גניבת עין 

גניבת עין היא עוולה שמשמעותה ניצול שמו הטוב של עוסק או של מוצר או שירות, על ידי הטעיית הציבור לחשוב שאותו מוצר או שירות שייך לאחר ומהווה חלק נוסף ממכלול שלם של הלכות מסחר הוגנות שהמחוקק ביקש להסדיר. עוולה זו מעוגנת בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 אשר באופן כללי מרחיב את דיני הנזיקין תוך קביעת נורמות מסחריות הוגנות.

גניבת עין מוגדרת בסעיף 1 לחוק כדלקמן:

1. (א) "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

(ב) "שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין".

במילים אחרות, האינטרס שעליו רוצים להגן הוא המוניטין של החברה ומי שמעוניין לטעון לגניבת עין, עליו חובת ההוכחה כי הוא אכן בעל מוניטין ושפעולות מי שנטען כנגדו גניבת עין, גורמים להטעיית הציבור או עלול לטעות שמדובר במוצר או שירות של אחר. קיומו של מוניטין ניתן להוכיח למשל באמצעות סקרים בקרב קהל הצרכנים או למשל הוכחת פרק זמן ממושך של שימוש במוצר המועתק. המקרים השכיחים בהם נטענת טענה של גניבת עין היא כאשר יש קהל לקוחות ספציפי לכמה עסקים אשר מתחרים על קהל לקוחות זה בינם ובין עצמם ואלה משתמשים למשל בשם או סימן הדומים והופכים את אותו מוצר או שירות לייחודי. על פי הפסיקה בישראל, ישנם מספר מבחנים אשר בית המשפט בוחן בבואו לבדוק האם אכן הייתה גניבת עין. בית המשפט יבחן את דמיון המראה ו/או הצליל בין השירות ו/או המוצר והאם הוא עולה לכדי הטעיה של הצרכן (די באפשרות סבירה להטעיה ולא צריך להוכיח כי הצרכן הוטעה בפועל); אופי הלקוחות וסוג הטובין אשר בוחן האם המוצר או השירות מופנה לאותו קהל לקוחות וכיצד זהות המוצר או השירות משפיע על הלקוחות ובנוסף בית המשפט יבחן את שאר נסיבות המקרה (מבחן השכל הישר).

עם התפתחות הטכנולוגיה ורשת האינטרנט, הפסיקה בישראל החלה לדון בנושא גניבת עין ועוולות מסחריות גם ברשת האינטרנט, ובעיקר במקרים בהם מתחרים רוכשים שמות מתחם (domain) המכילים במפורש שמות מתחרים בכדי למשוך קהל לקוחות פוטנציאלי, ומקימים אתרי אינטרנט מתחרים. סוגיה אחרת שטרם ניתנה עליה תשובה ברורה היא מה קורה כאשר האתר שמואשם בגניבת עין ברכישת שם מתחם מבהיר בדף הבית שלו כי הוא אינו קשור לעוסק שטוען לגניבת עין.

ולבסוף מבחינת הפיצויים, על התובע להוכיח כי אכן נגרם לו נזק כספי עקב גניבת העין. כמו כן, במידה ונגרם נזק באופן שקשה להוכיח את אומדנו, החוק מקנה אפשרות לשופט לפסוק פיצוי של עד כ- 100 אלף ש"ח ללא הוכחת נזק. במידה ואין נזק כספי ניתן להסתפק בצו מניעה על שימוש במוצר המועתק. סעדים אחרים שניתן לדרוש צו לתפיסת או השמדת המוצרים המעתיקים.