מחבר המאמר: שמואל קרמרמן
(קנ) שתי הבחינות הראשונות של ההשגחה השייכות אל "הסתר פנים": "הסתר פנים יחיד" ו-"הסתר פנים מכופל" (שנקרא גם "הסתר בתוך הסתר") המקושרים אל עולם העשיה. בספר "עץ החיים" שנכתב על ידי הרב חיים ויטאל זצ"ל (שער מ"ח, פ"ג) מוסבר, שעולם העשיה מושפע ברובו מהרע וכי מעט הטוב שקיים בו אינו עומד כנבדל בפני עצמו אלא מעורב יחד עם הרע, עד שקשה מאד לזהותו כטוב. מכאן שמי שמצוי בשלבי "הסתר פנים" היחיד והכפול, המיוחסות אל עולם העשיה, סובל ברוב הזמן מיסורים, צער ומכאובים, עקב הרוע שאופף אותו, אך קיימים בו גם המודעות והרצון להשגה של הטוב.
הבחינה הראשונה של "גילוי פנים" - מקושרת אל עולם היצירה, החולש מעל עולם העשיה. על כך כתוב ב"עץ החיים" (שער מ"ח, פ"ג) שעולם היצירה מורכב חציו מהרע וחציו מהטוב. מכאן, שמי שזוכה להשיג את המדרגה הראשונה שהיא בחינה א' של "האהבה התלויה בדבר" שקרויה בשם "תשובה מיראה" זכאי להתכנות בשם "בינוני" מכיוון שהוא חציו זכאי וחציו חייב.
הבחינה השניה והשלישית של "גילוי פנים" - מקושרות אל עולם הבריאה ומורכבות מהמדרגה השניה של "האהבה שתלויה בדבר" (בחינה שניה) ומהמדרגה השלישית של האהבה שמעליה, שנקראת גם מדרגה א' של "האהבה שאינה תלויה בדבר" (בחינה שלישית). שתי הבחינות הללו מסווגות כאהבה שאין בה זכרונות או רשמים של הסבל וצער שנגרמו לאדם בעת שהיה בשלבים הקודמים של "הסתר פנים". בספר "עץ החיים" (שער מ"ח, פ"ג) מוסבר, כי עולם הבריאה מורכב ברובו מהטוב ובמיעוטו מהרע וכי שעורו כה זעיר עד שקשה, בכלל, לזהותו. הברייתא מוסיפה ואומרת, כי הנשמות שמגיעות לעולם הבריאה הינן של מי שזכו, במהלך חייהם, לקיים את המצווה האחרונה בתורה ובכל הכריעו את עצמם לכף הזכות והגיעו אל רמה ב' הנעלה של "האהבה שאינה תלויה בדבר" שהיא "תשובה מאהבה". אך מכיוון שצדיק כזה טרם "הכריע את העולם כולו" כלומר, עדיין לא גרם לכך, שיחד עמו כל העולם יטה לכף הזכות, הרי שבעולם הבריאה מצוי בעיקר הטוב אך עדיין חבוי קמצוץ של רע שמסתתר מפני הטוב. אף אם אין בקמצוץ זה כדי להזיק לאדם או לעולם כולו, חובה לבטלו לחלוטין. זאת מכיוון, שכל עוד הרע אינו מתבטל לגמרי "עדיין אין האהבה הזו מבחינת נצחיות" והטוב אינו שלם ומושלם.
הבחינה הרביעית של "גילוי פנים" - זו המדרגה השניה של "האהבה שאינה תלויה בדבר" שנקראת גם בשם "אהבה נצחית" ומקושרת אל עולם האצילות. בספר "עץ החיים" כתוב, כי בעולם האצילות קיים הטוב המוחלט ואין בו שום קיום של רע בכלל. זהו סוד הכתוב "לא יגורך רע" שמובנו, כי לאחר שהאדם זכה להטות את עצמו וגם את כל העולם לכף הזכות, האהבה לבורא הופכת לנצחית ומוחלטת מפני שאין יותר מגור (פחד) שמא הרע יכנס לתוך הנשמה ויחבל בה כי אין רע בבריאה כולה. מכיוון שכך, לא קיים עוד "הסתר פנים" אלא ישנו "גילוי פנים" בלבד בכל העולמות , בסוד הכתוב "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך". האדם נחשב "צדיק גמור" ומודע להשגחה העליונה שפועלת לפי "שכר ועונש" ולרצון הבורא להנהיג את העולמות "בגישת חסד ורחמים" ויודע "את כל עסקיו של הקב"ה עם כל הבריות, בבחינת ההשגחה האמיתית המתגלה משמו יתברך הטוב והמיטיב לרעים ולטובים".
