התעוררתי מן החוויה כשאיני זוכרת כמעט מאומה מן הנאמר, אנשים סביבי המומים, מנידים ראשים סקרניים, ואני איני מבינה מה חוויה זו. לימים נודע לי שזהו טרנס, מישהו או משהו מתוכי מדבר. עדיין לא עשיתי זאת במכוון אלא "יד המקרה" הביאה אותי לכך ללא שליטה.
תהיתי, מה אני צריכה ללמוד מהתנסות זו? מה עלי לעשות עם ידיעה זו? לא אהבתי את חוסר שליטתי בנאמר בזמן שזה קורה. תהיתי מה ידיעות אלו עושות לעומדים מולי, האמנם מפיקים תועלת מהן? האם גורמות להם לשינוי?
ראיתי שאט אט סקרנותם חלפה ונשכח הדבר מלבם. הבנתי שזו לא הדרך, לא מספיק שאני אספר להם את מהלך חייהם, שכן אף אם זו אמת לאמיתה - אין הדבר משנה אותם ואת אופן חשיבתם, לא גורם להם לשינוי המיוחל. מנסיוני הפרטי למדתי שהבנת הגלגולים יכולה לתת מענה על התהיה מאין נובע סבלנו, אך בעוד האדם שמולי ניצב פאסיבי ורק אני חוויתי את הדבר על בשרי - אני ראיתי, חוויתי והשתניתי, אני שהוצאתי את הסיפורים מ"מגרות מוחי" - התועלת שבכך עבורו הינה מועטה. הבנתי כי אם אני רוצה לעזור לאנשים ללמוד מנסיונם הקודם, עלי לגרום גם להם לראות ולחוות שוב את חוויות חייהם, אני צריכה למצוא דרך להביא אותם לראות את גלגוליהם; הם צריכים לזכור, להזכיר לעצמם, להסכים לשחרר מידע. רק כך יוכלו לשחרר ולהשתנות.
כך התחלתי פרק מאלף של חיי, כך פיתחתי אט אט את שיטתי, שיטת שחזור גלגולים על-פי הקבלה.
האם עלינו לדעת את גלגולינו?
זו היתה השאלה הראשונה שניצבה בדרכי. האם באמת עלינו לדעת את גלגולינו? ואם כן, לשם מה? אם הקב"ה רצה שנזכור, מדוע גרם לנו לשכוח? ואולי אסור לנו בכלל להתעסק עם הנושא, בבחינת "במופלא ממך אל תחקור"? הסתכלתי סביבי. הקב"ה ברא הכל בעולמו, מעין זרעים הטמונים בכל פינה, תפקיד האדם לגלות את ה"פוטנציאל" שלהם - "פ?ה-תן-שי-אל". הקב"ה נתן לנו שי: עלינו לגלות את סוד הזרעים ולהצמיחם לשירותנו. דוגמה שכבשה את לבי היא החשמל. הקב"ה ברא לנו את החשמל והיכולות הטמונות בו לפני עידן עידנים, אך עבר זמן רב עד שאנו, בני האדם, גילינו את החשמל, וראו זה פלא: בבת-אחת חיינו השתנו לאין ערוך.
כך אנו באים עם מוח מפותח, שלדעת מומחים אנו מנצלים חמישה עד עשרה אחוזים מיכולתו. מה טמון בשאר התאים? יתכן שרבים מהם מאחסנים את מכלול זכרוננו הגלגולי: אנשים, אירועים, מצבים שעלינו לתקן. דרך התפתחותי הביאה אותי להבנה שסוד חיינו הנוכחיים קשור קשר בל-ינתק עם עברנו הגלגולי. כדי להבין עכבות הקשורות בהתנסות חיים זו, עלינו לצפות בעבר הקרוב והרחוק ולדלות משם מידע שיובילנו להבנת התנסות זו. הבנתי שעלי למצוא דרך לגרום לאדם להגביה עוף, לצפות בגלגוליו הקודמים המשפיעים על חייו אלו, להבין את שגיאותיו, ללמוד לא לחזור שוב ושוב על אותן טעויות.
בין היפנוזה לשחזור:
א. ערות מחד, התבוננות מאידך: המטופל נדרש להימצא בשתי רמות תודעה שונות בו זמנית: ערות מספקת על-מנת להכיר בתחושת הזמן העכשווית, ומאידך אפשרות לצפות בחייו האחרים, לזהות את עצמו בהם ולחוות אירועים מעברו. בדרך החדשה, המטופל אינו נמצא ממש בגלגולו הקודם אלא רק משחזר אותו, נזכר בו, והוא מודע לשלמות עצמיותו העכשווית ולצרכיו הפיסיים הנוכחיים: הוא יכול לשתות, לאכול או להתפנות תוך כדי טיפול, ובמקביל לכך יכול לבכות, לכעוס, לכאוב. לדוגמה, אחת המטופלות התבוננה בגלגול מתקופת השואה, בו חוותה רעב נורא. הדבר עורר את תאבונה הפיסי ולא היתה מסוגלת להמשיך בשחזור ללא אוכל. כך מצאה את עצמה שוכבת בעיניים עצומות, אוכלת עכשיו ובוכה על רעבונה מאז.
ב. חופש למטופל "לבחור" את הנושא בו הוא צריך לעסוק: כאשר המטופל הוא האחראי הבלעדי למידע המשתחרר, נשמתו מגוננת עליו ומונעת ממנו לראות אירועים שאינו יכול להתמודד עמם. בשיטה החדשה, לעומת זאת, המשחזר אינו מחליט מה האדם יראה. בעת טיפול לעולם איני שואלת את המטופל לסיבת בואו. אני מבקשת מהנשמה שתשחרר סיפורים הקשורים לתיקונו המיידי של האדם, ואלה הם הנושאים של אותו טיפול.
ג. אפשרות לחוות אירועים טראומטיים: במהלך שחזור גלגולים המטופל יכול לחוות אירועים טראומטיים, באם הנשמה החליטה כי הוא יכול להתמודד עמם. אולם כאשר אדם מנוע מלחוות אירועים טראומטיים מעברו, חלק גדול מזכרונו הגלגולי נותר חסום במוחו, ברגשותיו ובאיבריו הפיסיים וממשיך להשפיע עליו בגלגול הנוכחי. דווקא האירועים הטראומטיים הם אלה שעלינו להעלות לפני השטח, לחוות אותם שוב ולשחרר אותם.
תובנות אלה הביאו אותי לשיטה חדשה, שקראתי בשם "שחזור גלגולים", לאחר חיבוטי נפש רבים וחיפוש שם שיהלום את שני מצבי התודעה בהם נמצא המטופל. בהיפנוזה אדם רואה (חי) גלגולים, אבל בשחזור גלגולים המטופל מודע לכך שהוא כאן ועכשיו ומשחזר את עברו. לשמחתי, גיליתי מאוחר יותר שהשם התקבל באהדה, ומטפלים רבים אימצו שם זה.
