בתי הדין המשמעתיים של ההתאחדות לכדורגל, משתמשים באמצעי הקיצוני, הלא ספורטיבי, להענשת ציבור אוהבי כדורגל ופגיעה כספית קשה במועדונים.
להעניש את קומץ המתפרעים, הבריונים, הפרחחים ולא את הכלל השומר על החוק.
לתקן את תקנון הענישה ? ובמקביל להתקין מצלמות אבטחה באצטדיונים ובאירועי ספורט המוניים.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
(יו"ר בית הדין המשמעתי של איגוד שופטי הכדורגל)
עונש של משחקים ללא קהל ? הוא לא מידתי, לא ספורטיבי, פוגע כספית בקבוצות ובקהל נאמני הכדורגל הממלאים את האצטדיונים במרכז או בפריפריה.
כשאזרח אוהב ספורט ? קונה מנוי שנתי, הוא מצפה לתמורה מלאה, לאמור: לראות את כל המשחקים עבורם, שילם במיטב כספו.
כאשר מונעים ממנו בצורה אדמיניסטרטיבית, לראות משחקים, בשל עונש ללא קהל, עומדת לו אוטומטית הזכות לדרוש חזרה את כספו ? באופן יחסי לפחות, למשחקים שהחסיר.
התביעה יכולה להיות כנגד הגוף שמכר לו את המנוי השנתי או הנהלת הקבוצה, תחזיר לו ביוזמתה את החלק היחסי.
בכל מקרה ? לקבוצה נגרם נזק כספי לאוהד הספורט, עגמת נפש.
אם התופעה הזאת תימשך ? אנשים יפסיקו לקנות מינויים שנתיים ויסתפקו בכרטיסים לכל משחק בנפרד ? הנזק לספורט ולקבוצות יהיה גדול.
אם נצרף לכך את הרמה היורדת של הקבוצות, בשל סיבות שונות: כסף, משברים מנטליים, ירידה בכושר גופני, מאמנים עייפים, נגיע למסקנה עצובה ? שהספורט המרכזי והבידורי של ישראל ? שנמצא בנסיגה, עלול להינזק קשות עם שלוחות שליליות לעתיד.
להוסיף על המחלות האלה ? גם עונשים לא סבירים עלולים לשבור את הקבוצות ואת השחקנים.
ההשפעה על השחקנים
שחקנים יהיו אפילו מהמצטיינים והמובילים בענף או בקבוצותיהם, מונעים מדחיפת הקהל, מקריאות העידוד, מהמומנטום החיובי שעצמת שאגות הקהל באצטדיון, מכניס למוטיבציה של המשחק.
משחק ללא קהל ? הוא בבחינת אימון ואין אפשרות לדרוש רמת משחק גבוהה והתאמצות יתר.
הטלת עונש קולקטיבי
העובדה, שמטילים עונש קולקטיבי על 15.000-10.000 איש כתוצאה מקבוצה קטנה של פרחחים בריונים שמשתוללים מקללים, מסיתים ? אינה עומדת במבחן ההיגיון המציאותי והמשפטי ? הגיעה העת לתקן זאת ורצוי בהקדם.
האם ניתן לפסול את האפשרות ? שיש קבוצות קטנות או בודדים מובילים, שמארגנים את האירועים הפוסלים ומענישים את הקבוצות בכוונה תחילה. וזאת כדי להביא נזק לקבוצה או לבעלים, או למאמן לא אהוד, מתוך נקמה או תכנון קר? האפשרות הזאת קיימת והיא לא תיאורטית וצריך למנוע את אפשרות קיומה.
להקים בית דין עליון ? לכל ענפי הספורט
הרעיון להקים בית דין עליון, לכל ענפי הספורט, נובע מן המציאות העגומה של רוח הספורט בישראל.
בתי הדין המשמעתיים של התאחדות הכדורגל ויתר ענפי הספורט המובילים כמו כדורסל וכדוריד, אינו נותן את הפתרונות המתאימים במקרים החריגים והקשים.
כאשר קבוצה, שחקן, מאמן או פעיל ספורט במסגרת ההתאחדות, לא מרוצה מתוצאות הדיונים ותוצאות בתי הדין המשמעתיים שלה, הוא פונה לערכאות אזרחיות לקבלת עזרה.
הפונה לערכאה אזרחית ? כדי שתפקח או תתקן עוול ספורטיבי או אישי, שנעשה לקבוצה או לפונה היחיד, הוא פתרון משפטי המצוי כיום, כהכרח, שאין פתרון אחר לסוגיה המתבקשת.
לדוגמא: אייל ברקוביץ, שנידון להשעיה מכל פעילות במוסדות ההתאחדות, בשל פגיעה ועלבונות, הושעה גם בפרשנות מרחיבה מקורס "הפרו" שבו החל.
סנגורו של ברקוביץ, הודיעה שיפנה לערכאה אזרחית כלומר: לבית המשפט המחוזי בערעור, כדי שטענתו שאין קשר בין העונש שהוטל על השחקן לבין השתתפותו בקורס מטעם ההתאחדות יקבל מענה משפטי.
כמובן שזכותו של שחקן, מאמן, קבוצה למצות את כל האפשרויות החוקיות, שעומדות לרשותם, כדי לתקן עיוות או עוול, שלדעתם נעשה להם.
וכמובן שטוב שתהיה ערכאה עליונה שתפקח על בתי הדין המשמעתיים של ההתאחדות ויתר ענפי הספורט, כמקובל במדינה דמוקרטית.
הצורך בערכאה עליונה, במסגרת כל ענפי הספורט, אינה חדשה והיא מתבקשת מתוך האירועים והתפתחות ענפי הספורט, כדי לתת מענה, לתקלות, חריגות, עוולות שקיימות בענפי הספורט השונים.
בית דין עליון לספורט ? בראשות שופט מחוזי בדימוס, המתמצא בתחום, דוגמת הנשיא הפורש של בית המשפט המחוזי בת"א, השופט אורי גורן, יכול לתרום תרומה מכרעת לתרבות הספורט בארץ, הדורשת תיקונים וחיזוקים.
הרכב בית הדין המוצע ? יהיה כאמור בראשות שופט מחוזי בדימוס, המצוי בתחום ומתמצא בו, כמו השופט המחוזי אמנון סטרשנוב, שהיה בעברו שופט כדורגל בתוספת עורך דין, כמו אורי סלונים חבר בית הדין העליון לערעורים ועורכי דין נוספים מבתי הדין המשמעתיים ומהציבור המקצועי הקרוב לספורט, בתוספת אנשי ציבור, מאמנים לשעבר ובעלי קבוצות כדורגל לשעבר.
הפניות לבית הדין העליון לספורט ? ירוכזו איפה בידי גוף מקצועי ספורטיבי ויורידו מהעומס המצוי במערכת המשפט האזרחי הקורס מעומסים שוטפים.
פנייה לבג"צ
רק במקרים חריגים ביותר, של שחיתות, איפה ואיפה, טעויות עובדתיות ומשפטיות יופנו לבג"צ, כעתירות כנגד החלטות בית הדין העליון, כמקובל לגבי יתר המוסדות השיפוטיים במדינה.
על ההתאחדות לעשות רוויזיה, להתייעל ולהתאים עצמה לספורט המודרני ולספורט ההמוני ולשפר ולייעל בדרך זו את תרבות הספורט בארץ ? תוך תיקונים מתאימים בתקנון.
את האנרכיסטים של הספורט ? צריך לסלק, לשרש, להעניש קשה, כדי לטהר את הספורט העממי והמקצועי.
הפיקוח והמעקב צריכים להיות משולבים משטרה והקבוצות שוטרים + סדרנים מטעם הקבוצות + אוהדים, שיסלקו את הבריונים ויעזרו למשטרה לעצרם.
על הקבוצות בפיקוח ואישור ההתאחדות ועזרתה הכספית ? להתקין מערכת מצלמות מעקב במגרשים וביציעים כדי למנוע בריונות פיזית ומילולית של נהמות, זריקת רימונים וחפצים.
למנות סגן שר ספורט שיעסוק רק בנושא זה, במסגרת הממשלה ויהיה כפוף לשר הספורט, וכתובת לכל הבעיות של ההתאחדויות ואנשי הספורט.
המלצות "וועדת סטרשנוב":
שהיתה וועדה מכובדת עם אנשים שמבינים בספורט והמלצותיה הוכנסו למקרר ? למרות שהיו בה הצעות לייעול וקידום הספורט.
הוועדה התייחסה לבחירת יושב ראש ההתאחדות, העברת הכספים ישירות לאגודות, ביטול ההצבעה באמצעות יפויי כוח וכו'.
ומה לגבי קוד אתי התנהגותי לא רק לשחקנים וקבוצות אלא גם לעסקנים ועובדי מוסדות הספורט, ההתאחדויות הספורט.
יאמר גם לזכות ההתאחדות ויתר ענפי הספורט, שרצון לקידום ושיפור יש, ויש ורואים גם תוצאות.
אך זה לא מספיק, לא מספיק יעיל ולא מספיק מושקע מאמץ ורצון חיובי לקפוץ מדרגה למערכת ספורט מתקדמת יעילה המתאימה לרוח הזמן ורוח המדינה.
ספורט בריא ? לא רק לגוף ולנפש אלא גם למדינה ואזרחיה.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
