שפת היידיש- ''מאה שנים שהיא כבר גוססת'' 

על שפת ה"ז'רגון" שמסרבת למות ועל תיאטרון "היידישפיל".  (צילומים –צ.ג)

מאת: צבי גיל – המאמר מתפרסם באתר המחבר "זרקור"

ביום ה' שעבר, ה- 27 בינואר, היום שבו הכריז האו"ם על "יום הזיכרון לשואה", יום שאמור היה לעסוק בהפקת הלקחים מן השואה, ראה לנכון תיאטרון ה"יידישפיל" להעלות הצגה מוסיקלית בשפה שבמשך אלף שנים שימשה את הקהילה היהודית באירופה ואחר כך באמריקה. באמצעותה באו לידי ביטוי  הרדיפות, הנדודים, התלאות, הכמיהות,התקוות, הצחוק והדמע, המצוקות של יום- יום ,החגים והמועדים של היהודים משני עברי האוקיינוס. ההופעה הייתה בחזקת התרסה כלפי הנאצים. "לא הצלחתם לנתק את השרשרת. אנחנו כאן." וטוב שלפחות גורם אחד,ודווקא התיאטרון היידי בארץ התייחס באותו יום לתקומה, תקומה של הניצולים ועשייתם האדירה למען המדינה.

מקורה של שפת היידיש היא בראשית ימי הביניים כאשר היהודים התיישבו בחבלים גרמניים באזור אלזאס וחבל הריין. את השפה הגרמנית שרכשו בנסיכויות הגרמניות העבירו היהודים למזרח אירופה החל במאה11  ,ובראש וראשונה לפולין .קהילה זאת בת יותר מאלף שנים אימצה את הגרמנית כבסיס לשפת היידיש שהיא תערובת של גרמנית, פולנית(או שפה סלאבית אחרת)  ועברית. בהתחלה היו  שני ניבים,  הגרמנית והסלאבית. אך יש לציין שבעצם כול השפה מבין השלושה שובשה. לדוגמה.המילה שבת, הפכה לשאבעס, מכיוון שבהברה האשכנזית ה-ב נשמעה בסגול ואילו ה-ת T  -- של שבת, הפכה ל-ס- S וכיו"ב.. גם השפה הגרמנית שובשה. "טוב" הוא בגרמנית "גוט" ביידיש זה הפך ל"גיט". (הקובוץ הופך לחיריק) מכאן ששבת שלום ביידיש מבוטא " א גיטן שאבעס" או "א גיט יוהר""- שנה טובה. המילה "צ'ופצ'יק ( קטן- או צ'ופצ'יק של הקומקום- הגשש החוור) מקורה סלאבי, פולני ורוסי ופירושה קצה ,תלתל. כלומר משהו קטן. וחשבתם על אימוצם של מילים ביידיש לעברית מדוברת: לפרגן(מן המילה פארגינען) לקטר(מן המילה קוטער-חתולה מיבבת, מיוחמת), שלימזל,שלומיאל, שלומפר,שלפער,שלוך ועוד, ועוד.

במאה ה-16 הפכה היידיש משפה מדוברת בלבד לשפה כתובה, ועם הפיכתה של פולין למוקד הדתי והרוחני של היהודים גדל הפער בין היידיש המזרחית ליידיש המערבית. והיידיש המזרחית הפכה לדיאלקט היידיש המדובר יותר. עד כאן ההקדמה לאלה שלא מצויים מנבכי השפה הזאת.

ההערכה היא שעד פרוץ מלחמת העולם השנייה דיברו ביידיש כ-11 מליון איש, כ-60 אחוז מיהודי העולם באותה עת.‏‏ כיום היידיש מדוברת על ידי כ-3 מיליון איש הגרים בעיקר באירופה ובארצות הברית. בישראל 215,000 דוברי יידיש(בייחוד לנוכח העלייה הגדולה מחבר העמים- צ.ג) , המהווים כ-3% מהאוכלוסייה היהודית( ע"פ ויקיפדיה)

אולם לא  מספר המדברים בשפת היידיש ייחדה את השפה הזאת. יידיש הצמיחה תרבות, אמנות, ספרות,שירה,מוסדות שהפכו לשם דבר בעולם היהודי והלא יהודי. היא  הקימה דורות של סופרים גדולים, הוגים, זמרים,מערכת חינוך ענפה, מערכת תקשורת אדירה חובקת עולם. במהלך המאה ה-20  חלה ירידה גדולה בשימוש ביידיש, לאחר דיכוי היהודים הסובייטיים תחת שלטון סטלין, ( (למעט.בחבל אזרבייג'אן חבל "אוטונומי" שבה שפת היידיש הייתה משנית לשפה הרוסית.) לאחר השואה והקמת מדינת ישראל,. הממסד הישראלי בראשות מפא"י ראה ביידיש "אויב " העברית והציונות וכינה אותה "ז'רגון" ו"שפה גלותית". חרף המערכה נגד היידיש  לא רק שנותרו בישראל איים של יידיש בקרב הקהילות החרדיות ממזרח אירופה אלא גם בקרב ילידי הארץ החילוניים היו שמצאו עניין ומקור היסטורי בשפת היידיש. בארץ נערכו ומתקיימים קורסים ליידיש בין היתר ,בבית שלום עליכם בתל אביב. סיפרה לי על כך ידידה  ילידת הארץ:

"בקורס אתי למדו עוד כ-20 נשים בגילי ומעלה, אבל אנו היינו קבוצה מתקדמת שקראה ספרות יידיש. כבר אז, שמתי לב שבקבוצות של המתחילים  היו אנשים צעירים יותר וגם המורים צעירים יותר. היו אלה עולים בעיקר ממוצא ארגנטינאי,(שרובם מיוצאי אירופה המזרחית- צ.ג)  משום ששם בבית הספר ע"ש אחד העם, כמדומני, עדיין מלמדים יידיש במסגרת שאינה חרדית. פרט לבית שלום עליכם, שמוציא את כתב העת "דווקא"  לתרבות יידיש ומפיץ את ה"פארווערטס(" http://yiddish.forward.com/, ) קיים גם  "בית ליוויק" http://www.leyvik.org.il/. גם אוניברסיטת תל-אביב מקיימת מדי שנה קורס קיץ בשפת היידיש – כלומר יש ביקוש".כיום יש סטודנטים שעושים דוקטורט באוניברסיטה העברית בשפת היידיש. באוניברסיטה הפתוחה נלמדת יידיש , במכללות אזוריות שונות, בבתי ספר לשפות ויידיש מוכרת כמקצוע השתלמות למורים. לכך יש להוסיף קהילה יהודית גדולה,בעקר המבוגרים שבקרבה ,שבאו מחבר העמים ומלבד השפה הרוסית, מדברים בשפת היידיש. יידיש הפך ל- trend ויש תיאטרון ביידיש.

22 שנה לתיאטרון היידיש בארץ.

ה"יידישפיל- תיאטרון היידיש בישראל, נוסד בשנת 1987 מתוך תחושת שליחות להחזיר ליידיש, שכמעט ונכחדה מהעולם, את חינה, עממיותה ותפארתה, ולמקדה כתרבות עשירה ומשמעותית המהווה אבן יסוד חשובה בתולדות העם היהודי." אומר מייסדה ומנהלה שמואל עצמון, שחקן ובמאי נודע בישראל . (עליו בהמשך הרשימה) המשימה, שנראתה כבלתי אפשרית, באווירה של פעם, לא זכתה בתחילה להיענות אך מאחוריה עמדו אנשי ציבור, חברה, כלכלה, אמנים מן השורה הראשונה, משרד החינוך והתרבות ועיריית תל-אביב-יפו, שבראשה עמד אז תומך נלהב של הרעיון, שלמה להט (צ'יץ) .גם יצחק ארצי ממנהיגי הליברלים ואבא של..היה תומך נלהב ביידיש והוא שר גם בשפה הזאת ולפחות במה שנוגע לזמר בכלל היה לו לאיצ'ו ארצי ,לטעמי, קול  צלול ויפה יותר מאשר לבנו. במופע  האחרון של הידישפיל  ישב על ידי בקהל  אהרון ידלין חתן פרס ישראל ומי שהיה שר החינוך,חבר קיבוץ חצרים יליד הארץ, אחד ממנהיגיה האינטלקטואליים של מפאי. לפי מחיאות הכפיים העזות של האיש בן ה- 84, הוא כנראה  לא התרשם מן החרם של ראשי מפלגתו נגד היידיש בשעתם.

שמואל עצמון וצוות שחקניו, בשל דבקותם במשימה, הצליחו לשמר ולהחיות נכס תרבותי והיסטורי והביאו לשנים של פעילות ענפה: קרוב למאה הפקות ,הצגות ברחבי הארץ, כולל הופעות מיוחדות בבתים מוגנים לקהל שהתנועה קשה לו, הופעות בטלוויזיה, והכרה בינלאומית בעקבות השתתפותו הקבועה של יידישפיל בעשרות פסטיבלים בינלאומיים במקומות שונים בעולם

הרפרטואר של התיאטרון מגוון. הוא כולל הקלאסיקה של שלום עליכם, אברהם גולדפאדן, שלום אש ויעקב גורדין,  איציק מאנגער, יצחק בשביס-זינגר וש"י עגנון, וכן יצירות של אפרים קישון, יהושע סובול, יוסף בר-יוסף, מוטי אברבוך, אהרון מגד, סמי גרונימן ואחרים. כמו כן מועלות הצגות מהרפרטואר העולמי של מחזאים כניל סיימון, אלכסנדר גאלין, אדמונד מוריס, הרב גארדנר ואחרים.

במאי 2009 התקיים יום היידיש בכנסת לציון 20 שנה לתיאטרון יידישפיל ו-150 שנה להולדתו של שלום עליכם והוקמה שדולה לקידום שפת היידיש ותרבותה במדינת ישראל לקראת המאה ה-21. ישנה אגודת ידידי התיאטרון בראשות חנה לויט, פעילה בתחומי חברה וחינוך, ומועצה ציבורית בראשות משה זנבר מי שהיה נגיד בנק ישראל. התיאטרון מקיים פעילויות שונות, חלקן כתרומה לקהילה, וחלקן כהמשך שימור שפת היידיש ותרבותה והעברתה לדורות הבאים: יידישפיל ושחקניו הבולטים זכו במהלך השנים בפרסים לאומיים ובינלאומיים .הקהל הקבוע של  הידיישפיל הם אנשים מבוגרים דוברי השפה, אך גם צעירים וגם אלה שאינם מבינים את השפה, שכן ההצגות מלוות בתרגום סימולטני בכתוביות וכן באוזניות, גם לעברית וגם לרוסית.

 

סוד קסמה של היידיש, שפה שהצליחה במשך אלף שנה ויותר לכבוש לעצמה מקום כל כך חשוב, לא רק בתוך השפה העברית, אלא גם בשפות אחרות המדוברות היום, הוא בצבעוניות ובציוריות שבה. הדימויים הרבים, ההומור והביטויים העסיסיים שלעיתים קרובות אין להם אח ורע באף שפה אחרת ואינם ניתנים לתרגום . כאשר גדול השחקנים הקומיים ביידיש בעת החדשה משה ג'יגאן רצה לתאר:מבול: הוא אמר ככה. "עס רייגנט, עס גיסט , עס חלאפעט " כלומר תיאור שבו שמעת את קלחת הגשם שנופלת עליך.(חלאפ חלאפ חלאפ..) או למשל איך אפשר לתרגם את האמירה: "ביסט קראנק געזונד צו זיין ". שהתרגם המדויק הוא "אתה חולה להיות בריא."  אבל המשמעות היא משהו כמו- אין לך כוח להיות חזק.

או "זיי מיר נוך נישט געזונד מען פורט נוך נישט אוועק " . הפרוש המילולי הוא: אל תהיה בריא ,אנחנו עדיין לא נוסעים. אך הפרוש המעשי הוא כי כאשר נפרדים אומרים ביידיש " זיי געזונד אוןד שטארק" היה חזק.

ב-1993 אורגן ביוזמת שמואל עצמון "יום יידיש" בכנסת שבעקבותיו נחקק "החוק לשימור תרבות היידיש" והוקמה "הרשות הלאומית לתרבות היידיש". אבל אין ספק- כותב עצמון, כי המקום המרכזי בו יכולה היידיש לזהור במלוא תפארתה וגדולתה ולתקשר עם הקהל דרך הטקסטים השנונים, המצחיקים וקורעי הלב. "השירים הנפלאים שממיסים את הנשמה והדמויות האנושיות כל כך, לטוב ולרע - הוא במת התיאטרון. שם קם לתחייה עולם שלם, צבעוני, מלא בחוכמת חיים, עגום משהו אך גם משעשע, אותו עולם שנמוג בעשן המשרפות לפני 65 שנים."- אומר עצמון.

...

שמואל עצמון וה"כוכבים הנוצצים".

שמואל עצמון,שמוליק, עלה לישראל מפולין ב-1948, אחרי ששרד את השואה כילד וכנער. שיחק בתיאטרון "האהל" וב"הבימה" ומלא קרוב ל-100 תפקידים. היה ממייסדי תיאטרון האוונגרד "זווית" שאותו ניהל עשר שנים. זכה בשתי מלגות יוקרתיות: ב-1962, מלגה ע"ש פרויד להשתלמות לשנה באמריקה וב-1968, מלגה מטעם ארגון יונסקו להשתלמות באירופה. בשנת 1987 יזם את הקמת תיאטרון יידישפיל. והקמת הסטודיו של צעירי היידישפיל. זכה בפרסים רבים, ביניהם: פרס התיאטרון על "מפעל חיים", פרס "שייבר" לספרות ולאמנות, הפרס ע"ש מאיר מרגלית, פרס קרן לרנר, ובאחרונה, פרס "מפעל חיים" בפסטיבל לקולנוע יהודי שהתקיים בירושלים.הוא יקיר העיר תל-אביב-יפו. וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהמכללה האקדמית נתניה על תרומתו להחייאתה ולטיפוחה של שפת היידיש ותרבותה..

לפני שבוע נערכה בבית ציוני אמריקה הבכורה של ההצגה המוסיקאלית "ליכטיג ווי די שטערן" זוהר , כמו הכוכבים". השם הוא בעצם חלק משיר שמתאר יופי ובו מקופל  קסמה של השפה הזאת. "שיין וי די לבונה,ליכטיג ווי די שטערן":- יפה כמו הלבנה זוהרת כמו הכוכבים. ההצגה היא מחווה לתיאטרון היידיש באמריקה שבו הופיעו גדולי הכוכבים בשפה זאת שעשו פרסום לשפת היידיש בעולם. הלהקה שרה את השירים הידועים, כמו "מיין שטעטעלה בעלץ", "קויפט שוין פאפירוסען"( שיר מוכר הגפרורים) "שיין וי די לבונה.." שירי צחוק ודמע שלוו את העם הזה בנדודיו, בעגלה של טוביה החולב, בכרכרות,  ברכבות, באוניות, במצוקה שלו, בחיי העוני הדוחק וההשפלה, בטרגדיות שעברו עליו,באירופה ובאמריקה, בחגיו ובמועדיו,בשמחות של המשפחה והקהילה. גם בחושך, באולם המלא, ניתן היה להבחין בניגוב דמעה, הדמעה הנצחית של היהודי, דמעה של כאב ושל צחוק עצמי.שלא לדבר על מחיאות הכפיים הקצביות שלוו את השיר "ביי מיר ביסט דו שיין". שיר אשר מושר בעשרות ארצות .

מי שירצה לראות בהצגה "מופע שמאלצי", יצדק. יש שאוהבים שמאלץ ואני ביניהם. שמאלץ( שומן אווזים) הפיח חום בגוף ובנפש של יהודי מזרח אירופה בחורף הארוך שלהם, הפיזי והנפשי. הוא הזין אותם, הוא נסך את המעיים שלהם וחמם את הלב. יש בו חן בשמאלץ הזה גם כשהוא ניגר על הזקן. הישראלים לצערי איבדו הרבה ממנו. כותרת הביקורת של  מבקר "הארץ" מיכאל הנדלזלץ " "קינדערעך,לוס מיך ארופ מיט אוירע חיינדלך". –ילדים עזבו אותי עם החנחונים שלכם- היא ברוח הגימוז של המבקר הקוטל של עיתון "הארץ" בשעתו, חיים גמזו, אשר אפרים קישון הפך אותו לפועל- לגמוז. לדידי: ילדים אל תעזבו אותי עם החנחונים שלכם- היא כותרת ראויה יותר.

חיים נחמן ביאליק,המשורר הלאומי, ואחד מאלופי השפה העברית וממחדשיה, היה  מכור לשפת היידיש. מששאלו אותו לסיבה, ענה: "עברית רעט מען, יידיש  רעט זיך"- עברית מדברים יידיש מידברת..רוצה לומר,שיידיש "מתגלגלת" באופן טבעי.אפשר מאוד שהיום, כאשר גם העברית קולחת הוא היה מוצא הגדרה אחרת. אבל הנכון הוא ששפת היידיש היא ייחודית בהרכבה ובתכונותיה. כאשר שאלו את יצחק בשביץ זינגר מגדולי הסופרים היהודיים בני זמננו,על מצבה של היידיש הוא אמר: "היידיש כבר גוססת מאה שנה". שמוליק עצמון עושה לה טיפול נמרץ בתקווה שהיא תמשיך לחיות. על כך מגיעה לו תודה והוקרה.