כפינו ברגבי אדמתה"
בדרור אילן נתלה אדם
מאת: אבירם
חודש שבט נבחר לסיום תקופת החורף. בקרב האילנות, החודש בעל משמעות מרובה כיוון שנמלאו מאגרים במים והתקופה החמה בה העולם שרוי בצימאון אינו מנושאי טרדתם כיוון שעבר "יום דינם" ונגזר עליהם לחיות ברווחה, עם מאגרי מים-חיים עד החורף הבא. אולם מטיבו של אילן שאת טובותיו אינו נוצר בקרבו אלא האל הדריכו כיצד להשפיע מטובו לכל החוסים בצילו, קרי: אדם וחי.
הגשמים אותם קיבל האילן מאוחסנים במעמקי האדמה ונקראים מי תהום .האדם המודרני [בזכות התפתחותו הטכנולוגית] יודע כיצד לשאוב את אותם מים ולנתבם למחוזות חפצו ייתכן מצב ובו יקפח האדם את חיי האילן, יתר על כן השימוש הבלתי מבוקר בשפכים תעשייתיים במפעלים גורם לזיהום שמחלחל למי-תהום ונשקפת סכנה קיומית לאילן.
המשנה הבאה במסכת ראש השנה מציגה מחלוקת המבטאת את הפער בין דעות חכמנו הנוקטים עמדות מקוטבות בסמליותו של יום חג- אילן ובהשלכותיו ההלכתיות .
באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית- שמאי בית- הלל אומרים בחמשה עשר בו:
הנוכל להבין מה טיבו של " ראש השנה לאילן" ובעקבות מה נחלקו חכמנו בתאריך חג-אילן? האם ניתן לתת מענה סביבתי-הלכתי-טבעי למחלוקתם, או שמא היא מהווה סדר יום שונה בבתי המדרש של בעלי הדעות וייתכן מבטאת השקפות עולם הראויות לבחינה. אנסה לענות צעד-צעד על השאלות בתקווה לפענח נעלמות וקושיות.
הירושלמי הבא מאפשר לראות את החודש כארוג בזמן תקופתי הנתון בטבע ומשפיע באופן מידי על האילן ומתרחק להציע מאפיין המייחד את חג-אילן בקשר משמעותי היסטורי כגון: יציאת מצרים ובריאת העולם. הנטייה לתת הסבר שונה מהמקובל{הסבר סביבתי} ליום אילן מהווה זרז ועילה לתת מענה למציאות הטבעית- מודרנית כיום.
רבי זעורה רבי אילא רבי לעזר בשם רבי הושעיה
[חד אמר]: כבר יצאו רוב גשמי שנה כולה וכבר רובה של תקופה מבחוץ.
וחורנה אמר: עד כאן הן חיין ממי השנה שעברה מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה.
אסביר את השיטות.
הדעה הראשונה טוענת כך: חג האילן נקבע בחודש שבט כיוון שרוב החורף עבר והמים המטיבים עם האילן ירדו עד חודש שבט. אותם המים עיקריים למחייתו וללחות שבו, ומה שיבוא אחר החג או אחר שבט לא משנה במאומה לאילן כיוון שיהיה רווה ורענן מנקודה זו בזמן למשך השנה הקרובה. ראש השנה לאילן נקבע לסמל סיום התקופה בשנה שבה רוב גשמי השנה ירדו ובהם האילן עתיד להשתמש בשנה הקרובה למחייתו. אחר שמאגריו השנתיים מולאו חלה חובה עלינו להודות לאל שנתן חיים לאילן ואפשר לנו ליהנות מתוצריו הרבים של האילן עד התחדשותם של מאגרי המים בתחילת עונת הגשמים הבאה. להערכתי, בהסבר הדעה יש חסרון* האדם אינו מעורב בהתנהלות הטבע אלא הכרת תודתו לאל היא הבעה יחידה מקומית לאילן. היא אמנם חיונית וחשובה אך היום מתבקשת אחריות-סביבתית והגינות צודקת בפיזור משאבי הטבע וניצולם. האדם אמור לנקוט בפעולה המאפשרת בטחון-סביבתי תוך כדי ישום תוכנית ארוכת טווח המפיקה ניצול ראוי במשאבים בכלל ודאגה לנהנים מהתוצרת בפרט. החוסן הטבעי של האילן אותו קבע האל אמור להיות מתוחזק ומתוקן בידי שותפו לעולם - האדם, ולכן הסתמכות מלאה על מלכות שמיים בלבד איננה ראיה טבעית-סביבתית- תורנית כיום.
הדעה השנייה טוענת כך: חודש שבט נקבע כיוון שמי התהום הנמצאים בקרב האדמה עוברים תחלופה ורעננות שנתית. הגשמים והמשקעים נוספו למחסני האילן ובאמצעותם נוצר כוח טבעי מרובה אשר אינו מנוצל עד תום ביד האילן. אותם מים נמצאים בקרב האדמה ונותנים חיים לאילן ואם האדם לא ישמור עליהם, בטל חג האילן. לכן ביום האילן (אך לא רק ביום זה), האדם אמור להיות שותף לבורא בהנהלת העולם ושוטר הטבע בהנהגות הכלכליות המנצלות את משאבי הטבעי בצורה לא הוגנת ובלתי מרוסנת לסביבה בכלל ולאילן בפרט ולנציגי הדורת הבאים במרחב הזמן. לדעתי דעה זו היא הנותנת מענה לדורנו מפני שבה יש דרך לבטא את החידושים הטכנולוגים באופן המאפשר חיים לכל ממלכת החי באמצעות חלוקה צודקת במשאבי הטבע ובכוחו של האדם להשפיע לטובתו של האילן ולהחיות את המסתופף בצל האילן וכיוון שכך, יש לנו הזכות להגשימה ולהוציא לפועל. חיי האילן ארוכים ואינם תחומים בזמן מוגדר, משך חיי האילן הם בעצם מחסני מי התהום אשר האדם משתמש בהם לרווחת הכלל ואינם מוגבלים בזמן אלא אם כן האדם יכחידם ח"ו.
אחת מההשלכות המעשיות בה עיוננו יצא נשכר הוא הפקת מים בהפקה מחזורית מהתפלת מי ים באמצעות טיהור שפכים וקולחין המקבילה לשימור מי התהום והעמדת סדר יום חדש למשאבי הטבע וכך נהיה אור לעולם ונתקנו במלכות שדי.
אני מאמין באנשים, חי את הרגע-מעניק לאתו רגע "משמעות ייחודית" עבורי ועבורך.
