פורים: מעקב משפטי: חלק ד. המן מחפש כבוד מלכותי
המלך מעניק כבוד למרדכי
"בלילה ההוא", ולא במקרה ולא במזל אלוהי, לפני בואו של המן, הוטרדה שנתו של המלך (אס' ו 1). משרתיו הקריאו בפניו, לפי הוראת מרדכי לחרבונה, מתוך ספר דברי הימים על מרדכי שהצילו (ללא עזרת אסתר) ממבקשי נפשו (ו 2-1).[1] כך, נוכח המלך לדעת, שמרדכי לא קיבל שום גמול בתמורה לשירותו ונאמנותו למלך (ו 3). המלך הזמין אליו את המן מן החצר (ו 5), ומיד שאל: "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו" (ו 6). נבחן את דברי המלך בעיון: "מה לעשות", היינו, פעולה מיידית, ולא מתן מתנה, והפעולה תבוצע "באיש" ולא באישה,[2] כבחפץ חסר-יכולת להתנגד או לשנות דבר.[3] "אשר המלך חפץ ביקרו", הינו פעולה יוקרתית ופומבית, כראוי לכיבוד מלכותי.
לא ניתן שום הסבר רשמי למתן היוקרה "לאיש", כמו שלא פורסמו בזמנו הסיבות לתלייתם של בגתן ותרש, וזאת כדי להמשיך ולשמור על ביטחונו וכבודו של המלך, כאילו אין לו שונאים ואויבים.[4]
מעשי המן מעידים על תשוקתו הנסתרת לכבוד
המן לא היה בטוח שהיוקרה מיועדת לו, אך אולי קיווה, שהמלך מתכנן לפרסם ברבים את מינויו החדש כשר מעל כל השרים. פוקס הסביר, שהמן לא היה מבקש: אישה, עושר, או תפקיד בכיר.[5] המן הציע דבר שחסר לו, כלומר, הכרזה פומבית של מעמדו החדש. אין-ספק, שהמן לא היה מעוניין, שאדם אחר יזכה בהוקרת המלך ויסכן את מעמדו שלו.
המגילה מגלה לנו את ציפיותיו הכמוסות של המן, לזכות ביוקרה (אס' ו 6). מבחינה משפטית, איננו מורשים להשתמש במחשבותיו של המן, אלא במעשיו, דבריו, והדברים שהוא נמנע מלומר. אנו נבסס את תשוקתו העזה של המן לכבוד, על-ידי עיון בתשובתו של המן לשאלת המלך: "מה לעשות באיש ...", המקבילה לכבוד שקיבל יוסף במצרים (בר' מא 43-42).[6]
בתשובתו של המן נמצאים המרכיבים הבאים:
1. ז ל ז ו ל ב מ ל ך - פוקס מדגיש שהמן לא השתמש בפתיחה המכבדת "אם על המלך טוב" (ו 8-7) כהקדמה להצעתו, כפי שעשה בבקשתו לאבד את היהודים (ג 9), וכפי שעשו מומכן ואסתר בכל חמש ההצעות האחרות שדרשו את אישורו של המלך (א 19; ה 8; ז 3; ח 5; ט 13).[7] המקום הטבעי לפתיחה המכבדת הוא לאחר הצגת הבעיה ולפני הפועל העתידי הראשון "יביאו" (ו 8), המציין את התחלת ההצעה המבקשת את אישור המלך. קיימת אפשרות, שהמן חשב שבזכות מעלותיו המלך והמלכה מתחרים על יוקרתו, הלוא מצד אחד, המלך העלהו מעל כל השרים, ומצד שני, רק אתמול הוזמנו הוא והמלך למשתה שערכה המלכה לכבודם בחדרה, והיום עוד מצפה לו משתה נוסף. יתרה-מזאת, ייתכן, שטבעת המלך שבידו וצורת הדיבור של זרש אשתו: "אמר למלך ו[יעשה]" (ה 14), גרמו לו להתנשא ולזלזל בנוהג הדיבור הנאות, וכן בכבוד המלך כפוסק אחרון.
2. נ י ס י ו ן ז י ה ו י ה א י ש - כדי לגלות את זהות "האיש", המן חוזר על שאלת המלך, אך מקצרה לשאלה: "איש אשר המלך חפץ ביקרו" (ו 7), ובכך משנה המן את הדגש בשאלה מ-'מה לעשות' ל-'מיהו האיש'. כדי לטעון שאין כאן שאלה ושההצעה עצמה כבר התחילה, המן היה צריך להגיד: "[ל]איש אשר המלך חפץ ביקרו, יביאו לבוש מלכות".
3. מ ת ן כ ב ו ד - המן העלה את כבודו של "האיש" כאשר שינה את ניסוח המלך "מה לעשות באיש", עם "ב" המורה "שהאיש" הוא חפץ שניתן לעשות בו כרצוננו,[3] לניסוח יותר נאה "ככה יעשה לאיש", כלומר, ב-ה' הידיעה, לכבוד האיש.
4. פ ת ר ו ן נ ו ח ל ה מ ן - המן מציע, שנושא משרה אחר יוביל את "האיש" כדי להשאיר את עצמו פנוי לרכב על הסוס (ו 9). המן גם מציע להשאיל את בגדי המלך המשומשים, כדי להימנע מבזבוז זמן (ו 8). לאחר התהלוכה, "לאיש" לא ישאר דבר למזכרת, וכך בעצם לכל אדם אחר מלבדו אין שום תועלת בהכרזה.
5. ה ו ק ר ת י ת ר - הכיבוד שהמן מציע מתאים למשנה-למלך או לאדם שהציל את המלך ממוות. יוסף מונה למשנה-למלך והציל את פרעה ממשבר כלכלי (בר' מא 43-33). מכאן ניתן לשער, שהמן חשב, שבתוקף מינויו כמוציא-לפועל של פקודת-המיסים, הוא מתאר את הכבוד המובטח לו. לא נראה שהמן היה מודע לעובדה שאף מרדכי היה זכאי לכבוד זה כיוון שסיכל ניסיון רצח של המלך. מה-גם שאשת המן ואוהביו לא הזהירו אותו (אס' ה 14-11), או שמא לא ידעו, שזה היה מרדכי שהציל את המלך. הרי גם לאחר התהלוכה הם לא הבינו מדוע קיבל מרדכי את הכיבוד, פרט להיותו "מזרע היהודים" (ו 13).
6. מ י ק ו ם ה ת ה ל ו כ ה נ ו ע ד ל ה ר ש י ם א ת ה נ כ ב ד י ם - המן הגביל את מסלול התהלוכה "[ל]רחוב-העיר" (ו 9,11) אשר "לפני שער המלך" (ד 6), וזאת במטרה להפגין רק בפני עבדי המלך, הכפופים לו, את מינויו הרשמי למשנה-למלך ואת זכותו לכבוד בפקודת-הכריעה. מכיוון ששמו של המכובד והנסיבות לא יפורסמו, לא היה צורך בתהלוכה רבתי.
7. ה ת ר ג ש ו ת י ת ר - בהצעת המן לא ברור עניין הכתר. האם זה "האיש" אשר ישא את כתר המלך, או הסוס ישא את כתר סוס-המלך (ו 8). בהמשך המן נמנע מלהזכיר את כתר המלכות (ו 9), וניתן לטעון שהוא התרגש והתעשת (הרגיש שהפריז).
8. ת ג ו ב ה מ ה י ר ה - המן נהנה למנות בפני אוהביו את רשימת הצלחותיו והכבוד הרם המוענק רק לו (ה 11 - 12). בתשובתו למלך הוא פירט בשלמות ובצורה מחושבת ושוטפת את הופעת האיש בתהלוכת-ההכרזה, כאילו היו הדברים מתוכננים בראשו מזמן. מהירות התגובה מעידה שעניין כתר המלכות הוא פליטת-פה פרוידיאנית. וההצעה לכבד מישהו בלתי-ידוע, יכולה להיחשב בימינו כהשלכה פרוידיאנית, שמעידה על תשוקתו של המן לקבל את היוקרה לעצמו (Freud's Projection).
לסיכום, מכל הנסיבות ביחד הוכחנו בראיות מכריעות, שהמן חמד את הכבוד לעצמו, וקיווה, באמת ובתמים, שהיוקרה מגיעה לו, וזה היה מתוך הרגלו לרדוף כבוד.
הצעת המן מוצאת חן בעיני המלך
המלך מצא את הצעת המן כתגמול ראוי למרדכי (אס' ו 10). הופעה מלכותית מעין זו דרשה, ללא-ספק, נקיטת אמצעי ביטחון וזהירות. מבחינתו של המלך, זה טבעי ששרו הנאמן יפקח אישית על התהלוכה, ולכן הוא לא העלה על דעתו שהמן ציפה לקבל את הכבוד לעצמו, או שהמן ייעלב ויכעס. הרי הוא לא חשש ללכת עמו למשתה לאחר התהלוכה.
התחלה פורים: מעקב משפטי: מרדכי לא כרע, כי המלך לא פקד!
המשך - פורים: מעקב משפטי: פרק ה. המן נתפס ונתלה ומרדכי מתמנה למשנה למלך
-------------------
[1] ייתכן שמרדכי רצה להזכיר למלך את שירותיו, אולם קשה להאמין שהוא ציפה לתמורה או לתהלוכת הוקרה
[2] כדי לא לכלול את המלכה שהצילה את המלך ממוות
[3] בראון, לקסיקון עברי-אנגלי, "ב" עמ' III 2,4 ,90, להשתמש בנושא כחפץ
[4] חרבונה לא מדליף את דברו "הטוב" של מרדכי (אס' ז 9), ואין הסבר למינויו של מרדכי למשנה למלך (ח 2)
[5] פוקס, דמויות ודעות במגילת אסתר, עמ' 76
[6] אין הוכחה שהמן ידע את סיפור יוסף, אולם אנו נשתמש ביוסף כדוגמה לנהוג ומקובל בחצרות מלכים
[7] פוקס, דמויות ודעות במגילת אסתר, עמ' 76 ביבליוגרפיה ומפתח הקיצורים
[8] בראון, לקסיקון עברי-אנגלי, "ב" עמ' III 2,4 ,90, להשתמש בנושא כחפץ
ביבליוגרפיה ומפתח הקיצורים
בראון, לקסיקון עברי-אנגלי
F. Brown, S. Driver, and C. Briggs, The Brown-Driver-Briggs Hebrew and English Lexicon,
פוקס, דמויות ודעות במגילת אסתר
M. V. Fox, Character and Ideology in the book of Esther, Columbia, University of South Carolina Press, 1991
