כעורך לשון אני נתקל בטקסטים מסוגים שונים במסגרת העבודה וגם מחוצה לה ובשגיאות אופייניות לטקסטים מסוימים. במאמר זה הייתי רוצה להכניס אתכם ולו לרגע לעולמו של עורך הלשון ולשתף אתכם בדרך עבודתו, בהתלבטויותיו ובהחלטותיו.
עבודתו של עורך הלשון סבוכה ומורכבת. עליו לשלוט בקשת רחבה של תחומים ולדעת ליישם את בקיאותו בדיוק במקום המתאים. עליו להכיר לא רק את כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה ללשון העברית - כללים המשתנים חדשים לבקרים לפי שינויי השפה והתקופה - אלא גם, ובעיקר, את כללי העריכה הבסיסיים, וביניהם מה ייחשב טעות גסה ועל מה אפשר לעבור בשתיקה, וכן עליו להפגין בקיאות במשלבים הלשוניים, בתקופות הלשון ובמכמניה. עליו להתאים את סוג העריכה לסוג הטקסט. עבודה לא פשוטה כל עיקר.
להלן אביא סוגיות בעריכה שכל עורך לשון נתקל בהן. בחלק מהסוגיות אציע פתרונות, ובסוגיות אחדות אשאיר לכם להתחבט ולהתלבט. המשפטים שאביא לקוחים מטקסטים אמתיים שנתקלתי בהם אם במסגרת עבודתי ואם כקורא מן השורה. כדי למנוע זיהוי הכותבים ניסחתי את המשפטים מחדש תוך שמירה על רוח הדברים.
? חוסר או מחסור
משפט לא ערוך: "לאחר אסון הכרמל נתגלע חוסר משמעותי בכוח אדם, כבאיות ותקציב." נדמה לי שלא צריך להיות עורך לשון כדי לזהות את הבעייתיות שבמשפט זה. אני הייתי מנסח כך: המשפט הערוך: "אסון הכרמל המחיש את המחסור בכוח אדם, בכבאיות ובתקציב." "חוסר" יבוא בד"כ בביטויים כבולים או בסמיכויות, וכוונתו: היעדר, חיסרון: חוסר הבנה, חוסר תיאום. "מחסור" הוא שם עצם כללי יותר ומתאר גירעון, צורך בדבר שאיננו: מחסור בציוד, מחסור בכוח אדם.
? חוסר או אי??
חוסר והתחילית אי? הן מילים מקבילות, ורק בהקשר הכולל נוכל לזהות איזו מבין המילים עדיפה. נוסף על כך, יש ביטויים כבולים שבהם נשתרש השימוש ב"חוסר" ויש שנשתרש השימוש ב"אי?", למשל: חוסר תיאום נשמע טוב יותר מאי?תיאום, לעומת זאת חוסר התאמה ואי?התאמה נשמעות זהות ורק בהקשר הכללי נוכל לבחור באחת הצורות. ומה אתם אומרים - חוסר הבנה או אי?הבנה?
? ש או כש?
משפט לא ערוך: "שהייתי בגן שיחקתי בחול." כאן אנו נכנסים לתופעה שלצערי הולכת וקונה לה שביתה בעיקר בדיבור אך לא רק - ש המחליפה את כש. לתיאור זמן נשתמש ב"כש", "ש" עשויה לבוא רק באמצע משפט ולא בתחילתו (למשל: "אני מבין שאינך מסכים עמי"), לכן המשפט הערוך ייראה כך: המשפט הערוך: "כשהייתי בגן נהגתי לשחק בחול" אם הכוונה לטקסט סיפורי?תיאורי, ואם לאו אז: "כשהייתי בגן שיחקתי בחול."
? חלקם או חלק מהם?
משפט לא ערוך: "הוא כותב שירים וסיפורים, חלקם מפורסמים באכסניות שונות." המשפט הערוך: "הוא כותב שירים וסיפורים, כמה מהם מפורסמים באכסניות שונות."
הסבר: חלקם = "החלק שלהם", למשל: "חלקם של המתנחלים במעשה ברור ומובן." לכן כאן נשתמש ב"כמה מהם/חלק מהם/מקצתם" תלוי בסוג הטקסט ואופיו.
? למצער?!
משפט לא ערוך: הוא הבין למצער את הדברים רק מאוחר מאוד. משפט ערוך: הוא הבין לצערו את הדברים רק מאוחר מאוד. "למצער" = לכל הפחות. אין קשר לצער, לכן בהקשר כזה נשנה ל"לצערו". דוגמה לשימוש נכון ב"למצער": "אתה יכול למצער להחמיא לי על טרחתי." = "אתה יכול לפחות להחמיא לי על טרחתי." "למצער" תבוא בד"כ בלשון גבוהה - במסמך רשמי וכיו"ב.
? ניתן או אפשר?
בטקסטים רשמיים נוהגים להשתמש הרבה בצורה "ניתן": "ניתן לקבל פרטים בטלפון...", "ניתן להתקשר בין השעות...", "ניתן להבין שהמצב הפוליטי בארץ אינו מאפשר איחוד בין מפלגות בעלי מצע דומה." נשאלת השאלה, מהיכן הגיע ה"ניתן" הזה והיכן "ניתן" להחליפו ב"אפשר". דומני שכאן זו שאלה מורכבת מעניין של סגנון אישי, גיוון ותקן. והנה ההסבר: הפועל "ניתן" בא בצורת נפעל (שורש נת"ן), ומשמעותו המקורית: נמסר. יוסי נתן את הכדור למשה, כלומר הכדור ניתן למשה (על ידי יוסי). מלבד משמעות זו נוספה לפועל משמעות מושאלת של "התאפשר", אני משער שבהשפעת "תן לי" הדיבורי ("תן לי לשחק בכדור, מה'כפת לך = אפשר לי, הרשה לי לשחק בכדור, ומכאן - תן = הרשה, אפשר, וניתן = הורשה, התאפשר). כך קיבלנו צורות כמו: "ניתן להתקשר בין השעות...". "אפשר", לעומת זאת, מתארת היתכנות, סבירות, אפשר = הפך לאפשרי, אישר, הרשה. במקרים רבים אפשר להחליף את "ניתן" ב"אפשר", ובמקרים אחרים "ניתן" יתאים הרבה יותר. גם כאן יש צורות כבולות בשימוש "אפשר" לעומת "ניתן": אפשר לחשוב לעומת ניתן להניח, למשל. כלומר, אם מדובר בטקסט רשמי, "ניתן" עדיפה בעיניי, וגם אז אם היא חוזרת מספר רב של פעמים רצוי לגוון ובמקרים שזה נסבל והגיוני להמיר ב"אפשר".
? אירוע או מאורע? "
האירוע יתקיים באולמי נפטון בבת?ים", "לרגל המאורע החלטנו להרים כוסית." מאורע = דבר שאירע, אירוע = המקרה עצמו. גם כאן יש ביטויים כבולים עם אירוע: אירוע לב (ויש האומרים "אירוע לבבי"), אירוע חברתי. הבחירה בין "אירוע" ל"מאורע" תלויה בהקשר הכללי ולמי הדברים מופנים.
? כולל או מכיל?
"הספר מכיל פרקים רבים.", "ההרצאה כוללת דיון בעניין אחריות תאגידית". הפועל מכיל בא בבניין הגורם הפעיל, ושורשו כו"ל. משמעו: מורכב מ?, מחזיק בתוכו. כולל, לעומת זאת, בא בבניין קל ושורשו כל"ל. משמעותו בהקשר זה: מקיף, נרחב, להכניס בתוך הכלל. על עורך הלשון להבין את הקשר המשפט ולבחור בפועל המדויק ביותר המתאים למשפט הנדון. - מכיל או מחיל? בשבוע שעבר ראיתי כתבה בערוץ 10 שלוותה בכתוביות. המרואיין דיבר על דבר?מה שאינני זוכר אבל את הטעות בכתובית קשה לי לשכוח. המרואיין אמר (ציטוט לא מדויק): "צריך להחיל את הכלל על כל החקלאים." ובכתובית נכתב: "צריך להכיל את הכלל על כל החקלאים." אין ספק שמישהו בערוץ 10 אינו יודע את ההבדל בין הכיל להחיל. ובכן, להכיל משמעו כאמור "להיות מורכב מ?", ואילו כאן המרואיין התכוון ל"להחיל", לשון תחולה, והתכוון שהכלל צריך לחול על כל החקלאים.
? תואם או מתאים?"
מצבך הבריאותי תואם את המפורט בתיקך הרפואי.", "זה מתאים לתפיסה שלך". יש כאן שני פעלים בבניינים שונים (קל והפעיל) בעלי משמעות דומה. ועדיין יש הבדל ביניהם: תואם לעולם דורש אחריו משלים "את" והוא פועל יוצא, לעומת מתאים שעשוי לבוא כפועל עומד ללא משלים. נוסף על כך, תואם יבוא תמיד כמשפט השוואה - א תואם את ב ואילו מתאים עשוי לבוא לבדו.
? עשוי, יכול או עלול?
לפעלים אלו משמעויות רבות, לא אפרט אותן כרגע. בהקשרים הרלוונטיים משמעויותיהם דומות ועלולים להתבלבל ביניהן. עשוי בהקשר הזה יבוא לעולם במשפט חיובי או ניטרלי: "'שטראוס' עשויה להתאחד עם 'עלית'", "משפט זיקה עשוי להופיע באמצע משפט ולא בתחילתו." עלול יבוא לעולם בהקשר שלילי: "אתה עלול להצטנן.", "זה עלול להכאיב לרגע." בהקשרים אלו השימוש ב"יכול" שגוי. יכול משמעו "מסוגל", והוא מתאר יכולת: "הוא יכול להגיע הערב.", "זה יכול לחכות." אם הכוונה היא לדבר שיקרה נשתמש ב"עשוי" או ב"עלול" אבל לא ב"יכול". לעניין זה, ההבדל בין "הוא יכול להגיע בערב." ל"הוא עשוי להגיע בערב." הוא הבדל משמעי ומשמעותי: בראשון הכוונה ליכולתו הפיזית להגיע ("הוא יכול להגיע בערב."), ובשני - מדובר על אפשרות, היתכנות להגיע ("הוא עשוי להגיע בערב"), ואם נאמר "הוא עלול להגיע בערב." תתלווה לכך נימה שלילית מעין "הוא עלול להגיע בערב (אז תברח מהר לפני שהוא יגיע...)".
? שאון או המולה?
כאן ההבדל ברור - שאון הוא רעש שאינו קשור בבני אדם: שאון העיר, שאון הרחוב, ואילו המולה היא התקהלות של בני אדם לצורך דבר?מה (הפגנה וכיו"ב), התקהלות היוצרת רעש ותוהו.
? חופש או חופשה?
חופש הוא חירות וחופשה היא פגרה, הפסקה מעבודה או מלימודים. לפיכך יש לומר "החופשה הגדולה" ולא "החופש הגדול".
? דגל ישראלי או דגל ישראל?
דגל ישראל - צורת סמיכות: הדגל של (מדינת) ישראל. דגל ישראלי - צורת שם ותוארו - הדגל שהוא ישראלי. מכיוון שהכוונה היא שהדגל הוא של מדינת ישראל, רצוי ונכון יותר לומר "דגל ישראל".
? לאכסן/לאחסן
ההבדל בין לאכסן ולאחסן הוא הבדל קטן ומשמעותי ביותר: לאכסן מתייחס תמיד רק לבני אדם או לדבר חי, ומשמעו: סיפק מגורים למישהו, הלין מישהו במקום מסוים. מכאן באה גם אכסניה. לאחסן, לעומת זאת, מתייחס לדומם בלבד, ומשמעו - להכניס למחסן, לשמור במחסן.
* * *
עורך הלשון ניצב לעתים בפני אתגרים לא פשוטים, ועליו להכריע הכרעות לא פשוטות בעליל. כאן הבאתי מקצת העניינים הלשוניים שעורך הלשון עשוי להיתקל בהם במסגרת עבודתו. לא אלאה אתכם בעניינים נוספים.
