גירושין יכולים להיות הליך פשוט מאוד כשחלוקת הרכוש כבר מסודרת וכשאין ילדים. כשיש ילדים, ההליך יכול להימשך לזמן רב. הרי כל הורה נלחם על זכותו לגדל את הילד וכל אחד מההורים רוצה לקבל משמורת. דיני משפחה הם החוקים לפיהם יפעלו ההורים, ואין עליהם עוררין. כמובן, ישנם הורים שמצליחים להגיע להסכמים לבדם ולהסדיר משמורת או מזונות ילדים באופן עצמאי ובלי מריבות, אף אם ההסדרים שהגיעו אליהם אינם תואמים חוקים של דיני משפחה. למרות זאת, במקרה ומתנהל מאבק, ניתן "לשלוף" את החוקים ולהסדיר את כל הנושאים לפיהם.
על פי דיני משפחה, האם היא זו שמקבלת משמורת על הילד. נראה כי האב מקופח על פי החוק, אך אין עוררין על כך שמקומה של האם בחייו של הילד הוא חשוב ביותר ודומיננטי. במקרים בהם אימו של הילד אינה יכולה לטפל בו (אם למשל היא אינה בריאה בנפשה, או אולי מכורה לטיפה המרה) האב מקבל משמורת על הילד. הורה שאינו מקבל משמורת זכאי לשמור על קשר עם ילדו. את הסדרי הראיה, כלומר מספר הביקורים וטיב הקשר של ההורה עם הילד, יחליטו יחד ההורה המשמורן וההורה לא משמורן.
כאמור, אימו של הילד מקבלת כמעט אוטומטית את החזקה עליו, ועל כן האב הוא זה שמשלם מזונות ילדים. את המזונות מחויב האב לשלם עד שמלאו לילד 18 שנה ואז נחשב הוא בוגר, שיכול לכלכל עצמו. מזונות ילדים נועדו לכסות את ההוצאות על צרכיו של הילד כמו דיור, חינוך, בריאות, ביגוד, ואף צרכים נוספים, כמו חוגי העשרה. על כן חשוב מאוד לעמוד בתשלום זה.
הורה שאינו משלם מזונות ילדים כחוק נחשב כמבצע עבירה פלילית, וניתן להפעיל נגדו הליכי הוצאה לפועל, עיכוב יציאה מן הארץ ולעיתים ישנם מקרים בהם האב נשלח למאסר.
כאמור, כאשר זוג לא מצליח להסדיר משמורת או מזונות ילדים מחוץ למסגרת המשפטית, או אם הוא נמצא בהליך גירושין מכוער ואינו יודע כיצד להסדיר את הנושאים בצורה המהירה ביותר, דיני משפחה הם אוסף החוקים אליהם אפשר לפנות. במידה והוחלט להסדיר את כל הנושאים במסגרת המשפטית, יש לפעול על פי דיני משפחה.
