הבעיה הגדולה של האנושות בתקופתנו:
איך להתקרב?
כיצד ליצור משהו ביחד?
ונאמר,עוד בספר הזוהר: "איש ואישה זכו-שכינה ביניהם".
והתכוונו, שנוצר ביניהם מרחב שמשהו יכול לגדול בו ולפרוח.
יש שהבעיות הן בהתחלה, בפגישות הראשונות.
לעתים משווים זאת ל"לדעת למכור את עצמך".
זה נשמע לך קר, כלקוח מעולם העסקים וקשור לכסף.
ו..האמת היא, שכסף ויחסים "יושבים" על אותה צ'קרה
אהבה וכסף, מסמלות אנרגיה שבאה והולכת אלינו ומאיתנו.
ויש עוד דמיון ביניהן: אתה צריך ליצור שיתופי-פעולה, משא ומתן, על-מנת להשיג או לתת אותם.
בספר "לחיות מתוך שימחה" (סאניה רומן, בהוצאת מרקם), נכתב ש:
"הדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות בשביל הקרובים אלינו, זה לקבל את מתנות האהבה שלהם". כאן מדובר על הקבלה. לקבל. להיות כלי שמסוגל לקבל שפע. ממישהו אחר.
אז איפה אתה מסתבך?
באיזה שלב?
בהתחלה?
או אחריי מספר חודשים, כשאז, כבר יש לך ציפיות מהקשר, ש"יתפוס כיוון"?..
אופציה אחרת:
אתה חש שקשה לך לבחור בטוב, שאתה לא מצליח לבחור מישהו שיתאים לך, ופעם אחרי פעם אתה בוחר את אלו שעושים לך רע?
או שכל קשר בסופו-של-דבר, עושה לך רע?
האם אתה נתקלים בהרבה דחיות? האם אתה מאלו שאומרים הרבה "לא"?
האם יש לך אמונות מחלישות לגבי המין השני?
אמונות מחלישות לגבי המין השני
האם את חושבת שרוב הגברים הם:
ילדותיים, לא רציניים, לא מעוניינים בקשר, "רוצים רק דבר אחד", שטחיים, מאחרים כרוניים, משאירים את המקלחת רטובה, מלוכלכים, חסרי-אחריות ואי-אפשר לסמוך עליהם וכו' וכו' כל מיני מחמאות?
האם אתה חושב שרוב הנשים הן:
ילדותיות, נצלניות, מרוכזות רק בעצמן, מחפשות ספונסר, רוצות רק להתחתן, ועוד כל מיני תופינים?
האם המחשבות האלו עוזרות לך?
מעודדות אותך ביומיום?
פעם הייתי בפגישה, שבה הגבר לא הפסיק להתלונן על האקסית שלו.
הוא לא התלונן עליה בשמה ולא נתן תיאור מלא של תלונותיו, אך ההתרכזות שלו בתכונה אחת שלה, מאוד הטרידה אותי.
מייד הבנתי, שעכשיו יש לו "שריטה" עם הקטע הספציפי הזה שלה, ובעצם הוא עיצב את כל השקפת עולמו על נשים לפיה.
זה היה מטריד במיוחד, כי מסתבר שהיא בגדה בו..
אז אם אתה לא רוצה שיברחו ממך, אל תחשוף את הפחדים הכי עמוקים שלך בפגישה ראשונה.
אל תגלה.
זה מלחיץ את מי שמולך ושם על הקשר ציפיות מאוד לא-מאוזנות.
וכל מה שרשמתי כאן, זה בלי להתייחס לזה שבגידה ממילא מעידה על "ריקבון" בקשר.
ממילא מי שבוגד – משהו בקשר חסר לו, והבגידה היא רק הסימפטום.
גם לא כדאי, להתרכז רק במה ש"לא".
אני לא רוצה אחד שמעשן
אני לא רוצה אחד שמתלונן
אני לא רוצה אחד שמאחר
אני לא רוצה אחד שמרוכז רק בעצמו (האמת היא שאני, באופן אישי, דווקא אשמח..)
ואני לא רוצה אחד שחייבים ללכת לאכול אצל הוריו פעם בשבוע..
אז מה את כן רוצה?
מה כן חשוב לך?
יש טכניקה מאוד יפה, שעוזרת לנו לגלות מה באמת חשוב לנו אצל השני.
טכניקה פשוטה, שאשמח ללמד כל אחד.
הבעיה (וגם היופי) היא, שלמציאות יש כל מיני תכניות בשבילנו.
לפעמים מה שהגדרנו כ"הכי חשוב" לנו בקשר, לא מתממש בקשר ואף-על-פי-כן, אנחנו מאושרים J
לפעמים אנו מגלים שמה שהיה חשוב לנו בעבר, לא נמצא כאן, אבל נמצאים כאן הרבה דברים אחרים.
האם אתם "לא פוגשים"?
אני אסביר: תחושה שלא פוגשים היא תחושה שלא מוצאים ולא רואים בשום מקום שאנו נמצאים בו, מישהו או מישהי פוטנציאליים.
נשמע מוכר?
האם נראה שאתם תמיד בוחרים את מה ש"גרוע בשבילכם"?
1."כל הדפוקים תמיד נמשכים אלי"
2."כל השרוטות – עליי הן קופצות"
3."כולנו שרוטים במילא"...לפחות, זה, קצת נכון.
את 2 המשפטים הראשונים, ניתן להפוך ל:
1."אני אחת שלא מסננת את הדפוקים",
ועכשיו צריך לבדוק:
יש לך בעיה בקליטה =לא קולטת שזה לא זה, שהוא לא מתאים לך
או שיש לך בעיה בסינון = יש לך בעיה בלהגיד לא. בעיה של גבולות.
את נכנסת לקשר מתוך אי-נעימות להגיד לא.
או שאת נכנסת לקשר "רק בשביל הכיף" ואז "מסתבכת" מבחינה רגשית.
2. ולגבי כל השרוטות ש"קופצות עליך", לפחות מישהי קופצת!...סתם...בצחוק...אפשר לשנות את זה לאותו הדבר בערך של המשפט שמעליו.
אתה לא "מאבחן" נכון, מה עומד לפניך - אחת שלא תתאים לך, או שאתה רוצה להיות נחמד לכולם, או שחושב ש"עדיף אחת כזאת מכלום".
ב-2 המקרים, הסתבכת...
האם את משווה כל הזמן?
ולגבי ה"שריטה הקולקטיבית" המיוחסת למין האנושי:
ה-ש-ו-ו-א-ה!
זב"שינו. מה לעשות. עם התבונה קיבלנו שיפוט וביקורת. אנו תמיד משווים.
ואתחיל בסיפור קצר –
כלב, שאיבד רגל אחת, הולך לגינה עם הבעלים שלו, קופץ ושולח חיוכים לכל עבר.
אין לו בעיה לשחק עם שאר הכלבים.
הדימוי העצמי שלו לא נפגע ובכיף שלו הוא יתחיל עם כוסיות בגינה.
סליחה, עם כלבות כוסיות :)
הוא לא ירגיש מעאפן בשום צורה. הוא לא ישווה וייזכר בערגה בימים שהיו לו 4 רגליים...
הוא שכח כבר, והוא גם לא ממש רואה הבדל בינו לבין הכלבים האחרים...
ועוד סיפור משעשע:
חברה יקרה שלי מפעם, התאהבה בגבר גוי (גם זה קורה J) ועברה לגור בגרמניה.
יום לפני נסיעתה, נפגשנו ברחוב, כשהיא טיילה עם הכלבה שלה – כלבה עם שלוש רגליים.
אותה בחורה, עבדה בשנים האחרונות כעוזרת וטרינרית.
מה שאומר ש:
א. היא נשמה טובה.
ב. היא לקחה הביתה כל מיני חיות שהיו להן בעיות בריאותיות (אצל חיות זה יכול "להסגר" בזה. ולא "חייבות להופיע" כל מיני תופעות רגשיות you know ).
...אז אנו נפגשות ברחוב, והיא ממש שמחה, כי מחר היא נוסעת לאהוב שלה...
דיברנו על איך הכלבה שלה בסבבה, בלי שום עניינים עם ה"בלי רגל" שלה, ואז, חברתי אומרת לי:
"כן, בזמן שעבדתי עם הווטרינר, יצא לי לקחת הרבה חיות שהיו להן בעיות בריאותיות. חלקן מתו אצלי. ומחר אני נוסעת לגרמניה".
- "עם הכלבה?", שאלתי.
- "ברור. וגם עם חתולה עיוורת. זו ירושתי".
-
צחקתי כל-כך...המון בחורות בכלל לא היו חושבות לעבור מדינה ועוד עם חיות שצריכות טיפול מיוחד. מילא הכלבה, אבל תחשבו על החתולה: גם עיוורת וגם לא יודעת לדבר גרמנית...
- אקהרט טול = מורה רוחני מדהים. כתב את "כוחו של הרגע הזה", תורגם לעברית בהוצאת פראג. מומלץ פצצות לייצוב הנפש.
בבבספרו "דממה מדברת", שתורגם לעברית, בנתיים, הוא כתב: Leave life alone. Let them be
או כמו שאקהרט טול אמר:
אנחנו החיה היחידה שפיצלה את עצמה לשתיים.
אחד שעושה והשני מסתכל על זה שעושה ומעיר לו הערות...
לא מדובר על כך, שתמצאי בן-זוג ראוי לך, רק אם תלמדי להפסיק להשוות ולכמת (מלשון – כמות) כל דבר. זה את. זה הטבע שלך.
אך כמו שאורנה סלע אומרת:
"טבעי, אבל לא הכרחי". ומתכוונת שהטבעי, הוא הראשוני ביותר, הקדום.
אך בתור אנשים שעושים התפתחות רוחנית, אנחנו מנסים להתעלות מעל הטבע שלנו. מנסים.
כנות, רבותי, כנות
וקודם כל, כנות עם עצמך.
מה דרוש לך?
מהי התפיסה הכל-כך אישית שלך לגבי קשר?
הרי לכל אחד מאיתנו, יש תפיסת-קשר שונה לחלוטין אחד מהשני.
דוגמאות אקראיות לחלוטין:
אחד רוצה נורא ילדים ומשפחה. ולא ממש רוצה לעבוד.
אחת, רוצה המון מין, ולא זקוקה לאינטימיות.
אחד רוצה אהבה ובשבילו זה אומר: אוכל חם כל יום על השולחן.
אחר, לא מסוגל לסבול מישהי בלגניסטית. הוא מרגיש שהוא חייב לנקות אחריה כל הזמן.
אחת, רוצה המון חיבוקים ונשיקות. ולא אוהבת כל-כך יחסי-מין. ואין על מה לדבר על אוראלי.
אחד מת על נשים, אך הוא היה שמח מידי פעם "לדגום" גם גברים.
אחרת, רוצה ילדים ומשפחה, אך לא מוכנה שזה יפגע לה בקריירה.
הלו, אנשים, אנחנו הרי כל-כך שונים!
- ולמה אנחנו "לא מגלים" לשני מה אנחנו באמת רוצים??
- כי אנחנו מפחדים.
- מפחדים שלא יאהבו אותנו אם נגלה
- מפחדים שלא יעריכו אותנו
- מפחדים שיחשבו שאנחנו לא נורמאליים (הקלה: מי כן נורמאלי?!)
- מפחדים שהתפיסה שלנו היא דמיונית (אין גבר או אישה שחושבים ורוצים כמוני). והאמת, שאתה צודק. אין מי שחושב כמוך. אין.
-
מה שכן יש, זו כנות ביחס לקשר, כנות ביחס למה שאתה רוצה ומספיק אומץ, כדי לתאר את זה לשותפים שלכם לדרך.
כל שני אנשים שנפגשים, "מנסחים חוקה" משלהם.
מה זה קשר בעיני?
מה זה קשר בעיניך?
וכיצד ניצור את הדבר המשותף שלנו?
קשר
אין מה לעשות. קשר דורש תקשורת.
מי ש"לא רוצה לדבר על זה", שיהיה בקשר עם מי שלא מדבר. בטח יש עוד כאלה...
כשיש קשרים (בשיער), יש גם סיבוכים. וזה דיי כואב להתיר אותם. אבל זה שווה, בשביל השיער הפתוח והמשוחרר שיש לנו אחר-כך.
קשרים דורשים מיומנות מסוימת. ומוכנות לשמוע על עצמנו מאחרים. לקבל פידבק.
ובשביל להתנסות, צריך להיות לנו "שפן". צריך שיהיה עם מי.
אז תבדקו:
באיזה שלב אני מתקשה ?
באיזה שלב אני "נופלת"?
האם אני עדיין משוכנע שהחברה הקודמת שלי אלוהית ?
אני לא מאמינה ש"מי שנמצא לבד, זה כי הוא לא רוצה להיות בזוג".
לפעמים, במיקרים מסוימים, כן.
יש אנשים שמוצאים יותר טעם בהתפתחות עצמית מאשר במערכות-יחסים.
יש כאלו והם מאושרים ולא צריכים לקרוא את המאמר הזה.
הרוב, רוצים למצוא חיבור.
מחשבה בוראת – מציאות קיימת
אם אין לי עבודה, זה בגללי. לא "בגללם".
אם אין לי חבר, זה לא כי "כולם דפוקים".
איך כולם נהיים דפוקים מזה ש"לי אין"??
אני מאמינה, שהמציאות תשלח לי את כל מה שאני אבקש ואביא ואמשוך לחיי.
וכן, צריך "לכוונן" את עצמנו. ישנם דברים שצריך לעשות בדרך, כדי לקבל.
לפעמים, כבר עשינו את הכול, כבר קראנו את כל הספרים ותרגלנו כבר את כל התרגולים.
ועדיין זה לא עובד.
כאן נדרשת המתנה.
וסבלנות.
בסבלנות – סבל.
ובהמתנה – מתנה.
המתנה, זה בא גם ממתינות.
אז, שנזכה למתנות טובות, בזמן ההמתנה.
כי הזמן הזה- גם הוא, כבר לא יחזור.
האם זה יכול להיות שאני לא אתקן כלום והוא יביא לי בכ"ז ?
אחת השאלות הקבועות בשיעור בשיטת ימימה נשמעת, בערך ככה:
"אורנה, האם זה אפשרי, שאני אשאר עצובה וממורמרת, עצבנית ולא-מתוקנת, מתוסכלת וכועסת ועדיין, אני אלך יום אחד ברחוב ומישהו יתאהב בי?!"
ואורנה תמיד הייתה עונה:
"כן. זה אפשרי. יש ניסים בעולם. יכול להיות שאת עדיין תהיי עצובה ובעומס ולמרות זאת, מישהו יתאהב בך. אבל למה לחכות ולהישאר עצובה עד שזה יקרה?? למה לא לתקן עוד לפני שמצאתי מישהו??".....
אפשר לשמוע את זה גם במין זכר, כי זה משפט שתורגם מרוסית, באדיבות סווטקה:
הזמן עובר-עובר ולא חוזר. אז מה עדיף, שתסבלי או שתיהני?
דברים שלא כדאי לצפות שמישהו ייתן לך
הרגשה שאני בעלת ערך
ביטחון עצמי
אישור לקיומי
כבוד
יש לנו מערכת ציפיות ממישהו. שאין לו מושג מהי.
ואז, אנחנו כועסים (עליו) ומאוכזבים (ממנו), על כך שהוא לא ניחש את מערכת הציפיות שלנו.
אם חייבים לדעת מה השני מצפה, והוא או היא לא מגלים לנו, אפשר ללכת למתקשרת J
יותר זול ויותר מהיר, יהיה:
לברר איתו למה הוא מצפה. ולומר האם יש אפשרות, שאני אמלא את הצורך הזה.
עומס = עובדה במציאות + פרשנות רגשית שלילית.
ובדרך כלל, על עצמי...
דוגמא ברורה:
"יש לי עיניים חומות (עובדה במציאות), ובגלל זה הוא לא רוצה אותי " (פרשנות שלילית עלי).
אז בפעם הבאה שמישהו מאשים אותך:
"את מזלזלת בי!"
תשאלי:
"מה עשיתי או אמרתי שגרם לך לחשוב ככה?"
והתשובה יכולה להיות: "אני עשיתי לך טובה כלשהי ולא שמעתי תודה"
או: "אני כ"כ מתאמץ בשביל שיהיה לך טוב ואת לא מעריכה את זה".
אי-אפשר להעריך או לא להעריך אדם. מעריכים יצירות-אמנות, מעריכים דירה למכירה.
הנשמה, היא בעלת-ערך מעצם קיומה.
זו רק הפרשנות הרגשית שאומרת למי שמולך ש"את לא מעריכה אותו".
איך אתה בכלל יכול לדעת אם מישהו או מישהי מעריכים אותך או לא?
הרי זה מורכב ומעורבב בכל כך הרבה אלמנטים של הנפש, שחלקם גם נושאים רגשות סותרים.
ואפשר גם להוסיף ולומר: "הרי אף-אחד לא יכול לזלזל בך. אתה נשמה מושלמת מעצם קיומך. זה רק אנחנו שיכולים לזלזל בעצמנו".
רק מי שחש מזולזל – חווה זלזול בחייו.
על-ידי ההאשמות האלו, שבני-הזוג וחברים שלנו מאשימים אותנו, מתגלה עולמם הפנימי.
יש כאלו שתמיד נעלבים ממישהו.
יש כאלו שתמיד כועסים על מישהו.
ואם זה עניין רגשי לא-נעים, ההיפך מחיובי, שקורה לי הרבה בחיי, זה אני.
אלו העניינים שלי לטפל בהם.
אני לא יכולה להכריח את כל העולם ואפילו לא את בן-הזוג שלי, לטפל בכל מה שאני לא טיפלתי.
תסתכל על עצמך.
תקשיב לאיך שאתה חושב.
וההקשבה כבר תגלה לך, מה נמצא אצלך במערכת בעודף או בחוסר.
התאהבות
תחושת ההתאהבות היא מטיבעה סוחפת וגורפת.
הרבה פעמים היא מלווה בלהשליך את האופציה לאושר על אדם אחר.
נכון, כולנו יודעים ש"זה הכיף של ההתחלה".
אבל, לא על הכיף אני מדברת.
אני מדברת על מרכז-הכובד הפנימי שלך.
ברגע שאתה משליך את מרכז-הכובד הפנימי שלך אל מחוצה לך, את מתערער.
אתה מדמיין, שהמרכז, הוא איפה שהוא אצל מישהו אחר:
אצל מושא ההתאהבות שלך, ברגע הנוכחי.
האדם שמולך, "מחזיק באופציה" שלך לאושר.
נשמע לגמרי מופרך, הא? :)
אז, בהנחה שאתה לא דתי חרדי, ושהחלפת בן-זוג לפחות פעם אחת בחיים, איך זה יכול להיות שהמרכז הוא אצל מישהו אחר?
ומה קורה כשנפרדים?
מישהו "לוקח" את המרכז שלך?
או שאולי מישהו "מעביר" את המרכז שלך לפרטנר החדש?!
הרי זה מגוחך ומופרך מעיקרו!
ועדיין, ניתן לחוות תחושות חזקות של התאהבות, גם בלי "אובדן המרכז הפנימי".
וזה אפילו, הרבה יותר נעים!
בכל התקרבות, טבעי שיהיו התרחקויות.
או: המתנה
להתקרב לאדם חדש, זה תהליך.
זוכרים, שכשהיינו בכיתות הנמוכות של בית הספר, היינו מקבלים שיעורי-בית כאלו:
לקחת קופסת קוטג'
לשים בתחתיתה צמר-גפן
לשים זרעים ומעט מים.
אחריי 3 ימים, לצפות בנבטים המתוקים שעולים מקופסת הקוטג'? זוכרים? נכון שזה היה כיף?
איזה ילדים הייתם?
כמוני, שבדקתי את הקופסא כל שעתיים, עד שאבא שלי אמר לי שהנבטים צריכים קצת חושך. לפעמים. ושאולי אם אני אעזוב אותם בשקט, הם יבואו סופסוף...
...או שהייתם מהילדים ששכחו לגמרי מהקופסא?
הכל בחיים לוקח זמן.
זה נורא מתסכל כשעושים תספורת ולא מרוצים,
ואז כולם אומרים לך:
" לא נורא, תוך חודשיים זה הכול יסתדר לך".
מה חודשיים?! ואיך אני אצא מהבית עד אז?
בגיל 13 עשיתי דירוג מהשיער המהמם שלי ולא יצאתי בלי כובע מהבית עד שזה צמח..לקחתי את זה ממש קשה, רק שבזמנו, זו הייתה האופציה הרגשית היחידה שהייתה לי.
המציאות תמיד תגיד את דברה.
בסופו-של-דבר, אתה תדע האם היא האחת.
השאלה היא:
איך אתה מול מה שממילא קורה?
איך את מול מה שעוד לא קרה?
בכול רגע שאנו חיים, אין לנו מושג מה יקרה. אין לנו מושג.
אנו מנסים להרגיע את עצמנו בכל מיני אשליות של יציבות,
כשבתכל'ס – הכול בתנועה כול הזמן.
להתקרב לאדם חדש, זה עניין שיש לו משך זמן לא-ידוע מראש. תשלים עם זה. תיהנה מההרפתקה.
אז הוא עוד לא אמר לך שהוא אוהב. אז מה? תחיי קצת, גם זה עוד יבוא.
הערה טכנית לסיום.
במהלך 5 השנים האחרונות חקרתי את הנושא של יחסים מכל זווית:
היכרויות:
איך להתנהג בפגישות? מה ללבוש? איך לדבר? שפת-גוף.
מה להגיד ומה לא להגיד. איך לעבור בהצלחה גם פגישה שלא מתאימה לי.
יחסים:
איך לריב, למה זוגות רבים? איך לשמר קשר? מהו הדבר העיקרי שמפריד זוגות? מהו הדבר העיקרי שמאחד זוגות? מה זה זוג מוצלח?
יחסי-מין:
שיתוף-פעולה, או יצירתיות אישית? מה להגיד ומה לא להגיד לבני הזוג.
איפה "תחום האחריות" שלו נגמר ואיפה שלי מתחיל?
אמצעי-מניעה:
אמצעים הורמונאליים, אמצעים חוסמים או טבעיים. יתרונות וחסרונות.
פוריות-האישה והגבר:
סימנים שמעידים על פוריות או עקרות.
כיצד תבחר אישה פורייה, כיצד תבחרי לך גבר פורה (רמז: לא צריך להתפשט בשביל זה :).
שמירה על איזור האגן:
שיקום ריצפת האגן ומניעת נזקים.
התנהלות נכונה ביומיום ובימי המחזור על-מנת לשמור על האגן בריא.
סימנים מחשידים לבעיות.
שמירה על הסוגרים.
אחרון - אחרון:
מי שקורא את המאמרים שלי, יודע שכבר העדתי על עצמי שאני חננה וחרשנית.
וזאת למה? כי אני יסודית.
אני כבר קראתי את כל הספרים.
תרגלתי את כל התרגולים.
הלכתי לכל הסדנאות ושילמתי כסף רב בשביל הידע הזה.
יצאתי לכל פעילות שתוכל לבדוק עבורי האם אני מוכנה בשביל לתת ייעוץ.
אני עושה את זה ממילא, עם החברות שלי, כבר שנים.
ועכשיו, אני יכולה לחסוך לכם הרבה זמן מיותר וכאבי-לב.
אני מציעה את העזרה שלי בנושא של מציאת בני-זוג כי יש לי כאן גם אלמנט של שליחות.
לי זה עזר. הבנתי משהו. ועכשיו – נרגעתי. ואני אשמח לעזור.
איחולי ההצלחה שלי ילוו אותכם לכל הדרך,
תודה שקראתם אותי,
סיון
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
* המאמר נועד לספק אינפורמציה בלבד ואינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם מומחה.
סיון סניור, מורה ליוגה ולפילאטיס ומטפלת ברפואה אינטגרטיבית
