היומנים של שרנה (קטעים שהועברו דרך תבת האור) המשך. 

קרמרנה ירח מלא בחודש הלבן שנת השמש הירוקה

היום ערכנו את הטקס המקודש לתאומים, שמותיהם- מתן ונריה.
פנימה החליטה על קיום הטקס מאחר ונתן לא חזר. לא הצלחתי ליצור עימו קשר ואינני יודעת אם הוא חי. אנחנו יודעים על השודדים ועל הצבא העובר בדרכים לא דרכים,
עדיין מקווה שנתן יצור קשר.

רוח של סתו קלה מתחילה לנשוב ולמרות שהמעבר קרב עלינו להתכונן לחורף.

סוף החודש הלבן שנת השמש הירוקה

היום אני בודקת את מחסן ברדסי החורף, מלבושי הצמר של הקהילה. הגיע הזמן להתחיל בחלוקת הבגדים לחורף.
יש לנו כאן גלימות, שלמות, ברדסים, חותלות, צעיפים, חלקם מצמר כבשים וחלקם מכותנה, הכל מוכן ומזומן אך עלי לבדוק אם אין תפרים פרומים או קרעים או חורים.
הזמנתי את קמה להצטרף אלי במלאכת המיון והתיקונים וכאשר נסיים נודיע לכולם שאפשר להתחיל להצטייד לתקופה הקרה.
במערת ציוד החורף קריר נעים ומאוורר. ריח קלוש של מרווה, רוזמרין ולענה. העשב יבש עכשו, פיזרנו אותו סביב ובין הבגדים והשמיכות בסיום העונה הקרה לפני שנה, טרי ורענן, עשבים ריחניים אלה מרחיקים חרקים מפגיעה בבגדים.
קמה ואני מחליטות לתפור לתאומים מתן ונריה שמיכות חדשות ובגדים רקומים לחורף.
אנחנו ממינות את כל בגדי החורף והשמיכות וכאשר אנחנו מסיימות אנחנו נוטלות בדים, חוטים וצמר מגולגל ויוצאות ביחד לחדרי שם נכין את הבגדים ונתפור אותם. אחר כך את מלאכת הריקמה כל אחת תסיים בזמנה שלה.
אנחנו יושבות בדממה בחדרי ועוסקות בתפירה, כמעט איננו מדברות, שותקות מרבית הזמן, איננו זקוקות למילים רבות כדי להבין אחת את רעותה.

שבוע ראשון של החודש האפור שנת השמש הירוקה

אני נושאת עימי את הלוח עליו אני כותבת את הרשימות לכל מקום, עכשו כשאוניאן ופזיאל אינם איתנו אני עסוקה יותר מתמיד, חשה את האחריות המוטלת עלי.
איתיאל הביא אתמול בשובו בשורות קשות, מלחמה בחוץ, שריפות, שוד והרס. אנחנו כאן במערות החבויות רחוקים מאוד ממקומות יישוב, מנותקים מהעולם, האם משהו בשהייה שלנו כאן מביא מזור? האם יש תועלת בהתכוונות ובאורח חיינו כאן?

אוניאן אמר לי לפני צאתו עם פזיאל, המשיכו, המשיכו והתמידו בשליחה של אור ואהבה לאותם מקומות חשוכים, זכרו שאתם מסייעים ליצירת מציאות חדשה גם אם זה יקח כמה דורות, אתם מאפשרים שינוי. אל תחששי מכל בשורה קודרת ככל שתהיה, הדברים הם לא כפי שהם ניראים או נשמעים.
כשיגיע הזמן לעזוב, את תקבלי את ההודעה על המעבר הקרב, את תדעי בדיוק את הזמן. זכרי, הכלים בידיך, שמרי על ריכוז
והתכוננות.
אני זוכרת את המעבר לכאן, למערות הנסתרות האלה שאנחנו שוהים בהם כשבע שנים. אני זוכרת היטב את המעבר, את הכניסה לתוך הפירמידות השקופות, המעבר, הרטט והתחושה של להיות מעבר למקום ולזמן במרחב אין סופי בתחושה שהכל אחד.
היי שלווה ורגועה ועם זאת עירנית, אני שומעת את קולו של אוניאן, אל תתני לפחד מקום משכן, תמיד בזמן מלחמה מגיעים הקולות של הפחדים, הדליקי את האור בתוכך, כשיש אור בפנים לפחד אין מקום.

עכשו ערב, השמש שקעה. אני עוברת בין החדרים לברך את האנשים בברכת ליל מנוחה. אני חשה שבקרוב יהיה המעבר.