מחבר המאמר: שמואל קרמרמן
(קמד) חוכמת הקבלה מספרת על ארבעה עולמות רוחניים, שקיימים מעל לעולם הזה הגשמי ומשפיעים על המתחולל בו, ואלו הם (מהגבוה אל הנמוך): עולם האצילות, עולם בריאה, עולם היצירה, עולם העשיה. העולמות יצאו זה מתוך זה בגישת "חותם ונחתם" לפי הסדר הבא: עולם האצילות, הגבוה מבין העולמות, יוצר מתוכו את עולם הבריאה. על כן, מה שמצוי בעולם הבריאה קיים כבר בעולם האצילות, אלא שבעולם האצילות יש מעבר לכך ידע עצום ורב מאד שאינו מצוי בעולם הבריאה. כלומר, עולם הבריאה נושא עליו את חותמו של עולם האצילות. וכך הלאה, עולם היצירה נושא את חותמו של עולם הבריאה ועולם העשיה נושא את חותמו של עולם היצירה. במילים אחרות, עולם האצילות שהוא החותם העליון, מכיל בתוכו מידע כולל אודות הבריאה וכל המתחולל בה לכל תקופת קיומה. מתוך מידע זה מועברות פיסות מידע אל שאר העולמות, לפי מדרג החשיבות הרוחנית והכפיפות של כל עולם לכל העולמות שנעלים ממנו, מכאן ברור, כי המידע הרוחני הנשגב והנסתר שקיים בעולם האצילות מכיל את מאגר הסיבות והסודות לכל מה שמתרחש בכל עולמות הבריאה שכפופים אליו. בראש ובראשונה עולם האצילות מקרין על העולם הכפוף אליו ישירות, עולם הבריאה, ודרכו אל עולם היצירה, שכפוף ישירות לעולם הבריאה, ודרכו אל עולם העשיה שכפוף לעולם היצירה. המשמעות היא, שעולם הבריאה מכיל את הסיבות והמידע הנעלם לכל מה שמתרחש בעולם היצירה, ועולם היצירה מכיל בתוכו את כל הסיבות והמידע הנעלם לכל מה שמתרחש בעולם העשיה ועולם העשיה מכיל את כל הסיבות והסודות שמשפיעים על מה שמתרחש בעולם הזה. שההבדל בין העולמות הינו לא רק בכמות הידע וההשפעה על מה שקורה אלא גם באיכות הידע האלוהי שצפון בתוכם.
כאמור מקודם, ניתן לסווג כל עולם בנפרד לפי שלוש חלוקות: עולם, שנה, נפש (בראשי תיבות - עש"נ). המשמעות היא, שבתהליך הבריאה, כל מה שצפון בעולם האצילות בבחינת עולם, שנה, נפש משפיע בדרך של השתלשלות על המתחולל בכל שאר עולמות הבריאה ובעיקר על התוצאות שמתגלות אך ורק בעולם הגשמי. על כך אמרו חז"ל: "אין לך כל עשה מלמטה שאין עליו מזל ושוטר מלמעלה, שמכה עליו ואמר לו גדל" (בראשית רבה, פ"י). זו הסיבה לכך שנאמר "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, עד שמכריזין עליו מלמעלה" (חולין, דף ז', ע"ב).
(קמה) מהותה של התורה מוסתרת על ידי מושגים כמו: עולם, שנה, נפש שקשורים לבריאה ולעולמות שבתוכה ושנועדו בעיקר כדי שהכתוב בה יהא מובן לנבראים לפי מוגבלות תפיסתם בעולם הגשמי. ההסתר של מהות התורה מתואר לפי דימוי של לבושים שעוטפים אותה ומכסים עליה, כפי שבגדים מלבישים את גוף האדם ומסתירים אותו. באופן מעשי, "מלבושי התורה" הינם טקסטים שמופיעים בתוך ספרי התורה, שחור על גבי לבן, ומתפרשים באופן הפשטני כתכנים שעוסקים בענייני טומאה, מותר ואסור, קללות וברכות וכו'. תכנים אלו נועדו להסתיר את מהותה המקודשת של התורה ואת הקדוש ברוך הוא, שצפון בתוכה ואינו מתגלה בפני אלו שלומדים אותם אלא אם הם הגיעו לשלב שבו הם ראויים לגילוי פנים. הטקסטים הגלויים משולים לכנפיים שמסתירות ציפור במרומים מעיני הצופה ורק כאשר הציפור מתקרבת, הכנפיים אינן מסתירות אותה וניתן לזהותה. חוכמת הקבלה עוסקת בעיקרה בתיאור, הסבר ופרשנות של העש"נ שמצויים בעולמות אצילות, בריאה ויצירה. מכאן, שהעלייה ביכולתו של הלומד להבין את רזי חוכמת הקבלה מביאה להסרת המלבושים החיצוניים מעל התורה ומאפשרת להגיע אל מהות התורה ולגילוי פנים של הקב"ה שצפון בתוכה.
