איש דשא- כלי לצמיחה אישית 

בטו' בשבט גיא בני קיבל איש דשא מהגן. מהיום הראשון הוא טיפל בו. כל יום הוא רץ להשקות אותו וכל כמה שעות הוא בדק אם כבר צמח. רק אחרי כשבועיים הופיעו ניצנים ראשוניים והוא חיכה שיצמחו גבוה כדי שיוכל להתחיל לעצב את התספורות שלו.
זה גרם לי לחשוב איזו הזדמנות אדירה ללמידה יש מאחורי איש הדשא.

בעידן בו שולט הקצב המהיר, בעידן בו שולטים סיפורי סינדרלה שמתארים סיפורי הצלחה מהירה והרואית, כמובן רק עם happy end מהאגדות, איזו מתנה אדירה זו להתחבר לקצב הטבעי של החיים ולא רק עבור הילדים שלנו.

כמה פעמים מצאתם את עצמכם אומרים:

• "כבר הייתי צריך להיום "שם" ,
• "כל הקולגות שלי כבר הספיקו הרבה יותר",
• "יחסית לאנשים בתחום שלי, אני מה זה לא בקצב".

בקיצור, אנו מוצאים עצמנו הרבה פעמים מוציאים את "הגזר" מהאדמה כדי לבדוק אם הוא צמח ובזה למעשה מסיימים את הצמיחה שלו.

 איך זה היה נראה אם היינו משנים נקודת התייחסות?

הסרטים הוליוודים, המיתוסים מיוחצנים והתוכניות טלוויזיה של הצלחה מהירה שערוכות ל- 45 דקות יכולים להוות השראה מצוינת אך איך זה יראה אם במקום להגדיר אותם כרפרנס להצלחה , נגדיר את איש הדשא כנקודת התייחסות מאפשרת יותר ונתחבר לקצב הטבעי יותר של הדברים?

 יש משהו שתמיד מרגיש נכון כש"יוצאים לטבע". יש שם משהו שליו ושקט ורבים מאיתנו מקדישים את סופי השבוע ליציאה לטבע לייצר הפסקה רוגעת מכל השבוע המהיר.

בואו ניקח את הטבע כשיעור ללמידה ולא רק בסופי שבוע. בואו נחזק את המודעות לטבע ולקצב האמיתי של הדברים ופחות להנדסת המציאות שהתרגלנו אליה.

אם נחשוב על זה, מעט מאוד משרדים כוללים צמחיה אמיתית כמה אנחנו מנותקים מהטבע ולא רק בגלל שאנחנו בבניינים רבי קומות.

 איך זה היה מרגיש אם היינו מתקרבים את הטבע ליום יום שלנו ככלי לצמיחה אישית?

מתחילים תפקיד חדש – קנו עציץ. תצמיחו איש דשא על השולחן המשרדי
תשקיעו בו, תראו בו שיעור העשרה ורפרנס של חיבור לקצב האוטנטי של תהליכים. כלי לצמיחה אישית יותר מכל  יום עיון אחר.

 כל ניסיון לגדל גינה או אדנית יכול להוות השראה ומטרונום אוטנטי למסע שלנו בחיים, בקריירה, בפרויקטים שאנחנו מנהלים, בדרך בה נבחר לבנות את הציפיות שלנו מהתוצאות ומהקצב שהדברים אמורים להתנהל בו.

 מזמינה אתכם לקנות צמח ירוק למשרד, לגדל גינה, לשתול זרעים ולתרגל נקודת התייחסות שונה שתזכיר את הקצב האמיתי של תהליכים.