המשך: הקדמה לתלמוד עשר הספירות מהרב אשלג
מחבר המאמר: שמואל קרמרמן
(כה) כעת נראה, כיצד כל הטענות והחששות שהועלו בראשית ההקדמה הנוכחית הינן חסרות שחר ומשמשות כמלכודות שפורש היצר הרע על מנת "לצוד נשמות תמימות כדי לטורדן מהעולם". למשל, הטענה הראשונה כי ניתן ללמוד את התורה ולקיים את כל מצוותיה גם מבלי ידיעה של חכמת הקבלה. התשובה היא: אם האדם סבור, באמת ובתמים, שהוא יכול ללמוד תורה ולקיים מצוות בלבד ובכך מסב נחת רוח לבורא אזי אין לו באמת צורך בלימוד חוכמת הקבלה, מכיוון שמתוך נשמתו יתגלו לו כל רזי התורה "כמעין המתגבר", כדברי רבי מאיר במשנת אבות, ואין לו צורך בספרים נוספים כי ממילא יגיע בכוחות עצמו לשלב של לימוד "לשמה". אולם, אם האדם חש בפנימיותו כי למרות שחלפו כבר לפחות שלוש שנים (לפי רבי יוסי) או חמש שנים (לפי הגמרא) מתחילת לימוד התורה הנגלית, וכי הלימוד עדיין "אינו לשמה" - אזי אסור לאדם להשלות את עצמו שיצליח בעתיד בתלמודו וחובה עליו לנסות ולפנות לסוג לימוד אחר שיוביל אותו בדרך הנכונה "לשמה" והוא לימוד חוכמת הקבלה.
(כו) הטענה השניה, כי מספיק ללמוד ששה סדרי משנה ופוסקים, המענה לכך הוא, שאם האדם מצליח בלימודיו ומרגיש כי הוא לומד "לשמה" אזי הבחירה בידו, אם הוא מעוניין גם ללמוד את חוכמת קבלה או לא. אך אם עברו שלוש עד חמש שנים והאדם אינו שבע רצון מלימוד תורת הנגלה, עליו להזדרז ולעבור אל לימוד תורה דרך חכמת הקבלה כדי שיגיע "לשמה" ולא יפסיק את תלמודו לגמרי.
(כז) חוכמת הקבלה שמכונה גם "חוכמת האמת" כולל שני חלקים מרכזים:
חלק א' נקרא בשם "סתרי תורה" מתוארים "מעשה בראשית" ו-"מעשה המרכבה" שאסור לגלותם אלא ברמיזה ואף זאת מפי רב חכם או מקובל שרשאים ללמד רק את מי שניתן להעריכו כבוגר ושעומד כבר על דעתו. מפאת חשיבותו של חלק זה, חכמי הקבלה נוהגים לכנות אותו גם לפי שמות שלושת "ספירות הראש" העליונות במערכת הספירות: כתר, חוכמה, בינה (בראשי תיבות: כח"ב). תורת הקבלה מכנה את יחסי הגומלין שבין פעילות הספירות לבין עצמן בשם "פרצוף" (הסבר: כשם שחלקי הפנים השונים יוצרים מקרם הבעה שקרוי פרצוף, כך פעילותן המשולבת של הספירות יוצרת מכלול שמכונה פרצוף) חלק א' מכונה אף הוא בשם "ראש הפרצוף". שמשמעותו: ראשית הפרצוף או החלק המנהיג של הפרצוף והכוונה מבחינת הלימוד הינה ש-"סתרי התורה" מהווה את עיקר העיקרים של תורת הנסתר.
חלק ב' נקרא בשם "טעמי תורה" ומזוהה בספר הזוהר עם שבע "ספירות הגוף" התחתונות במערכת הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. (בראשי תיבות: חג"ת נהי"מ). חלק זה מכונה בשם "גוף הפרצוף" ובתהליך הלימוד נדרש מי שלומד את "טעמי תורה" לקיים דיון עם לומדים אחרים על מנת לשפר את ההבנה ולבחון את התכנים מהיבטים שונים. הדיון נחשב לכשעצמו כמצווה גדולה.
נרחיב כאן ונאמר, כי בכל "פרצוף" בעולמות עליונים ישנה חלוקה החוזרת על עצמה של שלוש ספירות עליונות: כח"ב ושבע ספירות תחתונות: חג"ת נהי"מ. חלוקה מחזורית זו של הספירות קיימת גם בכל עולם רוחני עליון שבתוך הבריאה וגם בתוך נשמת האדם שבנויה מחלקי הספירות השונות. (הסבר ברור ופשטני יוצג בהמשך שלאחר ההקדמה).
שבע הספירות התחתונות שמכונות "גוף הפרצוף" מכונות בשם "טעמי תורה" על פי הכתוב "חיך אוכל יטעם" כאשר מילת הקוד "חיך" מתייחסת אל החלק התחתון ביותר של שלושת הספירות העליונות, אשר נקרא על שם "מלכות" שהיא הספירה התחתונה ביותר מתוך עשרת הספירות ונקראת בשמה המלא "מלכות דראש" (או: מלכות של פרצוף הראש) שפירושו, החלק המשותף לשלושת ספירות הראש (שלושת ספירות מלכות של כתר, חוכמה ובינה) שמקרין את כל האורות שיוצאים משלושת הספירות העליונות ושמנהיגים את כל שאר הספירות שמתחתיהם. מתחת לשלושת הספירות העליונות מצויים האורות שיוצאים מתוך שבע הספירות התחתונות. אלו מכונים בשם הקוד "טעמים". הרעיון הינו, שבדומה לחיך שמצוי בראש האדם ושבאמצעותו ניתן לטעום טעמים שונים של אוכל - כך האורות "בחיך" מפעילים את האורות שמצויים בטעמים. לשון אחרת, החיך הוא ההסיבה לתחושת הטעמים. ההנחיה היא, כי במהלך הלימוד אסור לדון בדברים הנסתרים שקשורים אל "החיך" אולם רצוי מאד, וזה נחשב כמצווה גדולה, לדון ב- "טעמי התורה" כדי לגלות כמה שיותר מרזי החוכמה שצפונים בתורה.
היכן מצוי "החיך" והיכן נמצאים "טעמי התורה"? בבריאה ישנם ארבעה עולמות קדושה: עולם האצילות העליון, ושלושת העולמות התחתונים: יצירה, בריאה, עשיה. בכל הבריאה כמכלול קיימת מערכת ספירות ראשית ובנוסף קיימת בנפרד, בכל אחד מהעולמות, מערכת ספירות שמנהיגה אותו ומורכבת מ-"ראש" שהוא המערך של שלושת הספירות העליונות: כח"ב ו-"גוף" שהינו מערך של שבע הספירות התחתונות: חג"ת נהי"מ. "החיך" בנוי מצירוף של שלושת הספירות העליונות בעולם האצילות, בריאה, יצירה ועשיה (במדויק: "מלכות דראש") ועל כל אלו יש איסור של עיסוק או דיון בם. לעומת זאת, "הטעמים" מורכבים משבע הספירות התחתונות שמצויות בעולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. באלו מותר לדון ולעסוק וכל המרבה לעשות כן מיטיב עם עצמו.
מכיוון שכל ספירה, בפני עצמה, מחולקת אף היא לעשר ספירות נוספות (וכן הלאה עד אינסוף, כפי שיוסבר בהמשך) אסור לדון, למשל, בחלק "החיך" ששייך לשלושת הספירות העליונות שבספירת המלכות שבעולם העשייה (מיקום רוחני נמוך מאד) ולעומת זאת מותר לדון בטעמים שמקורם בשבע ספירות תחתונות של ספירת הכתר שבעולם האצילות (מיקום רוחני גבוה ביותר).
ההנחיה הכללית הינה: כל מה שקשור בשלושת הספירות העליונות, כתר, חכמה, בינה, בכל עולם שהוא או בכל חלוקה שהיא של הספירות, הינו אסור בדיון. לעומת זאת, כל מה שקשור בשבע הספירות התחתונות: חסד גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, בכל עולם שהוא או בתוך כל חלוקה שהיא של הספירות, הינו מותר ללימוד ולדיון כ-"טעמי תורה". מכאן נבין, שמי שרוצה ללמוד את תורת הנסתר צריך לעסוק ב-"טעמי התורה" לפי חכמת הקבלה ואלו יובילו אותו להבנה מלאה של התורה ומצוותיה, לסילוק מחשבות העבירה והיצר הרע שקינן בתוכו ולתחושה של העונג שב-"טעם החיים" שהיה חסר לו.
מחבר המאמר: שמואל קרמרמן
(כה) כעת נראה, כיצד כל הטענות והחששות שהועלו בראשית ההקדמה הנוכחית הינן חסרות שחר ומשמשות כמלכודות שפורש היצר הרע על מנת "לצוד נשמות תמימות כדי לטורדן מהעולם". למשל, הטענה הראשונה כי ניתן ללמוד את התורה ולקיים את כל מצוותיה גם מבלי ידיעה של חכמת הקבלה. התשובה היא: אם האדם סבור, באמת ובתמים, שהוא יכול ללמוד תורה ולקיים מצוות בלבד ובכך מסב נחת רוח לבורא אזי אין לו באמת צורך בלימוד חוכמת הקבלה, מכיוון שמתוך נשמתו יתגלו לו כל רזי התורה "כמעין המתגבר", כדברי רבי מאיר במשנת אבות, ואין לו צורך בספרים נוספים כי ממילא יגיע בכוחות עצמו לשלב של לימוד "לשמה". אולם, אם האדם חש בפנימיותו כי למרות שחלפו כבר לפחות שלוש שנים (לפי רבי יוסי) או חמש שנים (לפי הגמרא) מתחילת לימוד התורה הנגלית, וכי הלימוד עדיין "אינו לשמה" - אזי אסור לאדם להשלות את עצמו שיצליח בעתיד בתלמודו וחובה עליו לנסות ולפנות לסוג לימוד אחר שיוביל אותו בדרך הנכונה "לשמה" והוא לימוד חוכמת הקבלה.
(כו) הטענה השניה, כי מספיק ללמוד ששה סדרי משנה ופוסקים, המענה לכך הוא, שאם האדם מצליח בלימודיו ומרגיש כי הוא לומד "לשמה" אזי הבחירה בידו, אם הוא מעוניין גם ללמוד את חוכמת קבלה או לא. אך אם עברו שלוש עד חמש שנים והאדם אינו שבע רצון מלימוד תורת הנגלה, עליו להזדרז ולעבור אל לימוד תורה דרך חכמת הקבלה כדי שיגיע "לשמה" ולא יפסיק את תלמודו לגמרי.
(כז) חוכמת הקבלה שמכונה גם "חוכמת האמת" כולל שני חלקים מרכזים:
חלק א' נקרא בשם "סתרי תורה" מתוארים "מעשה בראשית" ו-"מעשה המרכבה" שאסור לגלותם אלא ברמיזה ואף זאת מפי רב חכם או מקובל שרשאים ללמד רק את מי שניתן להעריכו כבוגר ושעומד כבר על דעתו. מפאת חשיבותו של חלק זה, חכמי הקבלה נוהגים לכנות אותו גם לפי שמות שלושת "ספירות הראש" העליונות במערכת הספירות: כתר, חוכמה, בינה (בראשי תיבות: כח"ב). תורת הקבלה מכנה את יחסי הגומלין שבין פעילות הספירות לבין עצמן בשם "פרצוף" (הסבר: כשם שחלקי הפנים השונים יוצרים מקרם הבעה שקרוי פרצוף, כך פעילותן המשולבת של הספירות יוצרת מכלול שמכונה פרצוף) חלק א' מכונה אף הוא בשם "ראש הפרצוף". שמשמעותו: ראשית הפרצוף או החלק המנהיג של הפרצוף והכוונה מבחינת הלימוד הינה ש-"סתרי התורה" מהווה את עיקר העיקרים של תורת הנסתר.
חלק ב' נקרא בשם "טעמי תורה" ומזוהה בספר הזוהר עם שבע "ספירות הגוף" התחתונות במערכת הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. (בראשי תיבות: חג"ת נהי"מ). חלק זה מכונה בשם "גוף הפרצוף" ובתהליך הלימוד נדרש מי שלומד את "טעמי תורה" לקיים דיון עם לומדים אחרים על מנת לשפר את ההבנה ולבחון את התכנים מהיבטים שונים. הדיון נחשב לכשעצמו כמצווה גדולה.
נרחיב כאן ונאמר, כי בכל "פרצוף" בעולמות עליונים ישנה חלוקה החוזרת על עצמה של שלוש ספירות עליונות: כח"ב ושבע ספירות תחתונות: חג"ת נהי"מ. חלוקה מחזורית זו של הספירות קיימת גם בכל עולם רוחני עליון שבתוך הבריאה וגם בתוך נשמת האדם שבנויה מחלקי הספירות השונות. (הסבר ברור ופשטני יוצג בהמשך שלאחר ההקדמה).
שבע הספירות התחתונות שמכונות "גוף הפרצוף" מכונות בשם "טעמי תורה" על פי הכתוב "חיך אוכל יטעם" כאשר מילת הקוד "חיך" מתייחסת אל החלק התחתון ביותר של שלושת הספירות העליונות, אשר נקרא על שם "מלכות" שהיא הספירה התחתונה ביותר מתוך עשרת הספירות ונקראת בשמה המלא "מלכות דראש" (או: מלכות של פרצוף הראש) שפירושו, החלק המשותף לשלושת ספירות הראש (שלושת ספירות מלכות של כתר, חוכמה ובינה) שמקרין את כל האורות שיוצאים משלושת הספירות העליונות ושמנהיגים את כל שאר הספירות שמתחתיהם. מתחת לשלושת הספירות העליונות מצויים האורות שיוצאים מתוך שבע הספירות התחתונות. אלו מכונים בשם הקוד "טעמים". הרעיון הינו, שבדומה לחיך שמצוי בראש האדם ושבאמצעותו ניתן לטעום טעמים שונים של אוכל - כך האורות "בחיך" מפעילים את האורות שמצויים בטעמים. לשון אחרת, החיך הוא ההסיבה לתחושת הטעמים. ההנחיה היא, כי במהלך הלימוד אסור לדון בדברים הנסתרים שקשורים אל "החיך" אולם רצוי מאד, וזה נחשב כמצווה גדולה, לדון ב- "טעמי התורה" כדי לגלות כמה שיותר מרזי החוכמה שצפונים בתורה.
היכן מצוי "החיך" והיכן נמצאים "טעמי התורה"? בבריאה ישנם ארבעה עולמות קדושה: עולם האצילות העליון, ושלושת העולמות התחתונים: יצירה, בריאה, עשיה. בכל הבריאה כמכלול קיימת מערכת ספירות ראשית ובנוסף קיימת בנפרד, בכל אחד מהעולמות, מערכת ספירות שמנהיגה אותו ומורכבת מ-"ראש" שהוא המערך של שלושת הספירות העליונות: כח"ב ו-"גוף" שהינו מערך של שבע הספירות התחתונות: חג"ת נהי"מ. "החיך" בנוי מצירוף של שלושת הספירות העליונות בעולם האצילות, בריאה, יצירה ועשיה (במדויק: "מלכות דראש") ועל כל אלו יש איסור של עיסוק או דיון בם. לעומת זאת, "הטעמים" מורכבים משבע הספירות התחתונות שמצויות בעולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. באלו מותר לדון ולעסוק וכל המרבה לעשות כן מיטיב עם עצמו.
מכיוון שכל ספירה, בפני עצמה, מחולקת אף היא לעשר ספירות נוספות (וכן הלאה עד אינסוף, כפי שיוסבר בהמשך) אסור לדון, למשל, בחלק "החיך" ששייך לשלושת הספירות העליונות שבספירת המלכות שבעולם העשייה (מיקום רוחני נמוך מאד) ולעומת זאת מותר לדון בטעמים שמקורם בשבע ספירות תחתונות של ספירת הכתר שבעולם האצילות (מיקום רוחני גבוה ביותר).
ההנחיה הכללית הינה: כל מה שקשור בשלושת הספירות העליונות, כתר, חכמה, בינה, בכל עולם שהוא או בכל חלוקה שהיא של הספירות, הינו אסור בדיון. לעומת זאת, כל מה שקשור בשבע הספירות התחתונות: חסד גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, בכל עולם שהוא או בתוך כל חלוקה שהיא של הספירות, הינו מותר ללימוד ולדיון כ-"טעמי תורה". מכאן נבין, שמי שרוצה ללמוד את תורת הנסתר צריך לעסוק ב-"טעמי התורה" לפי חכמת הקבלה ואלו יובילו אותו להבנה מלאה של התורה ומצוותיה, לסילוק מחשבות העבירה והיצר הרע שקינן בתוכו ולתחושה של העונג שב-"טעם החיים" שהיה חסר לו.