינו קשור אלי ולשמי (בניגוד למאן דהוא). אין לי, אף אילו רציתי, זמן לכתוב שם בהתנדבות, גם לא אודותי, אין אני מחשיב זאת. מעולם, ככל שידוע לי לא דחו אותי, איני יודע אם יש דבר כזה, לדחות מישהו. אולי רק מישהוא שיוצר שיבושים או משהו כזה.

שיטתך גם לחלוב מידע וגם להעסיק אותי באמצעות השמצות שאתה יזמת, על מנת שאאלץ להגן על שמי ולדחות האשמות והכפשות. חוללת לי נזק המוערך ככבד תקופה ארוכה מאד, באמצעות הכפשות, שמעתי לא מעט ממה שאתה מפיץ עלי בעיר. אתה חולה, אלי.

____________________
____________________


לעיתים יש דיאלוג - הכותבת ענבל בר און, ד"ר ליאון הדר וכותבים אחרים החלו עימי בדיאלוג פורה בשולי מאמרי, אלא שמייד בעקבות זאת החלה פריעה כלפי המאמר וכותבו, שנועדה לשבש דיאלוג. מסימני הפריעה הם הברבריות הגלוייה והפחות גלוייה, האופי המכניסטי, דמוי הרובוט בעל הסב-רוטינות המעטות, של הבאת הדברים, האופי הלא אנושי והמשובש, המנוגד להגיון, של הדברים, טון של טרונייה או נאצה כבדה, הניסיון ''לקפל את הכותב'' סביב לעצמו במקום לקדם דיאלוג.

שימו לב לקטע הדיון הבא, כאשר אני מנסה להתדיין בתמימותי, ומתברר שמדובר בפתיח צדקתני, הרמטי וחסר היגיון למטרות פרובוקציה, בדומה להשלכת חכה. ואחר, כשאני פותח בדיאלוג, מתחילה הנאצה והתגובות האטומות והמכניסטיות. זאת לאחר שהכותבת ענבל בר און וד"ר ליאון הדר הימשיכו בדיאלוג פורה ונעים איתי, השבתי בתגובות מרחיבות דעת, ואז החלה הנאצה הכבדה.. שימו לב גם לקטע המפתיע בסוף:

ראשית, קטע הדיאלוג שקדם לפתיחת פעילות הנאצה כלפי:
****************************************************

ענבל בר-און (יום שני, 30/04/2007 שעה 1:21)

למיכאל שרון

מאמר זה ממחיש לטעמי כיצד בעוד שעובדות כהוויתן אינן שנויות במחלוקת, הפרשנות שכל אחד יוצק להן הינה סובייקטיבית.

אתה מראה כיצד יהודים נתונים לאלימות בכל מקום בעולם ויחד עם זאת מציין כי ישראל הינה המדינה בה היהודים נתונים לסכנת מוות יותר מכל. כלומר, דבר והיפוכו, סתירה מובנית בטקסט. האם היהודים בישראל נתונים לסכנת מוות יותר מבכל מקום אחר בעולם? זוהי פרשנות שלך שנובעת מתפיסה שאני מניחה שהינה פוסט ציונית. ההבדל הוא שבחו''ל יהודי עלול למות באופן מבזה ומשפיל, על ידי התעללות של כנופיית בריונים גסים (ראה את מה שעוללו לאילן חלימי ז''ל) בעוד שבארץ הוא ימות, אבל כחלק מקולקטיב על מולדתו. סיבת המוות משנה.

אתה מציין את התקרית שחווית בשנת 1965 כעדות לכך שאנטישמיות תתרחש בכל מקרה, אבל דווקא היות היהודים עם עם מדינה משלו, מפחיתה מגמה זו. דומה יותר שהאנטישמיות הטיפוסית שהפגין אותו אוסטרי מקורה במיתוסים שנוצרו כאשר היהודי היה עם ללא מדינה משלו.

-------------------------------------------------

מיכאל שרון (יום שני, 30/04/2007 שעה 2:33) בתשובה לענבל בר-און
על הגישה לישראלים באירופה בשנות ה-60 (כולל שירים מאז) במאמר: ההיתה פעם ישראל אחרת?

http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-10096-00.html?tag=02-13-16


בחו''ל גם לא יהודי עלול למות באופן מבזה ומשפיל, על ידי התעללות כנופיית ביריונים גסים. זאת אם אתה מקומי, ולעיתים, בגרמנייה למשל, משום שאתה טורקי או ערבי, עשויים לתקוף אותך נאו-נאצים. שמעתי אגב על ישראלית, שדברה עברית עם חברתה בסופרמרקט בגרמנייה, ונאונאצים (ששהו בעבר בקיבוץ) הפכו להן את עגלת המצרכים. אך תקיפה פיזית של יהודים, אפילו מצד נאונאצים בגרמנייה, פחותה מתקיפת טורקים וערבים על ידם (הגם שהם מציירים צלבי קרס על בתי קברות וכד').

היתה לי אישית ''פגישה'' עם נאונאצים במחוז נורטריין ווספל בגרמנייה ב-1990 בנסיבות הבאות: נסעתי ברכבת לפגישה עם חברתי פייה-מארייה, מקלן למינסטר (שם למדה באוניברסיטה). היה זה בשעות הערב המוקדמות, והרכבת עצרה בין היתר בעיר שדה נידחת, ושם דיברתי ממושכות עם חברתי מתא טלפון, בתחנה הריקה ממש מאדם. ואז הבחנתי ב-4 נאונאצים במדיהם השחורים, קרחת, צלבים, וכל זה המתקרבים לאיטם, אמרתי לה, רגע, יש כאן בעייה, או משהו בדומה, והם, כמו בחלום רע, ניפנו דווקא לתא הטלפון בו עמדתי לבדי, בתחנה הריקה מאדם, כשהחשכה כבר יורדת. כעבור דקה שנימשכה כנצח, אחד מהם, גבוה ושמן, פתח את דלת התא ואמר לי, בן אדם Mench, אינך יכול להעסיק ככה את הקו ולדבר כל הזמן, גם אחרים רוצים לדבר (וכל זאת בנימוס רב), הנהנתי בראשי ואמרתי לה, צ'יס (שלום) ויצאתי שפי כשהם מנידים כלפי בתודה. זהו. אבל במקרה הזה, לא התגאיתי בפניהם (כמו לפני האוסטרי ב-1965 ), על שאני ישראלי, אלא פסעתי לרכבת בלי לומר מילה, מהורהר משהו.

--------------------------------------------------------------------------------

ענבל בר-און (יום שני, 30/04/2007 שעה 3:20) בתשובה למיכאל שרון
מיכאל שלום
פתחתי את הקובץ של Joan Baez! (מאזינה לו ברגע זה) איזו נוסטלגיה. למען האמת, למרות שטרם נולדתי אז, יש לי געגועים עמוקים לתקופה ההיא... :)

בכל מקרה אולי חלק מהעובדה שניתן היה להתגאות בישראליות באירופה נבע מכך שהישראלים התגאו בעצמם. התקופה ההיא הייתה ערכית אולי משום שטרם בא הפוסט מודרניזם, שבעט בכל ערך שהוא בשם ה''הכל נכון וכלום לא נכון'' (ערך שלצערי הרב חבריך לכתיבה ב'גדה השמאלית' מקדמים אותו דרך הבעיטה הטוטאלית בציונות)

אתה מדבר על האמונה בערכים של פעם. אכן הציונים שהקימו את המדינה האמינו בערכים אבל יש מי שמכנה אותם כיום 'קולוניאליסטים' (אגב קראתי כאן ב FAZ את מאמרך שמעמיד דברים על דיוקם ומסביר *מדוע הציונות אינה קולוניאליסטית*). זה כל כך פשוט ונכון. אבל לא לבעלי 'מיטת הסדום' (כפי שאבנרי כינה אותם) אשר מלבישים בכוח את תבנית הקולוניאליסט-יליד על העליה הציונית (שלא בדיוק נכנסת לתבנית הזו)

אני חושבת שהשירים של 'פעם', עם הרוח שנושבת מהם, נבעו מאטמוספירה ערכית יותר, צינית פחות. ציונות הייתה אז ציונות ולא פוסט ציונות. הייתה חמאה ולא 'חמאה ללא שומן'. היה סבון ולא 'אל סבון' או ''סבון ללא סבון''. היו בניינים אחרים, ארכיטקטורה אחרת. כיום כל ''יוסי ובניו קבלנים'' בונים לגובה משיקולים כלכליים ללא התחשבות בסביבה. פעם בנו BAHUAUS (הוכחה לקולוניאליזם יאמרו חלק מכותבי ה'גדה השמאלית') שהשתלב בנוף היום תיכוני באופן נהדר ומימדיו הלמו את מימדי האדם וגרמו לו לחוש הרמוני במרחב (שלא לדבר על הבנייה האקלקטית שאימצה אלמנטים של המזרח, מה יאמרו אנשי 'הגדה' על זה??? שהקולוניאל משתמש בסמלים האומנותיים של הנכבש כקישוט תוך הפיכת הנכבש לקישוט יפה וחד-ממדי?)

מוסיקה נהדרת!

ענבל

--------------------------------------------------------------------------------
מיכאל שרון (יום שני, 30/04/2007 שעה 15:11)בתשובה לענבל בר-און

ענבל, אהבתי מה שכתבת. הנה עוד ג'ואן באאז
הנוסטלגיה במקרה זה אמיתית ומוצדקת, היה זה רינסנס של רוח החופש

http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=15473

--------------------------------------------------------------------------------
ד"ר לי-און הדר (יום שני, 30/04/2007 שעה 3:43)

מאמר מעורר מחשבה. הנושא מזכיר לי ראיון בטלויזיה האמריקאית שראיתי לפני כמה שנים. המרואיין היה איש עסקים צעיר שצבר הון בזמן השגשוג בשוק ההיי-טק. הוא נזכר שבתיכון הוא היה ''יורם''/nerd שמנמן שכולם עשו צחוק ממנו, והנה כעת הוא כוכב צבורי, עם מכוניות ספורט שיוצא כל ערב למסיבות עם דוגמניות צמרת. אבל...כל פעם שהוא מסתכל בראי דמותו של ה-nerd מהתיכון משתקפת פתאום. נדמה לי שזה הבעיה של הרבה יהודים כיום. אנו נמצאים בתור הזהב של העם היהודי. במזה''ת ישנה מדינה עם רוב יהודי, עם כלכלה מערבית מתקדמת, עם טכנולוגיה מפותחת, צבא חזק עם נשק גרעיני אשר נתמכת ע''י המעצמה האדירה ביותר בהיסטוריה. במערב היהודים כקבוצה נמצאים ברובד החברתי-כלכלי הגבוה ביותר, תופשים עמדות מפתח בפוליטיקה, עסקים ובמדע ובתרבות מעל ומעבר למספרם באוכלוסיה. האנטי-שמיות הקלאסית נעלמה כמעט לחלוטין --אין כיום אף מערכת חברתית או מקצועית הסגורה ליהודים, וזה כולל את רוסיה ומזרח ארופה. ישנו הסכסוך עם הפלשתינאים שמביא לרדיקליזאצייה אנטי-יהודית של מוסלמים בעולם. אבל כדאי להתבונן בראי ולבחון את המציאות. במקום בכיינות היסטרית של יהודי גטו מסכנים יש לנצל את עמדת הכוח שישראל נמצאת בו היום כדי לא ליצור מצב שבו הסכסוך עם הפלשתינאים יהפוך לסכסוך עם העולם המוסלמי. לעיתים נדמה לי שישנם יהודים שמעוניינים שזה יקרה ושזקוקים לאנטישמיות כמו אויר לנשימה.
_____________________________


וכאן מתחילה השחלת הניאוץ הכבד (כאמור, מדובר בפתיח צדקתני, הרמטי וחסר היגיון
למטרות פרובוקציה, בדומה להשלכת חכה. כשאני פותח בתמימותי בדיאלוג, מתחילה הנאצה והתגובות האטומות והמכניסטיות, בטון של טרונייה או השחרה כבדה):
****************************************************************************

האחות אסתר (יום שני, 30/04/2007 שעה 13:32)

שמע ישראל יש רק שואה אחת
כל מי שטיפת שכל בקודקודו מוצא בה חיזוק לאמונה. דווקא ניצולי השואה מסרו עדויות מופלאות על ניסים ועל השגחה עליונה מופלאה בתוך אימי השואה. רבים שבו אל האמונה דווקא על ידי השואה, אחרי שנוכחו כי למרות הכל עם ישראל חי וקיים. נפלאים הדברים מאתנו ולא לנו לנסות להבינם.
איננו מבינים, אבל מאמינים!
-------------------------------------------------------------------------------
מיכאל שרון (יום שני, 30/04/2007 שעה 14:14) בתשובה להאחות אסתר

בגלל התנסות בהשגחה אישית וחסד האל
וכלל לא בגלל ''עם ישראל חי וקיים'' שהרי הוכח ההפך הגמור מכך. הארכיבישוף של צרפת, לוסטיז'ה, יהודי בעברו, אומר שהתנצר בעקבות השואה. יהודים רבים בפולין התנצרו בעקבות השואה.

זו גרוטסקה לחבוש כיפה ב''יד ושם'' - כשחובש הכיפה הראשי שם כיום הוא לא אחר מטומי לפיד, זולל הכיפות בעבר. נאמנים יותר דברי השופט חיים כהן ז''ל שאמר שאמונתו באלוהים התאיידה עם העשן שעלה בארובות אושוויץ. ההתנסות היתה בהשגחה אישית וחסד האל הניתן לבני האדם באהבתו אותם, וכלל לא בקיום הברית הישנה, עם ''העם הניבחר''.
--------------------------------------------------------------------------------

מיכאל שרון (יום שני, 30/04/2007 שעה 14:35) בתשובה להאחות אסתר

האמת העצובה היא שבשואה, יהודים רבים בגדו ורמסו איש את אחיו בכל דרך אפשרית: הלשנות, הקאפואים, היהודים שסייעו באקציות ובהפעלת תאי הגזים, יהודים נקרופילים שבעלו גופות נשים בין המפנים לאחר הגז, יהודים שחברו למחלקי האוכל וגזלו פת לחם ומרק מאחיהם, השוטרים היהודים, המתעשרים החדשים בגטאות. ראי עדות קפלן ורינגנבלום מגטו וורשה. ראי עדות פרימו לוי מאושוויץ בספרו ''הזהו האדם?''

http://www.faz.co.il/reply?id=1424&rep=30403&LastView=9999-12-31

וכך, ההתנסות לא היתה בברית הקולקטיבית לכאורה של ה' עם ''העם הניבחר'' ולא בחוסנו של העם הזה בבחינת ''נצח ישראל לא ישקר''. נצח ישראל כן שיקר, בגד, היכחיש, זנה ועוד איך, בשעת המבחן. מנהיגיו כגון ד''ר קסטנר, או ד''ר חיים רומקובסקי ''מלך היהודים'' מגטו לודג' מכרו נפשם לשטן. ההתנסות היתה בקשר הישיר בין האדם לאל, ולא קשר באמצעות ''עם ישראל והברית הישנה''. ההתנסות היתה בחסד האל הניתן לאדם, כל אדם באשר הוא, אפילו לקלגס הנאצי לרגע, שניצת בו איזה זיק סמוי, ולא ירה ביהודי בראשו, אלא סובב את ראשו כאילו אינו מבחין. ההתנסות היתה באהבת האל לבני האדם, ולא בברית קנאית עם שבט היהודים.

--------------------------------------------------------------------------------
האחות אסתר (יום שני, 30/04/2007 שעה 14:59) בתשובה למיכאל שרון

אתה מכחיש שואה מן הסוג שאלחנן יקירה עלה עליו
קבוצות אינטלקטואלים ישראלים - היסטוריונים, פילוסופים ואחרים - המשתמשים בשואה ובלקחיה באופן שיטתי כדי לאשש טיעונים אנטי-ציוניים או פוסט-ציוניים. הם אינם מכחישים את עובדת קיומם של תאי הגזים, כמובן, אבל כמו מכחישי השואה מן השמאל בצרפת, הם משתמשים בה בביקורתם הקיצונית - עד כדי דה- לגיטימציה - על ישראל, על מדיניותה ועל העקרונות האידיאולוגיים והמשפטיים שעליהם היא מתבססת.

--------------------------------------------------------------------------------
עמיש (יום שני, 30/04/2007 שעה 15:08) בתשובה להאחות אסתר

זו אינה טענתו של יקירה
אבל הודעתך בהחלט הולמת את הכוונה שלך לעצבן קצת את מיכאל...
--------------------------------------------------------------------------------
האחות אסתר (יום שני, 30/04/2007 שעה 15:13) בתשובה לעמיש

אסור לפגוע בקדשי ישראל
------------------------------------------------------------------------------

מיכאל שרון (יום שני, 30/04/2007 שעה 16:20) בתשובה להאחות אסתר

''האחות אסתר'' זה אלי אשד?

שמשמיץ את שרון מטעמים אישיים? ''האחות אסתר'' אינו כלל יהודי דתי ולא גבר שעניינו בקודשי ישראל. שכן יהודי דתי, היה רואה מייד שכאן יש דיון בשאלת ההשגחה הפרטית מול ההשגחה הקולקטיבית, שהיא סוגייה תאולוגית. יהודי דתי היה נכנס לויכוח ודיון ענייני בסוגייה זאת. ואילו כאן אין כלל תגובה של אדם דתי, אלא של אדם הזורק בתחילה פרובוקצייה, ואחר עובר להשמצה לגופו של הדובר.
_______________________________________________________

על חם: "האחות אסתר" בשולי מאמר מאוחר יותר
********************************************

האחות אסתר (יום שני, 21/05/2007 שעה 16:02) בתשובה למיכאל שרון

אוי ליהודים הצדקנים מגלגלי העיניים
לכל אותם הנלהבים מטכסי דיר יאסין וממאדירי האירועים שם. אני מציע ש:
א. לכו ללמוד קצת הסטוריה על הסכסוך הישראלי ערבי.
ב. מה דעתכם לארגן ולהשתתף גם בארועי זכרון להרוגי פרעות הערבים ביהודים? הטבח שם לא מעניין אתכם? מה עם נטבחי המאורעות בחברון? מה עם מעלה עקרבים? מה עם האוטובוסים שהתפוצצו בירושלים? מה עם דיזנגוף סנטר? מה עם הדולפינריום?
האם השנאה העצמית שלכם ורגשי הנחיתות העבירו אתכם על דעתכם עד כדי כך?
אתם בכלל מחשיבים עצמכם יהודים?
אולי אתם פשוט עם מיוחד של מתחסדים שונאי עצמם...
בושה !

____

מיכאל שרון (יום שני, 21/05/2007 שעה 16:23) בתשובה להאחות אסתר

אחות יקרה, ככה מדברת אשה? ''אני מציע ש''
והלוא בלשון זכר מדובר, מה, את טום בוי? אבל עדיין, נשים מדברות בלשון נקבה. נשגב מבינתי..

_________________________________________
_________________________________________

לעיתים ניזהרים לא להגזים, כאשר מניחים שלאינטלקטואל המותקף יש קשרים בחו''ל או מעמד בישראל, ולעיתים מבזים את האינטלקטואל באופן קשה, תופעה שאינה מקובלת במדינות תרבות. זהו אקט משבש שנועד ליצור אנרכייה, והוא עתיק כמו שהשמאניזם הקדום הוא עתיק.

ובהמשך מובאות הנאצות הכבדות, ההתרסות, ותגובותי. הדבר מהווה תעוד חשוב, נדיר למדי, אודות השיטות השונות הננקטות כאשר יש גניבת קניין רוחני באינטרנט:


___________________________
___________________________


מיכאל (שבת, 05/05/2007 שעה 0:14):

המלבין פני חברו ברבים - אילוסטרציה



אילוסטרציה

http://www.faz.co.il/reply?id=4275&rep=97972&LastView=1900-01-01%2000%3A00


המאמר הנוכחי שזור נאוצים כלפי, בסגנון המוכר לי היטב, שכן היו גם לאורך תקופה ארוכה עשרות אם לא מאות נאוצים של א. א. כלפי, הן מזוהים (תחת כינויו 666) והן אנונימיים לכאורה, בסגנונו שאין לטעות בו.

כולם בסגנון הסתה ונאצה כבד, לא מנומקים, לא מותאמים לדברי, פסקניים וחורצים משפט וחותרים להדביק לי כיד ההסתה דימויים מעולם אחר, על דרך האסוסיאציות הרופפות וללא כל שחר. להלן הנאצות:
___

סתם אחד (יום שלישי, 01/05/2007 שעה 22:11)
בתשובה למיכאל שרון

מנוול שאין שני לו!!!!

חומרתם של הדברים זועקים השמיימה.

_________

אתה מכחיש שואה מן הסוג שאלחנן יקירה עלה עליו

קבוצות אינטלקטואלים ישראלים - היסטוריונים, פילוסופים ואחרים - המשתמשים בשואה ובלקחיה באופן שיטתי כדי לאשש טיעונים אנטי-ציוניים או פוסט-ציוניים. הם אינם מכחישים את עובדת קיומם של תאי הגזים, כמובן, אבל כמו מכחישי השואה מן השמאל בצרפת, הם משתמשים בה בביקורתם הקיצונית - עד כדי דה- לגיטימציה - על ישראל, על מדיניותה ועל העקרונות האידיאולוגיים והמשפטיים שעליהם היא מתבססת.
________

הערה, דומה שכותב בשם עמיש חש באורח כלשהו באופי הפרובוקטיבי של הדברים הללו, שכן הגיב לכך מניא וביא:

עמיש (יום שני, 30/04/2007 שעה 15:08):

זו אינה טענתו של יקירה

אבל הודעתך בהחלט הולמת את הכוונה שלך לעצבן קצת את מיכאל...

_____________

על שיטת הפרובוקצייה הזאת כתבה לא. א. גב' שירן, יו''ר ועדת אתיקה באגודת הסופרים לשעבר:

אני מבינה את הצורך הנואש שלך לכתוב כמוהו מאמרים מרתקים, מעמיקים, יסודיים ומאלפים, אך לא ייתכן שבכל מאמר שלך תשרבב את שמו ותשים בפיו דברים שהוא לא אמר ואלה יצאו מתוך הבנת הנקרא והפרשנות שלך לעוות נושאים ולהביא אותם בפני הקוראים כדברים סנסציוניים בפיו של שרון.

יש הבדל עצום ברמות הכתיבה ביניכם. **הטכניקה של דייג המשליך את חכתו עם פיתיון** כבר ישנה נושנה. אל תעשה את זה אשד, תפסיק לתקוף ותכתוב לך מאמרים שישקפו את מה שאתה מבין.

ראיתי דברים עצמאיים שלך ודי מצאו חן בעיני, אך **כשאתה מחפש פרובוקציה**, אתה יודע ששרון יגן על לפיד האמת שלו כעיתונאי ופוליצסט מבריק.

זה לא המקום להשמיץ אך אני מבקשת שתהיה אתה אמין בכתיבתך ותיצור לך קהל משלך שיעריך את מה שאתה כותב מבלי להזכיר , לתקוף ולהשמיץ אדם שלא עשה לך רע. שמור על אתיקה בכתיבתך ועל מוסר, כי נראה לי שאין לך כללים בסיסיים להגן על מה שאתה כותב.
______________

סתם אחד (יום שישי, 04/05/2007 שעה 7:53)

אתה כישלון אחד גדול שמנסה ללא לאות לעקוץ את מדינת ישראל

הכישלון הוא שלך. כשלת בגדול ואל לך לבוא בטענות לאיש.

השימוש הנלוז בטרגדיות שעברו על העם היהודי להלבנת כשלונך הוא יותר מפתטי ומקומם.
____________

פרשה נוספת: אלי מתראיין לגל''צ בנושא כת השטן ורצח ראדה בעקבות המלצתי לתחקירנית גל''צ, מכחיש שיש דבר כזה ''כת השטן'' ומציגני בפומבי כאדם ''בפרוש לא אמין'' (במקום להרים אלי טלפון ולהגיד תודה על המלצתי עליו).

בנוסף לכל הנ''ל, בכ''ז הופתעתי מעט מהפרשה הבאה: לפני זמן מה, בעקבות מציאת הכתובת hurt ושאר סמנים של כת השטן על גופתה של ראדה שנירצחה בקצרין, התקשרה אלי באחד הבקרים תחקירנית מגלי צה''ל ואמרה שמעוניינים לראיין אותי (הפרוייקט הנירחב שביצעתי לפני שלוש שנים בנושא כת השטן מופיע בגוגל וגם הופיע באנציקלופדיה וויקיפדייה ומקומות רבים נוספים בנושא, והקנה לי מסיבות כלשהן ולמרבית האירונייה שם של מעין מומחה בנושא, אף שכתבתי על נושאים רבים אחרים). אמרתי שאיני מעוניין להתעסק עם אלה, בפעם הקודמת שרואיינתי ברדיו בנושא נעלמה חתולה נהדרת שלי בשם לוטה, ומסיבות נוספות (גם הקרובים אלי יעצו לי בשום פנים לא להתעסק עם החבר'ה האלה, שאין להם, בניגוד לעבריינים, שום רקורד במשטרה).

דחיתי גם מסיבות דומות פנייה מערוץ 10 להתראיין בטלויזיה בנושא רצח ראדה וכת השטן חודש לפני כן. הבחורה אמרה לי במעין יאוש, שאף אחד כמעט לא מעוניין להכנס לנושא, הפרוייקט שלי הוא נירחב ביותר, ומה עליה לעשות? אולי יש לי על מי להמליץ? אמרתי מייד, פני לאלי אשד, הוא ישמח להתראיין בנושא, הוא מעין חוקר תרבות, תוכלי למצוא מידע אודותיו בגוגל. הוא מכיר הנושא, הוספתי.

ובכן, לתדהמתי, אלי במקום להרים טלפון ולהודות לי על הפירסום שזכה בו חינם (לאחר שתקופה ארוכה כבר לא פונים אליו), לתדהמתי, מצאתי באקראי באתר שלו כשחיפשתי בנושא בגוגל, כי אלי אמנם רואיין בגלי צה''ל. ראשית, אלי המתהדר בכינוי 666 הכחיש מכל וכל כי קיימת כת שטן בישראל (בניגוד לכל מדינות המערב האחרות..), וכי יש בסה''כ אולי צעירים אומללים ומסכנים ושאר בלה בלה, בלשון רהוטה בעלת גינוני מכובדות.

כנראה שכח כי עוד ב-1993 נחשף הנושא בתקשורת, רואיינו בטלויזיה צעירים שהודו בהשתייכותם לכת השטן, כנראה שכח כי מזה זמן רב אגודות החתולים בישראל מפרסמות מידע על פגיעות פולחניות ועינויי חתולים למוות בקנה מידה גדול, כנראה שכח על עניין כת השטן בנושא רצח אסף שטיירמן. עוד ב-1994 חתולה פרסית שלי נעלמה בחיפה, ואחר התגלתה במרתף בית סמוך תלוייה, שחוטה, ועקודה בשרשראות ברזל, סממנים מובהקים של כת השטן.

ברחוב, רחוב חניתה בנווה שאנן, חיפה, היו בכל מקום גרפיטיס ''לוסיפר'' וגרפיטיס אחרים של כת השטן. בנוסף להכחשה כי קיים בכלל דבר כזה, טען אלי שפי ברדיו כי ''המקור שהחומר שלו מצוטט באנציקלופדייה (אני) הוא ''בפרוש לא אמין''. זאת אף שאני משקיע עבודה רבה, דומה שאני הוא שבא ממדעים מדוייקים ושיטות מחקר, בעוד אלי, עם כל הכבוד, בא ממדעי הרוח, ומפרסם חומר על סטלגים, ג'ק המרטש ושאר פנינים, ועוד מבזה אותי פומבית בהישימו עצמו אדם מכובד וסמכותי בעל גינונים רהוטים. אף שידועים לי כמה דברים שלא אכתוב כאן...). במקביל, היטיל אלי ספק בדבריה של עורכת דין שדברה על כת השטן לפניו בתוכנית. כנראה בעקבות דבריו, שיכול היה לשאתם ברדיו רק משום שאני הימלצתי עליו, בוטל בעקבות הראיון לפני שלושה שבועות הערך ''כת השטן'' באנציקלופדיה ויקיפדיה (שהסתמך על מאמרי והביא קישור אליו), ונכתב שם כי עניין הכת מוטל בספק.

ראיון שלי ברדיו אודות כת השטן, פברואר 2006

http://www.michael-sharon.com/katsatan2.mp3

- פולחן השטן בישראל ומקורותיו בהיסטורייה החדשה - פרוייקט מרכזי בנושא שזכה לתהודה
http://www.global-report.net/a.php?c=msharon&a=75&rc=msharon


- באותו הקשר: מקור השיר המפחיד "האיש שבקיר" - ראיון עם המחבר הקשיש

http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=15950



כמה ימים אחר הראיון ברדיו נעלמה חתולה נפלאה שלי בשם לוטה.

ראיון אלי אשד בגל''צ אודות כת השטן (באתר שלו. אלי מופיע תחת הכינוי 666): ''אין דבר כזה, כת השטן''...

http://www.notes.co.il/eshed/30712.asp

_______________________________________________________
_______________________________________________________


ניכוס קניין רוחני מגובה בנאוץ כבד של המקור
*********************************************


מיכאל שרון (יום ראשון, 06/05/2007 שעה 0:01):


אתה מסית נגדי ללא הרף בשקרים כבדים

אם אני מזכיר את המילה ''שואה'' בהקשר כתיבתי, מייד אתה קורא לי מכחיש שואה, אף שדיברתי על גזל פיצויי ניצולי השואה ויורשיהם בישראל. אתה טופל עלי בצוררות אשמות כבדות. אין שום ברירה כרגע, אלא לתבוע אותך בעבור הסתה נגדי והשמטת הקרקע מתחת לרגלי.

יש שמסייעים לך בכך. מתוך מאות אלפי פסקאות בכתיבתי, כוונת זרקור לעבר שבר פסקה, או שניים, שנכתבו ברגע של זעם, כאשר פגעו בי באבסורדים במטרה בין היתר לחלץ ממני דיבוב מרשיע, בדומה לפרשת כרם נבות. אתה מנסה להישים עצמך כמשרת עניינם של אנשים שגזלו ממני פירות מחקר ופיתוח בני 37 שנה, והופך את הזעם שלי, למקור דיבוב ושימת דברים בפי, במטרה לקבל פרס ממישהו ולחזק את מעמדך, על חשבון אחד ממעשי הנבלה הקשים ביותר שנעשו בישראל מעולם.

מדובר בפיצויים בסכום שאתה יכול להעריך חלק ממנו. מאמצי ההכפשה הרבים כלפי, מעידים כאן על גודל הטובין והערכים הכספיים שמנסים לבסס את ניכוסם ממני, באמצעות הכפשתי, ולחמוק מפיצויים. היו שאמרו לי בסוג של הערכה משונה והתרסה על נפילתי בפח ''הבאת לנו חומר שיפרנס מחקר ל-30 שנה''. אתה כנראה מריח שכרגע תפיק מכך תועלת. הרי אדם שפוי לא היה מנסה להשקיע מאמץ בלתי נלאה למצוא בי דבר דופי. אתה בכל דרך, מנסה להוציא לי שם של ''אדם לא אמין'' (ברור, אם מיכאל לא אמין, אמירתו שהמחקר הזה הוא שלו ואמירתו שמגיעים לו פיצויים כאלה וכאלה אף הם לא אמינים. וזו הזדמנות לדחוק אותו גם מכל במה).

אני מקווה שהפרשה הזאת תזכר בסופו של דבר בהיסטוריה של המדע, כאחת הפרשות המפורסמות של גזילת קניין רוחני וגופי ידע שלמים מחוקר, תוך הכפשה והוצאתו מגדרו במניפולציות שונות על מנת לחלץ ממנו דיבוב שירשיע אותו, בדומה לפרשת כרם נבות. אתה אחד מגדולי המנוולים שפגשתי בחיי, אלי אשד, יש כאן גם אחרים.

בפתיל ביקורת טוב ומעניין, ניצמדת עלי בנאצה כבדה וירודה, דבר המונע מאחרים להתדיין איתי. גרמת לי, ולא רק אתה נזק כבד, במשך תקופה שאתה יודע מהי.

_________________________

מיכאל שרון (יום ראשון, 06/05/2007 שעה 14:25):

אלי אשד, הדחקותו לקליקות, והטרמפ על הפלגיאט. רבותי - הקיאו


ראשית, אנשים טובים, קרה מה שקרה, ועל המאמר הזה בוצע פלגיאט (הוא נשלח ל-3 במות לפני 3 שבועות. פירסומו השתהה, ובינתיים בוצע מחטף-פלגיאט (שהרי, כמו שיש מין-ומחוייבות ומולו יש השטוץ' - מחטף-משגל; כך יש פלגיאט מתארך ויש מולו מחטף-פלגיאט).

והנה לפניכם המחטף-פלגיאט


http://www.livecity.co.il/23941/%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94_%D7%9C%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%94_%D7%91%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%A2_%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%90_2642007




נפרט מעט: באתר שמאל הקרוב לאחת הבמות הללו הופיע מה שנראה כפלגיאט מקוצר המכיל את רוב הרכיבים (ולא רק קונספט יחיד או שניים) של מאמרי (בשבוע שלפני כן כתבתי אלמנטים מתוך המאמר באתר תרבות וביקורת בשם ''ארץ הצבי''). יש כאן תפיסה חדשנית בנושא ציביון ארועי העלאת זכרון השואה בישראל. תופעת הפלגיאט שכיחה במקומותינו, בפרט כשנוצר קונספט חדש בנושא מרכזי. גניבת קניין רוחני מוגדרת על ידי משטרת ישראל כמכת מדינה. ישראל מדורגת על ידי משרד הסחר האמריקני במקום הראשון או השני של הפרת זכויות יוצרים בעולם. ככל המצטייר (אף שיתכן שאני טועה כאן) הכותבת לקחה את מאמרי, ותמצתה אותו לכלל שלד מושגי קצר, לא מנומק, כמקובל במקרי מחטף-פלגיאט - תוך חצי שעה יש מאמר (מיתוס הקרבן, פולחן המוות, ההתנשאות, השרדנות, הנירדפות, ושאר האלמנטים). הסבירות שכל האלמנטים הללו, חדשניים לכשעצמם ובאופן מצרפי, במקובץ יופיעו ביחד באקראי, שואפת ל-0.

עד כאן סביר, קורה. פלגיאט אינו בלתי שכיח במקומותינו. יש פיתוי ויש תגמול ויוקרה.

אבל איך אלי אשד, המגנה את המאמר הזה בשם ''הגנה על קודשי ישראל'' נכנס לתמונה?

ראשית, האם אלי אשד הוא איש ירא שמים ואביר קודשי ישראל, בעל טון חגיגי וכבד ומלא שגב? או שמדובר בליצנות במסגרת קליקה של בראנז'אים כאילו שמאליים?

ראשית, ראו את המאמר בקישור: אשד, כדרכם של אנשי קליקות, מלקק לניר ברעם לכל האורך. ניר ברעם הוא צעיר איש בראנז'ה ספרותית, מארגן מחאה שמאלנית כביכול, ולמעשה מרד כנגד סופרים בני הדור הקודם. אין כאן אצל אשד כל חשיבה, הגות, עומק. הכל זה הוויה של פוליטיקה של קליקות והאינטריגות שם.


http://www.notes.co.il/eshed/21812.asp



הנה משפט לקלקנות אופייני של אשד (כשגם העירו לו על ההגזמה, בשולי הכתבה):

''ניר ברעם ( בניגוד אולי לעמיתיו דוד בוסי ושמעון אדף וכל שאר החותמים שנראים **כלא יותר מנגררים אחרי אישיותו הדומיננטית ופרט לעצם חתימתם אינם רלבנטיים לרשימה זאת**... ) משתמש בקול קורא זה כהצהרה שיש טוען למנהיגות חדשה לספרות הישראלית'' .

ולמה אשד מלקלק לניר ברעם? כן, זה צעיר חשוב מאד, אמנם יש המעירים שרמתו הספרותית שואפת ל-0 (לי אין כל עמדה בנושא, לא קראתי דבר שלו), אלא שהוא ניצב בעמדה מרכזית בנוף הספרותי הצעיר, מארגן עצומות, כותב בהארץ כיום, עורך כרגע סדרה של ''עם עובד''.

ולמה אשד כותב כאן שאני מתנגד ''לרוסים, למזרחים''? סתם? לא. ניר כותב על המחאה המזרחית וקרוב לקשת המזרחית, והוציא גם ספר על הספרות הרוסית בישראל. יודע אלי מה שהוא עושה, ולא סתם הוא משקר. משתלם. אשד גם אומר שאני נגד הערבים. למה לא? ניר הוא שמאל ציוני? והנה אשד הרג 3 ציפורים במכה אחת. הסגנון הכבד של ''קודשי ישראל'', זה בדיחה בשביל החבר'ה.

עוד לקלקנות לניר מצד אשד

http://www.notes.co.il/eshed/17373.asp



רגע, ניר הוא גם בנו של עוזי ברעם, שכיהן כחבר כנסת מטעם העבודה בשנים 77-2001, שר תיירות בכנסת ה-13 ו-3 חדשים בשנת 95 כשר הפנים. היחוס מגיע לסבא, משה ברעם, שר העבודה והסעד בימי גדולתה של מפא''י. אחיו של עוזי ברעם הוא העיתונאי ופרשן השמאל הרדיקלי שמאלני חיים ברעם, שאליו היגיע מאמרי ככל הנראה כחבר מערכת בבמה שמאלית אליה שלחתיו. משם התגלגל המאמר לכותבת המאמר ''המקוצר'', שגם, פירסמה בבמה שלה חומר של ניר ברעם.

וגם חומר של מתי שמואלוף פרסמה הגברת, ושמואלוף הוא איש הקשת המזרחית הכותב באימאגו, שאלי, הכותב אף הוא באימאגו מלקק גם לו, הגם שבזהירות לפעמים, מטעמי שיקולי קליקה (שלחתי את המאמר שפלוגיאר גם לאימאגו - אלי תרם שם להבאשת ריחי ונפנף אותי מאימאגו, כנראה יחד עם עוד אדם, רמי נוי, עורך מדור ההיסטוריה שלא ממש מחבב אותי (בנו של נוידרפר ממפא''י) וכנראה עוד כמה.


http://www.notes.co.il/eshed/17112.asp


http://www.notes.co.il/eshed/16051.asp



אוירה מחליאה של קליקות, וכמובן פלגיאריזם, וראו מאמרי על קליקות ופלגיאריזם באתר קופירייטס.

http://www.copyrights.org.il/מאמרים.html


אלי, מסייע לפלגיאט של המאמר, והרי הוא מחניף לאנשים הנוגעים בעניין, לקליקה שלהם, בכך שהוא מנאץ כאן את המקור, תוך העמדת פנים של קודשי ישראל ודתיות ומה לא.

אז קחו נשימה עמוקה, או אם אינכם יכולים להתאפק, הקיאו את נישמתכם בעקבות הגועל הזה, וחיזרו לעולמכם השפוי.



_______________________________
_______________________________


גמאדאוס (יום ראשון, 06/05/2007 שעה 17:26):

אין ראוי ממנו לערך

הועדה שם זה אוסף של שמאלנים קטנים


_____


מיכאל שרון:

אתה שם בפי על דרך הפרובוקצייה האבסורדית



ביטויים של אנשי ימין, שכל מה ששמאלה מהם, אף אם מדובר בפאשיזם ממסדי, או במעין ליברליזם, נחשב ל''שמאל''. איני בדיוק מה שנחשב שמאל ציוני, מגדיר עצמי כסוג של שמאל רדיקאלי וליברטריאן. יש מעט אנשי שמאל או רדיקלים אמיתיים ואנטי ממסדיים (כמוני למשל...) בישראל, וחלקם אינם כלל רואים במה שמכונה ''השמאל הציוני'' שמאל: מי שהתלהם במלחמת לבנון, בהצדיקו טבח אזרחים והרס תשתיות המדינה, מי שהתלהם בטבח עזה לפני כן, אינו שמאל אמיתי, אף אם אלה ניזכרו באיחור להפגין נגד מלחמת לבנון.

מאמרי: שיגיון לבנון כמשל. עוד ב-31 יולי בעיצומה של המלחמה, קראתי להקמת וועדת חקירה לחקר אחת הפשלות הנוראות במלחמות ישראל (ראו בשולי המאמר, הפנייה למאמרי "מלחמת מע"ל ?מערכת עזה לבנון)

http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=4708


אשר לקליקות משונות שיש המכנים אותם ''שמאל'', ומדובר במשהו שאין לו דימיון ולו קלוש לשמאל, הדבר ניסתר ממני, ודומני, שהוא נועד לסחוט כספים, קרנות ותקציבים מהממסד הישראלי, ממשרד החינוך והרשויות המוניציפליות, ולהשיג לחברי הקליקות ג'ובים באקדמייה וכד'. שכן מול הדימוי של ''הימין הקיצוני'' אלה מציגים עצמם כיוצרים חזות נאורה של ישראל בחו''ל, דבר המשרת את ההסברה הישראלית. אגב, בין השנים 2000 ו-?2004 הייתי קרוב לאגף הליברלי בליכוד. זאת במסגרת גישתי הליברטריאנית.

מכל מקום, זוכרני שפגישה קצרה עם אלי אשד וכמה אנשים, בשנת 97, אמרתי בחזרה במכוניתי כשהסעתים, לשאלתם, כי אני שמאל, ואלי וחבריו אמרו לי ''אנחנו ימין קיצוני, איך זה?'' בפגישה אחרת בת כ-30 איש אמר אלי ש''הפאשיזם תמיד ניצח'' וזעם כשאמרתי, שהפאשיזם של פרנקו, מוסוליני, והיטלר - כשלו, הפאשיזם תמיד היפסיד, שלא לדבר על הפאשיזם הרומני, ההונגרי והקרואטי בשנות ה-40.

בכל מקרה, איני אדם דוגמטי אך גם לא אקלקטיקן (תפזורתי) שמשאיל אלמנטים המצלצלים אופנתיים מכל הבא ליד. אני רואה עצמי בעל כוונים עצמאיים, שואף לאינטגרציות חדשות, ואיני נוהג לדקלם.


________________________________________________________________________
________________________________________________________________________



ו. המשך דבר:
**************

ביטויים של מעין החרמה שלי, במישורים שונים, יומיים לאחר מכן, ככל הסביר והידוע במקרים מסוג זה - בעקבות הפעלת קשרים של קליקה: הודעות שלי לא פורסמו ה"הארץ" וב-ynet, וגם באתר נוסף, בלוגרית בעלת זיקה לקליקה, בשם איריס, כתבה לי בגסות משהו אודות ניתוק מגע איתה.

קיבלתי הודעה לכנס מסויים של השמאל, אך לא מישראלי כלשהו, אלא מאיש שמאל, החי בצפון אמריקה, שחי כמה שנים בישראל. להלן התכתבותי איתו ועם עתונאי ישראלי, החי בארה"ב -



משהוא על החוויה הישראלית. תעוד:
---------------------------------


עיתונאי אמריקאי-ישראלי:

מיכאל, תודה שכתבת. אני גם עוקב בעיניין אחרי חילופי הדברים בינך לבין אשד מעניין מאד.

אני מתאר לעצמי שהויכוח בין פפה לאבנרי היה ב"צוותא". בכל מקרה, אני מודע לבעיית ה"קליקות". זה קיים בכל מקום. תראה, בתחומים שלנו כמו מדעי הרוח והחברה, עיתונות, וכו' אין סטאנדרטים ברורים כמו למשל ברפואה או מדעי הגרעין. כך שלחצים מבחוץ, קשרים אישיים, ויחסי ציבור יכולים לקבוע אם מאמר נבחר לפירסום או לא. לא כדאי לקחת את כל זה באופן אישי ולקבל לחץ דם..

אני מקווה להיות ---

_______________

מיכאל שרון:

שלום,

מה שכתבת ידוע לי, אלא שיש כאן דבר אחר לגמרי. ''משאילים'' מדבריך, ומתכחשים לך לחלוטין אם לא גרוע מכך, תוך הקניית תחושה של זלזול ודיסאוריינטצייה. קליקות קיימות בכל מקום, אלא שכאן יש סוג של חוסר יושר קיצוני, שאף מנסים להפגינו ולהדגישו, באופן הציני ביותר האפשרי, לתת לך תחושת חוסר אונים בסגנון, כאלה אנחנו, ומה תעשה? נפלת בפח. אנחנו פיקחיים ו''חזקים'' והכל עובר דרכנו, ואין לך סיכוי בסיטואצייה הזאת, אינך אלא חמור עבודה..

כתב לי הנרי, אינטלקטואל מקנדה, ששהה בזמנו בישראל:


Dear Michael:

Your description of your interactions with people at this event, the gossip, and the "cold-shoulder" brings back sad memories

I am glad to hear that Tali Fahima is a pleasant and focused person. She is definitely a "somebody", a person with character, unlike the masses o on the Left.

I would like to hear some prosaic information: How many people were there? How long was the debate portion? How long were the questions and answers with the audience? How well did Zalman Amit perform as a moderator? What new insights did you gain?

Regards,

Henry

______________

הנרי היקר, שלום,

הדיון היה באולם, בקומה 2 - מתחת לקומת הכניסה. אולם בינוני, אך מלא מפה לפה, אנשים הצטופפו, הביאו כסאות ועמדו גם במעברים בשולי האולם. להערכתי היו שם 800 איש, חלק מהם צעירים שהריעו לאבנרי ביחוד. חלק אחר מחאו כפיים גם לאמירות ''נוקבות'' של אילן פפה. לא ראיתי שם ערבים למעט ספורים אולי, היו שם כמה ''זרים'' אולי נציגי אירגונים בינ''ל, 2 או 3 מהם דיברו עם פפה בסיום דבריו,

הבחנתי גם בפלשתינאית רזה ונאה עם כיסוי ראש, מהסוג שאני רואה בכפר קאסם, מקום נעים ותרבותי - בפרט מאז התנועה האיסלאמית הפכה דומיננטית בו (חכ' איברהים צרצור הוא בן הכפר.

בסעודת ערב משפחתית אליה הוזמנתי שם בנובמבר 2006, בעקבות הכרותי עם צעירה קסומה אחת משם, ג'ינאן, אבי המשפחה, איש מכובד ונעים הליכות העובד במועצה, התקשר לצרצור להחליף עמו כמה מילים, ואמר לי שהוא, אדם עממי חכם ולא סנוב, ישמח להפגש איתי. אלא שמאז היא התארסה לצעיר בן 26 , כלכלן העובד בבנק לאומי, ב-4 דצמבר קיבלתי התקף לב והקשר הטלפוני בינינו נותק.

היו לי איתה כמה שיחות מלבבות, נערה יקרה, רומנטית ובעלת אמונה, וגם אצילית, מעין בעלת הגות מעשית, נבונה ואורח חשיבה לעיתים ''מלכותי ותקיף'', בעלת אופי, אמרה לי שהעיקר זה ''לנצח'' מבחינה אישית, נראית מסוג הנשים שמעלות גבר לפסגה. לאחרונה נמנע האב להפגש איתי, אולי משום שאני כותב באתר שמאל, אולי משום שהיו ישראלים שאמרו לו שאני ''קיצוני'' דבר שנראה מנוגד למגמתם להראות השתלבות תורמת למדינה, ואולי פשוט משום שהיא התארסה, וצפוי לה ולבעלה עתיד מצויין כאן, ולא רוצים לתת פתח ל''בעיות'' איני יודע. זו משפחה עשירה ונכבדה).


ובכן, כל אחד דיבר 40 דקות, אחרי כן 10 דקות נוספות. אחר העבירו שאלות בכתב על דף למנחה (שניהולו היה מעט חוור, מיעט לדבר, פסיביות מוחלטת), לא היתה לקהל הזדמנות לשאול שאלות ולהשתתף. בשלב השאלות שארך כ-50 דקות, וגם בסיום, כשכל אחד דיבר כ-40 דקות, הייתי בחוץ, כנראה שיחתי עם טלי פחימה היתה ארוכה יותר, וגם הייתי עם חברתי, שהכינה קפה.


לא היתה לי תחושה של חידוש, הרי אני כותב את הדברים הללו, לעיתים גם רעיונותי משפיעים ומחלחלים, דבר שמקפידים להצניע. פפה נקט בגישה של הפעלת לחץ חיצוני על ישראל, אלא שאת הדברים הללו כתבתי בהודעה לגדה שלא פורסמה ב-3.3.07, אולי אימץ עמדה זאת בעקבות ההודעה שראה אותה איכשהו, אולי היתה זו עמדתו קודם לכן, איני יודע. הוא נקט גם בביטויים אחרים שהיצבתי ברשימותי מזה זמן רב, כגון ''מדינת הסגרגציה'', אמר גם, מספר פעמים בכעין פליטת פה חיננית במקום ''המדינה הציונית'' - ''מדינת השרירות'' או ''המדינה השרירותית'' -ביטוי שאף בו נקטתי לראשונה, דיבר על ''האליטות ודגילתם הצבועה ברעיון שני המדינות'', דבר שהצבעתי עליו ברשימותי, וכן גם, נושא "מפעל קולוניאליסטי לא מוצלח במיוחד, שהגירת היהודים אליו עד 1947 היתה זעירה" וכללית, קבלתי רושם שהוא קרא הרבה מדברי, שהיו בולטים, ולכן השתדל כל כך להראות שדברי כלל לא מוכרים לו, ולתת לי תחושה של דיסאוריינטציה.

הרי כתבתי על עניין המדינה האחת באריכות ותוך גישה חדשנית ברשימות רבות, ואז הופיע ספרו בנושא. עמדתו כיום זהה לדברים שכתבתי בנקודות רבות, קשה לי להאמין שבאתר שהוא קרוב לו, לא ניתקל מעולם בדבר שלי, כפי שהעמיד פנים.. לא שמשנה לי, אדרבא, אך למה ההתכחשות והזלזול האישי הזה?

להלן אותה רשימה שלא הופיעה שלי, אך שפפה כנראה הושפע ממנה ואימץ כמה קווים (אולי היתה זו עמדתו קודם, איני יודע):

3 מרץ 07, תגובה למאמר ברעם

טיבעי, אחרי שזרקו לך, בשלב זה, פרור של אפשרות לפרסם את מאמריך באיזה מקומון, וגם בגלל יחוס אבות, שאתה נותן משקל אונטולוגי רב לחברה זאת שהרקב והסאוב פשע בה במימדים כה גדולים. אין זה כבוד גדול בעולם להיות ישראלי, הנוורוזה והפרע אוכלים בחברה הזאת בכל פה, ועושים רבים מהפרטים בה לאנשים קלי משקל, שדבריהם חסרי משמעות, ותנועותיהם, מכוונות בעקר לחלוקת כספים. בחברתנו אין כלל משקל כיום לעניין האפיסטמולוגי.

איני מנוכר משום שהשתייכתי לצד הנמוך של החברה הזאת, נהפוך הוא, סבי ד''ר ביקלס היה ממקימי המוסד של קופ''ח הכללית כמו שהיא היום, יו''ר רופאי קופ''ח שנים רבות, וכתב כמה ערכים באנציקלופדיה העברית, ועם הרכוש שסבתי הביאה מפולין ב-1924 נחשבה משפחתי לאריסטוקרטיה הא''י. הגעתי לתחושות הללו משום שאישית הייתי למושא לחמדנות יצרית חסרת גבולות, כלפי פירות עבודתי המחקרית והפיתוחית, ונוכחתי עד כמה הפרע הילדותי פושה כאן. ראיתי גם מה משקלה האמיתי של ישראל, ועד כמה מזלזלים באדם הישראלי, באנגליה למשל.

ולכן סבורתני, הן בגלל ניתוח ההוויה הישראלית, והן משום שאני גם בעמדה לשפוט על סמך התנסות קיומית אישית, שאין כלל לבנות על הפצת מסרים כלשהם בחברה המסואבת הזאת, ויש למקד את המאבק בלחצים חיצוניים על ישראל, והבנת דעת הקהל באירופה בעקר וגם בארה''ב, מה קורה כאן, ועד כמה אסור למסור את הדברים לגחמתה של חברה פורעת ומתעמרת ומושחתת כישראל המצויידת באמצעי השמדה המונית, ולכן יכולה להביא אסון על האנושות, גם מבחינה זאת. התערבות חיצונית מנחה יכולה להיות גם בעלת אפקט חינוכי חשוב כלפי האליטות הישראליות, בשביל לטעת בהם תחושת גבולות וסייג לפרע ולאנרכייה הנוראה והיצרית בחשיבתם.

מיכאל שרון

__________


הארוע:

פורום גוש שלום מארח דיון ציבורי:

שתי מדינות או מדינה אחת

ויכוח בין:

ח''כ לשעבר אורי אבנרי ו ד''ר אילן פפה

ינחה:

פרופ' זלמן עמית

המתדיינים ישיבו לשאלות הקהל

ביום שלישי, 8 במאי, 2007

בשעה 20.00

בבית הקיבוץ הארצי ליאונרדו דה-וינצ'י 13, ת''א-יפו

______________________



From: Michael Sharon
To:
Sent: Wednesday, May 09, 2007 1:12 AM


X שלום,

בקרוב כנראה אפרסם מחוץ לישראל, אמנם באיחור. ניסיתי מעט עוד כאן, בעברית, אך לאחרונה מאמרי לא פורסמו, בעוד שנכתבו פלגיאטים מקוצרים, של חברים לקליקה זו או אחרת. התופעה של קליקות כאן היא בעייתית, קשורה בקבלת קרנות ממשלתיות, כשחברי הקליקות ממליצים זה על זה, ואם מישהו בעל רעיונות אך מחוץ לקליקה, ''משאילים'' ממנו, ואותו מצניעים, כלומר לא מפרסמים. זאת ועוד, אם אתה פוגש את החבר'ה האלה בכנס כלשהו, הם מדיפים קור קטבים, וחלקלקות.

הייתי היום עם חברתי בויכוח של אבנרי מול אילן פפה, והיא נדהמה. השיחות בין חלק מהאנשים, אינן אלא רכילות, איפוא יש קרן של משרד החינוך, ומי ימליץ ואיך לסדר. אתה רואה אנשים חסרי כישורים בעליל, בכל אורחותם, כשכל פעילותם הפוליטית נעשית למטרת תמיכת קרנות. אין שם שום עניין אפיסטמולוגי, הכל אינטרס עירום וכוחניות. גם אם תרמת רבות, מתעלמים ממך, אלה שכנראה קצת פליגיארו אותך, בקור ובחלקלקות. חברתי נידהמה, אמרה שיש שם אנשים חסרי נשמה.

אילן פפה, הגם שהייתי חביב, אמר שלא שמע את שמי, ואף שפירסמתי חומר רב מאוד ב"גדה השמאלית", מאמרים ומאות רשימות מענייניות, רובם חדשניים בגישתם, ואמרתי לו שפרסמתי אסופת רשימות על זכות השיבה וגם תגובה למאמרו, ושאלתי בעדינות אם דברי מוכרים מעט לו.

הוא ענה לי בחלקלקות זריזה כפי שהודפים טרדן, או רואים בזולת אובייקט, באמרו, כלל שלא לעניין, שיגיב לזה, שיקרא זאת, דבר לא ראלי שכמובן אין כלל כוונה לבצעו, וגם לא ביקשתי זאת (היתה כאן הטיית העניין לדבר אחר לא רלוונטי שאין כלל כוונה בכיוונו) שהרי מדובר בחומר שפירסמתי לפני 6 שבועות, במרץ ואפריל 2007.

מייד שאלתיו אם הוא יכול להראות לי את שמואל אמיר (עורך "הגדה השמאלית"), והוא אמר שוב בחלקלקות, שנתנה לי להרגיש כאילו אני מן יצור הנחשב בעיניו למשונה או גרוע מכך, שהוא ''יקשר בינינו'' אף שלא ביקשתי זאת, ואמרתי שכתבנו אמאיילים זה לזה, ובסך הכל רציתי לפגוש פנים אל פנים אדם שכתבתי באתרו כה הרבה. גם חברתי ניגשה אליו ובקשה בנימוס. צריך להתנסות בכך, להבין כיצד אדם חש עצמו ללא קרקע מתחת לרגליו.

היחידה שדברה איתי היתה טלי פחימה, בחורה נבונה וסימפטית שפגשתי מחוץ לאולם כשיצאתי לעשן סגריה, דברנו כ-20 דקות או יותר, שיחה מעניינת, נתתי לה פרשנות על פי גישתי לדברים שונים שעלו, יש לי מה לומר והיא שמעה בעניין רב, זו בחורה רצינית ובעלת אופי, הצטרפה אחר כך איזו תיירת, אך מייד לאחר מכן סוכך בינינו בחור שמן ומסורבל בעל זקן בלונדי עבות, שצחנה עזה נדפה מפיו, סתמי למראה ממכיריה בשם אודי אלוני, והחלו לשוחח ביניהם בענייני רכילות וכד'. היא אמנם היציגה לי אותו, אך הוא התעלם ממני. כשעליתי לקומת הקרקע לעשן סיגריה, ספרה לי מישהי שנכחה שם כי המפוטם הזה, אחוז שביעות הרצון השופעת, החווה עלי כלפי פחימה בגינוני צחוק עוועים ופלבול בעיניו הזעירות, ואמר לה אודותי "בלון נפוח", אף שאני אדם צנוע וביישן יחסית.

המעניין הוא שמדובר, כפי שנודע לי, בהכפשה שנוסחה (יחד עם הכפשות מקצועיות נוספות, חסרות שחר אמנם) על ידי קופירייטר עוולה והופצה ברבים. למשל, תקופה ארוכה בטוקבקים למאמרי בעיתון התחקירים "מחלקה ראשונה" הופיעה ההכפשה "בלון נפוח" בווריאציות שונות מצד מנאץ אנונימי (ראו דוגמאות למעלה, בסעיף א' וכן בקישור למטה למאמרי ב"מחלקה ראשונה" NFC). זאת הכפשה "מקצועית" שכן הדבקת דימוי כזה מעוררת בשתי מילים נגטיביזם מיידי ויצרי פגיעה. שיטה דומה (והתנסיתי בזה) היא להטיח כלפי הנעשק בטון נירגן טענות מסוג "מגיע לך פרס נובל לפחות", כעילה לנישולו מזכויותיו הבסיסיות המינימליות, כגון משכורת הוגנת, פנסייה ומתן קביעות בעבודה לאחר 4 שנים, כמקובל, ו"שימון" הפשטתו עירום-מכל למעשה, כגון ממתן תמורה לעבודתו, מניעה בקטנוניות מזוויעה הופעת שמו על עבודותיו (במקום זה מופיעים שמות המפלגיירים) הדרה ממעמד מינימלי, וכל דבר סביר.

אלה הביטויים שמשסים הזמנה לפרוע, לגנוב, לנשל, ולהלעיג (כשהלעגה אינה אלא ביטוי של מזעור ואיון דמותו של היוצר המקורי בשרות נכוס קניינו הרוחני באופן רחב היקף במשך שנים רבות, לטובת בעלי חזקה וקליקה)

http://www.nfc.co.il/blog/mmsharon


ולמה אני "בלון נפוח"? משום שאני חסר מהלכין, ונעשתה כלפי גניבת ענק של קניין רוחני של עבודת מחקר ופיתוח, אלפי עמודים, תוך ביזוי נורא והתעמרות, במשך 35 שנה, תוך הפשטתי עירום למעשה? וזאת, בדומה ל"טיפול" הנאצי באינטלקטואלים יהודים בטירת טרייזנשטאט, שם הוצגו כטפילים ומעין רפי שכל, שמעסיקים אותם במשהו דמוי ריפוי בעיסוק? וכרגע, דומה שמדירים אותי ועושים הכל להתעלם ממני ולהקטין אותי, מצד אותם הנהנתנים הריקים ואוכלי החינם הללו (לתחושתי), בעלי החזקה על קרנות שונות, תוך קידום לא ראוי של חסרי הכישורים - למשל, לפי המסופר, באמצעות "פרוטקצייה של אמהל'ה", שולמית אלוני במקרה של הבמאי המפוטם, מצחין הפה, המשעמם עד מוות אודי אלוני, וכיוצא בזאת? ומי יודע, אולי הללו סבורים בסתר ליבם שעבדכם הנאמן מציג שיעור קומה אינטלקטואלי בקנה מידה הרבה מעבר למקובל במקומותינו, מול עלובי הנפש האלה.

בברכה,

מיכאל

____________


זה עתה מצאתי כלפי הכפשה נוספת, באתר בו הופיע מאמרי :

jk (יום רביעי, 09/05/2007 שעה 9:35):

תחליט מה אתה ותודיע לנו, אבל רצוי לא לשנות זהות אישית ואידיאולוגיה כל שבועיים, אלא אם זה מסיבות רפואיות.

מיכאל שרון (יום רביעי, 09/05/2007 שעה 13:55 בתשובה לjk):

אני אחד האנשים העקביים בישראל, עוד מגיל 17 אני באותו קו


גישותי עמוקות, בעלות רבדים חדשים ואינטגרציות חדשות ההולכות וצומחות באופן עיקבי. ראה בנושא ספרו של קונרד לורנץ שיצא בעברית: החיים הם לימוד - סכום חייו בגיל 80 . אני שומר על עמדה עצמאית שאינה מלקקת לממסד ולא מתרשתת בקליקות. הניסיון להדביק המנטרה של חוסר עקביות, זה מסוג אותם היפוכים ליצניים שמדביקים לדמותי, אותם כובעים שיד כבדה ורעה מנסה לדחוף לראשי. ולמה? יש הסבר פשוט: ניכוס קניין רוחני, במשך 37 שנה. עבדך הנאמן הוא אחד האנשים המקוריים בישראל, במכון בו עבדתי נהגו להשתבח, כי אני הטוב בעולם בתחומי. בישראל, בה גניבת קניין רוחני מוגדרת על ידי המשטרה כמכת מדינה, יש כמה פרקטיקות של ניכוס קניין רוחני ניתנות לאיפיון.

אני מקדם גישות חדשניות ואינטגרציות חדשות גם בתחום הפוליטי, וכאן מנצלים את העובדה בהדבקת הסטיגמה, שרבים אינם מסוגלים לחרוג מעל לסכמות קבועות, ומפרשים דברים חדשים על פי הסכמות הישנות שלהם, תוך דבקות בגישה דיכוטומית של שחור מול לבן.

כתבתי בשולי מאמרי ''קיומיות ורהב'':

איני בדיוק מה שנחשב שמאל ציוני, מגדיר עצמי כסוג של שמאל רדיקאלי וליברטריאן. אני ליברטריאן מאז 1974 וכתבתי בשנים 74- 80 וגם לאחר מכן חומר רב בנושא. יש מעט אנשי שמאל או רדיקלים אמיתיים ואנטי ממסדיים (כמוני למשל...) בישראל, וחלקם אינם כלל רואים במה שמכונה ''השמאל הציוני'' שמאל: מי שהתלהם במלחמת לבנון, בהצדיקו טבח אזרחים והרס תשתיות המדינה, מי שהתלהם בטבח עזה לפני כן, אינו שמאל אמיתי, אף אם אלה ניזכרו באיחור להפגין נגד מלחמת לבנון.

מאמרי: שיגיון לבנון כמשל. עוד ב-31 יולי בעיצומה של המלחמה, קראתי להקמת וועדת חקירה לחקר אחת הפשלות הנוראות במלחמות ישראל (ראו בשולי המאמר, הפנייה למאמרי "מלחמת מע"ל ?מערכת עזה לבנון)
http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=4708




אשר לקליקות משונות שיש המכנים אותם ''שמאל'', ומדובר במשהו שאין לו דימיון ולו קלוש לשמאל, הדבר ניסתר ממני, ודומני, שהוא נועד לסחוט כספים, קרנות ותקציבים מהממסד הישראלי, ממשרד החינוך והרשויות המוניציפליות, ולהשיג לחברי הקליקות ג'ובים באקדמייה וכד'. שכן מול הדימוי של ''הימין הקיצוני'' אלה מציגים עצמם כיוצרים חזות נאורה של ישראל בחו''ל, דבר המשרת את ההסברה הישראלית. אגב, בין השנים 2000 ו-2004 הייתי קרוב לאגף הליברלי בליכוד. זאת במסגרת גישתי הליברטריאנית.



אתרי הבית של הכותב:

www.cogiss.com
www.cogess.com