מטרת המאמר היא להעביר אינפורמציה על דברים שונים מנקודת מבטי. חלק יסכימו וחלק לא. בנוגע לאלה שלא יסכימו עם מה שאני כותב אין לי מה לעשות. אפשר להביא את הסוס לבאר, אי אפשר להכריח אותו לשתות את המים. לאלה שכן יסכימו ויקבלו תובנה מסוימת, העונג כולו שלי.
נקודת ההנחה שלי היא שהחיים הם סבל. לא בחרנו האם להיוולד, למי להיוולד, איפה להיוולד, ומתי להיוולד. כל רצוננו מיום הולדתנו ועד מותנו זה או להימנע מהסבל או למצוא לו משמעות. אלו הם שתי הרצונות היחידים הקיימים אצל האדם אשר גם משלימים אחד את השני. האדם שטוב לו לעולם לא יחפש משמעות לחייו. בעוד שהאדם שרע לו, תמיד יחפש משמעות לכך.
בשביל זה קיימת האמונה. באמונה אין דבר שיגביל אותנו. אפשר להאמין שיש משמעות מאחורי כל דבר שקורה לנו. גם אם מאוד נאהב את הרעיון שעומד מאחורי משמעות מסוימת אבל לא באמת נשתכנע שהיא נכונה, תמיד נוכל להאשים את עצמנו בכך שהאמונה שלנו לא הייתה חזקה מספיק. האמונה בעצם מכסה על חוסר וודאות. במקום לחיות עם ידיעה חלקית, אנו נותנים פתרון שתלוי כולו בחוזק האמונה.
האמת לעומת זאת, בעלת עוצמה חזקה יותר מכול אמונה. בעוד שהאמונה תמיד תשאיר לנו תמיד הרגשה לא נוחה של ספק, האמת מכריחה אותנו להתמודד. באמונה אנו מגבילים את המחשבה שלנו לדרך מאוד ספציפית, ואילו הליכה בדרך האמת נותנת לנו גמישות מחשבתית ופתרונות יצירתיים שמביאים לידי ביטוי את כל הכישורים שלנו.
בנאדם דתי לצורך העניין, ויסלחו לי ידידיי, הוא "ידידותי למשתמש". בעוד שבנאדם שהוא חופשי במחשבתו יכול להגיב על כל סיטואציה בדרך האופטימלית שהוא מוצא לנכון, האדם הדתי מוגבל מאוד לכלים שהוא מאמין בהם. לא קשה לנחש אם כן איך בנאדם דתי יגיב לכל סיטואציה. מה שהופך אותו לכלי משחק מאוד מוגבל בעולמנו. הוא בעצם לוקח את כל המחשבה ואופני הפעולה החופשיים והיצירתיים שלו ומכניס אותם לשבלונה אחת. לעומת האדם הדתי, האדם שמחשבתו צלולה לומד מהמציאות ע"י ניסוי וטעייה. גם אם הוא טעה הוא לומד איך להגיב בפעם הבאה.
ילדים ותינוקות לשם המחשה, לא מבינים ערכים. הכלים שאנחנו עובדים איתם המבוגרים זרים להם. התינוק משתמש בשיטת ניסוי וטעיה להשיג את מבוקשו. לאחר שהוא הצליח, דרך הפעולה שלו נצרבת לו במוח. אם תינוק רוצה לדוגמא שההורים שלו יתקרבו אליו, הוא לומד מהר מאוד שכל מה שהוא צריך לעשות זה לזרוק את הבקבוק על הרצפה.
שיטת הניסוי וטעייה הולכת ודועכת עם הגיל. אנו חיים יותר את הנורמות שהתחנכו אליהם במשך השנים ואת האני מאמין שלנו מאשר מה שבאמת מתרחש. לימדו אותנו מה מקובל ומה נכון שבפועל שום דבר מזה לא בהכרח עובד. ילדים לשם כך הרבה יותר פיכחים ממבוגרים. המחשבה שלהם עוד צלולה וחופשית. אם אי פעם פחדתם משיחה ישירה וחצופה עם ילד, סימן שאתם מורכבים מתבניות רבות שאתם לא ממש רוצים שינפצו לכם אותם.
התבניות הם הכלים של המשמעות שכל אחד מסב לחייו. התבניות ההתנהגותיות של העורך דין לדוגמא, שונות מהתבניות שבהם משתמש טייס או סנדלר. כל אחד משתמש בתבניות שע"פ הבנתו ימלאו את משמעותו בחיים. אם זה ע"י תבניות של אדם טוב שעוזר לסביבה ובכך נותן לו ביטחון שבנאדם טוב צריך להתנהג ככה, או אמא שמאמינה שהיא צריכה להתנהג ע"פ תבניות מסוימות כדי להיחשב כאמא.
בנאדם שהחליט באופן שרירותי לגמרי שהמשמעות של החיים שלו היא הדבר X, שזה יכול להיות בעצם כל דבר - דת מסוימת, טיפול בשכן או קרוב משפחה, להיות הורים, תפקיד מסוים במשק, הקמת חברה, או סתם בנאדם שעושה לכולם טוב, יעשה הכול,כולל סממנים חיצוניים ופנימיים ושימוש בכל התבניות שהוא מוצא לנכון,כדי לממש את המשמעות הזאת.
לאנשים שהאיר מזלם, המשמעות תחזיק מעמד לאורך הרבה זמן עד שהיא תדעך ותעלם כלא הייתה. לאנשים עם פחות מזל, המשמעות תהייה קצת יותר קצרה וחמקמקה. אך בפועל האחרונים הם בעלי המוח החריף יותר,והם אלו שבפוטנציאל שלהם יותר קרובים אל האמת, שאין משמעות.
האמת היא כל מה שאפשר לוגית להוכיח. אמת שהיא מאוד קלה להבנה וקשה מאוד ליישום. אין שום דבר נסתר עד שמישהו יוכיח אחרת. מה שאנחנו בוחרים לראות ובוחרים להבין נובע מחוסר רצון להכיר באמת.
ברצוני עכשיו לתת מעט טעימה מהאמת כפי שהיא בלי הסברים ובלי תוספות. ברגע שאנשים יפנימו את האמת הזאת ניתן להגיד שהם יהיו משוחררים מחשבתית ונפשית. ראו הוזהרתם, אין לי מה להציע לכם חוץ מהאמת:
אין לנו אף זכות בחירה אם להיוולד או לא,כך שאם ילד אחד יבוא להורים שלו ויישאל למה ילדתם אותי, זוהי בהחלט שאלה לגיטימית. אפשר להגיד שדי אנסו אותנו לחיות. אם כן, לא בחרנו אם להיוולד או לא, לא בחרנו את השם שלנו, את המשפחה שניוולד אליה, את המעמד, את המראה החיצוני, או את התקופה שבא ניוולד. נקודת המוצא של כל אדם ואדם היא חוסר בין מי שהוא היה רוצה להיות לבין מי שהוא באמת.
הגודל והמשמעות של כדור הארץ הוא כגודל והמשמעות של גרגר חול על שפת הים. אם כדור הארץ ייכחד זה לא יישנה דבר לכל שאר היקום, הכול ימשיך להסתובב ולהתרחב כרגיל. היקום ימשיך להתקיים יפה מאוד גם בלעדינו.
אינסוף זה מה שמפריד אותנו מכלל ההבנה של כל מה שמתרחש. אף פעם לא היה ליקום ולחלל התחלה ולעולם גם לא יהיה לה סוף, תמיד יש לפני ותמיד יש אחרי, גם בזמן וגם במרחב.
שלוש האמיתות -האינסופיות שביקום, היותנו בני תמותה, ואת אי בחירתנו להיוולד, הם הבסיס להבנה שלחיים אין כל משמעות. אנחנו אלה שיוצקים את המשמעות – דתית, חברתית, ערכית, מקצועית וכו' בלבד.
קשה לנו לתפוס את העובדה שנולדנו כי פשוט נולדנו באופן אקראי לחלוטין. במיוחד בעולם תחרותי שבו אנחנו מרגישים צורך מסוים להצדיק את קיומנו.
לסוג השני של האנשים, אלה שמעולם לא חשבו ולעולם לא יחשבו על משמעות כלשהי לחיים, זה רק אומר שבגדול טוב להם בחיים, בנאדם מאושר לא באמת יטריד את עצמו עם שאלות מהסוג הזה. אין מה לשפוט את האנשים הללו, או שיום אחד הם כבר לא יהיו כל כך מאושרים ויתחילו לחפש משמעות, או שיתמזל מזלם והם ימותו מאושרים ללא כל הגיג מחשבתי אחד.
ההימנעות מהסבל הרבה יותר קשה ממציאת משמעות לסבל. בעוד שמציאת משמעות לסבל דורשת רק הליך מחשבתי מסוים או הצטרפות להליך מחשבתי שכבר קיים כגון דת או כל ארגון אחר, הימנעות מהסבל דורשת עבודה ממשית פיזית ונפשית על מנת להביא את האדם למקום טוב יותר כלכלית חברתית ונפשית.
יגידו הספקנים שמציאת משמעות לחיים לא חייבת להיות מציאת סיבה לסבל, אלא סתם סקרנות טבעית ופילוסופית. זוהי טענה אפשרית בהחלט, בתנאי אחד שאנחנו באמת יכולים להעיד על עצמנו שאנחנו מאושרים וטוב לנו בחיים. כי אם לא, כל סיבה שנעלה על מהות החיים אינה אובייקטיבית ומטרתה היא אחת, למצוא משמעות לסבל הפרטי שלנו.
הדרך היחידה שעל הבנאדם לצאת מהסבל שלו היא בדרך הישירה. כל קיצור דרך של מציאת משמעות, היא בריחה מהמציאות ולרוב לא תחזיק מעמד.
אם בכל זאת נרצה לאנוס את המציאות במשמעות כלשהי, נוכל להגיד שהמשמעות האובייקטיבית היחידה שיש לנו כרגע היא בתור כלל האנושות, בעלי החיים והצומח, ובעצם כדור הארץ, כוכב ייחודי בחלל. כל עוד אנו חיים ומתקיימים ושומרים על הסביבה שלנו ועל עצמנו, אנו נותנים לכוכב הלכת שלנו את המקום המכובד שלו ביקום.
לכן אין לנו תכלית מסוימת, מקום כלשהו שצריך להגיע, לכבוש. התכלית כבר קיימת בלי שנעשה דבר. יש רק לזכור שגם התכלית של כדור הארץ היא סימבולית, גם בלעדינו היקום ימשיך להתקיים.
ברגע שאנו פותרים את עצמנו בצורה לוגית מכל תכלית שהיא ככלל או כפרט, אנחנו פשוט ישנם. לא בשביל מישהו, ולא בשביל משהו. אנחנו נהפכים לאנשים משוחררים מעול המשמעות.
ישנה מחשבה מסוימת שחיים ללא תכלית משמעותם חיים באנדרלמוסיה שבו כל אחד דורס את האחר. ההפך הוא הנכון. המשמעויות שכל אחד מביא לחייו כפרט או כקבוצה הם אלה שדורסות אחד את השני. במצב כזה כל פרט וקבוצה מנסיםלממש את שאיפותיהם על חשבון האחר. המשמעות היא זאת שגורמת לנו לרדוף אחרי הזנב של עצמנו ולדרוך על זנבות של אחרים.
ברגע זהסיימתי לפתור כל אחד ואחת מאתנו מכל משמעות או תכלית לחיים. אין לנו אף ייעוד שאם נסיים את החיים בלעדיו, נגיד שהחמצנו משהו בחיים. הדבר היחידי שנצטער עליו בבוא הימים, זה כמות ההנאה והמרב שלא הפקנו מהחיים.
כפי שכבר אמרתי, נקודת ההנחה הראשונית שלי היא שהחיים מלכתחילה הם סבל. שתי הדרכים שיש לנו להתמודד עם הסבל זה או ע"י מציאת משמעות לסבל, או ע"י הימנעות ישירה מהסבל.מציאת משמעות לסבלתמיד תהיי דרך הרבה יותר קלה להתמודד מאשר הימנעות מהסבל באופן ישיר, אך האחרונה תמיד תצא נשכרת.
