אונס ורצח ילדה/אשה או קשישים או נהג מונית, רצח אשה ע"י בעלה, גרושה או מאהבה - לא פחות טראומטי, כואב מרצח ראש ממשלה.
הרצון של יגאל עמיר והגב' טרימבובלר, להתחתן להתייחד או אפילו להעזר בהפריה מלאכותית, כדי להוליד ילד משותף - נדחה שוב ושוב הן ע"י רשויות בית הסוהר והמערכת המשפטית.
הסירוב של הרשויות, לדחות את בקשת "ההתייחדות", לאחר שעקפו את מגבלת החתונה בתוך כותלי הכלא ע"י תרגיל של חתונה ע"י שליח - המוכר ע"י הממסד הדתי כמחייב - תמוה ביותר בלשון המעטה.
הטענות של רשויות בית הסוהר, שמאחוריהם עומדים הפרקליטות, המשטרה ושירותי הביטחון - בלתי סבירים בחלקם מצחיקים ובוודאי שלא מבוססים דיים, על עקרונות המשפט וזכויות יסוד אלמנטריות של אזרח ישראלי.
הטענות נגד ההתייחדות, שכביכול יש בהן סכנה ביטחונית - הן ממש מגוחכות, הטענות שיש סכנה שיוליד ילד שילך בדרכי האב - פסולות ופגומות.
הטענות שאסור שזרעו של רוצח ראש ממשלה יוליד דור המשך הן טובות לטענות או לוויכוח ציבורי על מוסריות, לאומיות, המשכיות הגזע של רוצח או לוויכוח פילוסופי בנושא. מקנן בי החשש שחלק מהטענות וההתנגדות נובעות משנאה לאיש ונקמה על "הפשלה" של שב"כ.
מבחינה משפטית יבשה - אין כל מניעה או אפשרות מעשית - להתנגד לבקשה מהטעם הפשוט שחתונה, התייחדות או הולדת ילד הן זכויות יסוד קונסטיטוציוניות של אזרח ישראלי או תושב קבע, או תייר בישראל ונתון לשיקול דעתם הבלעדי של שני בני הזוג, מבלי שהרשויות יכולות להתערב בכך.
הדבר היחידי שהרשויות יכולות לדרוש ממי שנמצא במשמורת חוקית, כלומר בבית סוהר, שהדבר יעשה בהתאם לחוקי המדינה - ותקנות בית הסוהר.
רשימת הרוצחים שהתחתנו בין כותלי הכלא או מחוצה להם ארוכה, ועל רבים מהם הציבור לא יודע, לא שמע, לא מכיר והתקשורת לא דיווחה ולא התעניינה בהם - וטוב שכך.
לגבי אלה שכן דיווחו בהרחבה, כמו שמעיה אנג'ל, עמי פופר, ובימים אלה ארבל אלוני - רוצח נהג המונית דרק רוט - התקשורת דיווחה בהרחבה, בהתלהבות, בכתבות צבע, תוך ירידה לפרטים על שימלת הכלה ועד פירוט האורחים שטרחו ובאו לחגיגה.
ההתעניינות הגוברת של התקשורת היא ללא ספק עקב הנטייה לרכילות ומציצנות של הציבור - שאוהב את זה, זה מוכר עיתונים ולפעמים זה גם "אייטם" חדשותי ציבורי ששווה דיווח. האם צריכים לעשות מזה - פסטיבל או קרנבל של תמונות וכתבות ודיווח מהשטח ומהחתונה או ציטוט מדברי האורחים - על כך ישפוט הציבור בעצמו.
אני מעז להביע דעה אישית, אולי לא פופולארית ביותר שאין בה את הצדקנות הדביקה, וההליכה בתלם של המתחסדים ומגלגלי העיניים של המוסר החברתי והציבורי בנושא הרצח של ראש הממשלה.
לדעתי האישית, אונס ורצח של ילדה, נערה, אישה, ילד או קשישים כדי לשדוד מהם את קצבת הביטוח הלאומי - או רצח נשים ע"י בעליהם, גרושיהם, מאהביהם או חבריהם המאוכזבים, הוא לא פחות טראומטי, כואב, מעיק, מזעזע מרצח ראש ממשלה.
קחו בחשבון, ראש ממשלה מתנהל עם להקה של שומרי ראש, מכוניות משוריינות, שכפ"צים ואגף של שב"כ הממונה על ביטחון אנשי ציבור.
ראש ממשלה יודע ומודע, שהוא מאויים, שיש סכנה בתפקיד, שמחבלים וארגונים עוינים מחפשים אותו - וכיום גם סכנה מבפנים, מקיצוניים וסהרורים יהודים. כלומר: התפקיד הציבורי, טומן חובו סכנות רבות ומי שמקבל על עצמו את התפקיד, הסכנה כבר כלולה "בסל" החובות והתפקיד.
לעומת זאת, יתר הנרצחים, כמו נערות, ילדות, נשים, קשישים, נהגי מוניות - חייבים להסתדר לבד וגם כשפונים למשטרה על איומים והטרדות - הרבה זה לא עוזר להם - לפי מבחן התוצאות.
נכון שמנסים לעשות דירוג, מבחינה ציבורית, חברתית, מוסרית בין רצח אזרח לבין רצח ראש ממשלה, שהיא דרגה גבוהה יותר או דרגה בפני עצמה. אז אולי בוויכוח ציבורי, אנליטי פילוסופי ניתן לעשות דירוג מסוים וגם זה לדעתי בספק רב - שהרי למשפחה, לילדים לקרובים רצח יקיריהם - כואב מכאיב ומהווה טראומה כמו למשפחה המצומצמת של איש ציבור וראש ממשלה - ולפעמים גם לציבור הרחב.
ההצעות שבאו מכמה כיוונים ציבוריים, שיש לחוקק חוקים מיוחדים כנגד רוצח ר' ממשלה, כגון: חוק נגד אי מתן חנינה ליגאל עמיר לכל חיו, או נגד אפשרות שיוליד ילד שמא? אולי? בעתיד ילך בעקבות אביו מולידו - הם אנטי דמוקרטיים אנטי מוסריים משפטית ונוגדים עקרונות יסוד של כבוד האדם וחירותו.
לא זכורים לי שינוי חוקה או קונסטיטוציות בעולם, למשל ארה"ב: אחרי רצח הנשיא לינקולן עד לרצח הנשיא קנדי - רצח אחיו שר המשפטים, וניסיון לרצח הנשיא רייגן. אפשר להחמיר בתנאי מאסר, בתנאי חנינה, או מועד קציבת העונש, אם בכלל - אבל אסור לפגוע ולצמצם זכויות יסוד, כמו קריאה, כתיבה, מזון, שינה ומעל כולם הזכות להתייחדות או למפגש עם משפחתו. אם החוק בישראל היה קיצוני לגבי כל מי שהורשע ברצח, באופן שווה, לא היתה ליגאל עמיר, טענה או בסיס לטרוניות ובקשות.
הטענה שהוא נחשב בקטגוריה של "אסיר בטחוני" לצורך הנושא הזה - לא רצינית שהרי הוא לא נשפט בפני בית דין צבאי, או בית דין מיוחד בעבירות או סעיפי חוק ביטחוניים - אלא בעבירה פלילית רגילה של רצח. ומה שמותר, לרוצח ילדים או נהג מונית (הגם שהיה קטין אז) מותר בשינויים מתאימים גם ליגאל עמיר.
ומה לגבי רוצח וחוטף הילד מסביון? (צבי גור) ולגבי רוצח הבת שלו הקטנה מירושלים, הגם לגביהם יפעילו את כללי יגאל עמיר. כנראה שלא. אז תחשבו בעצמכם.
אפשר להבין את הכעס הציבורי והרתיעה מטיפוס כמו יגאל עמיר - אבל גועל נפש, דחייה, עיוות מחשבתי, חוסר רצונו להודות בטעותו או לבקש סליחה ומחילה על מעשיו מחשבותיו - הם עניינו הפרטי ועליו לשלם על כך.
כל אלה אינם נימוקים משפטיים, ועם כל הצער וההתנגדות לבקשותיו אין כל אפשרות לגיטימית, בתנאים מסוימים, תוך פיקוח ובקרה למנוע ממנו.
אם אנחנו ובצדק בהיותנו מדינה דמוקרטית ושומרת על שלטון החוק - יש לפעול על פיו - גם אם בא לנו "להקיא" מטיפוס כמו יגאל עמיר ואהובתו התימהונית.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
