מדינת ישראל זקוקה למשאבים אדירים בכל שנה, עם מעט מאוד אוצרות טבע (אם נתעלם לרגע ממאגרי הגז שנמצאו השנה מול חופי ישראל) מצליחה מדינת ישראל לסלול כבישים, להעמיד את אחד הצבאות החזקים והמתקדמים בעולם, לקיים מערכת בריאות המשמשת דוגמא ומופת למדינות רבות במערב, לגדל דור חדש של גאונים, לתמוך באוכלוסיה נזקקת ולבצע אלפי פרוייקטים בכל המישורים. את כל זה עושה המדינה באמצעות תשלומי המיסים של תושבי מדינת ישראל והחברות הפועלות בה.
הכנסות המדינה מתבססות על גביית מיסים ישירים, כלומר כאלו שנגזרים מהכנסתו של הנישום, כמו גם על מיסים עקיפים הנגזרים מצריכת מוצרים ושירותים שונים.
המסים הישירים בישראל הם מס חברות אותו צריכות לשלם חברות לפני שבעליהם מושכים דיווידנט, מס הכנסה על יגיעה אישית, מס על רווחי הון או שבח מקרקעין (מיסים הנגזרים כאחוז מסויים ממכירה ברווח של ניירות ערך או נכסים מוחשיים), מס על זכיה בהגרלות, דמי הביטוח הלאומי המהווים מס לכל דבר ועניין ועוד שורה ארוכה של מיסים המוטלים על מרבית ההכנסות הקיימות.
המיסים הישירים הם ברובם מיסים פרוגרסיבים, כלומר כאלו ששיעורם עולה ככל שסכום ההכנסה גדול יותר. כך מצליחה המדינה להשיג מטרה כפולה. ראשית היא גובה הרבה יותר כסף מאילו שיכולים לשלם ושנית, כך נוצרת, הלכה למעשה, חלוקה מחדש של העושר – מעוטי היכולת משלמים מעט מאוד מיסים ואלו אילו שמצליחים להרוויח סכומים יפים משלמים יותר ותומכים במעמדות הנמוכים.
אולם אם חשבתם שכאן מסתיים חלקה של המדינה ברווחים הרי שטעות בידכם, על המיסים הישרים שאנו משלמים מתווספים גם המיסים העקיפים. בין המיסים העקיפים ניתן למנות את תשלומי המע"מ שהו למעשה מס על צריכה בשיעור קבוע (כשישה עשר אחוזים מעלותם של כל המוצרים למעט ירקות ופירות מקורו במע"מ), מס בלו על הדלקים, מיסוי מוניצפיאלי (ארנונה), מכס (על מוצרים מיובאים) ועוד...
באמצעות המיסים העקיפים מצליחה הממשלה להגדיל את הכנסותיה אולם זהו אינו תפקידם היחידי. המסים העקיפים מאפשרים לממשלה לווסת מעט את כוחות השוק ולעודד את ציבור הצרכנים במדינה לבצע פעילויות חיוניות למשק כגון רכישת תוצרת מקומית (על ידי מכס על מוצרי יבוא), עידוד חיסכון (המע"מ כאמור הוא מס על צריכה...) והפחתת זיהום האוויר (באמצעות מיסוי דלקים).
