ילדים סלולרים 

אין מקום לוויכוח. אני לא מאשרת לך פלאפון וזהו.
היא בכתה. צעקה. ניסתה לעשות "שרירים" אמרה שתהיה איתי ברוגז.
אמרה ואפילו החזיקה מעמד ולא דיברה איתי יום שלם (!)
היו לה תשובות לכל השאלות ששאלתי - "למה את צריכה פלאפון?"
כי לכולם יש היא השיבה. "מי זה כולם?" שאלתי,. כל הילדים בכיתה - וחוץ מזה
(העלתה את טון דיבורה הצפצפני) "זה לא הוגן שלהם (התכוונה לאחיה) יהיה ולי לא!! השבתי באי נוחות (כי היא קצת צודקת..) שהם גדולים ממנה וגם הם (לצערי)
קיבלו את המכשיר המעצבן רק השנה לאחר המון ויכוחים, וכשתגדל מעט אולי
אסכים לקנות לה את המכשיר.

היא רק בת 8 וכבר רוצה פלאפון.. ולמה שלא תרצה? רוב הזאטוטים בכיתה שלה מסתובבים עם המכשיר כאילו היה צעצוע..והיא..היא רוצה כמו כולם..
אני לא מוכנה להכנע לבקשותיה. אני לא מוכנה לתת לה את מה שיש לכולם.
אני לא מוכנה שהיא תגדל לתוך עולם חומרני. אני לא מוכנה שהיא תגדל לתוך עולם שיש בו הקלות הבלתי נסבלת להשיג דברים כל כך יקרים כי ככה זה.
אני רוצה שהיא תשכיל להבין שלא כל דבר שיש אפשר יהיה לקנות לה. שתשכיל להבין את המאמץ הבלתי נלאה לממן את הדברים האלה..
היום היא רוצה פלאפון ומחר, מחר יצא מכשיר חדש משוכלל יותר. חדשני יותר.
שווה יותר (כזה שמחירו יעלה פי 30 מפלאפון) וגם אותו היא תרצה..למה לא?
הרי פלאפון היא קיבלה בלי בעיה אז היכן הבעיה?

אני לא אמא רעה ממש לא. (אם כי, זה עלה לוויכוח וגם לדיון, בשבועות האחרונים),
חושבת על עצמי בגיל 8 ילדה אחרת לגמרי..עולם אחר לגמרי.. שום דבר לא היה מובן מאליו. חיינו היו נטולי קידמה. נטולי נוחות. נטולי פינוק. מלאי עבודה קשה.
ואני גאה. נורא נורא גאה במי שהפכתי להיות בזכותם.

אני רוצה כל כך רוצה בשבילה שתגדל על כל אותם ערכים עליהם גדלתי אני. אני רוצה בשבילה שתתרגש מהדברים קטנים אוףף איך שאני רוצה (בדיוק כפי שאני מתרגשת מהדברים הכי פשוטים שיש). אני רוצה בשבילה שתעריך כל דבר קטן שהיא מקבלת.
אני לא יודעת איך עושים את זה כי כל רגע יוצא משהו חדש. מהפכני יותר.
מצועצע יותר. וזה..זה מקשה עלינו את החינוך שלהם..

קרוב לוודאי אעשה המון טעויות בדרך החתחתים כדי להפוך אותה לאדם טוב.
לאדם צנוע. קרוב לוודאי אזכה לביטוי "את אמא רעה" המוני פעמים, אבל לא איכפת לי.. במקום ממנו באתי למדתי שדרך הקשה משיגים המון..


(נכתב לפני שנה)