ההתנסויות המתוארות כאן, מציגים הלכה למעשה את הדרך להגיע למודעות לרגשותיך, לגופך, למחשבותיך ולסביבתך ומנחה לעודד מודעות לצרכים אמיתיים. נ.א. מונחת לקראת מיזוג החלקים המנוגדים שבאישיותה תוך שינוי ותפקוד כשלם המורכב מרגשות, תפיסות, מחשבות, תנועות פיסיות ותחושות. כמו כן, ס.א. לומד להיעשות רגיש לסובב אותו וכן להיעשות גמיש בתגובותיו עד לשלב לקיחת אחריות להתנהגותו ותוצאותיה.
תאור המסגרת
נ.א. מתחילה ל"עבוד" תוך התמודדות עם תקיעות עמוקה. היא מנסה לעשות איזה ארגון במחשבותיה אך ללא הצלחה מרובה. המנחה בוודאי שואל את עצמו, מה רוצה נ.א. ממנו? האם היא רוצה שאהיה לה לכותל? מה עלי לעשות עם נ.א.? האם עלי להתיחס למחשבות שלה או לגוף שלה? האם עלי לסמוך על המלים שלה או על הפעולות שלה? האם עלי לצפות בה או להפריע לה? נ.א. מתבקשת על יד המנחה להעשות ערה לרגשות שלה, למחשבות שלה. הוא שואל אותה שאלות שיעשו אותה ערה לעצמה, ותלמד מכך יותר על האני שלה. המנחה מנסה לעתים להכניס מילים בפיה ומבקשה לחזור עליהם בעוצמה. נ.א. לא מצליחה לצאת מהתקיעות ויחד עם זה מנסה לבנות במנגנוני הגנה ומניעה. המנחה מרגיש שיש צורך לסיים. נ.א. מסיימת ב-Unfinished Business, במצב בלתי גמור. המנחה חוזר לנ.א. והפעם בשינוי. המנחה מבחין בלחץ ובמצוקה של נ.א. ועל רקע זה מבקשה לעמוד. המנחה מבקש מחברי הקבוצה ליצור מעגל סגור ולהחזיק בידיים כתף אל כתף. נ.א. מתבקשת להכנס למעגל אולם ללא הצלחה. הקבוצה מונעת ממנה להכנס. נ.א. מנסה שוב, אך הפעם היא מפעילה כוח פיזי ולבסוף מצליחה לשבור את קו המעגל הסוגר; היא נכנסת פנימה. נ.א. נמצאת באמצע המעגל ושומרת על מרחק פיזי ועל מבט לא ישיר לעבר חברי הקבוצה. המנחה מברר עם נ.א. תהליכי הגנה ומניעה כמו למשל Projection, Deflection. המנחה פונה לקבוצה ול-נ.א. בשאלות המגרות ומיעלות את המודעות הרצופה.
פרשנות
המנחה מבחין בכך ש-נ.א. ערה לצרכים מסוימים, היא מנסה לממש אותם אך נכשלת מפני שהתהליך מופרע בדרך כלשהי. נ.א. חשה אולי נבוכה, אולי מבולבלת ושום דבר לא ניצב ברור לנגד עיניה, היא לא יודעת מה היא רוצה. היא לא יודעת מה חשוב שהיא לא יכולה להחליט לכאן או לכאן והיא אינה יודעת מה בתוך סך האפשרויות לקחת. המנחה שואל את נ.א. "מה חשוב לך? מה את שומעת לאן את הולכת? מה עובר עליך? מה לעשות כדי להגיע לדברים כמו שאת רוצה?" המנחה מבקש לנסות לפתח באמצעות שאלותיו, מודעות בלתי מופרעת. תהליך מודעות זו יאפשר ל-נ.א. לגלות מחדש איך היא מפריע לתפקוד של עצמה. הפרעות אלה יכולות להחשב כהתנגדויות או כהוכחה להתנגדויות. ההתנגדות היא להכיר בדרכים ש-נ.א. משתמשת כדי לארגן את התנהגותה. המנחה גם מבקש מ-נ.א. הנחיות למרות שהיא כבר התבקשה קודם לכן לגלות ולמצוא את התשובות בעצמה. הויסות העצמי ביחסיו עם נ.א. מעורפל ומבולבל. בויסות עצמי (Self Regulation), מונעת נ.א. מעיצוב השלם, פרושו, מניע מהדמות להתעצב לדמות ברורה ושלמה והיא עושה זאת בכמה דרכים:
* המגע התפיסתי של נ.א. עם העולם החיצון ועם הגוף שלה הוא גרוע. המנחה שם לב למשל, לכך ש-נ.א. מדברת בטון, בביטוי ובמלל תוכני מסוים, אך אין היא ערה לצליל הדיבור ולסוג או תוכן המלל, נ.א. אומרת: "אתה צוחק ממני...אני מרגישה בפנים... אני מרגישה טוב ]אבל[..לא התקבלתי... אני 'אבלה' ]חוזרת פעמיים על ביטוי זה[... בסוף אפול על הפרצוף... לא באתי לכאן כדי לשחק משחקים...]ומסיימת בשלב הראשון של העבודה[ תדע ]למנחה[ שזה לא נגמר עכשיו... . כמו כן, הקבוצה שמה לב כשנ.א. בתוך המעגל היא נסגרת בעצמה ומרגישה בחוץ למרות שהיא בפנים, ולא מישרת מבט לסובבים, מבטה מופנה בין המשתתפים או לרצפה. מצב זה מסוכם יפה על ידי פ.ד., חברת הקבוצה: "יש ניגוד בין הכניסה ]של נ.א.[ ולבין ההרגשה ]של נ.א.[". המגע התפיסתי של נ.א. עם חלקים גדולים של הסביבה ועם גופה או שהוא עלוב למדי או שהוא חסום לגמרי.
* הביטוי העצמי השוטף של צרכיה של נ.א. חסום. מאחר ו-נ.א. אינה מבטא את צרכיה, אין הם יכולים להתממש. דמות תפיסתית שיכולה היתה להיות ברורה, שלמה ומשמעותית נעשית עמומה, לא מעניינת ולא משוחררת. נ.א. לא השיגה הבנת הדבר שראתה, אלא אולי השיגה דברים חיצוניים ולא אמיתיים. דברים אלה באו לידי ביטוי בתכני המלל שלה כמו למשל, "אתה צוחק עלי....לא באתי לכאן לשחק משחקים...אני הבלה...".
* המנחה חש ש-נ.א. מדחיקה את הצרכים ואת הדחפים שלה. המנחה לומד תחושה זו על יסוד תיאוריית "מגן השריון" של רייך, כשראה בהדחקה תהליך מוטורי שרירי של רעידות בצוארה של נ.א.. כאשר צרכים ודחפים מתעוררים, ישנה נטיה לתגובה שרירית. התגובה השררית מתבטאת אצל נ.א. על ידי פעולה בשרירי צוארה. הדרך היחידה שבאמצעותה יכולה נ.א. לבלום את התגובה היא על ידי כווץ השרירים באורח המנוגד לדחף. כווץ שרירים מנוגד זה מונע מאותו הדחף לבוא לידי ביטוי באופן מלא. למשל במקרה שלנו, נ.א. כועסת על חברי הקבוצה ]שמונעים את כניסתה לתוכו[ והיא ערה לכך שיש לה רצון עז להפעיל כוח פיזי כנגד הקבוצה המבטא אולי כעס עצור או אולי לחבק את הקבוצה בחום את הקבוצה, המבטא מגע לא ממומש. נ.א. שנבהלת מדחף זה עוצרת בעדה מלצאת. תהליך "העצירה" יכול להראות על ידי התכווצויות שרירי הצואר של נ.א.. כאשר נ.א. מדכא אימפולסים שונים, היא בהכרח מכווצת את שריריה. חוסר המודעות לדיכוי האימפולסים נוצר וממשיך להתקיים בעזרת אחזקת השרירים המכווצים באופן כרוני. כווץ השרירים על ידי נ.א. הופך להרגל והיא מסתגלת אליו. ההסתגלות מונעת מ-נ.א. את האפשרות להעשות ערה לכך שהיא חוסמת דחף כלשהו או מהו אותו דחף שהיא חוסמת.
פרלס טען שהבעיה בגיבוש השלם המשותפת להרבה פציינטים היא חוסר המודעות העצמית הבאים לידי ביטוי אצל נ.א. במנגנון הגנה ומניעה עיקרי הנקרא בלשון הגשטלט כ-Deflection כהסחה ממגע ישיר עם אדם אחר )ראה גם עבודתה של ע.ק. מהתאריך 29/12/97, שם ההסחה באה לידי ביטוי בקטיעות, נמנעות עיקבית ומודעת, ניתוחים שכליים, התארגנות, מחשבות, בלימת רצף הדיבור או "מתבלבל לי הקול", אי ידיעה, סילוק אחריות "באמת אני לא אחראית"(. מנגנון זה לדברי פרלס, גורם לאדם לאבד את המגע הטוב עם הסביבה באופן שגבולות המגע שלו, אלה המפרידים ומאבחנים אותו מהסביבה אינם מאפשרים שום השפעה חיצונית על המערכת. נ.א. מפגינה את שלב "הצביעות" של פרלס (The Phony Layer). זה מופיע אצל נ.א. ב"כאילו" הכפול שלה. "כאילו" היא בעל אומץ - נכנסת בכוח ללא פחד למרכז המעגל. "כאילו" היא רוצה בלשונה "להיות בפנים... חלק ממכם" אך בעומק מודעותה היא יודעת ש"לא התקבלתי... אני הבלה... אני מרגישה טוב...]אבל היא עדיין בודדה בתוך המעגל בהתנהגותה הפיזית והמילולית גם יחד[". אם וכאשר תיהיה מסוגלת להכיר בצביעות שבתוכה או שתתיר לעצמה ללכת מעבר לצביעות שלה, היא מהר מאוד תגיע לשלב המתאר כ"נקודת קיפאון". על ידי הציפיות שלה של להיות "אחד ממכם" הפחד מפני התוצאות של היותה אוטנטית, היא מפחידה את עצמה והיא מרגישה תקועה. היא מאוד רוצה להכנס למעגל כלומר להיות כאחד מחברי הקבוצה שיחודם במגע פיזי קבוצתי, אולם נ.א. הפנימה את המחשבה ש"מגע הוא דבר רע: אם אני נוגעת אני רעה". במאמציה להסתיר את תכונת העדר המגע שלה, מפתחת נ.א. את שלב ה"צביעות" וחיה ב"כאילו". הוא לא נמנע ממגע במחשבתו. למעשה היא חיה "כאילו" היא אדם חם. כאשר תתמודד נ.א. עם הפנמת החמימות אותה למעשה היא בלעה מבלי להטמיעה באישיותה היא גם תחשוף את ההתנגדות.
עידוד חשיפת ההתנגדות מוביל אותה לשלב התקיעות המאפיין את נקודת המשבר המתרחשת כאשר נ.א. אינה יכולה לפתח את התמיכה העצמית כשהיא כבר בתוך מעגל הקבוצה ועדיין נשארת בודדה עם עצמה, בעוד שהתמיכה החיצונית מחברי הקבוצה מתעכבת. שלב התקיעות הוביל את פרלס למסקנה שאת הנירוזים מאפיינת "גישה פובית". תופעה זו הנה הדרמתית ביותר בתרפיית הגשטלט.
תאור המסגרת
המנחה מבקש מכל חברי הקבוצה לעבור יחד, התנסות חוויתית בקונטקט. ההתנסות מתבצעת בשלושה שלבים. בשלב הראשון, מתהלכים חברי הקבוצה באופן ספונטאני תוך התרכזות בעצמם. בשלב השני, מיישר כל אחד מחברי הקבוצה מבט לעבר אחד מחבריו בנפרד. בשלב השלישי, מקרב כל אחד את בין זוגו שבחר, באופן פיזי בעזרת רמז עד לגבול המגע האפשרי. בשלב הרביעי, מתהלכים חברי הקבוצה בעיניים עצומות ומקיימים תוך כדי הליכה מגע פיזי עיוור בין חברי הקבוצה. הקבוצה עם סיום התרגיל נכנסת לתהליך של מודעות רצופה שבא לידי ביטוי בעיקר בשלב זה, בשפת הגוף שלהם )נצוצות בעיניים, ערנות יתר ורגיעה(. חברי הקבוצה מספרים על הרגשתם. המנחה מבחין שעל- ס.א. השאיר ההתנסות החוויתי מודעות משמעותית, כאשר היא הגדירה את הרגשתה. הוא מבחין במנגנון הגנה ומניעה עיקרי החוסם את ערנותה המודעת של ס.א. ומחליט להתמקד בה. המנחה שואל את ס.א. שאלות כדי להגביר את רצף מודעותה, תוך העברת שימת ליבה לשפת גופה ולתגובותיה השריריות. המנחה מבקש לדעת לצרכיה ולאפשרויותיה ובכל צעד בודק עד איפה ניתן להוביל את ס.א., תוך ראית הצעד הבא. המנחה נעזר בחברת הקבוצה א.ג. לשם התמודדות עם ה-Introjection. המנחה השתמש בטכניקת רצף המודעות -פה ועכשיו, טכניקת ההגזמה, טכניקת החזרה, טכניקת "האם אני יכול להזין אותך במשפט"?, טכניקת "האם אתה יכול להשאר עם רגשות אלה?" טכניקת "הרטרופלקציה" (Retroflection), טכניקת "הצעד הבא" השקול, טכניקת המנהיגות הקומניקטיבית, טכניקת התיסכול והתמיכה וטכניקת המגע הגופני. שילוב עשיר של טכניקות אלה יעילו מאוד את עבודתה של ס.א. ובכך עזרו לה לצעוד לקראת מודעות בלתי-מופרעת ולגלות מחדש איך היא מפריע לתפקוד של עצמה.
פרשנות
ס.א. חוסמת את ערנותה על ידי "אמוץ ערכים, דעות או התנהגויות 'באופן שלם' על ידי הפרט מאחרים מבלי לעשות אסימילציה או אינטגרציה עם האני". )Gestalt Therapy Now p. 112 ( זהו מה שנקרא בלשונו של פרלס Introjection. ס.א. אומרת: "אני מתקרבת לפי מה שמותר לי לעשות כלפיהם ]כפי שהם רואים על פי אמת ערכיהם או דעותם או התנהגותם],]המנחה: "ממה את נבוכה?"[ פחד לשעמם... }ומסכמת, אני רוצה[ לא לתת לדברים לקרות לי... כל החיים שלי משהו לא מושג...". על ידי בדיקת ה-Introjection בהתאם לנסיון העצמי שלה, יכלה ס.א. להשתמש בניסיון החוויתי כדי לדחות, להכליל או להכליל באופן חלקי את ה-Introjection הקודמת. והכן היא אומרת: "אני צרכה לקחת יוזמה... מגיע לי ]מגע, חום[ בלי להתנצל...". ס.א. הוכיחה בעבודתה, שהיא יכולה להעשות יותר סלקטיבית ולבנות את חוש המידות שלה בעצמה. פרלס ציין שכל המושגים, העובדות, הסטנדרטים להתנהגות, המוסר והאתיקה, האסתטיקה והערכים הפוליטיים מגיעים אלינו במקור מהעולם החיצוני. אין שום דבר במוח שלנו שאינו מגיע מן הסביבה החיצונית. כמו כן, טען פרלס שכל מה שקיים בסביבה החיצונית הינו חיוני לאורגניזם הן באופן פיזי והן באופן פסיכולוגי. אלא שכל מה שקיים בסביבה צריך שיעבור תהליך של בחינה וקבלה אמיתית, כדי שזה יעשה חלק מאישיותנו. אם אנו, לעומת זאת, נקבל אותם ללא שום ביקורת, אלא על סמך זה שמישהו אחר אמר זאת, או מפני שהם אופנתיים או מפני שהם מבטיחים הגנה מפני כל ביקורת חיצונית, או מפני שהם מסורתיים או מהפכניים - הם לא יעשו חלק אמיתי מאישיותנו.
הסכנות הטמונות ב-Introjection, כפי שפרלס הציגן הן שתיים:
1. האדם שמשתמש במנגנון ה-Introjection אינו יוצר שום הזדמנות לפתח את אישיותו משום שהוא עסוק מאוד בהחזקת הערכים הזרים במערכת הנפשית והרגשית שלו. ככל שהוא מרבה להעמיס על עצמו Introjections, האפשרויות שלו לבטא את עצמו או אפילו לגלות מי הוא באמת הולכות ופוחתות.
2. Introjection תורמת לאישיות דיסאנטגרטיבית אם הפרט בולע שני ערכים מנוגדים והוא מנסה לפשר ביניהם, הופך האדם בתהליך זה את אישיותו לשדה הקרב בו ניטשת המלחמה או הקונפליקט הפנימי של הנאורוטי והמסתיים בדרך כלל באופן שבו אף אחד אינו מנצח. דוגמה לשני ערכים מנוגדים יכולה להיות הסיסמה "ואהבת לרעך כמוך" כנגד "אדם לאדם זאב".
ב-Introjection מזיזה ס.א. את הגבולות שבינה ולבין הקבוצה במידה רבה פנימה לתוך עצמה עד שכמעט ולא נותר דבר מעצמה. לכן, כאשר ס.א. אומרת "אני חושבת" או "אני רוצה" היא בדרך כלל מתכוונת לומר "הם חושבים", "הם רוצים".
ס.א. מאלצת את עצמה לעשות "לפי מה שמותר... לעשות כלפיהם" כי יש לה "פחד לשעמם" ולכן היא מרגישה לא טוב כי "כל החיים שלי משהו לא מושג". זהו האישיות הרטרופלקטיבית המצהירה אין סוף הצהרות מסוג זה שכולן מבוססות על תפיסה שהיא ועצמה הן שתי הוויות שונות. היא מפסיקה לכוון את האנרגיה שלה החוצה כדי לתמרן ולהביא לשינויים בסביבה שיענו לצרכים שלה. במקום זאת, היא מכוונת את הפעילות שלה פנימה ושמה את עצמה כמטרה להתנהגות במקום הסביבה. "היא נעשת האויב הגרוע ביותר של עצמה". (The Gestalt Approach p. 54) ס.א. בולמת את הדחף או האיזון האימפולסיבי המתח, באמצעות מתח תחושתי מוטורי מנוגד נוסף למשל, יש לה חוסר אוויר, חנק בגרון, פיק רגליים, ריקנות, לחץ בברכיים, הללו תוצאה של מגע מלא, חום עמוק או בטיחות לא מובעים.
כאשר תפסיק ס.א. לעשות Retroflection, היא תוכל להתחיל לכוון את רגשותיה החוצה, להפסיק להרוס את עצמה באופן פזי ולהתחיל ליצור קשר פתוח וישיר עם אחרים. ס.א. מתאמצת לגרור את עצמה ולהחזיק את עצמה במודעותה ל-Introjection ול-Retroflection על מנת שלא לסגת לאחור. היא נעזרת לשם כך, בהתערבותו היעילה של המנחה המעודד את ס.א. להעשות ערה למודעותה - למה שקורה לה: לתחושת הריקנות שלה, לתחושת החנק בגרון ופיק הרגליים, ללחץ בברכיים, ל-Introjection, לתחושת חוסר-האונים שלה ולתנוחות שלה. ס.א. מפגינה אומץ להשאר עם רגשותיה הלא נעימים והמנחה מסייע לס.א. בתהליך זה, עד לשלב הפיצוץ המובטחת. לשם כך נעזר המנחה בשתי טקטיקות בסיסיות לשימוש בסייעו לעבור את שלב השיתוק או המבוי-הסתום, שהוא התיסכול והתמיכה. המנחה מתסכל את ההפרעות של ס.א. בתהליך המעבר של שלב התקיעות על ידי שהוא עומד כנגד כל נסיון של ס.א. להמנע, אך תמיד בודק לא לעבור את גבול יכולתה במשפט השאלה: "את רוצה לעצור?". טקטיקת התסכול התאפיינה כשהמנחה שאל את ס.א. את השאלות ואמר את ההצהרות: "אני לוחץ על הגז ועל הברקס... ממה את נמנעת כרגע? מה את פוחדת שיקרה כרגע? מה הרצון שלך לקרב אותה? את יכולה לזהות את רצונך? איך זה המעבר לאמא? ממה את נבוכה? או מה עובר עליך כרגע? מה קורה לך? מה זה מעורר בך? לא מבין.... מתקשה להבין... מה יכול המבט הזה לומר? מה קורה ללחץ הברכיים? באילו תחומים את חשה את החוסר הזה? יש עוד משהו שאת רוצה לעשות בקונטקט?... את רוצה יותר?".
מאידך, המנחה תומך בהתקדמותה של ס.א. על ידי כך שהוא מעודד אותה לתת ביטוי לרגשותיה. טקטיקת התמיכה הועברה על ידי נוכחות המנחה והיא נאמרה על ידו בהצהרות כגון "השארי עם ההרגשה הזו... שימי לב למה שקורה לך כרגע... תני לעצמך להרגיש זאת באופן מלא... תני לזה לקרות... תתני ביטוי... את לא צריכה לעצור בעד עצמך...תתרכזי במה שעובר עליך כרגע... תחזירי על המילים... תוכלי לארגן את הדברים... לקרב כמו שאת רוצה... תוכלי לעשות את זה... תקרבי ברמה שאת רוצה.... ]המנחה מחזיק בחום בכף ידה של ס.א.[". בשלב הבא הופכת ס.א. את האנרגיה העצורה לפיצוץ (The Explosive) אישי רגשי. הפיצוץ מתרחש כאשר מתירה ס.א. לעצמה להתנסות ולתת ביטוי אמיתי לרגשותיה, בעזרת א.ג., חברת הקבוצה, ובעזרת המנחה על ידי אהבה, חיבוק, שקט ועדינות נפש, מגע גופני ובעזרת בכי. ס.א. מקרבת את א.ג. ומחבקת אותה אל ליבה כמו חיבוק אמא לבת, מזילה דמעות ונותנת ביטוי אף מילולי לחוויתה: "א.ג. מאד אמהית". המנחה מגיש את כף ידו ואוחז את כף ידה של ס.א.. שפת הגוף של מגע ידו של המנחה בטא בצורה חזקה מאוד הרבה אנרגיה, חום, רגש אמיתי וקשר ספונטני מדהים בשלמותו בינו ולבין ס.א.. יש לשים לב לצורת המגע שבחרה ס.א. לממש את הפיצוץ. ס.א. בחרה בחיבוק ולא במקרה שכן, הפועל המעשי של השורש ח.ב.ק משמעותו: לאחוז בחוזקה או להדק מקרוב מישהו; להקיף או לכרוך זרועות בחיבה אמיתית רבה, לגלות חיבה, חמימות ורוך באחיזה מהירה או להיות קרוב מאוד.
ס.א. בחרה בחיבוק מרכז הלב. שהוא, חיבוק עם כל הזמן שבעולם ובלי להתחשב בעולם. זוהי, אולי, צורת החיבוק המושלמת ביותר, שהמסר: חוש באחדות האמיתית שלנו ככל שקשר ידידותנו מתפתח. צורת המגע וביטויו שבחרה ס.א. היא פעולת התמוטטותו של המבוי-הסתום שנלווה לו התפוצצות שקטה במקרה שלנו. המעבר בין שלב לשלב קרה במסגרת היחסים שבין המנחה ו-ס.א.. תהליך זה התרחש במסגרת שבה הן המנחה והן ס.א. יודעים שהיא מסגרת המגינה על ס.א. ושאין היא צריכה לברוח ממצב החרום אלא להשאר עם זה כדי להתחיל להתנסות ברגשות שמהם בדרך כלל נמנעת. הפיצוץ הרגשי חשוב מאוד להבראתו של הפציינט מאחר והגשטלטיסט מאמין ש"הרגש הוא המודעות האינטגרטיבית של היחסים שבין האורגניזם והסביבה". (Gestalt Therapy 407) הרגש הוא למעשה ההשלמה של הגשטלט החסר. לאחר הפיצוץ הרגשי מתנסה הפציינט בתחושה של רכוז הנובע מהפיוס שחל בין הניגודים שבחייו. הפציינט מפתח תחושת שליטה פנימית משלו שתסייע לו לקבל החלטות בעצמו ביתר נכונות בעומדו בפני קונפליקט חדש בעתיד.
התנסות זו תביא לאיזון ברגשותיו של הפציינט ותספק לו את התמיכה-העצמית החיונית לקיום יעיל וטוב בינו לבין עצמו ובינו ולבין סביבתו. התרפיסט הגשטלטי מאמין שגדילה נפשית באה דרך תסכול ותמיכה. לכן, חייב המטפל להשתמש בתמיכה ובתסכול באופן מאוזן. הוא חייב לקרוא תגר על אותם ביטויים שמשקפים טכניקות מניפולטיביות, דפוסים נאורוטיים ודמוי-עצמי. תהליך זה חייב להמשך עד שהפציינט מתחיל להתנסות בצורך לשחרר עצמו מדרכי ביטוי אלה ובאותה עת עליו להעשות יותר ערני לצרכים האמיתיים שלו ולעבוד על מימושם. הן שאלות התיסכול והן הצהרות התמיכה מבקשות מן הפציינט תשובה בדרגה שהמודעות העכשווית שלו מאפשרת. באותו זמן הן מגבירות את ערנותו. אלו הן שאלות המכוונות את הפציינט בלית ברירה לחיפוש תשובה מתוך הפוטנציאל הטבעי שלו.
שאלות אלה מעודדות את הפציינט להכיר באחריות שלו למחשבותי, לרגשותיו ולהתנהגותו והן תובעות ממנו לפתח תמיכה עצמית מתוך הכוחות והאמצעים העומדים לרשותו. "שאלות אלה נותנות לפציינט תחושה של עצמיות משום שהן מכוונות אל האני שלו". (The Gestalt Approach 75) בניגוד לרייך, שהגביל את תיאוריית "מגן השריון" (character armor) לשחרור האנרגיה המינית בלבד, פרלס, לעומת זאת, כלל ספקטרום, שאני קורה לו הוליסטי, הרבה יותר רחב של התפרצות ושחרור רגשי.הוא האמין שבהתאוששות האני של הפציינט יש יותר מאשר שחרור השריר המכווץ להתרגשות מינית המנחה השתמש בדרכי הקומוניקציה שלו עם ס.א. מורה ומדריך. הוא שקף את התחושות, הרגשות והמחשבות שלו בהיותו במגע עם ס.א.. "אני חש ערנות אנרגטית... קלטתי אותך למרות שאת לא מדברת... נתתי לך את ידי ואך שאת נתת את ידך... השלים את החלק הגופני...".
בחשיפה עצמית בודק המנחה השלכות שהוא עושה, הוא מברר את מה שקורה אצלו, קורה אצל האחר הנמנע מלהיות ער לכך ומעל לכל הוא מכריז על צרכיו ועל אנושיותו ובכך הוא נותן אישור לחברי הקבוצה לתמוך ולהכריז על צרכיהם האמיתיים ועל אנושיותם. ס.א. עושה תנועה של מחנק בתנועת היד בכיוון החזה העליון. עיני המנחה יתכן ולתנועה זו יש חשיבות ומשמעות רבה. תנועה זו יכולה להיות לא גמורה, לא מפותחת או שנולדה טרם זמנה. ס.א. מתבקשת על ידי המנחה להגזים את התנועה שוב ושוב במטרה לעשות את המשמעות הפנימית גלויה וברורה יותר. המנחה אומר לס.א.: "את התחושה המיוחדת המחנק תלחצי יותר.... עם אותה אנרגיה תגזימי את המקום...".
טכניקה זו נגזרת מההתנהגות הלא מילולית של הפציינט. בתרפיית הגשטלט, אין התרפיסט מבקש מהפציינט שלו לנטוש את חוסר-האונים שלו אלא דווקא לחוות זאת ולהכנס לתכונה זו עמוק יותר. התרפיסט מבקש מהפציינט שאף יגזים בכך מתוך אמונה שזהו "החלל הפורה" שממנו יבוא התנסות אורגניזמית ממשית של כוחו. ס.א. אמרה משהו בעל חשיבות "ברחו לי המילים" אך היא מהר מאוד מחליקה עליו. במקרה כזה, התבקשה ס.א. לומר שוב ושוב את המשפט עד שהמשמעות של הדברים נעשית ברורה וגלויה. טכניקה זו מיושמת על התנהגותו המילולית של ס.א..
המנחה מבקש מ-ס.א. לומר משפט שמוצע על ידיו כדי שתתנסה בו ותראה אם יש בו מידה של אמת. טכניקה זו מיושמת כאשר המנחה מבחין בכך שס.א. נמנעת מלהבין את משמעות התנהגותה העכשוית והיא מעמידה פנים שהיא מבולבלת ושאין היא יודעת מה עליה לעשות או לומר. המנחה מבקש מ-ס.א. שתשים בפיה משפטים מושאלים, למשל: "זה נכון...", "לקחת את הפקוד על הדברים.....".
zdkphd@gmail.com
. He has published various articles, a collection of writings on language and literature, religious existential meditation, philosophical doctrine of the human spirit and produced a number of self-hypnosis audio cassettes for improving the quality of life.Dr. Krouz is presently the chairman of the Public Council on Philotherapy and Healthy Lifestyle, and president of the Israeli Council on Philotherapy. He is one of the pioneers of philotherapy in Israel, and an expert on existential philosophy therapy and peace of mind. His studies, work and rich experience as a healer have helped him to create a new and unique type of therapy, applying philos
