כותב המאמר: שמואל קרמרמן
בדומה לסיפורי התורה, גם בדתות אחרות מוצגים לקורא סיפורים ועלילות גבורה, היוצרים את הרושם כי קיים מאבק נצחי בין הטוב לבין הרע על השליטה בעולמנו ועל נפש האדם. לכאורה, בין הבורא, שמסמל את כוחות הטוב, לבין השטן, שמסמל את כוחות הרוע, מתחולל מאבק מתמשך על עתיד הבריאה ועל עתידו של האדם. מסיפורים אלו עלולה להיווצר תפיסה שגויה, כאילו האלוהים והשטן הינם ישויות מקודשות שעומדות ברמה שווה מבחינת עוצמה, כוחניות והשפעה רוחנית ושנאבקות ביניהן על השליטה בבריאה והנהגתה.
תפיסה זו אינה עולה בקנה אחד עם זו של חוכמת הקבלה ומנוגדת לאקסיומה שעומדת בבסיס האמונה, כי הבורא הוא אחד, יחיד, ומיוחד שאין שווה לו או דומה לו בכל דימיון או מציאות אחרת אפשרית. הבורא הוא "הסיבה לכל הסיבות" וברצונו התרחשה הבריאה. על כן הוא נעלה מהכל ואין מי מיצורי הבריאה, שאפילו מתקרב למעמדו הרם. השטן הוא בחזקת נברא ככל הברואים ושמתגלה רק בעקבות התחוללות הבריאה. לכן, גם אם יש בו קדושה - מסוג הטומאה - ומעמדו הרוחני במחשבת הבריאה הינו ייחודי ונישא בעולם הטומאה, עדיין הוא בחזקת נברא ומעמדו נחות ביותר לעומת הבורא הנצחי והאינסופי, בשטן לכשעצמו אין שום יכולת או כוח משלו שמקנה לו את האמצעים והמשאבים לעמוד במאבק ישיר כנגד הבורא או אף לנסות ולקרוא תיגר כנגדו על השליטה בעולמות הבריאה.
מחשבת בריאה מייעדת לשטן תפקיד מיוחד שאותו הוא מחויב למלא מעצם תוקף בריאתו- לייצג את "הדרך האחרת" שמכוונת אל הרוע והמשחית והמנוגדת לדרך המכוונת לטוב של הבורא. המעדת דרכו של השטן מול דרכו של הבורא עונה על הדרישה להעניק חופש הבחירה לאדם ומעמידה אותו במבחן ההחלטה שבין הליכה בדרך הטוב לפניה לדרך הרוע.
תפקיד זה, שנקבע ע"י הבורא עבור השטן הינו כפוי ועל כן הוא מחויב לקיימו מעצם תוקף רצון הבורא, אין בו ולא כלום משום יצירת קרבה לאלוהות או העמדתו כמי שמסוגל להיאבק בבורא או כבעל הזכות לשכר על פעלו או כרשאי לטעון לעמדה נשגבת כמין אלוהות תחליפית. ברגע שהאדם קיבל את זכות לחופש הבחירה, מוצגות לפניו דרכים שונות כיצד להתנהג בעולם הזה. כל אחת מהן מכילה מרכיבים של שכר ועונש ועליו לבחור מביניהן את הדרך המועדפת עליו. אולם, אין לכך ולא כלום לשמש כעדות על מאבק שליטה, כביכול, שבין הבורא שהינו אחד וראשון מעל לכל, לבין אחד מנבראיו.
הבריאה היא תוצאת רצון הבורא שהוא הראשית לכל ושממנו נובעים השתלשלויות האירועים, הנבראים והסיבות שמשפיעים על כל מה שמצוי בתוכה. בין אלו, השטן הינו אחד הברואים אשר נוצרו ברצון האל וכפוף לתכלית שנקבעה עבורו. אולם, שלא בדומה לאדם, שאף הוא נברא מרצון האל וניתנה לו זכות הבחירה ותכלית מיוחדת, בעולם הגשמי, במשמעות של תיקון הבריאה - השטן מצוי ופועל בעולמות רוחניים של טומאה שמכונים בשם הכולל "הסיטרא אחרא" - הצד האחר שמקושרים מצידו התחתון של העולם הגשמי והם בעלי השפעה על העולם הגשמי בעיקר ועל עולמות הרוחניים התחתונים בלבד.
האדם לעומת זאת, שמצוי ופועל אך ורק בעולם הגשמי. יכול להפעיל את השפעתו החיובית או השלילית על עולמות הקדושה והטומאה על פי הדרך שהוא בוחר במהלך חייו. השפעתו על תיקון העולמות והעצמת הכוחות רוחניים בספירות מותניית ברצונו לשנות דברים לחיוב ובשיעור האמונה שבו.
חשוב להבין כי גם אם הבורא, כבעל קדושה ונסתרות נצחית, אינו מתגלה ישירות אל הנבראים אלא בדרך של תוצאות מעשי הבריאה, השפעתו על הבריאה הינה אינסופית ולא יתכן, בשום פנים ואופן לשער, כי יש מישהו אחר שיכול להוות כביכול "מתחרה" מול הבורא, לא כל שכן להפוך למשנה, סגן, ממלא מקום או "בן". הבורא הוא אחד ואין מי שידמה לו או שישווה אליו.
שלא כמו בדתות אחרות, אין ביהדות שום ישות מקודשת או "אלוהים אחרים" שיתעמת מול הבורא או שייאבק בו על השליטה בעולמות הבריאה או שיש ביכולתו לתפוס את מקום הבורא. האל הוא המקור וכל השאר הם אלו שנגזרים ממנו ונחותים בהשוואה אליו כמו האפס מול האינסוף. גם השטן, שהינו דמות חשובה ומקודשת בסיפורי המקרא, הינה בריאה קטנה, אפסית וזמנית לעומת נצח האלוהות והוא עתיד להיעלם בבוא "יום הדין". לשטן אין אפילו את זכות הבחירה שקיבל האדם ועל כן אין לו הרשות להמרות את פי האל אלא לקיים את התכלית שלשמה נברא.
הסיפורים על מרידה קדומה כנגד הבורא שמסתיימת "בנפילתו של המלאך המורד מהשחקים אל הגיהינום" בדת אחרת , מלחמת הטיטנים נגד האל זאוס במיתולוגיה, ההתמודדות הנצחית שבין שיווה לבין אלים אחרים בדת הבודהיסטית או אפילו סיפורו של איוב בתנ"ך - כל אלו הינם סיפורים המשקפים מאבק של הטוב מול הרוע בתוך מכלול מעשי הבריאה שכלולה באופן אפסי בתוך אחידות אור האינסוף אך אין להם שום קשר אל הבורא, לשליטתו בכל ולהנהגתו הנצחית.
