התורה נקנית בארבעים ושמונה דברים 

פרק ו' בפרקי אבות מבהיר לנו היטב חשיבות לימוד התורה והכלים בה היא נקנית, כפי שמצוין במשניות ה'-ו'. "... והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים" לכל קניין – כל דבר יש ערך ותכונה מרתקת ומעניינת כדי לרכוש תורה- בקניין. הרעיונות מדהימים ומהם אנו יכולים ללמוד כל חיינו מתחומי הקניין אותם ניתן ליישם במגוון אמצעי החינוך ובשפע דיסציפלינות. נלמד שמהכלים לרכישת ידיעות התורה נוכל לעגן בתוכנו הכלים לרכוש יידע עולם, אהבת תורה וחכמה.

ראוי להדגיש שכל קניין הוא שלב המסייע לקניינים אחרים, עולים בשלבי הסולם כדי להגיע לרום הפסגה באהבת תורה. השימוש במילה "קניין" בקניית התורה הוא משמעותי- תורה קונים בעמל רב. העמל- תהליך חשוב מאוד בלימוד התורה. כפי שמציין הרבי מקוצק על חשיבות היגיעה: "יגעת ומצאת- תאמין. יגעת ולא מצאת- אל תאמין" ע"פ הרבי מקוצק "יגעת ולא מצאת- גם תאמין! שרגעי היגיעה הם המציאה"

כאשר רוכשים, קונים, ידע, חכמה, בינה וכל תחום אחר- בתהליך נכון מרתק וחוויתי, הרי הרכישה מוטמעת ומופנמת בתוכו של האדם והופכת לחלק מהותי ממנו. כל קנייה הנעשית והמלווה במעשים חודרת לכל נימי נפשו של האדם.

למדנו בפרקי אבות- הפסוק המבהיר חשיבות הקניה, "עשה לך רב וקנה לך חבר" חבר קונים בממון, בעשייה, בדברים, בזמן.

אך קניין התורה שונה משאר הקניינים, לכל קניין מטרה להשיג את התחום שהוא רוצה לקנות. אך לקנייני התורה ערך וייחודיות משלו, כל קניה מבטאת תכונה מעניינת חשובה וערכית. "ארבעים ושמונה "הדברות" בהם נקנית התורה מחנכים ומעצבים את האדם שלב אחר שלב, כל קניין אינו "שלב", אינו "אמצעי" אלא תכלית- מטרה, יעד בפני עצמו.

מעניין מדוע התורה מציינת המושג "דברים" ולא מעלות למשל, כמו שכתוב באותה משנה על כהונה ומלכות- "מעלות". ה"דברים" בהן נקנית התורה הם חובות- שהאדם צריך להשקיע, לעמול קשה, לוותר על תחומים אחרים, על האדם מוטלת ה"אחריות" של לימוד התורה.

ה"מעלות" של הכהונה והמלוכה ישמשו אותם בעמלם החשוב, ה"דברים" של לימוד התורה הופכים לחלק מאישיותו של הלומד, חלק מיתרונותיו. "ארבעים ושמונה הדברים" נרכשים לאט ובשלבים, כאשר כפי שציינו לכל "דבר" חשיבות משלו, ערך עצמי.

תורה אינה עוברת בירושה- צריך כל אדם בכל דור- לעמול קשה, להתאמץ כדי לרכוש תורה. התורה ניתנה לנו בהר סיני, עלינו לרוכשה כל הזמן ובכל דור. חובה על כל יחיד לעמול, להשקיע וללמוד תורה. היגיעה- היא חלק מהותי בלימוד התורה. העמל חשוב בלימוד תורה ולא רק- ההישגים הם יפים. על כן, אחת משש השאלות שאדם נשאל בהגיעו לשמים היא: "האם קבעת עיתים לתורה", ולא האם השגת היעד... אלא קביעת זמנים קבועים מידי יום ומידי שבוע ללמוד תורה. כאשר אדם קובע עיתים הוא משיג במאמץ חלק מארבעים ושמונה הדברים, וזו התקדמות נאה ויפה.

הרב לאו- בפירושו לפרקי אבות מבהיר היטב חשיבות ההכנות ללימוד תורה. הוא מביא את החסיד יעב"ץ בהסברו על חשיבות הלימוד, בחמישה דברים שעל הלומד לדעת טרם שניגש ללמוד. אלו הן חמש צורות של התנהגות שאדם צריך לרכוש בעת הגישו ללמוד.

תכונת "הבור סוד" שאינו מאבד טיפה, ללמוד ולזכור מה שלמד. ללמוד לשנן להבין ולזכור. עליו ללמוד מאחרים, מרבותיו, מחבריו, אך עליו בעיקר להתאמץ, להבין דבר מתוך דבר, להיות חכם ונבון, לקלוט מעבר למילים שנלמדים. במתודה זו האדם הופך ליצירתי- כך הוא יכול "לחדש" להתפתח ולבדוק עצמו כל הזמן.

וחשוב מאוד מאוד ללמוד מתוך שמחה, השמחה משפיעה על כל נימי נפשו של האדם ומגבירה בו את הרצון והאמונה להשיג כל יעד.

אנו רואים שלימוד תורה ב 5 הכלים שלימדנו החסיד יעב"ץ משלבים באינטלגציה השכלית והריגשית. ללמוד, להפנים, לזכור לחדש והכל מתוך תחושת שמחה.

היהודים נחשבים מאז ומתמיד כחכמים ביותר בעולם, בכל אתר ואתר בו שכנו היהודים באלפי השנים האחרונות- הם נחשבו לחכמים. בעיקר בגלל לימוד התורה- לימוד לשם לימוד ולא רק לשם קבלת תעודה או תואר. אף במאה השנים האחרונות 22% ממקבלי פרס נובל הם יהודים, למורות היותנו רק 0.024% מאוכלוסיית העולם.

לכן הקניה הראשונה היא "תלמוד"- היינו כדי לרכוש תורה צריך ללמוד, ככל שאדם לומד ומחכים- מתגבר אצלו הרצון להמשיך ללמוד עוד ועוד.

אנו לומדים בקהילתנו מידי בוקר דף יומי, בתלמוד 2700 דפים, בכל יום לומדים דף- " קובעים עיתים לתורה" מידי יום, מסיימים את התלמוד ב 7.5 שנים. בעוד כשנה אנו מסיימים מחזור שני- ותמיד מתחדשים יותר ויותר. על כן נקרא אדם "תלמיד חכם" כל חייו  הוא תלמיד- כך רוכשים חכמה, ככל שמפעילים את המוח כל החיים- רוכשים יותר ויותר חכמה ודעת.

שלב נוסף בקניית חכמה-בשמיעת האוזן, אדם לומד בעצמו אך גם בחברותא, מרבו, מתלמידיו, היינו- ההקשבה- הלימוד מאחר מגבירה את עוצמת הידע הלימודי. לומדים משכילים ומשלבים גם לימוד מאחר. שמיעת האוזן מבהירה חשיבות האזנה המעמיקה הפנמה ולמידה מתוך הקשבה.

"בעריכת שפתיים" היינו לדבר, להדגיש הלימוד בדיבור, כדי שיהא מופנם בעוצמה ויתר שאת. אנו יודעים עד היום שהלמידה היעילה והמחכימה ביותר משלבת הקשבה- ודיבור, אנו ממליצים לאנשי חינוך לאפשר מתן "במה" לכל מורה ולכל ילד כל הזמן- שהרי הדיבור (הפה) הוא צינור המחשבה ככל שמשתמשים יותר בפה- המצוי במוח- מוטמע היטב הזיכרון.

להט- התלהבות המגביר את הרצון ללמוד ולזכור. הדיבור המבטא את הטמון במוחנו גורם לסדר וארגון נכון- וכך זוכרים יותר טוב.

שלב נוסף בלמידה היא "בינת הלב", מדהים שלפני אלפי שנים כבר הבינו חשיבות "האינטליגנציה הרגשית". כדי שהלמידה תהיה מופנמת היטב במוחנו, יש לשלב רגש- הטמון בלב. לא בכדי, כל ילד בהגיעו לבר-המצווה, מניח תפילין. תפילין של ראש- אל מול המוח, השכל, ותפילין של יד- אל מול הלב- הרגש. כדי שהלמידה תעוגן היטב בתוכנו- יש לשלב רוגע, הקשבה, אכפתיות, אהבה, כבוד, יחס, אנושיות, רצון, שמחה... כשאדם משלב שכל ורגש נקנית הלמידה ביתר עוצמה.

בהמשך עלינו ללמוד "באימה, ביראה, בענווה, בשמחה"- היינו הלמידה חייבת לחדור לתוכנו מתוך תחושות חשובות הקשורות להתנהגות האדם- באימה ביראה בענווה וכמובן בשמחה. אנו יודעים שכדי לקנות חכמה חובה עלינו ליצור- לבנות תשתית איתנה של תנאים נוחים, תכונות אופי חשובות, וסביבה אוהדת ואוהבת, ההתנשאות של האדם- המבהיר לעצמו שיש לו צורך ללמוד- לא ללמוד מאדם אחר, שהרי הוא כבר יודע הכל... כך לא לומדים תורה וגם לא מגבירים חכמה. אך יש ממש לשלב- שמחה הגורמת לכל נימי נפשו של האדם לרצות ללמוד ולהמשיך להפעיל מוח פורה. השמחה היא הגורם החשוב ביותר הבונה תשתית יסודית לרצות ללמוד, השמחה הופכת אדם למאושר.

לאחר שקיימת תשתית לקניית חכמה, מבהירה המשנה 3 תחומים נוספים: "בשימוש חכמים, בדקדוק חברים, ובפלפול תלמידים". שוב כלים מהותיים ועקרוניים ללמידה נכונה מאז ועד היום. לומדים משלוש קבוצות של אנשים: מחכמים, ממורים, ממרצים, מרבנים, להם ניסיון רב ויידע עצום. מחברים, שהרי כל אחד מאיתנו נברא שונה ואחר, כך בראנו הקדוש ברוך הוא, ולכן יש ללמוד גם מחברים, וכמובן שהלמידה הטובה והיעילה ביותר היא מתוך לימוד מחברים אך מתוך פלפול- מתוך ויכוחים, מחלוקות ,שקלא וטריא, מתוך שאילת שאלות אחד את השני. זו המתודה מאז ועד היום בלימוד בישיבות- "לימוד בחברותות", שהרי שאילת שאלות היא המתכונת החשובה והיעילה ביותר ההופכת את האדם להיות חכם, אפשר להתפלפל ולהשוות רק אם קיים יידע במוח. השאלות הופכות את הידע הטמון במוח- לחכמה.

מחקרים רבים מוכיחים שהלמידה בקבוצות, בדרך סדנא עד 3 תלמידים, משמשת כלימוד הטוב היעיל והנבון ביותר. הלימוד בסדנא, בקבוצות קטנות מאפשרת לכל ילד יחיד לבטא עצמו, לשאול, להתווכח, ולהפעיל מוח פורה.

פלפול תלמידים- לאחר לימוד מחכמים ומחברים, זו המתודה הטובה ביותר לרכוש ולהטמיע חכמה. במסכת תענית ז' כ'א, כתוב "הרבה למדתי מרבותיי ומחברי יותר מרבותיי, ומתלמידי יותר מכולם" היינו לומדים מכל המלמדים אותנו, אך הרכישה הלימודית המהותית ביותר נרכשת בחברי בלימוד הפלפול.

ניתן להמשיך וללמוד את שתי המשניות המבהירות עוד ועוד כלים חשובים כדי לרכוש תורה- במוחנו, בהקצאת זמן ללימוד תורה, כפי שנלמד בגמרא- שאדם נישאל בבואו למרומים 6 שאלות, שאחת מהן היא "קבעת עיתים לתורה?" היינו הפנמת הלמידה ופיתוח מוח פורה. והטמעת תורה למוח יצירתי נובע מלימוד מתמיד, מידי יום בקביעת עיתים לתורה, ולא בלמידה מידי פעם כשיש זמן או כשמתחשק... יש לקבוע זמן מידי יום ללמוד וללמד תורה. להקדיש זמן מוגדר ב24 שעות היממה ללימוד תורה כדי שאדם לא יאמר לעצמו הנני עסוק בעבודה, בעמלי, ואין לי זמן ללמוד תורה.

וכמובן להגביר כבוד, יחס, דרך ארץ, סבלנות, הקשבה, אורך רוח, ברגיעה, בחיים, לא להתייאש, לקנות נחישות, אומץ לב, והכל לעשות כפי שציינו עם לב טוב, להאמין לרבנים ולחכמים בפסיקות הלכתיות, מתוך הבנה הכנעה ואמונה. והכל... הכל לקבל מתוך אהבה, ללמוד, לשמוח, ולהעניק חדווה ואושר גם לאחרים, ללמוד וללמד- הנתינה מצווה חשובה ביהדות, אדם צריך לפתח לעצמו כישורים ויכולות להיות תלמיד חכם, אך לשלב תמיד נתינה כדברי שלמה המלך "יפוצו מעיינותיך חוצה", למד תשכיל תחכים, ותלמד אחרים. כפי שמצוין במשנה אחרת מפרקי אבות, תלמיד איתן וחזק נחשב "כמעיין התגבר" לומד ולומד כל הזמן רוכש ידע וחכמה מגביר ומעשיר מוחו בחכמה- כמעיין המתגבר- אך עליו לשלב גם "לב טוב". ללמוד כמעיין המתגבר אך מעיין גם משקה שדות רבים, מעיין- חכמת האדם צריכה להינתן כמים לאנשים אחרים. הכל... הכל.. מתוך לב טוב. והכל חייב להיות מתוך אהבה. אוהב את המקום, אוהב את הבריות ומתוך כך- מקרבן לתורה. משפיע עליהם. אל לו לאדם הלומד תורה ומחכים להתנשא בתלמודו- בידענותו, אסור לידען להיות גס רוח, עליו תמיד לשלב נתינה כפי שמצוין בתורה- "ואהבת לרעך כמוך" ראוי שאדם יאהב את עצמו- יעריך את יכולתו, כישוריו וחכמתו אך יאהב את חברו בדיוק כפי שהוא אוהב ומעריך את עצמו. לא בכדי מחצית מתרי"ג המצוות שבתורתנו- הן בין אדם לחברו.

עלינו ללמוד תורה ולהשתמש בכל הכלים הפדגוגיים והיעילים כדי להפנימה במוחנו, אך הכל צריך להיות ללמוד וללמד.

לומדים היטב ולעומק עם חברים וידידים בעיקר מתוך חברותא וראוי ללמוד מתוך שאילת שאלות, בויכוחים ובמחלוקות.

במסכת בבא מציעא פ"ד ע'א, מסופר על לימודיהם המשותפים של ראש הישיבה הגדול רבי יוחנן וריש לקיש, שרבי יוחנן קרבו לתורה ואף השיא לו את אחותו רחל לאישה. כאשר ריש לקיש נפטר, מינו את רבי אלעזר בן פדת שיהא חברותא לרבי יוחנן במקום ריש לקיש. רבי אלעזר בן פדת שהיה חרוץ וחכם מאוד- היה מביא על כל חידוש של רבי יוחנן הוכחה מתורתנו מדוע רבי יוחנן צודק ברעיונותיו ובחכמתו.

בכה רבי יוחנן בר לקישא... בר לקישא... כאשר למדתי איתך- הרי על כל רעיון חדשני ועל כל אמירה שלי היה ריש לקיש מביא 24 קושיות, ואני נאלצתי להשיב עליהן- כך הכל היה ברור יותר-ובכך השתבחה תורה.