מחלות הדם הראשוניות (Essential)- ההטבעה הגנטית
ענפי הרפואה לסוגיהם הולכים ומתפתחים בקצב מהיר ואיתם "מתפתחות" גם המחלות. במאה האחרונה התפתחו לא מעט מחלות כרוניות שאין להן סיבה ידועה. הן נקראות גם מחלות ראשוניות (Essential). לחץ דם (Tipe 1) הוא דוגמא נפוצה לכך. גם ענף ההמטולוגיה ואיתו כמובן גם מחלות הדם (שחלקן מוגדרות ראשוניות) קיבלו תאוצה בעשורים האחרונים.
מהם הגורמים למחלות דם ראשוניות, כאלה שסיבותיהם על פי הרפואה המערבית אינן ידועות?
בהיבט הפשוט, כמו בסוגים רבים של מחלות אחרות, ניהול קלוקל של אורח חיים ומגורים בסביבה מזוהמת.
ברמת הפשט זה נכון. עם תזונה נכונה, לימוד הרפיה והפגת מתחים, מגורים רחוקים מסביבה מזוהמת ומקרינה אלקטרומגנטית (ואחרת) ושמירה על פעילות גופנית, אפשר למנוע ואף לרפא חלק מהמחלות שהתפתחו או התגלו בעשורים האחרונים.
אבל חשוב להבין, שהשינוי העמוק יותר בנו, בני המין האנושי, הוא זה שהוביל אותנו מלכתחילה למצב בו אנו נמצאים היום (גם בהקשר של אורח החיים שבחרנו בו) ולפיכך הריפוי האמיתי יכול להגיע רק מתיקון עמוק ויסודי של "הקילקול".
כדי להסביר את המשפט הזה, אלך צעד אחורה בהבנת מחלות הדם, מתוך ההיבט ההוליסטי.
הדם הוא תמצית החיים. לב ליבה (במובן הפיזי) של הצ'אקרה הראשונה, אותו מרכז אנרגטי המסמל את החיבור שלנו לאדמה ומכאן למארג האנרגטי של היקום. אותו חיבור המאפשר לנו לחוש ביטחון ואמונה בטוב הבסיסי המצוי בעולם. ביטחון ואמונה הם המפתחות העיקריים לתחושה של שמחה ואהבה שאינה תלויה בדבר.
כמה רחוק הלכנו מהמקום הזה!
עם השנים, הפך האדם מיצור מחובר לטבע, הניחן בחושים טובים המאפשרים לו לדעת מתי נכון לו לתת אמון ומתי כדאי להתרחק, ליצור מבודד ומפוחד, שסוגר עצמו בחומות פיזיות ואנרגטיות לסביבה, חשדן ועמוס בחרדות קיומיות, המחפש דרכים אינסופיות להעמיק את הנבדלות שלו מהסביבה הטבעית (והאנושית). כל זאת על מנת לתת לעצמו הרגשה מזוייפת של ביטחון ושליטה. התנהגות זו הפכה אותו חלש יותר נפשית (ופיזית), האינסטינקטים הטבעיים קהו, שמחה ואהבה ספונטניים כמעט אינם קיימים ואפילו תחושות בסיסיות של רעב וצמא נפגמו מאוד. דיסהרמוניה פנימית זו יצרה כמובן דיסהרמוניה סביבתית שאת תוצאותיה כולם רואים: האדם מזהם, מבדיל עצמו משאר הבריאה ומחריב ללא צורך.
התנהגות זו גובה מחיר בדמות ניהול אורח חיים: החל ממגורים, דרך עבודה בה ממעטים בתנועה וכלה במזון מהיר ומעובד המאפשר שעות עבודה רבות יותר ו"ניהול מוקצן יותר של הבדידות", היינו: שימוש מוגבר באמצעי הסחת דעת - טלויזיה, בילויים ריקניים, חופשות יקרות ומלאות תענוגות רגעיות, סקס זמין. הכל על מנת לא להרגיש את הבדידות שכפינו על עצמנו בנסיון בלתי פוסק לשלוט ולהדחיק חרדות מאיימות.
העקירה הזו מן השורשים הטבעיים הפכה אותנו ל"מוטציה " של הטבע. כל היכחדות של אורגניזם בטבע, היא פגיעה אקולוגית, חוץ מאיתנו, בני האדם שמבחינה אקולוגית, העולם "ירויח" מויתור עלינו. לא קל לראות את עצמנו במקום הזה. אבל כדי לתקן, חובה לראות נכוחה את הקילקול.
טבעה של מוטציה הוא לעורר שינויים גנטיים העוברים בתורשה. כך למשל, מתפתחות מחלות דם כרוניות.
לצערי, הרפואה המערבית לא מתכננת להשקיע תקציבי מחקר יקרים במחקר אמפירי הבוחן את ההיבט ההוליסטי. קל יותר להשקיע בתרופות ומחקרים בנושאים שאינם עוסקים כלל בשורשי המחלות.
לי נראה שאין זה מורכב מידי לבחון אמפירית את הקשרים.
ניקח ניצולי שואה כדוגמה. האנרגיה שעברה לדורות ההמשך (דורות 2 ו 3 ) הייתה אנרגיה של תוצאות הטראומה. באספקט הנפשי היא ניכרת בדורות אלה בין היתר בחרדות, היפוכונדריה וחוסר אמון.
באמצעות מחקר אמפירי, אפשר לקחת קבוצת דור שני/שלישי מול קבוצת ביקורת אחרת ולבדוק על פני השנים התפתחות מחלות דם ראשוניות.
אני משוכנע שניתן יהיה למצוא קשרים סטטיסטיים. קשרים כאלה, יוכלו לגרום לתפנית באופן ההתייחסות של הרפואה למחלות אלה.
אבל עד אז, ובאופן בלתי תלוי ב"חסדים חיצוניים", יש אפשרות לעשות את מה שכל אחד "המגיע לכאן" מחוייב לעשות: תיקון. תיקון לעצמנו ולדורות הבאים. תיקון אמיתי משפיע בכל הרבדים הפיזי (מכאובים ומחלות), הרגשי והחשיבתי.
בשלב שבו אנו מוכנים לפקוח עיניים, מתחיל התיקון. תיקון באמצעות מסע של התעוררות, או אם תרצו, התבוננות, למידה וצמיחה מתוך מודעות. שלב זה הוא חזרה איטית והדרגתית לעצמנו. את המסע כדאי להתחיל ביחד עם מורה, מדריך או מטפל (אישי או בקבוצה) על מנת להתמודד טוב יותר עם חבלי הלידה המחודשת.
התיקון מתחיל בהתייחסות שונה לגופינו- בסיס הצ'אקרה הראשונה. מתחילים במודעות למזון הנכנס לגופינו, לזמן אותו אנו מקדישים להכנתו ולאופן אכילתו. מחליטים לשים לב יותר לצורך של הגוף להרגיש אנרגטי, חזק וגמיש. הגוף מאותת לנו כל הזמן במסרים (קשיחות שרירים, כאבי עורף, גב, שכמות, פרקים...) שהוא רוצה לנוע יותר על מנת לשמור על עצמו. אין כמו הליכה/שחייה משולבת בתרגול יוגה/טאי צ'י/פילאטיס/צ'י קונג/פלדנקרייז, כדי להיענות לצרכי הגוף שלנו.
בשלב הבא נדרש למשימה מורכבת יותר-התמודדות עם השדים שבפנים. לפקוח עיניים, להיישיר מבט ולראות אותם כמו שהם: חרדות, פחדים, שיפוט, מתח/אי שקט, שיעמום, חשדנות/חוסר אמון, שנאה, קנאה, טינה,אלימות, כאב... שדים אלו אינם מהותנו. הם נטבעו בנו והם אלה הגורמים למחלות ולהתנהגויות ההרסניות המתוארות לעיל. לאט לאט באמצעות עבודה ואימון אישיים, נוכל להשתחרר מהכבלים ששמנו על עצמנו ולחיות. פשוט לחיות. לחיות פשוט!
תהליך ההתעוררות אינו קל. הוא דורש הרבה אומץ, אך לא פחות מכך נחישות והתמדה בדרך החדשה. גם כשקשה, גם שנראה כי בלתי אפשרי לשנות, גם אם ישנם רגעים של יאוש, להמשיך! להמשיך!להמשיך! לא רק למען עצמנו, שזו סיבה חשובה בפני עצמה, אלא גם לתיקון דורות ההמשך ומכאן לתיקון החברה האנושית.
אני מאחל הצלחה מכל הלב לכל פוקחי העיניים!
ענפי הרפואה לסוגיהם הולכים ומתפתחים בקצב מהיר ואיתם "מתפתחות" גם המחלות. במאה האחרונה התפתחו לא מעט מחלות כרוניות שאין להן סיבה ידועה. הן נקראות גם מחלות ראשוניות (Essential). לחץ דם (Tipe 1) הוא דוגמא נפוצה לכך. גם ענף ההמטולוגיה ואיתו כמובן גם מחלות הדם (שחלקן מוגדרות ראשוניות) קיבלו תאוצה בעשורים האחרונים.
מהם הגורמים למחלות דם ראשוניות, כאלה שסיבותיהם על פי הרפואה המערבית אינן ידועות?
בהיבט הפשוט, כמו בסוגים רבים של מחלות אחרות, ניהול קלוקל של אורח חיים ומגורים בסביבה מזוהמת.
ברמת הפשט זה נכון. עם תזונה נכונה, לימוד הרפיה והפגת מתחים, מגורים רחוקים מסביבה מזוהמת ומקרינה אלקטרומגנטית (ואחרת) ושמירה על פעילות גופנית, אפשר למנוע ואף לרפא חלק מהמחלות שהתפתחו או התגלו בעשורים האחרונים.
אבל חשוב להבין, שהשינוי העמוק יותר בנו, בני המין האנושי, הוא זה שהוביל אותנו מלכתחילה למצב בו אנו נמצאים היום (גם בהקשר של אורח החיים שבחרנו בו) ולפיכך הריפוי האמיתי יכול להגיע רק מתיקון עמוק ויסודי של "הקילקול".
כדי להסביר את המשפט הזה, אלך צעד אחורה בהבנת מחלות הדם, מתוך ההיבט ההוליסטי.
הדם הוא תמצית החיים. לב ליבה (במובן הפיזי) של הצ'אקרה הראשונה, אותו מרכז אנרגטי המסמל את החיבור שלנו לאדמה ומכאן למארג האנרגטי של היקום. אותו חיבור המאפשר לנו לחוש ביטחון ואמונה בטוב הבסיסי המצוי בעולם. ביטחון ואמונה הם המפתחות העיקריים לתחושה של שמחה ואהבה שאינה תלויה בדבר.
כמה רחוק הלכנו מהמקום הזה!
עם השנים, הפך האדם מיצור מחובר לטבע, הניחן בחושים טובים המאפשרים לו לדעת מתי נכון לו לתת אמון ומתי כדאי להתרחק, ליצור מבודד ומפוחד, שסוגר עצמו בחומות פיזיות ואנרגטיות לסביבה, חשדן ועמוס בחרדות קיומיות, המחפש דרכים אינסופיות להעמיק את הנבדלות שלו מהסביבה הטבעית (והאנושית). כל זאת על מנת לתת לעצמו הרגשה מזוייפת של ביטחון ושליטה. התנהגות זו הפכה אותו חלש יותר נפשית (ופיזית), האינסטינקטים הטבעיים קהו, שמחה ואהבה ספונטניים כמעט אינם קיימים ואפילו תחושות בסיסיות של רעב וצמא נפגמו מאוד. דיסהרמוניה פנימית זו יצרה כמובן דיסהרמוניה סביבתית שאת תוצאותיה כולם רואים: האדם מזהם, מבדיל עצמו משאר הבריאה ומחריב ללא צורך.
התנהגות זו גובה מחיר בדמות ניהול אורח חיים: החל ממגורים, דרך עבודה בה ממעטים בתנועה וכלה במזון מהיר ומעובד המאפשר שעות עבודה רבות יותר ו"ניהול מוקצן יותר של הבדידות", היינו: שימוש מוגבר באמצעי הסחת דעת - טלויזיה, בילויים ריקניים, חופשות יקרות ומלאות תענוגות רגעיות, סקס זמין. הכל על מנת לא להרגיש את הבדידות שכפינו על עצמנו בנסיון בלתי פוסק לשלוט ולהדחיק חרדות מאיימות.
העקירה הזו מן השורשים הטבעיים הפכה אותנו ל"מוטציה " של הטבע. כל היכחדות של אורגניזם בטבע, היא פגיעה אקולוגית, חוץ מאיתנו, בני האדם שמבחינה אקולוגית, העולם "ירויח" מויתור עלינו. לא קל לראות את עצמנו במקום הזה. אבל כדי לתקן, חובה לראות נכוחה את הקילקול.
טבעה של מוטציה הוא לעורר שינויים גנטיים העוברים בתורשה. כך למשל, מתפתחות מחלות דם כרוניות.
לצערי, הרפואה המערבית לא מתכננת להשקיע תקציבי מחקר יקרים במחקר אמפירי הבוחן את ההיבט ההוליסטי. קל יותר להשקיע בתרופות ומחקרים בנושאים שאינם עוסקים כלל בשורשי המחלות.
לי נראה שאין זה מורכב מידי לבחון אמפירית את הקשרים.
ניקח ניצולי שואה כדוגמה. האנרגיה שעברה לדורות ההמשך (דורות 2 ו 3 ) הייתה אנרגיה של תוצאות הטראומה. באספקט הנפשי היא ניכרת בדורות אלה בין היתר בחרדות, היפוכונדריה וחוסר אמון.
באמצעות מחקר אמפירי, אפשר לקחת קבוצת דור שני/שלישי מול קבוצת ביקורת אחרת ולבדוק על פני השנים התפתחות מחלות דם ראשוניות.
אני משוכנע שניתן יהיה למצוא קשרים סטטיסטיים. קשרים כאלה, יוכלו לגרום לתפנית באופן ההתייחסות של הרפואה למחלות אלה.
אבל עד אז, ובאופן בלתי תלוי ב"חסדים חיצוניים", יש אפשרות לעשות את מה שכל אחד "המגיע לכאן" מחוייב לעשות: תיקון. תיקון לעצמנו ולדורות הבאים. תיקון אמיתי משפיע בכל הרבדים הפיזי (מכאובים ומחלות), הרגשי והחשיבתי.
בשלב שבו אנו מוכנים לפקוח עיניים, מתחיל התיקון. תיקון באמצעות מסע של התעוררות, או אם תרצו, התבוננות, למידה וצמיחה מתוך מודעות. שלב זה הוא חזרה איטית והדרגתית לעצמנו. את המסע כדאי להתחיל ביחד עם מורה, מדריך או מטפל (אישי או בקבוצה) על מנת להתמודד טוב יותר עם חבלי הלידה המחודשת.
התיקון מתחיל בהתייחסות שונה לגופינו- בסיס הצ'אקרה הראשונה. מתחילים במודעות למזון הנכנס לגופינו, לזמן אותו אנו מקדישים להכנתו ולאופן אכילתו. מחליטים לשים לב יותר לצורך של הגוף להרגיש אנרגטי, חזק וגמיש. הגוף מאותת לנו כל הזמן במסרים (קשיחות שרירים, כאבי עורף, גב, שכמות, פרקים...) שהוא רוצה לנוע יותר על מנת לשמור על עצמו. אין כמו הליכה/שחייה משולבת בתרגול יוגה/טאי צ'י/פילאטיס/צ'י קונג/פלדנקרייז, כדי להיענות לצרכי הגוף שלנו.
בשלב הבא נדרש למשימה מורכבת יותר-התמודדות עם השדים שבפנים. לפקוח עיניים, להיישיר מבט ולראות אותם כמו שהם: חרדות, פחדים, שיפוט, מתח/אי שקט, שיעמום, חשדנות/חוסר אמון, שנאה, קנאה, טינה,אלימות, כאב... שדים אלו אינם מהותנו. הם נטבעו בנו והם אלה הגורמים למחלות ולהתנהגויות ההרסניות המתוארות לעיל. לאט לאט באמצעות עבודה ואימון אישיים, נוכל להשתחרר מהכבלים ששמנו על עצמנו ולחיות. פשוט לחיות. לחיות פשוט!
תהליך ההתעוררות אינו קל. הוא דורש הרבה אומץ, אך לא פחות מכך נחישות והתמדה בדרך החדשה. גם כשקשה, גם שנראה כי בלתי אפשרי לשנות, גם אם ישנם רגעים של יאוש, להמשיך! להמשיך!להמשיך! לא רק למען עצמנו, שזו סיבה חשובה בפני עצמה, אלא גם לתיקון דורות ההמשך ומכאן לתיקון החברה האנושית.
אני מאחל הצלחה מכל הלב לכל פוקחי העיניים!
יוסי פרלמן- מטפל הוליסטי, מאמן ומנחה סדנאות מודעות והתפתחות אישית
אתר הבית:
www.yossi-perelman.com
אתר הבית:
www.yossi-perelman.com
