עשרת הדיברות לחריצת קירות בלוקים לצנרת בבניינים
מאת: שלומי רוזנברג
לאחר גמר בניית שלד הבנייה נכנסים לעבודה בבניין החשמלאים והאינסטלאטורים. בשלב ראשון הם חוצבים חריצים בקירות שנבנו לשם החדרת צנרת למים וביוב וצנרת להשחלת חוטי החשמל. צינורות אלה מקבילים לפני השטח החיצוניים של הקירות.
חריצה לא נכונה יכולה לפגוע באיכות ובתכונות הקיר שנבנה. התקינה הישראלית קובעת מספר כללים מחייבים לחריצה זו.
להלן עיקרי הכללים בתוספות מניסיון החיים של בלוקל רביד:
1. אסור לתכנן ולבצע מעבר צנרת במקביל לפני קיר שעוביו קטן מ-10 ס"מ.
2. הקוטר החיצוני המקסימאלי של צינור, ובצינור מבודד הקוטר כולל הבידוד, לא יהיה גדול מ:
א. בקיר שעוביו 10 ס"מ קוטר הצינור החיצוני המקסימאלי הוא 30 מ"מ.
ב. בקיר שעוביו 15 ס"מ קוטר הצינור החיצוני המקסימאלי הוא 50 מ"מ.
ג. בקיר שעוביו 20 ס"מ קוטר הצינור החיצוני המקסימאלי הוא 60 מ"מ.
צינורות שקוטרם החיצוני גדול יותר יועברו רק ביציקות בטון.
3. רוחב החריץ יהיה גדול מקוטרו החיצוני של הצינור בכ- 4 ס"מ.
4. עומקו של החריץ יבטיח שהצינור יהיה שקוע משפת הבלוק החיצונית לפחות בעומק 1 ס"מ.
5. אסור לחרוץ חריץ אופקי לצנרת בתחום של 30 ס"מ מקצהו העליון או התחתון של הקיר.
6. אסור לחרוץ חריץ אנכי לצנרת בתחום של 15 ס"מ מקצה הקיר.
7. המרחק בין שני חריצים סמוכים - בין אם הם נחצבים בצד אחד של הקיר ובין אם בשני צדדיו יהיה 25 ס"מ לפחות.
8. מומלץ שביצוע החריץ יעשה במכשיר מותאם לכך (מחרצה, דיסק או מסור). רק במקרים חריגים יבוצע חריץ בעבודה ידנית בעזרת גרזן או פטיש.
9. חובה להקפיד שהחריצה לא תפגע ותסכן יציבות רכיבים שלדיים ואת יציבות הקיר. יש להקפיד על שמירת היציבות בעיקר בחריצה אופקית.
10. לאחר ייצוב הצינור בחריץ, החריץ ייסתם באופן רציף לכל אורכו במלט חול-צמנט ביחס של 1:2, ללא סיד. מומלץ להשתמש במוסף להגדלת העבידות, כושר ההדבקה, והקטנת ההצטמקות (לדוגמא: בי.ג'י. בונד). בבלוקי פומיס מומלץ להשתמש בתערובת פומיס במקום בחול. הסתימה תמלא את כל נפח החריץ שנחרץ ותיושר עם פני הבלוק. חשוב לאשפר את המלט המתייבש בעזרת לפחות הרטבת מים אחת כ-10 שעות לאחר שהתמצק.
