ישנם שבעה היכלות בגן-עדן עליון, ולעומתם שבעה היכלות בגן-עדן תחתון. בהיכלות אלה נמצאים מלאכים, שרפים, חיות קודש, אופנים, רוחות. על כל היכל ממונה שר האחראי להיכל, ועל הפתחים המיוחדים שבהיכל מופקדים שומרים. כל היכל בנוי מאין-ספור היכלות המשמשים למטרות שונות. ישנם היכלות לעידון הנשמות לקראת רדתן לעולם הגשמי, ולעומתם ישנם היכלות לנשמות שיצאו מעולם זה ומתכוננות לעלייתן לעולמות העליונים.
בטרם רדתה לעולם הגשמי, מבקרת הנשמה בחלק מן ההיכלות - ולא בכולם - לשם לימוד והכנה לעולם זה. ההיכל השביעי, הנקרא "קדשי הקדשים", הוא הראשון אליו מגיעה הנשמה בטרם רדתה לעולם. הזוהר מתיחס להיכל זה כאל תחנת מעבר: "כל אותן רוחות ונשמות קדושות היורדות לעולם, (והן) מתעכבות שם כל זמן שצריך" בהמשך, מתואר בזוהר כי ההיכל השביעי הוא מקום עידון הנשמות והקב"ה משתעשע עמן בכניסתו לגן-עדן.
מן ההיכל השביעי עוברת הנשמה להיכל החמישי , הנקרא "היכל האהבה". בהיכל זה "עומדות כל הנשמות וכל הרוחות העתידות לרדת בבני אדם מיום שנברא העולם..."
התחנה האחרונה שעוברת הנשמה בדרכה לעולם הגשמי היא ההיכל הראשון, היכל "לבנת הספיר", בו שוהה הנשמה עד שמגיע זמנה לרדת לעולם. היכל זה מורכב משני היכלות: ההיכל הימני הוא "ספיר" וההיכל השמאלי "לבנת". במקורה, נשמת האדם כוללת בתוכה זכר ונקבה, וכאשר הנשמה יורדת להיכל זה היא נחלקת לשניים: החלק הזכרי מגיע להיכל "ספיר", בעוד שהחלק הנקבי עובר להיכל "לבנת".
במקום זה חלה "נסירת" הנשמה (חלוקתה לשניים), וכל חלק מקבל את מהותו הייחודית כזכר או כנקבה. לאחר הכרת החלק השונה שבהן ועם ייחודן העצמי - הן מתאחדות שוב למהות אחת ויורדות לגן-עדן תחתון כיחידה אחת המורכבת משניים, זכר ונקבה. בגן-עדן תחתון, הן נפרדות שוב לקראת רדתן לעולם הגשמי כזכר ונקבה נפרדים.
זכרון האיחוד, השלמו?ת, יוצר געגוע וכמיהה ל"חצי האחר" - לחלק הנשמה אותו אנו מחפשים בעולם הגשמי, במטרה להתאחד. זהו החיפוש הידוע אחר ה"נשמה התאומה" או "בן הזוג הקוסמי", וזהו סוד מאמר חז"ל "קשה כקריעת ים סוף". אכן קשה הפרידה שבין חלקי הנשמה, אך קשה יותר מציאת בן הזוג בעולם הגשמי ממש כקריעת ים סוף.
