כבד...

אבל אבא... איה השה לעולה?... לאן הולכים?...

ויעקוד את יצחק בנו... וישלח אברהם את ידו... וייקח את המאכלת... לשחוט את בנו... ויקרא אליו מלאך השם מן השמים... אברהם אברהם... הנני... אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה...

אמון.

"לך לך"... מכל המוכר והידוע. עזוב הכל. בתודעה זה קורה.

את בנך... כן. יחידך... אשר אהבת. נכון.

הקרב אותו לי.

את היקר לך מכל. תן בי אמון. ממשיכים עוד ללכת.

אבל...

אין 'אבל' אצל אבינו, אברהם. אמון מלא.

זה רק ניסיון, המקום הזה בו אתה עומד, בני (אתה הרי בעולם הניסיונות...). לך עם זה עד הסוף. אל תפחד על עצמך. לא אעזוב אותך ולא יאונה לך כל רע. בטח בי. לך איתי אחד. שלם. עם עצם מהותך. אני שם.

האם דובר אי פעם על מה שקרה ליצחק מכל זה?... אבינו יצחק הילד...

איזו טראומה זו יכולה היתה להיות לילד של היום! בוא איתי, בן. אני בא, אבא. אתה עוקד אותי עכשיו?... מה קורה פה?... למה אבי? מה עשיתי? איך אוכל להאמין בך שוב?...

כל מה שקרה או שקורה לך בקשר שלך עם הוריך, שם בבית אבא... בטח בי. בטח בכך שאת רצוני שלי עושים הם... אני מאפשר לך זכות בחירה. התחבר איתי מולם... השפע עליהם אתה מאורך, זה הזמן שלך עכשיו. וצור חיבור של אמת ביניכם, כפי שאתה רוצה בזה להיות. עכשיו זה אתה היוצר פה את החיבור שביניכם, המשפיע. דבוק ברצוני העליון. בייחוד מול אלה הוריך. שכן, זהו מקום הולדתו של האגו שלך. שרת בו אותי עכשיו, בן. שים אותו, את האגו, במקום. נעבור לעליון. השפע באמת היותך בני, על המקום ממנו באת. רוח על החומר. ודע לאן אתה הולך.

כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על פני האדמה הטובה הזו.

טובה, כן. רק ככה. עמוק מבפנים.

הכבוד הזו הוא כבוד לרגשות המייחדים אותנו כבנים וכבנות להורינו. קבלת הייחודיות שלנו בנקודת עצם היותנו. כבוד מלכים. כבוד לרגשות הורינו - הוא כבוד לחיינו עצמם.

סיגל,

מחברת הספר, "... כי הוא יודע תעלומות לב" – מדריך לעליון.