מחבר המאמר: שמואל קרמרמן
(קמו) ככל שהאדם מעמיק בלימוד התורה הנגלית ומשלב בלימודו את חוכמת הקבלה, כך העניינים שמסופרים בתורה נעשים ברורים וזכים עד שהאדם זוכה להארה פנימית והמלבושים - רזי עולמות בריאה יצירה עשיה - נעשים שקופים עבורו ואינם מסתירים יותר מפניו את הסודות הכמוסים שחבויים בתורה והוא זוכה אף לגילוי פנים מלא, שכן התורה והקב"ה שבה חד הם.על אחת כמה וכמה, מי שזוכה להגיע למדרגה של גילוי סודות מעולם האצילות, שאז מהות התורה מתגלית בפניו ותכניה מקבלים מובן אחר לגמרי, מכפי שהובנו קודם לכן. מבחינה גשמית שום שינוי חומרי לא חל בתכני התורה והאותיות שבה אינן מתחלפות או משתנות. מה שעובר שינוי והתפתחות הינה תפיסתו הרוחנית של האדם, שבזכות עיסוקו בתורה "לשמה" ובחוכמת הקבלה כאחד - סודותיה נגלים אליו והוא זוכה לקרבתו הישירה של הקדוש ברוך הוא, כפי שנאמר "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" קרי, לא תהא הסתרה של "המורה" והלומד יזכה לגילוי פנים מכיוון שיבין "שאז נעשו בבחינת איתו וחיוהי וגרמוהי חד בהון".
(קמז) נסביר זאת בדרך של משל: בעת שהאדם היה במדרגה של הסתר פנים "הנה בהכרח שהאותיות ולבושי התורה היו מסתירים את הקב"ה" . כלומר, האדם עסוק ברוב הזמן בקריאת הכתוב ובהבנתו הפשטנית. ואז העיסוק באופן הבנת הכתוב ופרשנותו הפשטנית הסיחו את דעת הלומד מהמהות החבויה מעבר לכתוב וגרמו לו לשהות ב-"הסתר פנים" מכיוון שהלומד מתעסק בעניינים הקשורים למלבושי התורה שכוללים גם נושאים כמו טומאה, איסורים, עונשים, אזהרות וכו', ואינו עוסק בענייני הקדושה שחבויים בתוך התכנים הללו ומחופשים באמצעותם כעניינים שקשורים אל הרע. אולם, כאשר האדם מגיע למדרגה של "גילוי פנים" וזוכה למודעות לגבי ההשגחה העליונה ואל "תשובה מאהבה"- כי אז כל זדונותיו נהפכים לו לזכויות והוא תופס בשכלו את הטקסט והתכנים שבו בצורה אחרת לחלוטין ומבין בשכלו כיצד המלבושים שעטפו את התורה מנעו ממנו את ההבנה בדרך הנכונה. במדרגה עילאית זו מוסרים ונעלמים כל המלבושים, ובמקומם מופיעה התורה במלוא יופיה והדרה, כנאמר: "ונתלבשו בבחינת לבושי אור ומצווה וזכויות". אותם צדיקים זוכים להארה אלוהית מיוחדת מכיוון שכל המלבושים הרבים אשר שימשו כמחיצה לצורך "כהסתר פנים" מפני האדם נעשים כעת שקופים וזכים והם אלו שמשמשים כעזר וכהדרכה עבורו כדי שיזכה לתפיסה עמוקה, יגלה בעצמו את מהות התורה ורזיה ויבוא לידי חוויית "גילוי הפנים" באופן שיחוש ישירות ומתוך ידיעה בנוכחותו הטמירה והמקודשת של הקדוש ברוך הוא, בבחינת "והיו עיניך רואות את מוריך".
חשוב לזכור, כי במהותה, התורה חד היא ואין שום הבדל בין "תורה דאצילות" ובה העיקרים של חוכמת הקבלה לבין התורה כפי שמתגלית בעולם הזה. ההבדל הינו רק באיכותו הרוחנית של מי שעוסק בלימוד התורה. שכן - עבור אדם שמצוי ב-"הסתר פנים" היא נתפסת באופן הפשטני ולפי השיטה של תורת הנגלה שקרויה גם "תורת דעשיה" מכיוון שהיא מושפעת מ-"עולם העשיה" שהוא הנמוך מבין העולמות הרוחניים ואשר שולט ישירות על העולם הגשמי, ועל כן מעורבים בתכניה ענייני טהרה וטומאה.
לעומת זאת, עבור האדם שזכה לגילוי פנים התורה נתפסת לפי "תורה דאצילות" שמקורה בעולם האצילות שהוא העולם הרוחני הנעלה ביותר בבריאה, שיש בתכניה אך ורק עניינים שקשורים בידע של עולמות רוחניים גבוהים, ידיעת האמת לגבי סודות הבריאה והנהגת העולמות, והיא מושפעת מנוכחותו הנשגבת והנעלה של הקדוש ברוך הוא.
(קמח) ארגון העולמות בתוך הבריאה, בגישה של "הגבוה קודם לנמוך", מהווה קו מנחה עבור ההגר"א שכתב בסידורו, בברכת התורה, כי גם לימוד התורה חייב להיעשות בדרך "שמתחילין התורה בסוד". לשיטתו, הקב"ה מתגלה באופן מדורג. ככל שהמדרגה נמוכה יותר, כך גילוי הינו מועט יותר. לפיכך, בעולם העשיה המידע שמתגלה הינו מועט ביותר והבורא הינו נסתר. על כן המידע שמתקבל מפרשנות התורה הינו ברמה של תורת הנגלה. בעולם היצירה, שמדורג מעל לעולם העשיה, הגילוי הינו רב יותר אך עדיין רב הנסתר על הגלוי. ובעולם הבריאה, הגילוי הוא רב מאשר בשני העולמות הקודמים והידע הינו ברמה רוחנית גבוהה אך עדין ישנם עניינים נסתרים. בעולם האצילות, שהוא הנעלה מעל כולם, נחשף הידע ונעשה גלוי, כאילו התורה התפשטה מכל מלבושיה ומתגלה כמות שהיא ועל הידע על האלוהות הינו ברמה של "פשט" (במובנים של "התפשט ממחיצות שמסתירות אותו" או: "ידע של היסודות") והמשמעות היא, שבעולם האצילות קיים ידע אמיתי, בלא סודות, אודות הקב"ה והבריאה.
(קמט) יש לדעת, כי בדומה לחלוקה של ארבעה עולמות אבי"ע שבצד הטוהרה, קיימת גם חלוקה מקבילה לארבעה עולמות אבי"ע בצד של הטומאה ואלו נקראים בשם: "עולמות הקליפה". משמע, עיקר הבריאה כולל ארבעה עולמות טהרה העומדים כנגד ארבעה עולמות קליפה. בשלב זה נתייחס אל ארבעת עולמות הקדושה אבי"ע והקשרם לארבעת הבחינות של האהבה שמבוססות על "האהבה שתלויה בדבר" ו-"האהבה שאינה תלויה בדבר". נתחיל בעולם הרוחני הנמוך ביותר - עולם העשיה.
