רקוויאם לחתולה מופרעת 

רקוויאם לחתולה מופרעת

הגעת אלינו לפני המון שנים וכבר בוגרת, אף אחד לא יודע מאיפה נחתת, איפה נולדת, מי אמך(כל אחד ואחד מחתולי פ"ז שכונתיים שלנו אנו יודעים מי אמו ומה אתו), ודי מהר התחילו להרגיש בנוכחותך ואת "נחת זרועך" באזור, חתולה מופרעת אהובה שלי.

אולי בשל כך כינינו אותך "הפטריארך", ודווקא אלייך כל כך נקשרתי אני, ובהמשך לאריסה ובעלה איגור השכנים המקסימים, וכל דיירי הבניין , שכן אחרת לא היו סולחים ועוברים בשתיקה על כל הקטעים המוזרים שלך.

מהר מאד ראינו והבנו כולנו שאת שונה, לחיוב ולשלילה....

נו, מה רוצים - זה ידוע, חתולה טרי קולור אולי גם טורטית נאמנה, טריטוריאלית, שתלטנית, שאינה נותנת לגעת בה אך באה להתלטף ו"ללטף" אותך, שממתינה לך כל בוקר ומקבלת אותך בשובך הביתה, שיודעת היטב מי חתולי השכונה "שלה", מי שייך ומי זר, ועוד ועוד נפלאות כהנה וכהנה....

כמה שיותר משקיעים כך יותר נקשרים.... ככה זה מסתבר בכל דבר בחיים, וגם במקרה שלך, שדרש הבנה, טיפול, התנהגות שונים ומיוחדים.

צבעייך והשילוב שלהם היו מדהימים: ג'ינג'י, שחור ולבן עם עיניים ענקיות וטובות, כשאת רואה ושומעת כל דבר ורחש בממלכתך (הבניין שלנו וסביבותיו), ושום דבר אינו נשמט ממך, ואת שלטת ב"שטח שלך" ביד רמה.

הזכרים הגברתניים ביותר לאורך השנים פחדו ממך ו"נשמעו" לך, את הפרדת תמיד בין ניצים, לא אהבת מריבות אצלך, בין אם הם זכרים או נקבות, סדר צריך להיות סדר. במיוחד לא אהבת שחתולים או חתולות שאינך מכירה, שלא מ"השכונה" "יתעסקו" עם חתולי השכונה, יתקרבו ויעשו "כיינדלך" על זואי ולולי שלי. 

אם במקרה אחד מהם התקרב אלינו בלכתנו לטייל מיד הרחקת אותו.... ראית צורך "להגן" עלינו, היינו בפירוש "שלך" כמו כולם, כמו כל מי שאהבת כנראה או דיירי השכונה.

השנים שטרם עיקורך היו קשות, מוזרות, ומטורפות, בינינו, הרי לא היית אמא טובה כל כך, גם בזה היית מוזרה.

לפעמים איך שהיית ממליטה היית מתעקשת להכנס לבניין ושום דלת לא חסמה אותך, מטפסת בקומות ומנסה ל"חלק" לדירות שונות (אולי חיפשת את מי שהכרת) את תינוקייך כדי שיטפלו בהם.  

אולי כי הרגשת שאינך מסוגלת, ולא רצית לנטוש.

לפעמים היינו צריכים לשדלך להמליט ולהיות אתם במקומות שהיינו חייבים להכין עבורך, אחרת היית ממליטה במקומות בלתי אפשריים מוזרים או נוחים בעליל, כמו חדר המדרגות, ארון החשמל, או דווקא הנישה של הגז והמים, ומקומות לא מתאימים אחרים. מעולם לא הבנו מדוע את בוחרת דווקא בהם, הלא נוחים ומסוכנים מכולם.

במקרים בהם המלטת בנישת הגז היינו צריכים לעשות תמיד יחסי ציבור בבניין לתושבים שיהיו סובלניים וסלחנים ולגבות אותך כי רק לי ואח"כ ללאריסה הרי נתת ואיפשרת גישה אלייך.

לפעמים לא גילינו איפה המלטת וגילינו מאוחר מדי, כי לא היית מטפלת בהם כמו שצריך, פעם היית חולה ונעלמת כשהיו קטנים ופתאום חזרת....ואכן המלטות רבות למרות התמיכה המאסיבית שלנו הם לא שרדו, כי גם לא ידעת מאוחר יותר כשהתחילו לזחול לשמור עליהם.

באמת היה קשה לך כנראה, כי כל המלטה וגידול מחדש של הגורים הייתה אצלך משום מה סיפור לא פשוט בכלל.

בהמלטה האחרונה היה כבר בלגן שלם בבניין, והבנו שאיננו יכולים להגן עלייך יותר עם השיגעונות האלה שלך, שבאמת היו מוגזמים, לא אופייניים, ומוזרים,  ונאלצנו למרות אופייך הקשה, המרדני, להביא לוכדת שתלכוד אותך, דבר שהיה קשה מאד במיוחד אותך, כדי לעקרך.

אחרי העיקור, עוד יותר מקודם היית ממתינה לי וללאריסה בפתח הבית בבוקר ובערב לצאתנו, לקבל את הארוחה שלך (ותמיד קיבלת מאתנו יחס מיוחד מועדף), ובשובנו מצאנו אותך ממתינה, גם ה"ליווי" שלך אותי ואת הכלבים בטיולים עד שיצאנו מהתחום שלך וכשחזרנו גברו.

היית באמת הרבה שנים אתנו, תמיד היית כאן למעשה, אז איבדתי חשבון אפילו כמה....

לפני יותר מחצי שנה הבנו שזה לא רק גילך, אלא שלקית במחלת חניכיים קשה וחשוכת מרפא של חתולים, ובמשך כל הזמן הזה האכלנו אותך עוד יותר מקודם בתשומת לב, באוכל ושתייה מיוחדים שהכנו במיוחד קודם לכן, בנפרד גם אני גם ולאריסה במעין "חלוקת עבודה שבהבנה וללא מילים",  ועם המון סבלנות חיכינו שתסיימי.

חשבנו שנצליח לעזור ובמשך תקופה ארוכה מאד אכן החזקנו אותך במצב סביר עם תקופות של נסיגה והתאוששות לסירוגין, לא איבדו תקווה, תמיד התאוששת וקיווינו שביחד נעזור לך בכל זאת לצאת מזה, שיקרה נס ותתאוששי.

מעולם לאורך כל השנים לא נתת לאף אחת מאתנו לגעת בך ממש, ללטפך, ולפני כמה ימים ב 1.3.2011 כשאפשרת לי זאת לראשונה לגעת בך ממש וללטף, אחרי כל כך הרבה שנים כמעט בכיתי, ידעתי שאת נפרדת.

למחרת ב 2.3.2011 מסרה לי לאריסה שאת אינך עמנו יותר, שאיגור מצא אותך (כי חיפשתי אני אחרייך ולא איתרתי אותך).

צר לי חתולה אהובה יקרה ומופרעת שלי, שלנו, לא הייתי מסוגלת ללכדך שוב בכלוב.

הפעם הקודמת הייתה קשה מנשוא עבורך אני יודעת, כי נלחמת כמו אריה.

כשהבטתי בך בעיניים אז לא סלחתי לעצמי ימים רבים , כיצד הבטת בי....לא הייתי מסוגלת לבגוד שוב באמונך ולהסתכל בעיניים שלך כשאת בכלוב, כאילו נבגדת, ולא רציתי לעשות זאת כי ידעתי שזו תהיה דרכך האחרונה.

חשבנו אני ולאריסה ובעלה איגור שעדיף עבורך שתיפרדי מאתנו בטריטוריה הטבעית שלך, שאת מכירה, בשכונה, בבית שלך. לא רצינו שידיים זרות קרות מנוכרות יגעו בך כשאת לא אוהבת שנוגעים בך ואלה וזה יהיה המגע האחרון שתחושי.

עשינו הכי טוב שחשבנו והרגשנו עבורך, ועשינו זאת עם המון סבלנות ואהבה במשך תקופה מאד ארוכה.

היי שלום חתולה מופרעת ואהובה כל כך.

קשה כעת לצאת מהבניין ולא לראותך מחכה בפתח. מעולם לא הכרנו חתולה עם התנהגות כשלך, ויש לי הרגשה שלעולם גם לא נכיר, כי אין עוד אחת כמוך, עם הפלוסים והמינוסים.

למדי עלינו זכות שם למעלה בגן עדן של החתולים, אהבנו אותך, ועדיין אוהבים, ותמיד נאהב ונזכור.

געגועים עוגנים לחוף שקט,
ואין להם מרגוע,
גם לו היה בי לב אחר,
הייתי אז בוכה"
 

(לא יודעת של מי השיר אם של סמדר שיר או עמיחי...אשמח אם יאמרו לי)

בונבונייטה לאריסה ואיגור

לכתך לשלום

עלה בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2062173/