דיכאון ו"היד הקלה" (מידי) על אקדח התרופות
תופעת הדיכאון בארץ ובעולם התרחבה מאוד בעשורים האחרונים וממשיכה להתרחב בקצב הולך וגדל. בקרב חלק מהפסיכיאטרים והפסיכותרפיסטים, היא נחשבת ל"נזלת" של הפסיכיאטריה (למעלה מ 8% מאוכולסיית הבוגרים בארץ מדווחים על כך שחוו לפחות פעם אחת בחייהם סימפטומים של דיכאון).הפרעת הדיכאון נחשבת להפרעה הרגשית השכיחה ביותר! אצל נשים פי 2 מגברים.
לדיכאון לא מעט סימפטומים ידועים, כמו: ירידה במצב הרוח, חוסר רצון ליזום, איבוד עניין בסביבה, פסימיות, תחושה של ריקנות, ביקורת עצמית ורגשות אשם, קשיי שינה, שינויים בתיאבון ובמשקל, עייפות וירידה באנרגיה, קשיים בקשב ובריכוז, ירידה בזיכרון.
בשל השכיחות הגבוהה, אלמנט הבושה הולך ופוחת. קל יותר לאנשים לשתף משפחה, מכרים ורופאים. חלק מהרופאים ממליץ לפגוש פסיכיאטר, הממהר לרשום פרוזאק או תחליפים שונים. חלק אחר אף רושם בעצמו מרשם, ללא בירור פסיכיאטרי. כך ובקלות רבה. רבה מידי לטעמי.
היות שלא כל ירידה במצב הרוח היא דיכאון והיות שיש דרגות חומרה שונות לדיכאון וכן סוגים שונים, כדאי לדעתי לידע:
לא כל מצב רוח רע או דכדוך מחייב טיפול תרופתי!
אני ממליץ לכל מי שחש בחלק מהסימפטומים המוכרים לבדוק ולברר עד הסוף את מצבו ודרכי הטיפול הקונבנציונליות והמשלימות, לפני נטילת תרופות.
בעיניי, תרופות נגד דיכאון אינן פותרות את הקונפליקט הפנימי ואת סיבותיו, הן פשוט "מנטרלות" ברוב המקרים את התחושות הקשות ומאזנות באופן מלאכותי. יש נטייה בקרב רבים מנוטלי התרופות לא לפנות לטיפול עומק שיוביל לשינוי ולריפוי, מסיבה פשוטה: עם התרופות, הסימפטומים נחלשים ולעיתים נעלמים. בעזרתם, אפשר בקלות יחסית וללא מאמץ, לחזור לתפקוד "נורמאלי".
עמדתי היא:
כשהדיכאון הוא עמוק והאדם חש שאין לו את הכוח ל"הביא" את עצמו לטיפול (או אם חוסר האיזון בו הוא נמצא קיצוני), אמליץ לו לפנות לפסיכיאטר ואף אבהיר לו שאני בדיעה אחת עם הפסכיאטר לגבי מתן תרופות . רק לאחר בירור פסיכיאטרי אתחיל את הטיפול המשלים. אם יש צורך ואפשרות, אטפל בו בתיאום עם הפסיכיאטר. יש פסיכיאטרים לא מעטים, הפתוחים לרפואה המשלימה ומשתפים פעולה.
במקרים אחרים, אמליץ לאדם לבדוק עם עצמו עד כמה מצבו (הסובייקטיבי) חמור והאם יש לו את הכוח והנכונות להתחיל ולהתמיד בתהליך הטיפולי. צעד צעד ובזהירות נתקדם ללא תרופות ובהתאם למצב נבדוק את הצורך בבירור נוסף.
תהיו בריאים ושמחים!
תופעת הדיכאון בארץ ובעולם התרחבה מאוד בעשורים האחרונים וממשיכה להתרחב בקצב הולך וגדל. בקרב חלק מהפסיכיאטרים והפסיכותרפיסטים, היא נחשבת ל"נזלת" של הפסיכיאטריה (למעלה מ 8% מאוכולסיית הבוגרים בארץ מדווחים על כך שחוו לפחות פעם אחת בחייהם סימפטומים של דיכאון).הפרעת הדיכאון נחשבת להפרעה הרגשית השכיחה ביותר! אצל נשים פי 2 מגברים.
לדיכאון לא מעט סימפטומים ידועים, כמו: ירידה במצב הרוח, חוסר רצון ליזום, איבוד עניין בסביבה, פסימיות, תחושה של ריקנות, ביקורת עצמית ורגשות אשם, קשיי שינה, שינויים בתיאבון ובמשקל, עייפות וירידה באנרגיה, קשיים בקשב ובריכוז, ירידה בזיכרון.
בשל השכיחות הגבוהה, אלמנט הבושה הולך ופוחת. קל יותר לאנשים לשתף משפחה, מכרים ורופאים. חלק מהרופאים ממליץ לפגוש פסיכיאטר, הממהר לרשום פרוזאק או תחליפים שונים. חלק אחר אף רושם בעצמו מרשם, ללא בירור פסיכיאטרי. כך ובקלות רבה. רבה מידי לטעמי.
היות שלא כל ירידה במצב הרוח היא דיכאון והיות שיש דרגות חומרה שונות לדיכאון וכן סוגים שונים, כדאי לדעתי לידע:
לא כל מצב רוח רע או דכדוך מחייב טיפול תרופתי!
אני ממליץ לכל מי שחש בחלק מהסימפטומים המוכרים לבדוק ולברר עד הסוף את מצבו ודרכי הטיפול הקונבנציונליות והמשלימות, לפני נטילת תרופות.
בעיניי, תרופות נגד דיכאון אינן פותרות את הקונפליקט הפנימי ואת סיבותיו, הן פשוט "מנטרלות" ברוב המקרים את התחושות הקשות ומאזנות באופן מלאכותי. יש נטייה בקרב רבים מנוטלי התרופות לא לפנות לטיפול עומק שיוביל לשינוי ולריפוי, מסיבה פשוטה: עם התרופות, הסימפטומים נחלשים ולעיתים נעלמים. בעזרתם, אפשר בקלות יחסית וללא מאמץ, לחזור לתפקוד "נורמאלי".
עמדתי היא:
כשהדיכאון הוא עמוק והאדם חש שאין לו את הכוח ל"הביא" את עצמו לטיפול (או אם חוסר האיזון בו הוא נמצא קיצוני), אמליץ לו לפנות לפסיכיאטר ואף אבהיר לו שאני בדיעה אחת עם הפסכיאטר לגבי מתן תרופות . רק לאחר בירור פסיכיאטרי אתחיל את הטיפול המשלים. אם יש צורך ואפשרות, אטפל בו בתיאום עם הפסיכיאטר. יש פסיכיאטרים לא מעטים, הפתוחים לרפואה המשלימה ומשתפים פעולה.
במקרים אחרים, אמליץ לאדם לבדוק עם עצמו עד כמה מצבו (הסובייקטיבי) חמור והאם יש לו את הכוח והנכונות להתחיל ולהתמיד בתהליך הטיפולי. צעד צעד ובזהירות נתקדם ללא תרופות ובהתאם למצב נבדוק את הצורך בבירור נוסף.
תהיו בריאים ושמחים!
יוסי פרלמן- מטפל הוליסטי, מאמן ומנחה סדנאות מודעות והתפתחות אישית
http://www.yossi-perelman.com
http://www.yossi-perelman.com
