עקרון ה-"השתלשלות ענפים משורשים"
המחבר: שמואל קרמרמן
בחוכמת הקבלה נהוגה גישה מיוחדת הקרויה "האילן הקדוש" שמסבירה, כי "כל מה שנמצא בעולמנו הגשמי נחשב כענף היורד ומשתלשל משורש רוחני" ומתוארת במושגים מיוחדים שיוצרים את "שפת השורשים והענפים". הכוונה היא, שהסיבות לכל הדברים, ההתרחשויות והעניינים, ולו הפעוטים וחסרי החשיבות ביותר שקיימים בעולמנו הגשמי - נמצאים בעולמות עליונים במה שקרויים "שורשים". מה שאנו רואים וחווים הוא תוצאת השתלשלות של "ענפים" שיוצאים מאותם השורשים בעולמות העליונים ומסתעפים עד שמגיעים לעולם הגשמי.
לכל ענף יש שורש ייחודי משלו. לא יתכן מצב שלענף אחד יהיו שני שורשים כל ענף מורה על שורשו בעולם העליון. הקבלה אומרת, כי את הקשר וההשתלשלות שבין השורש המצוי בעולם הרוחני לבין הענף שלו בעולם הגשמי יכול לראות רק המקובל שהינו בעל השגה רוחנית גבוהה.
חוכמת הקבלה מקשרת בין השורש (מקור האור) לבין הענף (בעל "עוביות האור" שגבוהה יותר משל השורש) המשתלשל ממנו עד להגעתו אל עולמנו הגשמי. מכיוון שהסתעפות הענפים כלפי מטה כרוכה בירידה ברמת הזכות של האור, התוצאה היא שהשפעת הענף מתמעטת ככל שהוא יורד לעולמנו. המשמעות היא, שהסיבות למתרחש בעולם הגשמי מצויות בשורשים עצמם ולא ניתנות לזיהוי ולאבחנה אמיתית באמצעות הבנת ההשתלשלות הענפים או תפיסת התוצאות כפי שמשתקפות במציאות בלבד.
לפי הקבלה, אור האינסוף הינו "שורש של כל השורשים" כמו גם "השורש של כל האורות". נוכחותו, אינה מאפשרת את מעשי הבריאה ולכן חל תהליך הצמצום שבו נוצר "הטהירו" שהוא המקום הפנוי להמצאות העולמות והנבראים ובו מצוי "הרשימו" שהוא אוסף ניצוצות האור שנותרו כ-"רשמים" של אור האינסוף שנצטמצם ו-"סילק את עצמו" מתוך חלל "הטהירו".
"הרשימו" מכונה "שורש של כל הכלים" כלומר המקור לכל הנבראים. מההיבט של תפיסת המוסרית, הינו השורש של הדין קרי שיפוט של הצדק לפי עיקרון של שכר ועונש. "הרשימו" נחשב גם לשורש של "הסטרא אחרא" או "הצד האחר". כלומר, המקור להווצרות "האי-טוב" או של "הרע".
ה-"מארג" של שורש וענפים מייצג מערכת של חוקים וכללים שמנהיגים את עולמנו וקובעים את מה שמתרחש בו במובן שמה שמתרחש בעולם הגשמי הינו דימוי ועדות למה שקורה בעולמות עליונים.
מכאן ניתן ללמוד, שכאשר מסופר בתורה על "יד אלוהים", "חרון אפו של אלוהים", "עיני האלוהים המשוטטות בארץ", וכדומה, אין הכוונה לדימוי של "היד" מגופו של אדם אל "יד האלוהים" שכאילו מצויה בעולמות עליונים. כביכול, אנו המקור ובעולמות עליונים מופיע, כהשלמה, הדימוי המטפורי. ההיפך הוא הנכון.. בעולמות עליונים קיים המקור שהוא סמל של "היד האלוהית" ואילו כאן קיימת המטפורה המוכרת לנו בצורה הגשמית של "היד" מגוף האדם. כלומר האמת חבויה בעולמות עליונים בצורות רוחניות ורק השיקוף שלה, בצורה מאד רחוקה, מתגלית באופן הגשמי בעולם הזה.
כאשר אנו מנסים להסביר עניינים רוחניים שבעולמות עליונים באמצעות מונחים גשמיים, היוצא מכך הוא, שאנו מנסים להסביר "אמת" באמצעות "דימוי" או "ממשות רוחנית" באמצעות "חוסר ממשות גשמית". באופן מדויק יותר - דרך השתלשלות "הענף" אנו מנסים לדעת משהו אודות "השורש".
מכאן, שמשמעות הכתוב בתורה, כי "האדם נברא בצלם האלוהים" הינה, כי השורש לבריאת האדם הוא מקודש ומקושר, בדרך נסתרת, באלוהות. תמונת האדם הגשמית המוכרת מהווה את קצה השתלשלותו של ענף שעבר את כל הדרך מהשורש המצוי באור האינסוף ועד להתעבותו בעולם הזה לצורה הגשמית הקרויה "אדם" וכוללת בתוכה את הגוף "הכלי" ואת הנשמה "האור" שמפעילה ומחייה אותו.
מערכת הכללים של "האילן הקדוש" ששורשיו נעלמים בעולמות עליונים וענפיו מסתעפים בתוך כל שאר העולמות ומגיעים עד לעולם הגשמי הינו עניין מורכב ומסובך שעוסקת בו חוכמת הקבלה במטרה להציג תבנית ועקרונות שמסוגלים להסביר מדוע וכיצד העולם מונהג ומתנהל ע"י כוחות שנובעים מהאלוהות.
הקבלה קובעת, כי כל דבר, גדול או קטן, שקיים או גדל בעולמנו הגשמי מתחבר אל "שורש" נפרד וייחודי בעולמות עליונים. שורש של הטוב, שורש של הרע, שורשים נבדלים של אברי האדם, שורש של עשב, שורש של נמלה, שורש של אטום, וכן הלאה. לשון אחרת: עולמנו הגשמי הוא "מודל" מוקטן, חלקי, מקוטע ובלתי מושלם של שורשים וענפים שחבויים בעולמות העליונים שהם "האמיתות" הבלבדיות והסיבות הנעלמות לכל הקורה בבריאה.
הלימוד של דרכי השתלשלות הענפים מהשורשים הינו מסובך, מורכב וקשה, חלקו מרוכז בספר מיוחד המלא תרשימים וביאורים ושנקרא "ספר האילן הקדוש".
