לפני מס' חודשים הציעה לי חברה לצפות יחד איתה ועם עוד חברה בסרט חדש "הצעיף הצבעוני" קוראים לו בהתרגשות היא סיפרה.
הסכמתי מיידית, כאילו ויכולתי להרגיש שזה הולך להיות סרט מיוחד ושווה שלא כדאי להפסיד. למען האמת, קצת הגזמתי עם כן מהיר, חשבתי על עצמי, למי יש כוח ב-10 בלילה לצפות בסרטים ועוד בקולנוע?? אני מייד נרדמת...לא נעים לי, אני אוהבת לצפות בסרטים בבית, במיטה שלי, כשאני יודעת שאם אעצום רגע את העיניים לא יהיה מצב שיצטרכו לגרור אותי למכונית, ואח"כ אצטרך לגרור אני את עצמי עד הבית. הסכמתי משום החברותא הכייפית שלנו, והשיחות הנעימות ואם על הדרך יצא סרט מעולה אז בכלל נפלא..
התיישבנו, חמושות בדלי (כזה של ספונג'ה) מלא פופקורן עד הסוף, חטיפי שוקולד לאחרי הפופקורן האור כבה, הסרט התחיל. זאת הייתה דרמה תקופתית משנות ה-20 אני מתה על דרמות, ואם הם תקופתיות אז טוב יותר, בעיקר משנות ה-20 המוקדמות, אני מתה על סגנונות הלבוש וקטעי הריקוד, על הצ'רלסטון במיוחד, אני אוהבת את האופנה מאותה תקופה את התסרוקות והכובעים המדהימים אני אוהבת את גינוני הנימוס של הנשים והגברים, את התמימות והרוך שהיה אז באנשים.
התמונה הראשונה מעתיקה את נשמתי החוצה. שדות ירוקים. הכל ירוק. ירוק עד. ירוק כזה בריא שמלעיטים אותו כמויות רבות של גשמים.
התמונה מיד אחריה מנחיתה את ליבי על הרצפה, אני רואה חידלון. הכל הופך לגוונים חומים וצהובים אנשים רבים חולים.
הסרט מגולל סיפורה של נערה שמאסה בחיים לצד אמא, אביה ואחיה. הדרמה מתרחשת בלונדון של אותם הימים, היא פוגשת בחור במסיבה הוא מתאהב בה ומציע לה נישואין, היא רואה בהצעה שלו "הצלה" של ממש ואפשרות לברוח מהחיים הלא מעניינים והלא מרתקים שלה. הם נישאים והחיים איתו רדודים עבורה בלשון המעטה או אז והיא מחפשת ריגושים...
היא נתפסת בקלקלתה אולם במקום להתגרש ממנה, ולהכתים את שמה ושם משפחתה הוא מכריח אותה להצטרף אליו לשנחאי בסין (הוא רופא) לסייע לו בעבודת מחקר שהוא עושה כדי לאתר את נגיף הקדחת שפשט שם והרג המון אנשים.
הסרט מספר את הטוב הזה שלעיתים אנחנו חושבים שהוא נכחד, או נשכח מהעולם הזה, הוא מראה את המעבר החד של הגיבורה מהיותה נערה חסרת אחריות, גאוותנית וטפשה לאישה בוגרת ואצילה, הוא מלא סצנות מרהיבות ביופן, נופים מושלמים פראים לצד מעודנים, הוא עשוי במידה לא מתקתק מדיי ולא סוער מידי..
אהבתי
צפייה מהנה.
הסכמתי מיידית, כאילו ויכולתי להרגיש שזה הולך להיות סרט מיוחד ושווה שלא כדאי להפסיד. למען האמת, קצת הגזמתי עם כן מהיר, חשבתי על עצמי, למי יש כוח ב-10 בלילה לצפות בסרטים ועוד בקולנוע?? אני מייד נרדמת...לא נעים לי, אני אוהבת לצפות בסרטים בבית, במיטה שלי, כשאני יודעת שאם אעצום רגע את העיניים לא יהיה מצב שיצטרכו לגרור אותי למכונית, ואח"כ אצטרך לגרור אני את עצמי עד הבית. הסכמתי משום החברותא הכייפית שלנו, והשיחות הנעימות ואם על הדרך יצא סרט מעולה אז בכלל נפלא..
התיישבנו, חמושות בדלי (כזה של ספונג'ה) מלא פופקורן עד הסוף, חטיפי שוקולד לאחרי הפופקורן האור כבה, הסרט התחיל. זאת הייתה דרמה תקופתית משנות ה-20 אני מתה על דרמות, ואם הם תקופתיות אז טוב יותר, בעיקר משנות ה-20 המוקדמות, אני מתה על סגנונות הלבוש וקטעי הריקוד, על הצ'רלסטון במיוחד, אני אוהבת את האופנה מאותה תקופה את התסרוקות והכובעים המדהימים אני אוהבת את גינוני הנימוס של הנשים והגברים, את התמימות והרוך שהיה אז באנשים.
התמונה הראשונה מעתיקה את נשמתי החוצה. שדות ירוקים. הכל ירוק. ירוק עד. ירוק כזה בריא שמלעיטים אותו כמויות רבות של גשמים.
התמונה מיד אחריה מנחיתה את ליבי על הרצפה, אני רואה חידלון. הכל הופך לגוונים חומים וצהובים אנשים רבים חולים.
הסרט מגולל סיפורה של נערה שמאסה בחיים לצד אמא, אביה ואחיה. הדרמה מתרחשת בלונדון של אותם הימים, היא פוגשת בחור במסיבה הוא מתאהב בה ומציע לה נישואין, היא רואה בהצעה שלו "הצלה" של ממש ואפשרות לברוח מהחיים הלא מעניינים והלא מרתקים שלה. הם נישאים והחיים איתו רדודים עבורה בלשון המעטה או אז והיא מחפשת ריגושים...
היא נתפסת בקלקלתה אולם במקום להתגרש ממנה, ולהכתים את שמה ושם משפחתה הוא מכריח אותה להצטרף אליו לשנחאי בסין (הוא רופא) לסייע לו בעבודת מחקר שהוא עושה כדי לאתר את נגיף הקדחת שפשט שם והרג המון אנשים.
הסרט מספר את הטוב הזה שלעיתים אנחנו חושבים שהוא נכחד, או נשכח מהעולם הזה, הוא מראה את המעבר החד של הגיבורה מהיותה נערה חסרת אחריות, גאוותנית וטפשה לאישה בוגרת ואצילה, הוא מלא סצנות מרהיבות ביופן, נופים מושלמים פראים לצד מעודנים, הוא עשוי במידה לא מתקתק מדיי ולא סוער מידי..
אהבתי
צפייה מהנה.
פלבוטומיסטית (שואבת דם ורידי), אם ל-4, נהגת ג'יפים לא שפוייה.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת. שנים כתבתי למגרה עד שיום אחד המגרה התפוצצה אז עברתי למדיה..
כשאגדל, ואהיה מספיק טובה אכתוב ספר - הבטחה.
ylalush@gmail.com
מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת. שנים כתבתי למגרה עד שיום אחד המגרה התפוצצה אז עברתי למדיה..
כשאגדל, ואהיה מספיק טובה אכתוב ספר - הבטחה.
ylalush@gmail.com