המחבר:שמואל קרמרמן
(מה) אם נתבונן היטב באופן שבו תופס האדם את כוונת ההשגחה האלוהית ודרכיה בעולם הזה, ניתן להבחין בארבעה שלבים בדרך אל "השגת ההשגחה". ככלל, ישנם שני שלבים מרכזיים: "הסתר פנים" וכנגדו "גילוי פנים". כל אחד מהשלבים הללו מתחלק לשני סוגים. "השגחה של הסתר פנים" מתחלקת לשני שלבים: "הסתר אחד" ו-"הסתר בתוך הסתר" או "הסתר מכופל" ואילו "השגחה של גילוי פנים" מתחלקת לשני שלבים : "השגחה של שכר ועונש" ו-" השגחת הנצח". על כך אלו יורחב בהמשך.
(מו) בהקשר אל "השגחה של הסתר פנים" מסופר בספר דברים, כי האלוהים פונה אל משה, בהיותו שוכב על ערש דווי, ומספר לו כי עם ישראל עתיד לבגוד בברית שבינו לבין בוראו ולסטות אחרי אלוהים אחרים. כתוצאה מכך "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא כל כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות הללו, ואנוכי הסתר אסתיר פני בים ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלוהים אחרים" (דברים, ל"א, י"ז - י"ח). בפסוק זה מוזכר עניין "הסתר הפנים" על שתי צורותיו ולפי הפסוק יש להבין מהו הסתר אחד ומהו הסתר מכופל.
(מז) ראשית דבר, צריך לברר, מה פרוש המושג "פנים" בהקשר של השם יתברך. כשאדם רואה את חברו פנים אל פנים, הוא יכול לזהותו מיד. אולם, כשהוא רואה אותו מגבו, עלול להיות שלא יזהה אותו באופן מלא ואולי יטיל ספק, האם הוא מזהה נכון. כך הדין לגבי זיהויו של הבורא. ההנחה היסודית היא, שהבורא הינו טוב במהותו וכל פעולותיו הינן כדי להיטיב עם הנבראים, ואז, בשעה שהשם יתברך אכן מיטיב עם הבריות "כמתנת ידו הרחבה", ניתן לומר, "שפניו יתברך מגולות לבריותיו, כי אז הכל יודעים ומכירים אותו בהיותו מתנהג כראוי לשמו יתברך". לשון אחרת, כשהקב"ה מטיב ישירות ומיידית עם הבריות, קל לזהות את הדברים כפועל יוצא של רצונו של הבורא וכי "יד אלוהים בדבר".
(מח) מה קורה אם הבורא מתנהג עם הנבראים שלא בדרך של ההטבה, ובמקומה בני האדם חווים במהלך חייהם סבל, ייסורים ומכאובים, גם בלא קשר למעשיהם, טובים או רעים? כי אז הדבר דומה לראייה של החבר מהגב, ובלשון הקבלה: "הרי זה נבחן לאחוריים של השם יתברך". כי פניו שמזוהים בבירור עם מתן הטוב והשפע אינן גלויות ולכן, הזיהוי של קיום הבורא או מעורבותו בענייני העולם הזה בכלל מוטל בספק. בנוגע לאי ודאות זו התכוון הכתוב: "וחרה אפי ...והסתרתי פני מכם...". עם כל הקושי שבדבר יש להבין, כי כאשר האדם זוכה למכאובים ולייסורים, הסיבה לכך היא לא חוסר מעורבותו של האל בענייני העולם הזה, אלא להיפך, הקב"ה נוכח בעולמנו ושום דבר לא נסתר ממנו, אלא שהוא מסתיר פניו מהאדם ומתרחק ממנו עקב אי שביעות רצון מכלל מעשיו או מכוונותיו של האדם במהלך חייו. בלשון הקבלה - האדם אינו קרוב אל הבורא ואינו נוכח בפני הטוב האלוהי אלא דווקא מצוי במצב מרוחק ממנו כך "שרק אחוריו מגולים" ("אחוריו" במשמעות של " מה משאיר אחריו". במילים אחרות: עקבותיו הקלושים של מציאות הבורא, שכמעט שאי אפשר להבחין בם). כלומר, הבורא מפנה את "גבו" לאדם שאינו בעל אמונה שלמה ועל כן, לא רק שהאדם לא היה מזהה אותו "מלפנים" על אחת כמה וכמה שאינו מסוגל לזהותו כשהבורא אינו "מלפניו" אלא מרוחק ממנו. אדם שרוצה להגיע למצב שבו יקבל הטבה מהקב"ה חייב להשתדל ולהגיע לאמונה שלמה בבורא ולא לסטות למחשבות עבירה ולמעשי זדון, כי אז הבורא "מפנה גבו" אליו ומתגלה לאדם "בהסתר פנים אחד" שמקשה עוד יותר על הנברא לזהות כל רצון אלוהי שהוא להיטיב ונכשל בניסיון להתחבר אליו.
(מט) במקרים שבהם הכאב, המכאובים, היסורים והצער מתעצמים מאד, האדם עלול להקיש, כי כל הצרות שבאות עליו מקורן במזל רע או ב-"עין רעה" או לדבוק בכל אמונה טפלה אחרת, זולת ההכרה, שכל מה שקורה נגרם לו מהסיבה של חוסר אמונה בשם יתברך ובקיום מתמיד של השגחה עליונה שדנה את האדם לפי העיקרון של שכר ועונש. אדם שמצוי במצב זה, מתרחק עוד יותר מהמודעות לקיום הבורא ולקשר שבין ההשגחה העליונה לבין מה שמתרחש סביבו. בלשון הקבלה: " ואנוכי הסתר אסתיר פני ..." שמשמעות של "הסתר פנים מכופל". במילים אחרות, עקב מעשיו וחוסר אמונתו, או אמונתו המעורערת של האדם, הוא מביא להחמרת יחסו של הבורא אליו ולהעמקת המחיצה שבינו לבין בוראו. עד כדי כך שאינו מסוגל ליצור קשר עם בוראו "דהיינו שבאים לידי כפירה, ופונים לעבודה זרה, חס וחלילה".
