דרישת סימון מוצרי תעבורה - עמדה בלתי הוגנת מצד משרד התחבורה 

עו"ד גדי קיי, עו"ד גיל נדל

זה קרוב לשנתיים שיבואני חלפים ואביזרים שונים לרכב מנועי הנחשבים כמוצרי תעבורה, מתמודדים עם קשיים בלתי מבוטלים בכל הנוגע לדרישות סימון שונות אשר נקבעו ע"י הרשות המוסמכת במשרד התחבורה.

ככלל, לגבי טובין רבים המיובאים ארצה, קיימות דרישות סימון. בין דרישות הסימון נכללות סימון ארץ המקור (ארץ הייצור), סימון זהות היצרן, סימון בדבר אזהרות שונות לגבי טובין שיכולים לגרום לסיכון, ועוד.

דרישות הסימון ביחס למוצרי תעבורה

בישראל, בכל הנוגע למוצרי תעבורה, קיימות שתי דרישות סימון עיקריות. האחת, דרישת סימון ארץ מקור הטובין באופן ברור. השנייה, דרישת סימון שם היצרן ומענו על גבי הטובין. לצד שתי דרישות אלה נדרשים יבואנים גם לקבל אישור ייבוא למוצרי התעבורה.

אין ספק שהדרישות הללו סבירות למדיי, והן לא היו מעסיקות באופן כל כך פעיל את ציבור היבואנים, לולא דרישת משרד התחבורה כי מוצרי התעבורה יגיעו ארצה כאשר הם מסומנים כנדרש, עוד בטרם היבוא.  משמעות הדבר היא כי יש צורך לסמנם כבר במפעל היצרן בחו"ל ועל ידי היצרן עצמו.

כלל לא בטוח שלמשרד התחבורה סמכות לקבוע דרישות כאלו

יצוין עוד, כי לדעתנו גם המקור החוקי עליו מסתמכות הרשויות בקביעת דרישת הסימון והעיתוי שלה, נגועה בפגם מהותי. משרד התחבורה הוציא הוראת נוהל המסתמכת על צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם) התשמ"ג - 1983, אלא שבצו קיימת אבחנה בין הוראות הנוגעות לחוקיות הסחר והפיקוח על איכות המוצרים, החלות כבר בשעת היבוא, לבין ההוראות המתייחסות לסימון טובין, וחלות רק בשלב המכירה בישראל.

לדעתנו, הוראת הנוהל שהוציא משרד התחבורה המחייבת, כאמור, סימון מוצרי התעבורה עוד בטרם היבוא, מנוגדת לדין והוצאה בחוסר סמכות.

ההתמודדות היומיומית של היבואנים עם הדרישות הבלתי-סבירות

כך או אחרת, דרישה זו מציבה קושי עצום בפני יבואני מוצרי התעבורה, מאחר והם נדרשים לעמוד בדרישות סימון דקדקניות של מוצרים הנמצאים מעבר לים, שלא בשליטתם, עוד קודם ליבוא, תוך שהם תלויים לגמרי ברצונו הטוב ובתשומת ליבו של היצרן בחו"ל (וברור כי לא סביר לדרוש מהיבואנים לשלוח נציג מטעמם למפעל היצרן בחו"ל כדי לפקח על העניין).

יתירה מזו, אם בכך לא די, הרי שגם במקרה בו הטובין מגיעים ארצה באריזות אטומות, בשעה שפרטי הסימון השונים מצויים ומסומנים כולם במסמך המצוי בתוך האריזה, אין הדבר מניח את דעת הרשויות, והיבואן נדרש להדביק את פרטי הסימון, על גבי המוצר עצמו או על גבי האריזה, ואם אינו עושה כן, צפוי לסנקציה הכספית של כופר כסף.

העונש במקרה של אי-סימון כנדרש - כופר כסף

במקרה בו טובין מגיעים ארצה ללא שסומנו מראש עוד בארץ המוצא כאמור, הדבר מהווה עבירה על חוקיות היבוא, המחייבת את היבואן לשלם כופר כסף בשיעור של אחוז מסוים מערך הטובין ואשר יכול להגיע במקרים מסוימים לסכומים של עשרות אלפי ש"ח (!). כלומר, יבואן של מוצרי תעבורה צפוי להיות במתח עצום בהמתינו להגעת הטובין ארצה, ורק לאחר הגעתם יוכל הוא לנשום לרווחה, במקרים בהם נתברר שהם סומנו כהלכה.

נסיונות היבואנים לשנות את רוע הגזרה

לאור הקשיים העצומים ופניות של יבואנים רבים לרשות המוסמכת במשרד התחבורה, נתנו גם הגורמים במשרד את דעתם בדבר, ובמכתבים שונים שפורסמו מטעם משרד התחבורה, קצבה הרשות המוסמכת מעין "תקופות חסד" שוב ושוב. כך למשל, במכתב שהוצא ע"י גורם בכיר במשרד התחבורה במהלך חודש ספטמבר 2009, נכתב כי בעקבות מקרים רבים בהם הגיעו ארצה משלוחים של מוצרי תעבורה אשר אינם מסומנים כנדרש, תינתן ליבואנים מעין "תקופת הסתגלות" עד סוף אוקטובר 2009, לסמן את הטובין (ארץ הייצור, שם היצרן ומענו וכו') בעצמם בבית המכס או אפילו בחצריהם, וללא שיהיו צפויים לסנקציה עונשית כלשהי.

תקופת הסתגלות זו הוארכה שוב ושוב, כל פעם לחודש נוסף, ע"י הגורמים המוסמכים וזאת מתוך הבנה לקושי הגדול שדרישות הסימון מציבות בפני היבואנים, ומתוך הבנה כי מדובר בגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.

עד לאחרונה, אפשר משרד התחבורה לסמן את שם ומען היצרן גם לאחר הגעת מוצרי התעבורה ארצה ובלבד שהסימון יהיה "לפני הנחתו על המדפים", אך בכל הנוגע לסימון ארץ הייצור, ועל אף שהקושי הוא זהה, לא אושרו הקלות, ובכל מקרה בו הגיעו ארצה מוצרי תעבורה שארץ הייצור שלהם לא היתה מסומנת כנדרש, חויב היבואן בכופר כסף ובסכומים לא מבוטלים.

בתחומים אחרים אין דרישה נוקשה שכזו

למיטב ידיעתנו, דרישה כזו של סימון עוד בטרם ייבוא הטובין ארצה, הינה חריגה וייחודית ואין לה אח ורע, הן בהשוואה לדרישות סימון אחרות בעת יבוא טובין (לדוגמה, סימון אזהרות משרד הבריאות על גבי חפיסות סיגריות), הן בהשוואה לדרישות של הרגולטור בעת יבוא טובין לעמידה בתקנים מסוימים טרם שחרורם מהמכס, הן ביחס לסימון מוצרי מזון, והיא אף חריגה וייחודית בהשוואה לדרישות סימון של רשויות מכס של מדינות אחרות. בכל המקרים הללו, קיימת אפשרות לסמן את הטובין טרם שחרורם מהמכס ובמקרים מסוימים אף במחסני היבואן לאחר שחרורם מפיקוח המכס, ובלבד שטרם שיווקו לצרכנים בארץ יהיו מסומנים כנדרש.

האבסורד שבדרישת הסימון של מוצרי תעבורה ועיתויה, בולט יותר לאור העובדה שלעניין סימון חלפים של רכב צ.מ.ה. (ציוד מכאני הנדסי), אשר גם לגביו קיימות דרישות סימון דומות ומכוח אותו צו פיקוח ממש, יצאו הנחיות מטעם הגורם המוסמך במשרד התחבורה המאריכות שוב ושוב את "תקופת החסד" המאפשרת לסמן את הסימונים הנדרשים גם לאחר היבוא והיבואן לא צפוי לסנקציה עונשית-כספית כל שהיא, כל עוד המוצר מסומן כנדרש בעת צריכתו ע"י לקוח הקצה, ואך לפני ימים מספר, בתאריך 03.01.2011 פורסמה הנחייה המאריכה את תוקף ההנחיה עד לסוף חודש פברואר 2011.

מכל הסיבות המפורטות, ניסו היבואנים לשנות את רוע הגזרה בפגישות מול משרד התחבורה, אך לא הצליחו עד כה. למרבה האכזבה, על אף המאמצים הניכרים שנעשו בתחום זה, נותר משרד התחבורה בעמדתו העיקשת והוא דורש כי סימון ארץ הייצור יהיה לפני כניסת הטובין לישראל -  ולא – צפוי היבואן לשלם כופר כסף, אשר הפך לאימתם של יבואני חלפי הרכב לסוגיהם.

אין בשורה חדשה מצד משרד התחבורה

על רקע הדברים, ובעקבות שורה של מגעים ופגישות נוספות שנתקיימו לאחרונה, ציפו היבואנים כי משרד התחבורה ישנה את עמדתו, אולם, כגודל הציפייה כך גם גודל האכזבה. לאחרונה פורסמה הנחייה חדשה של משרד התחבורה, שכותרתה "סימון מוצרי תעבורה – הצהרת כוונות של משרד התחבורה", ושם הוענקה ארכה נוספת של 90 יום בלבד, במהלכה יוכל היבואן לסמן את פרטי היצרן (שם היצרן/סימולו המסחרי) על גבי הטובין טרם השחרור מהמכס, אך לעניין סימון ארץ הייצור לא הייתה כל בשורה בהנחיה האמורה, אף לא של יום אחד, ולכן גם כיום, יבואן אשר ייבא מוצרי תעבורה שהגיעו לארץ ללא סימון ארץ הייצור, גם אם מסיבות שאינן תלויות בו, חשוף לסנקציה הכספית המשמעותית של כופר כסף.

אין היגיון בדרישות סימון כה נוקשות

למיטב הבנתנו, הרציונל של דרישות הסימון על גבי מוצרי תעבורה, לרבות סימון ארץ הייצור, הוא לטובת צרכני הקצה בארץ - בעלי כלי הרכב, אשר יכולים לדעת את מקור החלפים שהם קונים, שם היצרן שלהם וכדומה.

אולם, אנו סבורים שההכבדה הקשה מנשוא המוטלת על היבואנים, וללא כל צידוק, מעבר לפגיעה הברורה שהיא גורמת ליבואנים, יש בכוחה לפגוע בסופו של דבר גם באינטרס של צרכן הקצה של מוצרי התעבורה, מאחר ויבואנים קטנים שכיסם אינו עמוק, אשר יפחדו באופן יומיומי מהטלת כופר כסף בשל אי סימון כנדרש בטרם הגעת הטובין, יכולים למצוא את עצמם מחוץ למשחק, דבר שיביא בוודאות לצמצום התחרות הבריאה בענף זה, ולהאמרת המחירים. יתירה מזו, גם היבואנים הגדולים אשר ימשיכו לייבא חלפים לכלי רכב, על אף החשש המיידי מסכומי כופר כסף אשר יוטלו עליהם מפעם לפעם, בסופו של דבר, צפויים לגלגל גם הוצאה זו על לקוחותיהם, דבר שיביא אף הוא לייקור מחיריהם של החלפים.

הצעות לשינוי

לסיכום, אנו סבורים כי האכיפה הנכונה והראויה של דרישות הסימון השונות, מן הראוי שתהיה ע"י משרד התחבורה ולא ע"י רשות המכס, בדיוק כשם שמשרד התחבורה אוכף חוקים אחרים הנוגעים לאופן פעילות מוסכי רכב וכדומה. אין כל קשר בין נקודת הזמן של יבוא הטובין ושחרורם מפיקוח המכס, לבין דרישות סימון טובין, אשר נוגעות ורלוונטיות יותר לזמן צריכתם בפועל ע"י צרכני הקצה. כנגזרת מכך, אנו סבורים כי אכיפת דרישות סימון לסוגיהן, אף במקרים בהם היא נכונה וראויה, מן הראוי שתתבצע ותיאכף סמוך למועד הצגתה לצרכן על גבי המדפים וצריכתם על ידו ועל ידי משרד התחבורה ולא ע"י פקידי המכס.

עוד אנו סבורים כי על משרד התחבורה לשקול שוב את המהלך, ולקבוע כי דרישות הסימון השונות יוכלו להתבצע כולן לאחר הגעת מוצרי התעבורה ארצה, לא לתקופה מוגבלת, אלא כעניין של מדיניות כפי שנהוג לעניין סוגים רבים של טובין. אכיפת דרישות הסימון תוכל להתבצע באופן מניח את הדעת לא פחות ע"י רשות המכס, כפי שהיא אוכפת דרישות רגולציה מסוגים שונים ביסודיות וביעילות לא פחותה.