ב"ה
שמחת הנפש
בפעמים הקודמות הסברנו על השמחה הבאה לאחר העצב, הפעם נדבר על עוד דרך לעורר בנו שמחה. דרך שכל אחד יכול להשתמש בה על מנת לשמוח בכל רגע.
עד עכשיו הסברנו שכאשר ישנה בעיה של ישות (עודף של שביעות רצון עצמית המפריע לי להשתחרר ולשמוח, כפי שהסברנו בפעמים הקודמות) אז הפיתרון הוא לשבור את הישות, אבל עכשיו נסביר צורה אחרת להתגבר על הישות. אין צורך לשבור אותה, אפשר "לחמם" אותה. כשאדם מרגיש שיש מישהו מעליו שאוהב אותו ודואג, מישהו שנותן לו הרבה חום ואהבה, זה "ממיס" את הישות שלו.
שמחה עצמית
שמחה עצמית היא שמחה שאינה תלויה בגורמים חיצוניים.
אני לא שמח כי יש לי כסף, או כי אני בריא וכד'. שמחה שתלויה במשהו חיצוני לא תחזיק מעמד, כי ברגע שהדבר החיצוני ייעלם גם השמחה תיעלם.
כדי למצוא את השמחה האמיתית צריך להגיע להתבוננות פנימית יותר ממה שדובר עד כה. התבוננות זו מבוססת על התפיסה לפיה הקב"ה הוא אינסוף ואנחנו מוגבלים. הקב"ה הוא בלי גבול ואנחנו בעלי גבול.
תפיסה זו מביאה אותנו להבנה כי אין ערך בין הקב"ה והעולם. העולם בטל אליו.
העולם לא תופס מקום אצלו, העולם אינו מציאות מבחינתו. כמו שלפני שנברא העולם הוא היה בכל מקום ומילא את כל ה"חלל" כך גם עכשיו הוא נמצא בכל מקום. השינוי היחידי הוא מצידנו, שאנחנו לא רואים אותו, אבל בפועל הוא נמצא כאן בכל מקום, כל הזמן.
כאשר נתבונן ברעיון זה, זה יביא אותנו לשמחה עצומה. הרי העצב שלנו מגיעה מהרגשת הישות, והרגשת הישות מגיעה מכך שאנחנו לא מרגישים שהקב"ה נמצא כאן איתנו ממש.
כאשר נתבונן לעומק איך הוא כאן ממש איתנו כל הזמן (בטוב וברע), האגו יזוז הצידה, ונוכל להתחיל לשמוח בכך שהוא כאן איתנו.
כמו שאדם פשוט נמצא בשמחה עצומה כאשר הוא ליד המלך (היום אין מלכים בעולם ולכן דוגמא זו אינה מובנת לנו כל כך, אך אפשר לתאר נער המעריץ כוכב כדורגל גדול, כמה מאושר הוא יהיה להיות בקרבתו, וכמה אושר זה יסב לו לקבל את הזכות לקשור לו את שרוכי הנעליים לפני שעולה למגרש),
כך והרבה יותר מזה היא השמחה שלנו כאשר אנו מבינים כי הקב"ה נמצא כאן לידינו כל הזמן. ולא רק שהוא כאן לידינו, אלא שהוא נתן לנו את הזכות לגלות אותו בעולם על ידי התורה והמצוות.
צריך למצוא זמן, לעצור הכל, לשבת בצד ופשוט להתבונן איזה זכות גדולה נפלה בחלקנו לחיות כאן ולהיות קרובים לבורא עולם.
ברגע שמבינים שהקב"ה נמצא מתחת להסתרים, כשההסתרים אינם מוסתרים, אז הכל כבר נראה אחרת.
אשרינו מה טוב חלקנו
אדם שמקבל פתאום בירושה סכום עתק הוא בשמחה עצומה וכך גם אנחנו צריכים להיות על הירושה שקיבלנו. אבותינו העבירו לנו בירושה את האמונה כי הקב"ה כאן איתנו כל הזמן.
ולכן אמר חבקוק כי ישנה מצווה אחת שמשפיעה על כל המצוות, היא האמונה.
כי כאשר יש אמונה חזקה שהקב"ה איתנו כל הזמן בכל מקום, זה מביא אותנו לשמחה גדולה על הזכות לגלות אותו בכל מקום על ידי קיום תורה ומצוות, ושמחה זו תיתן לנו כזו חיות שלא נרגיש את המצוות כעול וכדבר קשה, אלא להיפך כזכות וכדבר קל.
שק של יהלומים
אדם המרגיש שהמצוות הן שק של אבנים, אינו ממהר לקבל על עצמו מצוה נוספת, אך לעומת זאת כאשר הוא חש כי המצוות הן שק של יהלומים, לא משנה כמה השק יהיה גדול, הוא תמיד ישמח למצווה נוספת.
שמחה כפולה ומכופלת
כאשר אדם אכן עושה את המצוות בשמחה גדולה, כולל את ה"אתכפיא" ו"אתהפכא" עליהן הסברנו בפרקים הקודמים, הוא משמח גם את השם. כאשר אנו יודעים שעל ידי המעשים טובים שלנו נפעלת שמחה "למעלה" זה עצמו משמח אותנו אפילו עוד יותר ממה שהיינו שמחים עד עכשיו. כמו בן ששמח להסב נחת רוח לאביו, וכאשר רואה עד כמה אביו שמח מכך, הוא בעצמו שמח עוד יותר.
ולכן כל יהודי יכול להגיע לשמחה עצומה, ולשמוח בשמחתו של הקב"ה השמח מהעבודה שאנו עושים כאן למטה.
האחים הקדושים
מסופר על שני האחים הקדושים רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאנאפולי שנאסרו פעם אחת ע"י השלטון הרוסי והוכנסו לתא מעצר קטן וצפוף.
לא רק שהיה צפוף, אלא שבאמצע התא היית החבית ששימשה את האסירים כשירותים ציבוריים...
רבי אלימלך ראה זאת ונכנס לעצבות, אפילו להרהר בדברי תורה אסור פה.. פתאום הוא הסתכל לצד וראה שאחיו רבי זושא נמצא בשמחה, הוא שאל אותו ממה כבר יש לך לשמוח, נמצאים בתא צפוף, אנחנו היהודים היחידים פה, ואפילו לחשוב דברי תורה אסור בגלל החבית הזאת!
ענה לו רבי זושא: "אמנם בד"כ אני שמח כי אני מתחבר לקב"ה ע"י לימוד התורה, אך עכשיו אני שמח פשוט כי אני יהודי ולא יותר מזה."
כשרבי אלימלך שמע זאת הוא נכנס לשמחה גדולה, ושניהם פצחו יחד בריקוד. כשהסוהרים באו לבדוק מה קרה ועל מה המהומה בתא, כל האסירים הצביעו על החבית ואמרו שזה הכל בגלל החבית.
מיד הסוהרים הוציאו את החבית מהתא... עכשיו רבי זושא ורבי אלימלך יכלו גם ללמוד תורה...
לכל אחד מאיתנו יש איזושהי חבית בנפש שלא נותנת לנו לשמוח, אם רוצים להוציא אותה, צריך לעורר בנו שמחה ממקום כזה שלא תלוי בשום דבר, מקום עצמי, פשוט כי אנחנו יהודים, וע"י השמחה הזו כבר נצליח להוציא את החבית החוצה.
ועשו לי משכן
בזמן בית המקדש כאשר יהודי רצה "לפגוש" את הקב"ה הוא היה עולה לבית המקדש. אך מאז שנחרב בית המקדש הקב"ה קבע את ביתו בתוך התורה, והיום "המפגש" איתו מתקיים דרך לימוד התורה.
כלומר כאשר נרצה להחדיר בעצמנו את ההתבוננות הנפלאה אודותיה דיברנו, כשנרצה להרגיש בפנימיות את העובדה כי הקב"ה אכן נמצא כאן איתנו כל הזמן, כשנרצה לחיות את ההרגשה הזו בתוך חיי היום יום ולא רק באופן מנותק מהעולם, נעשה זאת דרך חיים של קיום תורה ומצוות.
אין הכוונה כי צריך לשבת בבית המדרש כל היום, גם כאשר קובעים עיתים בוקר ובערב (כל אחד לפי יכולתו) העניין נפעל. ואדרבה כאשר יוצאים לעולם, לעסקי המסחר, לענייני העולם, כאשר עושים הכל בדרך התורה אז נפגשים עם הקב"ה גם שם. כאשר נושאים ונותנים באמונה, מפרישים צדקה מהרווחים, עוזרים לעניים וכו' אז גם בשעת העסק אנו עם הקב"ה.
לסיכום
שמחה אמיתית נובעת מהידיעה כי הקב"ה נמצא איתנו כל הזמן ובכל מצב, החדרת ידיעה זו לפנימיות נעשית על ידי חיים של תורה ומצוות.
הפרקים האחרונים דנו בשלילת העצבות ובהשגת השמחה. תחילה הסברנו למה כל כך חשוב להיות שמח (שנהיה זריזים ונוכל להתגבר במאבק היומיומי), אחר כך הסברנו מדוע אין צורך להיות עצוב מעניינים גשמיים (הכל לטובה, גם הייסורים), מדוע אין צורך ליפול כתוצאה מעבירות (חשבון נפש צריך לעשות בזמן הנקבע מראש ולא לתת למחשבות לשלוט בנו), מדוע לא צריך להתעצב מכך שעדיין יש לנו הרהורי תאווה, כפירה וכיו"ב (אנחנו לא צדיקים, הלוואי שנהיה בינוניים ובאנו לעולם כדי להתגבר על המחשבות הללו), מדוע לא ליפול מכך שזה בא באמצע התפילה (ואדרבה העובדה שבאות מחשבות כאלו מוכיחה כי התפללנו כמו שצריך, אחרת הנפש הבהמית לא הייתה מנסה להפריע לנו.
אחר כך עברנו לדבר על עצבות הנובעת מלב אטום, הסברנו איך "לשבור" את הלב, וכתוצאה מזה להגיע לחמש סוגים של שמחה. שמחה בכך שיש לי נפש אלוקית ובכל מצווה אני מוציא אותה מ"הגלות" שלה, מההגבלות שהנפש הבהמית מגבילה אותה. שמחה על כך שהמצב בו הנמצא הוא לא באשמתי, אני לא עשיתי את עצמי והקב"ה איתי. שמחה מכך שהקב"ה נמצא בכל מקום ונותן לי את האפשרות להתקרב אליו בכל עת. שמחה מכך שהוא שמח כשאני פועל בצורה הנכונה. שמחה בקיום התורה והמצוות שעל ידם אני נעשה משכן לקדושה.
בפרק הבאה נראה שאחת ההשלכות הישירות מצד אחד, ואבן הבוחן לשמחה זו מצד שני היא בקיום מצוות אהבת ישראל.
