שמשון ודלילה 

        "לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי"

                      ("שופטים י'ד") 
 

שמשון , על פי הסיפור המקראי, הוא השופט השנים-עשר את

ישראל. והאחרון שקורותיו מתוארים בספר שופטים. שמשון

גדל כנזיר אלוהים, וכל זמן שנזירותו נשמרה, חנן אותו אלוהים

בכוח על-טבעי, שבו השתמש כדי להכות בפלשתים, ששלטו

בדרום ארץ ישראל בכל תקופת מנהיגותו.

מלאך אלוהים התגלה לאביו ולאמו העקרה של שמשון ובישר

להם שעומד להיוולד להם בן, שיגדל כנזיר אלוהים האסור

בגילוח שיערו ובשתיית יין ושיכר. המלאך ציווה על הוריו

לנהוג מנהג נזירות עוד טרם לידתו ?

"כי נזיר אלוהים יהיה הנער מן הבטן"

שמשון נולד וגדל , ומשהגיע לפירקו :

"ותחל רוח ה' לפעמו במחנה-דן, בין צרעה ובין אשתאול"

(שופטים י'ג) 
 

שמשון מהוו מופת של גבורה וכוח. ביהדות, למשל, נודע

בכינויו העממי "שמשון הגיבור". באמנות ובספרות

התיאולוגית הנוצרית מסמל שמשון את מעלת הגבורה, אחת

משבע המידות הנוצרית, המובאת, לעתים, באמצעות אלמנטים

הלקוחים מקורותיו של שמשון.

סיפור עלילותיו של שמשון שזור בשלוש אהבות שהיו לו עם

נשים, שכולן היו פלשתיות, למורת רוחם של הוריו.

האישה הראשונה

האישה הראשונה הייתה אישה פלשתית מהעיר תמנה.

בדרכו אליה פגש שמשון בכפיר אריות "וישסעו כשסע

הגדי". בהמשך, התנחלה כוורת דבורים בכווית האריה,

ושמשון רדה ממנה את הדבש. סיפור זה היווה נושא

לחידה שחד שמשון לשלושים בחורים במשתה חתונתו:

"מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק" (שופטים י'ד)

הפלשתים, שלא הצליחו לפתור את החידה, איימו על

אשת שמשון שישרפו את בית הוריה, אם לא תגלה  

להם את פתרון החידה לבני עמה. כדי לשלם את חובו.

שלושים חליפות בגדים ? ירד שמשון לעיר אשקלון

ולקח בכוח חליפותיהם של שלושים פלשתים. אחרי מעשה

זה נטש שמשון בכעס את אשתו וחזר לבית אביו.

לאחר זמן רצה שמשון לחזור לאשתו, אך גילה כי אביה נתנה

לאחר. כדי לנקום, לכד שמשון 300 שועלים, קשר לפידים

לזנבותיהם, שילחם בשדות פלשתים והבעיר את כל יבולם.

הפלשתים נקמו על ידי שריפה האישה ואביה, וכתגובה

הכה אותם שמשון "שוק על ירך". הפלשתים בקשו לנקום

ויצאו בכוח גדול כדי לתפוס את שמשון. כדי להימנע

ממלחמה , הלכו שלושת אלפים מאנשי שבט יהודה להביא

את שמשון אל הפלשתים. לאחר שהבטיחו לו שלא יפגעו

בו אלא רק יעבירוהו לפלשתים, הניח להם שמשון לכבול

אותו. לאחר שנמסר לידי הפלשתים, נמסו הכבלים מעל

ידיו, והוא מצא לחי חמור והכה באמצעותה אלף פלשתים. 

הפלשתים חככו בדעתם והתייעצו ביניהם רבות עד שהגיעו

למסקנה כי הדרך תפתח לפניהם דרך הנשים שבחייו.

הוא עושים ניסיונות עם כל אחת מהנשים:

"פתי את אישך ויגד לנו את החידה פן נשרוף אותך ואת

בית אביך באש" (שופטים י'ד) כאמור את זה הם עשו

עם האישה הראשונה.

הפלשתים לא הרפו. הם הבינו שרק דרך הנשים יצליחו

לפתור את החידה.

האישה השניה

האישה השנייה הייתה אישה זונה פלשתית מעזה.

כשנודע לפלשתים כי שמשון נמצא עימה בביתה,

באו ללוכדו אלא ששמשון חמק מביתה באמצע הלילה

ופרץ מהעיר המסוגרת תוך שהוא מנתק את שערי העיר

ממקומם, ונושא אותם עד ראש ההר בפאתי חברון.

האישה השלישית ? דלילה

האישה השלישית הייתה נערה פלשתית מנחל שורק

ושמה דלילה. הפלשתים , שפחדו מכוחו הרבה של

שמשון ומפעולותינו נגדם, הפצירו בדלילה לפתות

את שמשון כדי שיגלה מהו סוד כוחו.

שמשון התל בה מספר פעמים, עד שלבסוף, משגברו

הצקותיה, גילה לה שמשון שכוחו טמון בשיער ראשו

שלא גולח מעולם. וכך נלכד.

דלילה גזזה את מחלפות ראשו והפלשתים נקרו את

שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים. דלילה

הבוגדת זכתה לקיתונות של בוז אצל חז"ל שדרשו

את שמה לגנאי:

"ויהי אחרי כן ויאהב אישה בנחל שורק ושמה דלילה"

(שופטים ט'ז). היה רבי מאיר אומר: אלמלי לא נקרא

שמה דלילה, הייתה ראויה שתקרא דלילה, שדלדלה

את כוחו, דלדלה את לבו ? שנאמר "ותרא דלילה כי

הגיד לה את כל לבו" דלדלה את מעשיו ? דכתיב

"והוא לא ידע כי ה' סר מעליו" 

האירוע עם דלילה נחשב לאירוע מרתק ויוצא דופן.

יש כאן גם פיתוי וגם בגידה. היא מפתה אותו לגלות

לה את סוד החידה ולאחר מכן היא בוגדת בו ומספרת

לפלשתים.

החידה שחד שמשון לפלשתים בסיפור האישה הראשונה

מתמנה, נחשבת לאחת החידות הבלתי מובנות בתנ"ך.

מהי משמעותה של החידה ומהו פתרונו? כיצד היו יכולים

הפלשתים לנחש מהמילים : "מהא כל יצא מאכל ומעז

יצא מתוק", כי שמשון ראה אירוע מיוחד במינו ויוצא

דופן שבו דבורים יצרו כוורת בתוך נבלת אריה? שתי

המילים "האוכל" ו-"עז" כמו גם מאכל ומתוק יכולות

להתפרש באופנים שונים, ולאו דווקא כמייצגים אריה

ודבש.

שמשון היה משוכנע שבני העיר לא פתרו את החידה

בכוחות עצמם אלא קיבלו את הפתרון מאשתו כדבריו:

"לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי (שופטים י'ד)

האירוע שחווה שמשון רק נתן לו השראה למשחק המילים.

הוא לא ציפה שהפלשתים ידעו מניסוח החידה לתאר לו

מה ראה, אך ייתכן שהבלבול משום ששפת הפלשתים

הייתה שונה.

שמשון הוא הגיבור האולטימטיבי המיתולוגיה היהודית,

בדומה לגיבורים במיתולוגיות אחרות, שהבולט ביניהם

הוא הרקולס במיתולוגיה היוונית והרומית.

קיימים קווי דמיון בין סיפור שמשון לסיפורו של הרקולס,

לדוגמא:

לשניהם היה כוח פיזי על-טבעי, שניהם נלחמו באריה

ונצחו אותו בידיים חשופות וללא כלי נשק, שניהם

נשאו על כתפיהם סמלים של כוח ? שמשון, את שערי

עזה, והרקולס את האריה שאותו ניצח. ושניהם נפלו

עקב פגיעה שנגרמה להם מנשותיהם.

השוני ביניהם מבטא את מגמת המספר המקראי

לעומת מגמת כותבי המיתולוגיה היוונית והרומית:

שמשון הוא בן אנוש ששאב את כוחו מהאלוהים

ותלוי בו באופן מוחלט בכל מעשי גבורותיו, והרקולס

היה בנו של זאוס, ושאב את כוחו מהיותו חצי אל. 
 
 
 
 
 

לכידתו של שמשון, לאחר בגידתה של דלילה בו, נחגגה

על ידי הפלשתים ברוב עם, בזבח גדול שערכו במקדש

"דגון" אלוהיהם, שאליו הביאו את שמשון מנוקר העיניים

והמושפל.

שמשון ביקש מהנער שהולך אותו להציבו בין עמודי התווך

של המבנה, נשא תפילה לאלוהים שיחזקהו:

"זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה, האלוהים, ואנקמה

נקם אחת משתי עיני, מפלשתים" (שופטים ט'ז), לפת

את העמודים וקרא :

"תמות נפשי עם פלשתים" (שם ט'ז) והמבנה קרס

על כל החוגגים.

"ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית

בחייו"

כל בית אביו ירד לאסוף את גופו וקברוהו בקבר מנוח

אביו אשר בין צרעה לאשתאול.

דמותו של שמשון

שלא כמו שופטים אחרים המתוארים בספר שופטים, המספר

המקראי מקדיש לשמשון ארבעה פרקים שלמים, יותר מלכל

שופט אחר, וחייו מתוארים בפירוט רב ? החל מתיאור הוריו

בטרם לידתו, וכלה בתיאור מפורט של מותו ומקום קבורתו ?

סיפור חיים שלם ומרתק.

שמשון היה שופט חריג בהשוואה לשופטים אחרים. הוא

פעל לבדו כ-"זאב בודד" כנגד הפלשתים בפעולות נקם

אישיות, הקשורות בדרך כלל בנשותיו.

אין בתיאור חייו של שמשון אלמנטים של הנהגת העם.

הוא לא ארגן צבא, לא מתואר איך הנהיג את העם ואין

בסיפור אלמנטים המתבקשים משופט-מנהיג.

ולמרות זאת נאמר עליו פעמיים כי "שפט את ישראל

עשרים שנה", ואין מילת גינוי אחת על מעשיו, חרף

המסרים השלילים החבויים בסיפורו.

פרשת חייו היוותה , לפיכך, אתגר למפרשים ? גם אלה

הנוקטים גישה אמונית. חז"ל משבחים ומבקרים את

שמשון חליפות.
 

מחד, מציינים (בתלמוד הירושלמי ומסכת סוטה פרק י')

כי שמו הוא על שם האלוהים על פי הפסוק:

"כי שמש ומגן ה' אלוהים" (תהילים פ'ד) וכי היה שופט

צדק הדן את ישראל כאביהם שבשמים. וכמוהו, מעולם

לא ביקש עזרה כלשהי או טובות הנאה לעצמו. על פי

מסכת ראש השנה, פרק ב'

"בית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולין כנגד

משה אהרון ושמואל " גם יחד.

חז"ל גם מפליגים בכוחו ובמידות גופו. בתיאורים תלמודיים

אגדיים מעריכים כי רוחב כתפיו היה 60 אמה היה שנאמר:

"וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקום בחצי הלילה ויאחז

בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות וישסעם עם הבריח

וישם על כתפיו"

ובמקום אחר : אמר רבי אסי: צרעה ואשתאול שני הרים

גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה (תלמוד בבלי)

סופו ועיקרו של סיפורו של שמשון שהלך אחר שלוש נשותיו

בעיניים לא פקוחות. האחרונה , דלילה פיתתה אותו ובגדה בו

ולכן נוקרו שתי עיניו. שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו

הפלשתים את עיניו.

מסקנה : היה עליו להיזהר מנשותיו ובמיוחד מאשתו דלילה.