מחבר המאמר: שמואל קרמרמן
(נט) לאחר שהאדם זכה ל-"תשובה מיראה" וברור לו לגמרי, שישנה השגחה עליונה השופטת אותו לפי שכר ועונש וכי כל ייסוריו ומכאוביו באו לו עקב התכחשותו לאמונה בהשגחה עליונה ואחיזתו בתפיסה שגויה, שאין מי ששולט בעולם הזה וכל הצרות מקורן במזל רע או בעין רעה - כי אז מתבטלת כנגד אותו האדם "בחינת הסתר בתוך הסתר" והזדונות נהפכים להיות לשגגות. במצב כזה, האדם עדיין איננו בעל אמונה שלמה לגבי קיום הבורא ובהנהגת ההשגחה העליונה. זאת גם מהסיבה, שצרות מעבירות אדם על דעתו והוא יכול לחשוב, כי מנת הצרות שנפלה בחלקו הינה לאין ערוך מעל ומעבר למה שמגיע לו ועל כן, הנהגת שכר ועונש אינה פועלת כיאות ולפי המידה הראויה. מצב זה של אי ודאות לגבי קיום ההשגחה העליונה יחד עם אמונה חלקית ביכולת להשתחרר ממכאובים וייסורים וכי, בסופו של דבר, כוונת האל היא טובה, נקרא בשם "הסתר פנים". במדרגה שניה זו של הסתר הפנים, חטאי האדם נחשבים לו כמעשים שנעשו מתוך משגה ולא כאלו שנעשו בכוונה מתוך מחשבה שהכל מותר והינו הפקר.
(ס) המעבר מהמצב של "הסתר בתוך הסתר" (או: הסתר פנים מכופל") אל המצב של "הסתר פנים אחד" אינו מכפר על או משכיח את מחשבות העבירה או את החטאים אלא מציג אותם בחומרה פחותה. זאת מכיוון שכעת האדם מבין כי ייסוריו ומכאוביו באו אליו מהחלטה של השגחה עליונה שמטרתה לגרום לו להבין כי ישנה בקרה ופיקוח על מעשי האדם בעולם הזה באמצעות שכר ועונש שמטרתם לכוון אותו לעבר הדרך הנכונה על ידי שינוי דרך המחשבה ואורח החיים. במצב של "הסתר פנים" אין עדיין תיקון ושינוי סופי של האדם לכיוון הטוב אבל לכל הפחות ישנה הגברת המודעות של האדם לגבי מעורבות ההשגחה העליונה, כפי שכתוב: " ואמר ביום ההוא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה".
(סא) כל עוד האדם אינו מגיע לכדי אמונה שלמה בבורא עולם ובהשגחתו העליונה על הנבראים, לפי עקרון של שכר ועונש, ואינו מבין כי הצרות והמכאובים שירדו עליו מקורם באמונה מעורערת והספק שמקנן בליבו לגבי כוונתו של הבורא, שהיא רק כדי להיטיב, הוא נחשב למי שזכה לעבור את שלב "הסתר בתוך הסתר" אך כשרוי עדיין בשלב של "הסתר פנים". יחד עם זאת, אם האדם מגלה התמדה ושקידה בלימוד התורה כדי להגיע "לשמה", הוא נחשב למי שמצוי ב-"הסתר פנים" אך ראוי להיקרא בשם "צדיק שאינו גמור". לעומת זאת, מי שזכה להגיע לדרגת אמונה שלמה בקיום ההשגחה העליונה, דרך שכר ועונש, בוטח בבורא "שנוהג עם בריותיו בתכלית הטוב ובתכלית השלמות" ומשתדל ללכת בדרך הטוב ולגמול לכל הבריות חסדים והטבות, מבלי לברור, האם הזולת הינו אדם טוב או רע, וגם מקפיד על לימוד התורה "לשמה" ובקיום מצוות - אדם כזה זוכה להגיע לדרגה גבוהה של "גילוי פנים", להיכרות עם "טעם החיים" וזכאי להיות מכונה בשם "צדיק" או "צדיק גמור".
(סב) אדם שמצוי בדרגה רוחנית של "צדיק לא גמור" נקרא גם בשם "בינוני". זאת מכיוון שאמונתו בקב"ה הינה, בעיקרו של דבר, על בסיס היראה, שכן הוא מאמין בהשגחה הפועלת לפי שכר ועונש ועל כן ירא את העונש אך עדיין אינו מודע אל השכר והעונג. רק כשאדם מגיע לדרגת אמונה המבוססת על אהבת הבורא לשמה, בלא חשש או מורא, הוא מגיע למדרגה של חזרה לפי "תשובה מאהבה" וראוי להיקרא בשם "צדיק גמור". כוונת הכינוי "בינוני" הינה לומר, שהאדם נקרא כך כי מבחינת האמונה שבו הוא מצוי "באמצע" - בין "האמונה מתוך יראה" לבין "האמונה מתוך אהבה". כיוון שהאדם מצוי באמצע אך בדרכו אל האמונה השלמה, זו נחשבת לו כזכות ומכונה "המדרגה הראשונה של השגת גילוי פנים".
(סג) ההישג החשוב ביותר של האדם שנמצא במדרגה הראשונה של השגת גילוי פנים הינו, שהאמונה בהשגחה העליונה ובגישת שכר ועונש חזקה ואיתנה "באופן שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד". יתר על כן, מתוך החשש מפני העונשים הצפויים עקב מעשים רעים או הרהורי עבירה, האמונה מתבססת על "תשובה מיראה" והוא זוכה ש"הזדונות נחשבים לו כשגגות" וזוכה למחילה מלאה על עברו.
(סד) אדם שמגיע לדרגת "צדיק גמור" בשל אמונתו השלמה והמלאה בכוונותיו הטובות של הבורא להיטיב עם בריותיו "שהשם יתברך משגיח על בריותיו בבחינת הטוב והמיטיב לרעים ולטובים" לומד תורה "לשמה", מקיים מצוות וגם נוהג עם זולתו בחסד ומתוך רצון להעניק טוב, מצוי ב-"מדרגה שניה של השגת גלוי פנים" שבה התשובה היא מתוך אהבה והוא זוכה "שזדונותיו יבואו לידי הטבות". ולכך ש-"הזדונות נהפכו לו לזכויות", קרי -למחילה מלאה. על פי האמור כאן, קיימות "ארבעת הבחינות של הבנת ההשגחה": שלוש בחינות ראשונות, הסתר מכופל, הסתר אחד והשגת השגחת שכר ועונש, אלו המדרגות "הכנה" לקראת הבחינה הרביעית העליונה: "השגת ההשגה האמיתית הנצחית".
