שבעה חשבונות נפש ליום האהבה 

ט"ו באב, חג האהבה היהודי, נחוג כבר מאז תקופת המקרא. בתקופה ההיא, ימי בית המקדש, היו בנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים, בערב ט"ו באב, כשהן לבושות בבגדים לבנים מושאלים (כדי שלא יבחינו בהבדלי המעמד הכלכלי ביניהן). זה היה יום נפלא לתפוס בו חתן: מה יכול להיות "דייט" יותר טוב, מאשר ריקודים בין העצים באמצע עונת הבציר?
מאז עבר החג הזה לא מעט גלגולים, אבל תמיד נשמר צביונו כיום טוב לרומנטיקה ועניינים שבינו לבינה. אבל לא רק רומנטיקה. גם חשבונות נפש: הרבה אנשים - רווקים, גרושים ונשואים כאחד - מספרים שהם עוסקים ביום הזה בניתוח "מצב הלב": מה יש לי, מה אין לי, בתחום האהבה והיחסים, מה התפספס לי בשנה האחרונה, ומה הייתי רוצה שיקרה לי בשנה הקרובה. אולי לא מפתיע, לאור זה, לקרוא מה שנאמר במשנה על החג הזה: "א?מ?ר ר?ב??ן ש??מ?עו?ן ב??ן ג??מ?ל?יא?ל, לא ה?יו? י?מ?ים טו?ב?ים ל?י?ש??ר?א?ל כ??ח?מ?ש???ה ע?ש??ר ב??א?ב ו?כ?יו?ם ה?כ??פ?ו?ר?ים..."
ממש כמו ביום כיפור, אנשים עושים בט"ו באב סיכומי שנה וחשבונות נפש. הנה שבעה חשבונות כאלה ששמענו לקראת יום האהבה השנה (כל השמות בדויים):

מילי, רווקה בת 36 - "שוב מגיע חג האהבה והטלפון היחיד שאני אקבל יהיה מאמא שלי שתשאל אותי "נו, מה קורה, יש חדש?!". אני מדוכאת. אין סיכוי שאני אמצא בן זוג. כל מי שמצאתי עד היום הצליח לשבור לי את הלב, או שהדבר היחיד שרצה זה סקס. בעצם, כשאני חושבת על זה, יותר טוב לי להיות לבד. יכול להיות שאין לי את הגן הזה של הזוגיות? שאנשים כמוני שלא אמורים להיות בקשר - למה להמשיך ולהילחם - אולי אני אעשה ילד לבד..."

איתן, רווק בן 37 - "אני יודע שהיא אי שם בחוץ, מחכה לי, ואני יודע שלא משנה כמה זמן זה ייקח אנחנו ניפגש ונהיה יחד. אני מרגיש עמוק בבטן, רואה את החיוך שלה ומרגיש את החיבוק. אני יודע שכשניפגש יבוא אלי השקט ותרד עלי השלווה, כאילו זה היה כך מאז ומעולם. ואני מבטיח לעצמי שאני אמשיך ואחפש, לא משנה כמה פעמים אני אפול, וכמה פעמים יבוא התסכול. אני לא מרים ידיים עד שאמצא אותה..."

חיים, גרוש בן 41 - "זוגיות? אני לא מוכן לשמוע על זה עכשיו. צלקות הגירושין שלי עדיין מדממות. אני כאן כדי להחזיר לעצמי את כל מה שלא היה לי בנישואין. אני רוצה להרגיש מחוזר, שנשים רוצות אותי, רוצה הרבה סקס. אבל אני יודע שאני צריך להיזהר, כי נדמה לי שכל מי שאני יוצא איתה מייד מדמיינת איזה אבא אני אהיה לילדים שלה ואיך ישתלבו שמות המשפחה שלנו. הבנות סביבי רוצות קשרים רציניים. מבחינתי, ייקח לי הרבה זמן עד שאהיה מוכן לקשר, מוכן להאמין שוב למשהי, להתחייב, לאהוב... וגם אז אני יודע בדיוק מה אני לא רוצה ולמה אני לא מוכן. יש לי קווים אדומים שאני לא מתכוון לחצות אותם."

ליבי, גרושה בת 49 - " זהו, זאת השנה שלי, השנה אני מוצאת בן זוג! נמאס לי מהלבד הזה, נמאס לי לחזור לבית ריק, ללכת לבד לסרט, לעשות סקס עם עצמי, או אם איזה מגעיל מזדמן שחושב רק על עצמו. השנה אמצא לי מישהו נפלא שיהיה שלי! אני אתגבר על הפחד להיפגע, אני מוכנה להיות שם, אני מוכנה להסתכן ולאבד את עצמי. הבנתי שבלי סיכון אין סיכוי, בלי שאפתח את הלב אף אחד לא יוכל להיכנס אליו. אני לא מוכנה יותר להיכנע לייאוש. מגיע לי! מגיע לי להיות מאושרת..."

שחק, נשוי בן 38 - "יש לנו נישואים טובים. בעצם מצוינים. הכי טובים שיכול להיות. היא יפה חכמה, משכילה, יש לה עבודה מעולה שהיא מצליחה בה, והיא מאוד טובה עם הילדים. יש לנו הרבה חברים, בית גדול ויפה. הכל טוב. ומה עם הזוגיות - למעשה אין לנו כל כך הרבה זמן. אנחנו עסוקים כל כך בקריירה, בילדים, בחברים, שאנחנו לא ממש נפגשים. אולי זה עצוב אבל כשאני חושב על זה אני לא זוכר מתי פעם אחרונה דיברנו על משהו שלא היה פונקציונאלי. לא, אנחנו לא מדברים על רגשות. סקס? כן, פעם פעמיים בחודש, אחרי שאנחנו מארחים או חוזרים קצת שתויים מחברים. בעצם, כשאני חושב על זה, הנישואים שלנו קצת התרוקנו לאחרונה..."

שירלי, נשואה בת 35 - "השנה היתה השנה הקשה בחיי. אנחנו נשואים כבר 7 שנים ויש לנו שני ילדים. הקטן בן שנתיים. כשהתחתנו היה לנו סקס מדהים כל יום. הוא רצה אותי בלי הפסק. אבל אחרי הלידות הוא לא התקרב אלי יותר. ניסיתי הכל, ביגוד, צימרים, סרטים, קצפת. כלום. זה אולי עוזר לפעם אחת אבל שוב הוא חוזר לריחוק שלו. בסוף מצאתי מאהב. חשבתי שאצליח לתמרן בין שני עולמות. בסוף זה הסתבך והתגלה. עברנו תקופה איומה. הגירושין היו באויר. הגענו ממש ברגע האחרון לטיפול זוגי, ועד עכשיו אי אפשר לומר שיצאנו מזה. אנחנו עדיין מלקקים את הפצעים. יש לנו עוד דרך ארוכה. להבין מה השתבש בקשר, ואיך אפשר, אם בכלל, להחזיר את האמון ולחזור להיות זוג. אמן שבשנה הבאה אני אוכל להיות אופטימית יותר".

אמנון, 46, פרק ב'- " מה שהכי חשוב זה שאנחנו לא לוקחים אחד את השניה כמובן מאליו. שנינו כבר פירקנו מסגרת בעבר. הידיעה הזו מביאה אותנו לבדוק את הבחירה שלנו כל יום מחדש. העובדה שפעם בחרנו בבן הזוג, לא אומרת דבר על הבחירה היום. בן הזוג משתנה, אנחנו משתנים, גדלים ולפעמים לכיוונים שונים. מה שהתאים אז כבר לא מתאים היום. גם הידיעה שבחרנו בעבר, בחירה לא נכונה או אולי לא טובה, עוזרת לנו לא "להירדם בשמירה" על הקשר, להיות קשובים לעצמנו ולבן הזוג. בסיבוב השני שלנו קיבלנו החלטה משותפת שבמקום הראשון, לפני הילדים ולפני העבודה, נמצאת הזוגיות. זה המון עבודה, אבל שווה."

החוט המקשר בין סיפורי ט"ו באב הוא הכמיהה לקשר טוב. הרצון להיות בתוך זוגיות מצוי ברובנו, והשאיפה להרגיש רצויים, אהובים, חשובים ויקרים למישהו אחר משותפת לכולנו. בין אם אנחנו נמצאים כבר בתוך זוגיות, או עדיין במסע בדרך אליה, אנחנו רוצים שהאדם לידנו יחליט מרצונו לחלוק את חייו איתנו. שירצה להיות עד לחיים שלנו: לדברים הגדולים שעוברים עלינו, כמו גם לדברים היומיומיים, לשמחות וגם לרגעי העצב. שיראה בנו שותפים לדרך, שיהיה חבר, מאהב, בן זוג.

ט"ו באב זה הזמן שלנו להתחייב לעצמנו :
? לרווקים ולגרושים שבאמת רוצים - לעשות כל מה שאוכל כדי למצוא זוגיות
? לנשואים ולאלה שבזוגיות - לבחור מחדש או שלא...

אנחנו מזמינים אתכם לצאת השנה למסע, בלי נבואות שיגשימו את עצמן, בלי פחד להיכשל. לקבל החלטות אמיצות, ולהבין שאנחנו אחראים למציאות של חיינו...

גילי ויעל
פורסם במדור יחסים Ynet