הפרוצדורה הנכונה לביטול דו"ח חניה
דו"ח חניה היא עבירה פלילית מסוג מיוחד שהוגדרה ע"י המחוקק כעבירת קנס. בהיותה כזו, הפרוצדורה בעניינה היא שונה מרוב העבירות הפליליות האחרות.
בשלב ראשון, מנפיק פקח רשות החניה דו"ח ומדביק אותו על שמשת חלון הרכב של מבצע העבירה. משלב זה יש לבעל הרכב מס' אפשרויות:
1. מול התובע העירוני - להגיש בקשה תוך 30 יום לביטול הדו"ח.
2. מול בית-המשפט - תוך 90 יום להגיש בקשה להישפט על הדו"ח.
3. להרשיע את עצמו - לשלם את הקנס שהושת עליו תוך 90 יום.
4. לא לעשות אף לא אחד מדברים אלו. אז הוא נחשב כמי שהורשע שלא בפניו, אם הודע לו על ביצוע העבירה.
על-מנת שיורשע שלא בפניו, כאמור בס' 4 לעיל, הרשות המקומית מחוייבת לשלוח לנאשם הודעה על ביצוע העבירה תוך שנה מיום ביצועה, ולא, העבירה מתיישנת.
הודעה זו של הרשות המקומית חייבת להיות בדואר רשום. תקנה 44א. לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת חזקה כי לאחר 15 יום מיום משלוח ההודעה בדואר רשום תיחשב ההודעה כאילו הגיעה ליעדה גם ללא אישור מסירה !!
משלב זה ואילך נחשב מבצע העבירה כמי שהודיעו לו על ביצוע העבירה ועומדות בפניו 4 האפשרויות האמורות לעיל (לבקש ביטול, להישפט, לשלם, להיות מורשע שלא בפניו).
משלב זה ואילך לא יהיה זה נבון מצידו של מבצע העבירה להתעלם מקיומו של הדו"ח, כפי שאין זה נבון מצידה של בת יענה לטמון את ראשה בחול.
הוא יורשע שלא בפניו אם לא יגיב באחת מ-3 הדרכים האמורות לעיל, וחובו יתחיל לתפוח.
משלב שלאחר 90 יום מיום משלוח ההודעה בדואר רשום הופך הקנס לחוב.
המשמעות היא שעוברים מהליך פלילי להליך מיסויי - אזרחי.
החוב מתיישן לאחר 3 שנים נוספות. ע"מ למנוע את התיישנות החוב נדרשת הרשות לשלוח הודעה או לנקוט בפעולה כלפי החייב תוך 3 שנים ואז מתחילה ספירת 3 השנים מהתחלה.
כך נקבע בבג"צ סאצ'י נ' עיריית ת"א.
רשויות רבות מבססות את פעולותיהן על פקודת המיסים (גביה) על מנת לגבות את החוב. פקודת המיסים גביה היא פקודה מנדטורית (כלומר מתקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל) והיא מחייבת את הרשות הגובה לשלוח הודעה בדואר רגיל בלבד.
החשיבות שבמשלוח הודעה על החוב היא ע"מ למנוע את התיישנותו של החוב, כאמור.
אני סבור שהחוב צריך להיגבות עפ"י חוק המרכז לגביית קנסות ואגרות, המחייב משלוח הודעה לחייב בדואר רשום פעמיים, כפי שפרסמתי במאמר שכותרתו "דו"חות חניה - חובת הרשות המקומית לשלוח הודעה בדואר רשום".
על כל פנים, מרגע שהפך הקנס לחוב, לא יוכל מבצע העבירה לטעון טענות שונות ומשונות בנוגע לעבירה, כגון: הרכב לא היה שלי, לא היה בבעלותי, לא הייתי בארץ ביום ביצוע העבירה, הרכב היה גנוב, המנוע התקלקל והרכב נתקע וכל טענה שיכולה להיות צודקת כל זמן שלא הורשע, ויתכן כי ביהמ"ש היה מקבל את טענתו אם היה מבקש להישפט על העבירה. אך בשלב זה אין אפשרות לכך יותר, משום שהוא הורשע כבר שלא בפניו.
התיישנות העבירה או התיישנות החוב -
התיישנות העבירה - מה שצריך לעשות זה לשלול את העובדה שאכן התקבלה הודעה על ביצוע העבירה שנשלחה בדואר רשום. או אז תתבטל ההרשעה האוטומטית כנגד מבצע העבירה ואז ניתן יהיה לטעון להתיישנות העבירה או כל טענה מסתברת אחרת. מבלי לשלול את קבלת ההודעה על העבירה, כלומר מבלי לסתור את החזקה הקבועה בס' 44א לתקנות סדר הדין הפלילי לא ניתן יהיה "לפתוח" את התיק והרשות המקומית תמשיך לראות בחייב כחייב מס המתחמק מתשלום חובו על כל המשתמע מכך (כגון הטלת עיקולים מסוגים שונים וכו'... לא נעים). דבר זה ניתן לעשות רק ע"י פניה לביהמ"ש לעניינים מקומיים, שהוא הערכאה המתאימה בלבד לדון בעבירת החניה. דבר זה נקבע בכמה וכמה פסקי-דין הן בעליון (ע"א 8080/99 וקס ואח' נ' עיריית תל אביב), והן בשלום (הפ (ת"א) 201211/05 מנדלוביץ שי נ' עיריית תל אביב, הפ 200159/06 עיריית תא נ ורד משעל).
התיישנות החוב - אפשרות שניה היא לטעון לבטלות החוב עקב התיישנותו. ע"מ לעשות זאת אין לכפור בביצוע העבירה אלא לטעון כי הודעות בגין קיומו של החוב לא נשלחו לחייב תוך 3 שנים. טענה זו יש לטעון בבית-המשפט לעניינים מקומיים אם הוגשה שם בקשה לביטול העבירה עקב התיישנותה, כאמור לעיל. אפשרות אחרת היא לטעון טענה זו עצמה בבית-משפט אזרחי (בימ"ש שלום ולא תביעות קטנות, משום שהרבה תביעות קטנות נמחקו או הועברו עקב טענת חוסר סמכות ליתן פסק-דין הצהרתי הקובע את בטלות החוב).
במצב זה יש להתמודד עם הטענה של הרשויות המקומיות שעליהן מוטלת חובה לשלוח הודעה בדואר רגיל בלבד. טענה זו התקבלה במס' פסקי-דין אך גם נדחתה בפסקי דין אחרים.
לטעמי, טענה זו לא מוצתה כלל ולא נדונה לעומק בפסק-דין כלשהו (לפחות לא באלה שאני קראתי וקראתי עשרות מהם).
לדעתי, לא יעלה על הדעת כי חייב מס לרשויות המדינה (כמו למשל מי שלא השלים את תשלום אגרת ביהמ"ש) יקבל 2 הודעות בדואר רשום ולעומתו מי שלא שם כמה שקלים במדחן, כשגם לא ברור כלל אם באמת כך היה (משום שבהרבה מקרים אין האשמה נעוצה בבעל הרכב כלל) לא יודיעו לו בצורה מסודרת דומה על קיומו של החוב ויטילו לו עיקולים ביום בהיר אחד, כפי שהדבר קורה לא אחת.
יובל גרשוני, עו"ד
המידע ניתן כשירות לציבור ואין לראותו כעצה משפטית מוסמכת
דו"ח חניה היא עבירה פלילית מסוג מיוחד שהוגדרה ע"י המחוקק כעבירת קנס. בהיותה כזו, הפרוצדורה בעניינה היא שונה מרוב העבירות הפליליות האחרות.
בשלב ראשון, מנפיק פקח רשות החניה דו"ח ומדביק אותו על שמשת חלון הרכב של מבצע העבירה. משלב זה יש לבעל הרכב מס' אפשרויות:
1. מול התובע העירוני - להגיש בקשה תוך 30 יום לביטול הדו"ח.
2. מול בית-המשפט - תוך 90 יום להגיש בקשה להישפט על הדו"ח.
3. להרשיע את עצמו - לשלם את הקנס שהושת עליו תוך 90 יום.
4. לא לעשות אף לא אחד מדברים אלו. אז הוא נחשב כמי שהורשע שלא בפניו, אם הודע לו על ביצוע העבירה.
על-מנת שיורשע שלא בפניו, כאמור בס' 4 לעיל, הרשות המקומית מחוייבת לשלוח לנאשם הודעה על ביצוע העבירה תוך שנה מיום ביצועה, ולא, העבירה מתיישנת.
הודעה זו של הרשות המקומית חייבת להיות בדואר רשום. תקנה 44א. לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת חזקה כי לאחר 15 יום מיום משלוח ההודעה בדואר רשום תיחשב ההודעה כאילו הגיעה ליעדה גם ללא אישור מסירה !!
משלב זה ואילך נחשב מבצע העבירה כמי שהודיעו לו על ביצוע העבירה ועומדות בפניו 4 האפשרויות האמורות לעיל (לבקש ביטול, להישפט, לשלם, להיות מורשע שלא בפניו).
משלב זה ואילך לא יהיה זה נבון מצידו של מבצע העבירה להתעלם מקיומו של הדו"ח, כפי שאין זה נבון מצידה של בת יענה לטמון את ראשה בחול.
הוא יורשע שלא בפניו אם לא יגיב באחת מ-3 הדרכים האמורות לעיל, וחובו יתחיל לתפוח.
משלב שלאחר 90 יום מיום משלוח ההודעה בדואר רשום הופך הקנס לחוב.
המשמעות היא שעוברים מהליך פלילי להליך מיסויי - אזרחי.
החוב מתיישן לאחר 3 שנים נוספות. ע"מ למנוע את התיישנות החוב נדרשת הרשות לשלוח הודעה או לנקוט בפעולה כלפי החייב תוך 3 שנים ואז מתחילה ספירת 3 השנים מהתחלה.
כך נקבע בבג"צ סאצ'י נ' עיריית ת"א.
רשויות רבות מבססות את פעולותיהן על פקודת המיסים (גביה) על מנת לגבות את החוב. פקודת המיסים גביה היא פקודה מנדטורית (כלומר מתקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל) והיא מחייבת את הרשות הגובה לשלוח הודעה בדואר רגיל בלבד.
החשיבות שבמשלוח הודעה על החוב היא ע"מ למנוע את התיישנותו של החוב, כאמור.
אני סבור שהחוב צריך להיגבות עפ"י חוק המרכז לגביית קנסות ואגרות, המחייב משלוח הודעה לחייב בדואר רשום פעמיים, כפי שפרסמתי במאמר שכותרתו "דו"חות חניה - חובת הרשות המקומית לשלוח הודעה בדואר רשום".
על כל פנים, מרגע שהפך הקנס לחוב, לא יוכל מבצע העבירה לטעון טענות שונות ומשונות בנוגע לעבירה, כגון: הרכב לא היה שלי, לא היה בבעלותי, לא הייתי בארץ ביום ביצוע העבירה, הרכב היה גנוב, המנוע התקלקל והרכב נתקע וכל טענה שיכולה להיות צודקת כל זמן שלא הורשע, ויתכן כי ביהמ"ש היה מקבל את טענתו אם היה מבקש להישפט על העבירה. אך בשלב זה אין אפשרות לכך יותר, משום שהוא הורשע כבר שלא בפניו.
התיישנות העבירה או התיישנות החוב -
התיישנות העבירה - מה שצריך לעשות זה לשלול את העובדה שאכן התקבלה הודעה על ביצוע העבירה שנשלחה בדואר רשום. או אז תתבטל ההרשעה האוטומטית כנגד מבצע העבירה ואז ניתן יהיה לטעון להתיישנות העבירה או כל טענה מסתברת אחרת. מבלי לשלול את קבלת ההודעה על העבירה, כלומר מבלי לסתור את החזקה הקבועה בס' 44א לתקנות סדר הדין הפלילי לא ניתן יהיה "לפתוח" את התיק והרשות המקומית תמשיך לראות בחייב כחייב מס המתחמק מתשלום חובו על כל המשתמע מכך (כגון הטלת עיקולים מסוגים שונים וכו'... לא נעים). דבר זה ניתן לעשות רק ע"י פניה לביהמ"ש לעניינים מקומיים, שהוא הערכאה המתאימה בלבד לדון בעבירת החניה. דבר זה נקבע בכמה וכמה פסקי-דין הן בעליון (ע"א 8080/99 וקס ואח' נ' עיריית תל אביב), והן בשלום (הפ (ת"א) 201211/05 מנדלוביץ שי נ' עיריית תל אביב, הפ 200159/06 עיריית תא נ ורד משעל).
התיישנות החוב - אפשרות שניה היא לטעון לבטלות החוב עקב התיישנותו. ע"מ לעשות זאת אין לכפור בביצוע העבירה אלא לטעון כי הודעות בגין קיומו של החוב לא נשלחו לחייב תוך 3 שנים. טענה זו יש לטעון בבית-המשפט לעניינים מקומיים אם הוגשה שם בקשה לביטול העבירה עקב התיישנותה, כאמור לעיל. אפשרות אחרת היא לטעון טענה זו עצמה בבית-משפט אזרחי (בימ"ש שלום ולא תביעות קטנות, משום שהרבה תביעות קטנות נמחקו או הועברו עקב טענת חוסר סמכות ליתן פסק-דין הצהרתי הקובע את בטלות החוב).
במצב זה יש להתמודד עם הטענה של הרשויות המקומיות שעליהן מוטלת חובה לשלוח הודעה בדואר רגיל בלבד. טענה זו התקבלה במס' פסקי-דין אך גם נדחתה בפסקי דין אחרים.
לטעמי, טענה זו לא מוצתה כלל ולא נדונה לעומק בפסק-דין כלשהו (לפחות לא באלה שאני קראתי וקראתי עשרות מהם).
לדעתי, לא יעלה על הדעת כי חייב מס לרשויות המדינה (כמו למשל מי שלא השלים את תשלום אגרת ביהמ"ש) יקבל 2 הודעות בדואר רשום ולעומתו מי שלא שם כמה שקלים במדחן, כשגם לא ברור כלל אם באמת כך היה (משום שבהרבה מקרים אין האשמה נעוצה בבעל הרכב כלל) לא יודיעו לו בצורה מסודרת דומה על קיומו של החוב ויטילו לו עיקולים ביום בהיר אחד, כפי שהדבר קורה לא אחת.
יובל גרשוני, עו"ד
המידע ניתן כשירות לציבור ואין לראותו כעצה משפטית מוסמכת
