המחבר: שמואל קרמרמן
(נה) משמעות "השגת ההשגחה העליונה" הינה, שהאדם מגיע למדרגה של אמונה מלאה בקיום ההשגחה העליונה, שמנהיגה את העולם הזה בגישת של שכר ועונש, וחווה בפועל את תוצאות ההשגחה העליונה ישירות על עצמו. אם האדם הקפיד לשקוד על לימוד תורה וקיום מצוות, כי אז הוא זוכה באופן מיידי לחוש בתענוג הנפלא שמלווה כל מצווה ומצווה. לעומת זאת, אם הוא עדיין בחזקת אדם חוטא, דינו נחרץ שיקבל עליו מיידית את העונש הקשה על חטאיו ובכך ימנע מעצמו קבלת עונש חמור יותר בעולם הבא. במילים אחרות, הודות לשקידתו על לימוד תורה ומצוות, האדם מודע לקשר המיידי של שכר כגמול למצווה ועונש בדין עבירה ולומד, כי עדיף ללכת בדרך הטוב של לימוד תורה וקיום מצוות מאשר לסטות לדרך רעה ולשגות במחשבות עבירה שמוליכות לעונש קשה כבר בעולם הזה. האדם מסוגל להסיק מסקנות לגבי ההשפעה שיש למעשיו, לכוונותיו ולהתנהגותו על גורלו ומבין, כי הוא הינו הגורם החשוב ביותר שקובע את גורלו ונסיבות חייו. זאת מכיוון שקיבל את זכות הבחירה שהוענקה לנבראים בחסדי הבורא. תובנה זו מסייעת לו להבין, כיצד יוכל לשפר את איכות חייו ולהגיע לעונג שב-"טעם החיים".
(נו) מכאן ניתן להבין את דברי חז"ל: "היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד" שכוונתם: הכיצד מעשה התשובה של האדם יכול להיחשב כאמין? המענה לכך הוא, שאין האדם יכול להיחשב כאמין בדרך התשובה שהוא הולך בה אלא אם יעיד הבורא על אמינותו באופן שיהא ברור ובטוח, כי האדם אכן חזר בתשובה מלאה ולעולם לא ישוב עוד לכסילותו (כסילות - מעשה בחוסר שכל). אמירה זו מעוררת שאלות: מי מבני האדם החיים ירצה לעלות לשמיים (כלומר, למות) על מנת לקבל אישור על כך שחזרתו בתשובה הינה כנה ואמינה? ובכלל, בפני מי צריך השם יתברך לתת עדות על האמינות שבחזרה בתשובה? האם לא מספיק שהבורא עצמו יודע שהאדם חזר בתשובה בכל לבבו וכי לא יחזור לעולם לדרך של הטלת ספקות באמונה ולידי מחשבות עבירה? התשובה לשאלות אלו פשוטה: אין האדם יכול לדעת שמעשיו רצויים וכי אינו עלול לחטוא שוב אלא אם הוא זוכה להגיע למדרגה של "גילוי פנים" שבה הוא חש בפועל את מציאות הטוב שאופפת אותו. הגעה אל "גילוי פנים" מהווה עדות, על פי ההשגחה העליונה, כי האדם שב לדרך הנכונה ומובטח לו שידע מעתה והלאה, הודות להשגחה עליונה של שכר ועונש, להבחין בין הטוב והרע ולבחור בטוב עבורו. קרי, האדם עצמו מודע בתוך פנימיותו מתי מעשה התשובה שלו רצוי ומקובל בעיני הבורא. תחושת הטוב והעונג שמציפה אותו משמשת עבורו כסימן, כי הבורא מקבל בברכה את חזרתו בתשובה ולכן הינו זכאי למדרגה של "גילוי פנים".
(נז) מעשה החזרה תשובה זה של האדם נקרא בשם "תשובה מיראה". זאת מהסיבה, שהתשובה נעשיית מתוך אמונה שלמה, בלב ובנפש, ובמודעות ברורה אל הקשר שבין מעשי העבירה לבין עונש והיסורים החמורים שנוחתים על האדם מידי ההשגחה העליונה. יתר על כן, מכיוון שהאדם מקבל עדות שמעשה תשובתו רצוי ונכון, הוא יימנע לעתיד מלחזור אל מעשי הכסילות שאחז בם בעת שהעז לכפור בערך לימוד התורה וקיום המצוות. בשלב של "גילוי פנים" האדם בטוח ביכולתו להתמיד בדרך הטוב ונזהר מלסטות לדרך אחרת שמובילה לסבל נורא. מכאן יובן, כי הסיבה העיקרית לחזרה בתשובה, במדרגה הראשונה של "גילוי פנים", נובעת בעיקרה מיראת העונש שמגיע בשל מחשבות העבירה ומעשי זדון. על כן מדרגה ראשונה וחשובה זו נקראת בשם "תשובה מיראה".
(נח) לדברי חז"ל, מי שעושה תשובה מיראה, כל "הזדונות" שעשה בעברו, מתוך רצון מחושב להיטיב לעצמו גם אם יש בכך כדי לגרום רעה לאחרים, נחשבים לו כאילו נעשו לא נעשו מתוך זדון אלא מתוך שגגה. קרי, בטעות ושלא בכוונה. ההסבר הוא, שמי שמבצע חטאים מתוך כוונה מראש, עושה כן מכיוון שאינו מאמין בקיום השגחה עליונה, אשר צופה באדם ושופטת אותו לפי עיקרון של שכר ועונש. במקרה זה האדם נחשב כעושה חטאים בזדון. בלשון הקבלה- "זדונות" והוא מצוי במדרגה התחתונה ביותר שהיא "הסתר פנים מכופל". אולם, כשמתגברת האמונה בקיום השגחה העליונה ובשפיטה לפי שכר ועונש, האדם מתקדם לדרגה של "הסתר פנים אחד", אשר מתאפיינת בכך שגם אם אינו בטוח, שאכן שינוי הדרך לטובה יוביל אל המחילה וההטבה האלוהית ולכן יכול להיות, שהוא עדיין מושפע מהרהורי עבירה. אבל, גם כשהוא נמצא, מבחינה רגשית ושכלית, במצב חצוי שבין הטוב לרע, האדם ינסה להתגבר על ספיקותיו, להתנגד למחשבות העבירה שמקננות בו, כי אין מי שמשגיח על העולם וגם לחזק בתוכו את האמונה בקיום השגחה עליונה שמנהיגה את העולם הזה לפי עקרון שכר ועונש, כי אז "הזדונות" בעבר הופכים להיות לו כעת כשגגות והדרך לתשובה מלאה נפתחת לפניו.
