התנדבות לצבא 

 כידוע החוק בישראל קובע כי כל ילד וילדה שהגיעו לגיל 18 חייבים לשרת בצבא.

כשהגעתי לגיל 18, עברתי בדיקות רפואיות בצבא שקבעו שאינני כשיר לשרות צבאי עקב לקוי בשמיעה (על סף חרשות).

במשך כל התקופה שהייתי פטור משרות, הדבר הציק לי מאוד, למשל כשהלכתי לראיונות עבודה תמיד שאלו אותי איפוא שירתתי בצבא והייתי צריך לענות שלא שירתתי, וקיבלתי פטור משרות.

כל חבריי ללימודים שירתו בצבא, הייתי איתם כשהתחיילו, ולאורך השרות הצבאי שלהם. הייתי נפגש עם אותם החברים בחופשות סופי שבוע, ופתאום לא הבנתי על מה הם מדברים, השתמשו בקיצורים ומילים שלא הכרתי אז, למשל בקו"ם, מ"פ, מ"מ .

בגיל 23 לאחר שכל החברים שלי סיימו את שירות החובה, והתחילו לשרת בקבע או במילואים, אני קיבלתי את ההחלטה שאני רוצה להתנדב לצבא בכל מחיר!!

לאחר רומן קצר עם הצבא, בגיל 24 קיבלתי זימון לוועדה הרפואית שתקבע אם אני כשיר או לא כשיר לשרות.

באותו מעמד הוועדה שכללה 3 רופאים קבעה במקום שאוכל לשרת בצבא, וכן קבעה הוועדה  שלא אוכל לשרת ביחידה קרבית והשרות יהיה לשנה אחת בלבד.

שמחתי לא ידעה גבולות!!!

כשהגעתי לבקו"ם (בסיס קליטה ומיון) שאלו אותי לאיזה חייל אני רוצה להצטרף עניתי ללא היסוס ח"א (חייל אוויר), ושאלתי "מה עם טירונות?", ענו לי שאני פטור ואין לי צורך בטירונות. הגבתי מיד שאם לא עושה עכשיו טירונות, הולך ישר הביתה.

המפקדים היו בהלם!!

בסופו של דבר עשיתי טירונות של 14 יום בבה"ד (בסיס הדרכה) 12 במרכז הארץ, טירונות כפי שקראו "פרופילניקים" כלומר לבעלי פרופיל נמוך. בכל מקרה בגלל הנכות שלי הייתי פטור בין היתר מהחזקת רובה ולא נתנו לי אפשרות להתאמן עם הרובה. הגעתי עד לרופא הבסיס על מנת שייתן לי אישור להתאמן עם הרובה, בסופו של דבר הרופא לא אישר והסביר לי שעלי לשמור על שאריות של השמיעה שיש לי, והרעשים עם הרובה יכולים להזיק לשמיעה שלי מאוד.

עם סיום הטירונות נשלחתי חזרה לבקו"ם, במקום קיבלתי אישור פטור מכל עבודות שירות כגון נקיון, שמירה וכו, שובצתי כאמור לבסיס חייל אוויר. זוכר אני את ההתרגשות שאפפה אותי ברגע שלבשתי את מדי חיל אוויר והגאווה להיות חייל בחייל אוויר.

את השרות הנפלא עשיתי במעבדת אלקטרוניקה, תיקון ואחזקה של מכשירים הקשורים למטוסי קרב. במחלקה שבה הייתי, היו חיילים היו בני 18-19 ואני לעומת זאת הייתי בן 24, הייתי צריך להשמע להוראות המפקד, ללמוד ולהקשיב לחיילים במחלקה.

באחד בימי שישי המפקד הישיר שלי ביקש ממני לנקות את המסדרון והחדרים של המחלקה. נעניתי לדבר המפקד עשיתי את המוטל עלי. בסיום הנקיון, ניגשתי למפקד שלי והראתי לו את הפטור שקיבלתי מכל עבודות שירות, המפקד התנצל בפני ושאל אותי למה לא הזכרתי לו זאת אני עניתי לו "רציתי לעבור את החוויה של הוראות המפקד, ולהרגיש שאני בצבא".

את שירותי הצבאי עשיתי בהתלהבות, נהנתי מאוד מכל רגע בשירות, ממערכת היחסים הנפלאה שהייתה לי עם החיילים במחלקה.

בבסיס שבו שירתתי, הופיע מידי חודש בחודשו ירחון, באחד הירחונים נפל לעיני מאמר על חיילים שאינם רוצים לשרת בצבא, משמעת בצבא, וכן על כל מיני דרכים על מנת לקבל פרופיל נמוך ו/או קבלת פטור משירות.

חודש לאחר שקראתי את המאמר, התפרסם מאמר שאני כתבתי בעינים של מתנדב, סיפרתי על השתלשלות העניינים שלי עד להתגייסותי לצבא, את טעם הצבא ויותר מזה, בתור יהודי וישראלי אוכל לומר "שירתתי בצבא הגנה לישראל" למרות הנכות שלי.

לקראת סיום השרות המפקד הישיר שלי קרא לי לשיחה וביקש ממני לחתום קבע. עניתי נחרצות "לא חותם קבע!". המפקד הישיר שלי עוד ניסה לשכנע אותי בעזרת מפקדים אחרים, ואני בשלי עמדתי. הסברתי את עמדתי שרציתי להוכיח לכולם בצבא שגם נכים יכולים לתרום, והשגתי את מטרתי!!

בסופו של דבר התפשרתי והסכמתי לשרת במילואים, ששירתתי באהבה במשך 3 שנים!!

בהצלחה,

משה בוטרקליי

לכל הנרשמים לבלוג "כנגד כל הסיכויים"  תקבלו מתנה את 7 המנטרות שייתנו לכם את הכלים הבסיסיים לשיפור חייכם, העסק שלכם, איך להיות מאושרים יותר ועוד, וכן ציטטות מעוררות השראה כל יום ראשון בבוקר.

המנטרה הראשונה תקבלו מייד עם ההרשמה, ייתר המנטרות תקבלו כל ארבע ימים ברצף.

 לינק של הבלוג "כנגד כל הסיכויים":       http://against-all-odds.co