25 פברואר 2011
מורה נבוכים – הפשט
מצב החוסר היציבות האזורי הנוכחי אפשר ויגרור את כלל העולם יחד עמו לתקופה של חוסר וודאות ותנודות פוליטיות, כלכליות ומדיניות שליליות, בילתי צפויות, מחייב את מדינת ישראל ליציבות יתר, כספינה השטה מעדנות במים רותחים וסוערים.
הדעת נותנת כי טובתה של מדינת ישראל דורשת דווקא בימים אלו יציבות שילטונית מוקפדת אשר תאותת למדינות העולם כי היננו ברי-סמך ובעל ברית אמין עבור הגוש מערבי (ומושא לחיקוי עבור הגוש האיסלמי), תוך שמהווה את הסמן הדמוקרטי הימני למדינות ערב, אלו אשר החידק הדמוקרטי (החיובי, כך תקוותנו) החל פועל פעולתו עליהן. אך דווקא בימים אלו אנו חוזים בחבורת שרלטנים ישראלית, רודפי טובת עצמם בלבד, המנסים להיבנות על המהומות וההפיכות בארצות ערב על מנת לקדם את האג'נדתם הצרה בלבד. ולגבי דידם "שתשרף מדינת ישראל".
כה נילעגת ומסוכנת מגמה זו עד כי היו הללו מוכנים לסכן (ואכן סיכנו) את עתידו ועוצמתו של צה"ל ותעיד פרשת גלנט-אשכנזי, והכיצד נשכח את הביזיון של 23 אגורות ה"בלו".
לאחר הכל אין תמה בכך. איננו יכולים לצפות ממפלגת אופוזיציה כ"קדימה" אשר לידתה וקיומה הינו בחטא ומטרתת הקמתה הבלבדי הינו בסידור עבודה מפנק ומתגמל לאוסף נפלים, מושחתים וכישלונות פוליטים מכל קצווי הקשת הפוליטית. כך אנו באים אל אולמרט, ציפק'ה, הירשזון, רמון, הנגבי ועוד כישלונרים סידרתים, מגרשי ומנשלי יהודים ומושחתים רבים מתחתיתה המתמקמקת של חבית הפוליטיקה הישראלית
שומא עלינו לעמוד מלוכדים ביתר שאת כעם וכאומה למול הפעולות החתרניות שהחל בהן חוסיין אובמה (בעידודם ובעצתם של יהודים-ישראלים בעלי קיבעון אינטלקטואלי אקוטי בהווה ובעבר), בפתיח לכהונתו וביתר שאת החל ממחצית השניה של שנת 2010 דהיינו, נסיונות בילתי פוסקים ובילתי נילאים לקעקע את ממשלת ישראל הניבחרת ולהמליך במקומה ממשלת שמאל עד שמאל קיצוני וערבי לאומי נוחה לו ולעולם האיסלם, תהליך שסופו הוא הכחדתנו הוודאית. בעתיד הקרוב וודאי תחשף וודאי גם מעורבותו של החוסין מהבית הלבן בארועים המתחוללים ובהתהוות באזורנו אשר קיעקעו ומקעקעים יותר ויותר את מעמדה של ארה"ב בעולם ובאזורנו ובד-בבד מחלישים אותנו יחדיו. ומכאן,עלינו לעמוד בפרץ ולא להניח לו ולנוהים אחריו מבנינו, הבוטשים בקרבינו לבצע את זממו-זממם.
אלו הם אותם פוליטיקאים ואזרחי מדינת ישראל אשר שיתפו ועדיין משתפים פעולה עמו ועם גורמים באיחוד האירופי בנסיונותיו הבילתי נילאים להפיכה שלטונית בישראל משל לרפובליקת בננות דמינו, אשר כל מצורע וזב חוטם יכול לבחוש בקרביה תמורת שלמונים מתאימים, ואכן רבים הם המאותננים והמתוגמלים בנדיבות רבה בנינו בידי גורמי חוץ למטרה זו בדיוק. נזכיר בהקשרים אלו את הזוג המוזר שימון פרס וציפק'ה שפיצר המובילים בצידנו את המהלך הבזוי, ההסתדרות והרשיות המקומיות בראשות האדונים הלא ניכבדים עיני-את-בוחבוט, מרביתה המכרעת של התקשורת הישראלית ובפרט ערוץ -2, עיתון "הארץ" ו"ידיעות", חלקים נירחבים ממערכת המשפט שלנו ובפרט פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון וכן, שכירי החרב מהאקדמיה ו"אושיות" התרבות הישראלית אשר אודות הבלותם הפוליטית-מדינית אין צורך להכביר מילים.
ההיסטוריה מלמדתנו כי אומות אינן ניכחדות בעלמא. לא אויב חיצוני הוא המפילן לקרשים (למרות שזו תוצאת המשך אפשרית), אלא ברגיל, תהליכים הרסנים פנימים הם המציינים את תהליכי הקריסה הראשוניים המובילים לחידלון הלאומי הסופני. חוסר הלכידות החברתי הפנימי הינו האויב הגדול ביותר של אומות תבל מאז ומעולם וארועי אלפי השנים החולפות מעידים על כך נאמנה.
ומנגד, כוח ההרתעה האפקטיבי ביותר של מדינת ישראל בפני הקמים עלינו להשמידנו (ועוזריהם) הוא באחדותנו הלאומית. האחדות הלאומית מאיינת דיווזיות טנקים ולהקי מטוסים רבים. הבנה זו מקובלת גם על אויבי מדינת ישראל מבפנים, משרתי הפריצים מארצות הים ולכן, עמלים הם יומם וליל לפצלנו, לסדקנו, לסכסכנו מבפנים
אנו עדים משך החודשים החולפים למסע מתוזמר פנימי, המובל בידי מומחי הנדסת-המונים-מנטלית ושטיפת-מוח ציבורית פנימית הממומן ניכבדות בידי גורמי-חוץ אנטישמים, עוינים ושוטמים לישראל המופעל באמצעות סוכניהם היהודים הישראלים בתוכנו, להפיל באמצעים אנטי-דמוקרטים את ממשלת ישראל הנוכחית.
האות לפתיחת מסע ההסתה ניתן בעת ארוע שרפות הכרמל אשר נפל כמן ("לחם-אבירים") מן השמים בידי מלחכי פנכת החוסיין מהבית הלבן ונימשך מאז ללא הפוגה תוך ששוטף את מוחות הציבור להאמין כי "הכל מכל וכל" נימצא בקריסה כאשר כמובן המציאות מלמדת אחרת לחלוטין.
אכן קיימים כשלים מובנים ואליהם נתיחס בהמשך, אך אלו מועצמים מאות מונים באורח בילתי-מידתי על מנת ליצור היסטריה ציבורית. וכך, ארוע אחר ארוע ללא הפוגה, ברצף תקשורתי מתוזמר, נישטף מוחו של הציבור עד כי גם 23 האגורות העלובות כמס "הבלו" על דלק יכולות היו להיות מתורגמות למצג קריסה, אשר היווה אך תרוץ עלוב ונילעג נוסף בשרות המסע להפלת הממשלה בעוד הציבור הניבער, נילוש הדעת והמחשבה, אלו הנוחים להסתה, בלעהו כבכורות בטרם קיץ.
לעת הזו, עלינו להניח את הפלוגתות והסיבות להן מאחורנו, לאטום הרמטית את פחי האשפה מעל המחריבים מבפנים לבל תימלט באשתם לחלל האויר ולנסות ולמצוא את המאחד והמלכד את העם הזה. בכך שמנציחים ומרחיבים אנו את הסדקים הפנימיים ובפרט לעת הזו, אנו כורתים את הענף אשר כולנו יושבים עליו..
הנה הם להלן הסממנים לקיעקוע האחדות הלאומית. בהערכה זהירה, קיים בידנו חלון הזדמנויות בן כשנתים לערך עדי תתבהר יותר התמונה באשר לנעשה במזרח התיכון, ואפשר כי לשלילה. עלינו לנצל פרק זמן זה לתיקון המכשולים והמכשלות העומדים בפני העם על מנת להיות מוכנים לקדם כל רעה, באם וכאשר תגיע. ברי הוא כי אין די בשנתיים לתיקון כלל הקילקולים הלאומים אך "גם מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד הראשון". הסעיפים להלן מכילים אך את עיקרי הדברים, כל סעיף מגלם בחובו עוד מאות תת-סעיפים נוספים. סדר הדברים אינו חשוב, הכל חשוב.
1. שילטון האוליגרכים - מדינת ישראל מסרה משך שנות קיומה בתמורה לכלום-בקירוב את אוצרותיה המוגבלים לחבורת טייקונים המוצצים את לשד האומה ואזרחיה. תופעת האוליגרכים הישראלים נותנת חסות לשחיתות ציבורית נוראה, הגדלת הפערים בין עניים לעשירים לממדים מפלצתיים, קישרי הון-שילטון, הון-תקשורת, הון-משפט והון כל דבר. לא רק חקיקת נגד נחוצה אלא בעיקר אכיפה אגרסיבית וחסרת רחמים כנגד פורצי הגדר מהפקידות הממשלתית והטייקונים עצמם. חייבים אנו לדבוק בשיטת הקפיטליזם-הסוציאלי כשיטה הכלכלית המועדפת, קפיטליזם טהור אינו ישים ואף הרסני במסגרת החברה והדמוקרטיה הישראלית.
2. גלובליזציה ומיקור חוץ – חלושי הדעת בנינו שמחים וודאי למחירי המוצרים הנוחים אשר מיקורי החוץ נותנים בידנו. נעלם מעיניהם כי זה הינו "ניצחון פירוס". מיקור החוץ מעצים מעצם טיבעו את היבוא (בדולרים) ומפחית היצוא, שוב מעצם טיבעו (תוך גרעונות בדולרים). כל מוצר זול בשווקינו, מלווה באבדן משרה או יותר של עובדים ישראלים, באשר תהליך הייצור עובר כמובן להודו, סין, מלזיה, קוריאה, יפן ואחרים ובכך, מפוטרים עובדי מפעלינו בארץ והללו נופלים לנטל על שכם השאר. ומכאן, מה בצע לנו במוצרים זולים לרכישה כאשר מספר האנשים המסוגלים לרכשם הולך ופוחת עם פחת מספר המועסקים? אלו אשר עדיין ברי מזל ומועסקים, המסוגלים לרכוש המוצרים הזולים מעצימים את הפער בניהם לבין מחוסרי העבודה ובכך מועצם עוד יותר הפער הכלכלי-חברתי. ועדיין לא נגענו בבריחת המוחות והתנדפות הידע שלא יסולא בפז הניגרם עקב מעבר מפעלים ישראלים למיקורי-החוץ. על הממשלה לעודד התיעלות הייצור המקומי בשילוב עם הגנה מסויימת על מוצרים ישראלים (ממש כפי שסין עושה כן לגבי מוצריה). הענקת תמריצי יעול לייצרנים בארץ דורשת תקציבים בטווח הקצר אך תביא תשואת ענק בטווחים הבינוני והארוך באשר תגרום למצב תעסוקה מוגברת תוך ייצור ויצוא ישראלי מקומי שהינו נישמת אפה של כלכלתנו. מיקור חוץ? אפשרי, אך כל זמן שזה אינו מתחרה בייצור המקומי.
3. תקשורת מגוייסת – בחברה דמוקרטית חופשית אין קיימת אפשרות ואף אסור כי יוגבל חופש העיתונות, גם אם איננו מסכימים עם המוגש על ידה. מאידך-גיסא, על הממשלה לקדם הקמת ערוצים מתחרים כדוגמת "פוקס" האמריקני ו"ישראל היום" שלנו. על הפרק חייב לעלות ובדחיפות, הקמת ערוץ טלביזיה מאוזן המתחרה בערוצים 2-10 המוטים חד צדדית לכיוון השמאלני קיצוני. תקציבים (הבאים מכיסי כלל האזרחים), המשולמים כיום לערוצים חד אג'נדתים יועברו למטרת הקמת ערוצים מאוזנים מתחרים. יש להעניק הקלות לאותם המעונינים להקים עיתונים נוספים בעלי גוון מאוזן.
לעיתים מתקבל הרושם לגבי התקשורת שלנו כי "גם ללא מלחמה, ונוספו גם הם על אויבינו". דרושים לנו עיתונים אחרים, באשר עיתונים כדוגמת "הארץ" ו"ידיעות" ואירגוני חדשות המרקע הפכו לבילתי-רלוונטים. הם צפויים מדי, תמיד בצד ידוע של המתרס הפוליטי, תמיד יכפישו את הממשלה, תמיד ינפקו חצאי אמיתות, תמיד ינפקו גם שקרים, תמיד יקפידו על חוסר איזון ותמיד לצד אחד בלבד, תמיד ידירו דעות אשר אינן עולות בקנה אחד עם האג'נדה האידאולוגית-פוליטית שלהם, תמיד ינסו להנדס את דעתו של הציבור בבוטות, בקיצור לא רלוונטים יותר. וכך, ממילא מצביע הציבור הנבון ברגליו לעבר מקורות אלטרנטיבים של חדשות.
המסר הציבורי לשרלטני חדשות אלו יהיה "דווחו אובייקטיבית או שתסיימו כנייר עטיפת דגים בשוק".
4. לחם ושעשועים - כאמור לעיל, אין אפשרות לאסור הפקת תכניות כגון "האח הגדול", "כוכב נולד", השרדות, הדוגמניות" ושאר תוכניות עלובות ורדודות כדוגמתן להמונים עצליי המחשבה. מאידך-גיסא, יכולה הממשלה לאכוף ביתר שאת הפניית תקציבים לאותם ערוצים המחויבים לתוכניות איכות ולהשית עונשים ממשיים על פורצי הגדר. סכנתה של תסמונת ה"לחם ושעשועים" הוא בהזניית חברה שלמה לכיוון הפשטני, הרדוד, האנט-יצרני, האנטי-מוסרי והאלים.
5. מערכת משפט מגוייסת - כשליה הבולטים של מערכת המשפט הישראלים מתמקדים בפרקליטות המדינה ובית המשפט העליון. חוסר השקיפות גורם להזניית פעולותיהם של שני גופים אלו. גיוס פרקליטים ושופטים ותוצאות דיונים פנימיים חייב לעבור שידוד מערכות תוך שקיפות מלאה. יש להשיב את בית המשפט העליון לממדיו הטיבעיים דהיינו, רשות שופטת שוות כוח וזכויות בין שאר שלשת רשויות השלטון האחרות (המחוקקת והמבצעת). יש לחסל ולאלתר את המחטף השיפוטי-שלטוני של אהרון ברק משנות התשעים שחלפו. המשכו של התהליך ייצור דיסוננס הרסני בין מגזרים שונים עקב השתת הפליה בוטה כנגד מגזרים מסויימים תוך העדפה אליטיסטית ומתאנפת של מגזרים אחרים, יביא בסופו של יום למלחמת אזרחים ובכך אפשר כי בסיסה הדמוקרטי של מדינת ישראל יחרב בטווח הבינוני.
6. נטישת היהדות-התבוללות בתוככי ישראל - ישראל הינה אמנם מדינת העם היהודי אך הקשר ליהדות של המגזר החילוני הולך ומתמוסס. חלקים נירחבים בנו הינם יהודים לפי ההלכה אך מתיוונים לכל דבר וענין. רבים בנינו דבקים בתורות הזויות כגון סיינטולוגיה, ניו-אייג', תורות מזרח שונות בעוד אשר אוצר החוכמה, הערכים והמוסר היהודי נימצא כאן ממש מתחת ידנו להתכופף ולהרימם. יש להמשיך וביתר שאת את תקצוב תלמידי הישיבות מהמגזר הדתי-חרדי. מגזר זה הינו שומר הגחלת היהודית וסיבתה לישיבתו של העם היהודי בציון. ומנגד, יש לקדם בנחרצות יציאתם של חרדים לעבודה יצרנית ובפרט לשרות צבאי ולאומי מוגבר על הקיים. הדבקות ביהדות וערכיה הינו נושא אישי אמנם, אך תחושת הריקנות וההבלות המלווה רבים מאיתנו בחיינו האישיים, חסרי התכלית-האידאולוגית יכולה לבוא על תיקונה באימוץ מחדש של ערכי אומתנו היהודית.
7. נטישת הציונות - אנו סומכים ידנו על הלהט הציוני של המגזר הדתי-חרדי שידע ליישב כהלכה את שטחי יהודה ושומרון. אך עדיין קיימים שטחים נירחבים בגליל ובנגב אשר ניתנים והכרח ליישבם ולא, ייתפסו אלו על ידי בני המגזר הערבי ויאבדו לעם ישראל בעתיד. משימה זו מוטלת על בני המגזר החילוני בתחומי הקו הירוק. מגמת הפיתוח של עורקי תחבורה לפריפריה והענקת הקלות למתישבים באזורים אלו הינה מבורכת ויש להעצימה. חשוב לטאטא הצידה חסמים בירוקרטים על מנת להקל על המעונינים להתישב באזורי הפריפריה. ילדינו אינם גדלים כציונים גדולים מפאת שהוריהם דעתם נחלשה בענין זה. רק מאמץ משותף של דור ההורים יחדיו עם מערכת החינוך בבתי הספר יכולים להחזיר עטרת ציונות ליושנה.
8. הפרת האיזון בין זכויות הפרט לכלל – עודף של זכויות המדינה על פרטיה הינו מרשם-מוביל לדיקטטורה טוטליטרית. עודף זכויות הפרט על פני זכויות המדינה (הכוללת את הפרטים בה) הינו מרשם בדוק לאנרכיה. משך שני העשורים החולפים תיעל בית המשפט העליון הישראלי את חקיקת הזכויות לעבר עודף זכויות לאזרחים על פני מדינתם והפר בכך איזון חיוני אשר בסופו של יום אפשר ויביא לחיסול הדמוקרטיה ולהכחדתנו כלאום. על כנסת ישראל להשיב באומץ ובשום שכל, בלא "לשפוך התינוק עם המים" את סמכויות בית המשפט העליון למקומן הטיבעי כאמור בין שלשת הרשויות השלטוניות ללא זכות ורשות לחריגה.
9. התמסמסות הערבות ההדדית – מדינת ישראל הולכת והופכת לאוסף של פרטים אשר מירב ענינם הוא נהנתנות אישית. תפקיד המדינה לטעמם של אזרחים רבים הינו אך ביכולתה לתת לאזרח עוד ועוד בלא שהוא מצידו יתן בתמורה מעט מזמנו וממרצו לכלל. תופעה זו מקורה בנושאים שונים אשר הובאו כאן ועיקרם, התנדפותם של הערכיות וערכים מחיינו. הרדיפה אחר נהנתנות, הרצון להרשים את הסביבה ביכולותינו הכספיות גורמים בסופו של יום ליצירת דור ילדים אשר הינו תעתיק מועצם של הוריהם המזניחים חינוכם (הענקת חוגים לילדים הוא אנטי-חינוך הבא לכפר על רגשי אשמה של ההורים), מטילים אותו על בתי הספר אשר הם מצידם אינם בנויים וערוכים לכך וכך הולך ותופח כדור השלג החברתי-בדלני השלילי ללא תכלית וסוף.
10. הפרטה מואצת – הכלכלה הקפיטל-סוציאלית גורסת כי חייב להיווצר איזון בין התחומים שבהפעלת המדינה לתחומים אשר מוטב לגופים פרטיים לנהלם עבורנו. וכך, גופים כגון צבא, משטרה, חינוך, רווחה, תשתיות תחבורה, בריאות לעם, אוצרות טבע אסטרטגים, חלקו האסטרטגי של מחקר ופיתוח והשכלה גבוהה. דהיינו כל אותם תחומים אשר קיומה הפיזי, החברתי והרוחני של האומה תלויים בהם ואיננו יכולים לסמוך באורח מלא על גופים פרטיים למלאם כהלכה, חייבים להיות בניהול ובבעלות המדינה. ניתן להפריט חלקים מסויימים ומוגבלים מהם תוך שמירה על איזון מדוקדק גם בתחומים אלו, אך בזהירות מירבית. דומה ואנו החלנו לגלוש לעבר הפרטה מואצת מעבר לדרוש ויש לעצור ולבחון הדברים מחדש. חייב להתקיים איזון בין הפרטה מלאה (דהיינו, אנרכיה באשר השלטון המרכזי יהפוך מאליו למיותר) לבין בעלות מדינה מלאה (דהיינו, טוטליטריזם רודני קומוניסטי).
11. משפטיזציה הרסנית – תהליך המשפטיזציה המואץ העובר עלינו מהרס כל חלקה טובה ומוסרית בנינו תוך שמקעקע אושיות הדמוקרטיה, מחסל כל יוזמה ציבורית ושלטונית ומסרס את יכולתו של צה"ל להילחם ובכך מסכן באורח חמור את סיכויי קיומנו. חובתה של כנסת ישראל הוא לכלוא את שטן המשפטיזציה ולתעלו למקומות בהם הינו יעיל ונחוץ. יש להרחיק באורח נחרץ את בתי המשפט מעיסוקים בנושאי מוסר, מדיניות וביטחון אשר אין בהכשרתם ולו שמץ המכשירם לעסוק בהם. לא נעשה כן, וחרצנו את גורלנו לשבט.
12. התגייסות ישראלים למען חורבן הבית – "מחרחרי השלום", אבירי "זכויות האזרח" הינם סיבה מרכזית לכך כי לא קיים הסכם שלום בנינו לבין הפלסתינים. בהעמידם על נס את בדלנותם מעיקרו של עם ישראל ובכך, בהרחיבם את הסדקים בחברה הישראלית, מהווים גורמים קיצונים שמאלנים הללו את הסיבה אולי הראשית להתמשכות פיגועי וניסיונות פיגועי התופת כנגד אזרחי מדינת ישראל (בהתאם לעדות מנהיגי החמאס עצמם) ולמצב לוחמה נימשך עם שכנינו. חלק ניכבד ביותר ממסע הדה-לגיטימציה כנגד ישראל בעולם מוזן ומשולהב על ידי ישראלים, יהודים, ילידי ישראל. ככל שנעמידם על מקומם במהרה, בכל האמצעים אשר הדמוקרטיה המתגוננת נותנת בידנו, כן ייטב לכולנו. קודמיהם הרסו על ראשינו את ביתנו-השני וקיימת אפשרות כי יחזרו על כך באשר לביתנו-השלישי.
13. עידוד כלכלי ותעסוקתי לשכבות החלשות ביותר – אזרח הממשכן את עתידו למען חיי הרגע בדמות רכישות מטורפות, מסעות בילוי ותענוגות, שיחרור מצפונו מרגשי אשמה עקב טיפול חסר בילדיו, המדינה אינה חייבת לו דבר ועליו לחזור ולחיות בהתאם למגבלותיו הכלכליות, תהיינה אלו אשר תהיינה. על מדינת הרווחה מושתות מגבלות כלכליות ותקציביות אובייקטיביות. לעומת זאת, אכן קיימת במדינת ישראל שכבת ניזקקים אמיתית. היא אינה כה גדולה אך בהחלט ניצרכת בעיקר באזורי הפריפריה, זקנים, חלשים, עניי-אמת וכדומה. על הממשלה לקחתם תחת חסותה, להסיר חסמים תקציבים ובירוקרטים ולשקמם במדת האפשר. לא תמיד הפיתרון נעוץ בתשלומי כסף, אלא לעיתים אכן מדובר בשיקום לאשורו כבמקרה החולים, הזקנים והתשושים. ככלל, חשוב לצייד את העני בחכה לצייד דגים מאשר לספק לו את הדגים.
14. חיזוק החינוך וההשכלה הגבוהה – ככל שנחלשים הערכים בהם מחזיקים הורי התלמידים כך גם בהתאמה נחלש הידע אותו קונים התלמידים. חינוך לערכים הוא חינוך למצויינות ולערכיות, וערכים אלו הולכים ומתמעטים בידי תלמידינו. מערכת החינוך אינה מחנכת לייצרנות ולחיים בוגרים בעלי משמעות אלא לנהיה אחר הבלים ועסקי-רוח בילתי יצרנים, בעודה מעלה על נס כאושיות תרבות סלבריטאים, פורטי נבל, מצחקי הבלים, דוגמניות וכדומה. מערכת החינוך מנסה ללמד את ילדינו מקצועות ליבה (ואף בכך ניכשלת) אך מושכת ידה מחינוכם היהודי, הציוני והדמוקרטי ובכך כישלונה הגדול. הנסיונות החיובים בכיוון זה רחוקים מלספק. החינוך לערכים דהיינו, חינוך לאחריות בוגרת, יביא ללא ספק למצויינות בלימודי ליבה אף הם.
15. עידוד כלכלי ותעבורתי לתושבי הפריפריה – למרות כי הממשלה נקטה בצעדים מבורכים והקלות לעידוד מעבר תושבים מאזור המרכז לפריפריה כמו גם שיפור ומתיחת עורקי התחבורה המוטורית לכל עבר, הרי קיימות ידיעות כי עדיין נאבק האזרח החפץ בהעתקת מגוריו בעליות מחירים יזומות-ממשלה באזורי הפריפריה כמו גם הנחת מכשולים בירוקרטים בפני החפצים במעבר. הטעון שיפור ברור מהנאמר כאן.
16. פחות חקיקה ויותר אכיפה – כנסת ישראל מחוקקת עצמה לדעת. במשך שנת כנסת ממוצעת מוגשות כ-2000 הצעות חקיקה בידי חברי הכנסת. חלקן של ההצעות חיוניות ומבורכות. רובן פופוליסטיות ובאות להאדיר את שם מגיש ההצעה או מפלגתו. כך או כך, אין תועלת רבה בכל אותן הצעות חקיקה באשר הללו, הנאותות והפופוליסטיות יחדיו, אינן מיושמות. לא חקיקה היא בעייתנו אלא אכיפתה, מילוי הוריות החוק ככתבן וכלשונן. בנושא זה אנו מושיטים אצבע מאשימה כלפי משטרת ישראל ופרקליטות המדינה. אולי החוק החשוב ביותר לא נחקק עדיין והוא זה הקובע אשמה פלילית ועונשים קשים לזה המועל בתפקידו ואינו אוכף את החוקים אשר על ביצועם הינו מופקד.
17. הלוביסטים המכלים כל חלקה טובה – כנסת ישראל ומסדות השלטון שלנו הפכו לבית בושת פוליטי אשר בו כל המאתנן זוכה. נציגינו בשלטון עומדים למקח וממכר בראש חוצות ובריש-גלי כאשר הבושה כבר עברה וחלפה לבלי שוב. על מנת לא להיכשל בתקינות פוליטית הבה וניקרא לילד בשמו, פעילות לוביסטית הינה: קבלת והענקת שוחד לכל דבר וענין. הלוביסטים משחדים (בממון או בשוויו) את ניבחרי הציבור ופקידי הממשלה, ואלו מצידם מחזירים להם בחקיקה או בתקנות המתגמלות את שולחי הלוביסטים. דרושים אמיצי הלב וישרי הדרך בבית המחוקקים שלנו אשר ישימו קץ למחול השדים המושחת הזה באמצעות חקיקה מונעת וענישה נוקשה, חסרת רחמים.
הנה היא ההזדמנות לכל אותם "חברתים" בנינו הן מימין והן משמאל לעשות מעשה. הנה הן כל הסיבות הטובות לקום ולעלות על הבריקדות מכל הסיבות הנכונות. ונישנה, "קומו תועי מדבר, צאו מתוך השממה, עוד הדרך רב, עוד רבה המלחמה. רב-לכם לנוע, לנוד בערבה, ולפניכם פרושה דרך גדולה, רחבה..../...כי מלבד המדבר, תחת השמים, עוד לאלוה עולם גדול, רחב ידים. ומלבד ילל הישימון, דמי הציה, תרגש תחת שימשו, ארץ יפה-פיה" (ח.נ.ביאליק – תשרי, תרנ"ז).
אהרון רול
http://www.global-report.com/aroll/
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
