השוואת הטבות - רכבי ליסינג לעומת אחזקת רכב
בחודש ינואר 2007 הודיע משרד האוצר על תכנית להעלאת שווי השימוש ברכב צמוד, באופן הדרגתי על פני תקופה של 3 שנים. למרות קבוצות הלחץ השונות המפעילות את מלוא כובד משקלן בעניין, נראה כי המהלך אשר החל ומטרתו להעלות לרמה ריאלית את עלות שווי השימוש ברכבי הליסינג, לעובדים המקבלים רכב ממקום עבודתם, יושלם כמתוכנן בסופו של דבר.למרות השינויים המדווחים מעת לעת בכלי התקשורת, נתרכז במאמר זה בסקירת הנתונים וההנחות אשר נכללו בהצעתו הראשונית של משרד האוצר.
שווי השימוש מתוכנן לעלות בסכומים שבין 1130 ש"ח לחודש לרכבים מקבוצה 1, ל- 3870 ש"ח לחודש לרכבים מקבוצה 7. השווי לרכבים מקבוצה 2 (הגדולה ביותר) יועלה ב 1440 ש"ח מ- 1330 ש"ח לחודש ל- 2770 ש"ח לחודש.חלק ניכר מרכבי הליסינג התפעולי, ניתן לעובדים בחברות כ"רכב צמוד", דבר המהווה הטבה לעובד. חלק מן העובדים, אך לא כולם, נדרש לוותר על מרכיב חודשי קבוע הנגזר משכר הברוטו, תמורת קבלת ההטבה האמורה. בגין הרכב הצמוד משלם העובד מס על פי שווי השימוש (שווי ההטבה) כפי שנקבע על ידי רשות המיסים. הסכום האמור, נקבע בהתאם לקבוצות הרכב השונות.
המטרה המוצהרת, העומדת בבסיסה של רפורמה זו, הינה השוואת נטל המס המוטל על ציבור העובדים במדינה. השוואת נטל המס, תעשה ע"י ביטול ההטבה הניתנת לנהגי ליסינג (אשר עד לרפורמה, התשלום אשר נגבה מהם כלל לא ייצג את עלותה האמיתית של ההטבה אשר קיבלו). בנוסף, מרכיב העמדת רכב הליסינג, היווה למעשה תחליף תשלום שכר, אשר המס אשר העובד שילם בגינו, היה נמוך מעלותה של ההטבה.לשם המחשה, נניח כי עובד בחברה מסוימת, מקבל ממעבידו שכר ברוטו חודשי של 22,000 ק"מ בתוספת רכב צמוד. הרכב הנ"ל עולה למעביד כ 2,700 ש"ח בחודש וחלקים מעלות זו מהווים עבורו הוצאה מוכרת. העובד, הלכה למעשה מקבל תוספת לשכרו (עלות רכב הליסינג) וכן תוספת נוספת שהינה עלות הדלק הנצרך ע"י העובד, אשר משולמת ע"י המעביד.
אולם, העובד אינו משלם מס מלא בגין הטבה זו, אלא אך ורק את "שווי השימוש" אשר נקבע לקבוצת רכב זו, ובדוגמא שלנו, כ 1,300ש"ח בחודש. בחישוב גס (כולל עלות הדלק ושאר הוצאות נלוות המשולמות ע"י המעביד), עובד כזה מקבל הטבה של כ 2,100 ש"ח בחודש, מאוצר המדינה.לשם המחשה, עובד אשר מקבל ממעבידו הוצאות רכב או עצמאי המחזיק רכב, אינם נהנים מהטבה זהה. בנוסף, המעביד איננו מציע לעובד לקבל את עלות הליסינג כתוספת לשכר והעובד איננו מעוניין בזאת כיוון שיתרת הסכום אשר תיוותר בידו לאחר תשלומי המסים השונים, תהיה נמוכה משמעותית מסכום ההטבה, כיום.
שינוי במדיניות המס
כפי שפורסם בעבר, במקביל לרפורמה בשווי השימוש, המע"מ ירד ל 15.5% (ירידה של 1% לעומת השנה שעברה) ומסי הקניה המוטלים על רכבים הופחתו אף הם בשיעור התחלתי של 5%, בינואר שנה זו. במקביל, בתקופה זו, חל פיחות בשערי היין והדולר לעומת השקל. לכאורה, מכלול נסיבות זה, אמור היה להוזיל משמעותית את עלויות עסקאות הליסינג הן לחברות וכפועל יוצא לעובדים. אולם, לא כך המצב.
יתרון לגודל, עבור מי?
הגידול המואץ במספר כלי הרכב הנמצאים בידי חברות ויחידים בכפוף להסכמי החכרה תפעולית (כ 150,000 כלי רכב כיום ע"פ הערכות גורמים בענף), הביא להתחזקותן של חברות הליסינג למול היבואנים, דבר אשר גורם ליבואנים לחוש לעיתים שלא בנוח, למול שלל ההנחות והתנאים אשר עליהם להעניק לחברות הליסינג. במסגרת חבילת תנאי הרכישה המועדפים עד מאד של חברות הליסינג, ניתן למנות הנחות ממחירי מחירון היבואנים בשיעורים משמעותיים, תנאי אשראי נוחים ונתונים לדיון (לדוגמא שוטף + 90), הסכמי תחזוקה מוזלים במוסכי היבואן ועוד.בנוסף, חברות הליסינג, מהוות את אחד הגורמים המשמעותיים בענף מכירת כלי הרכב המשומשים, כאשר הן מרעננות את ציי הרכב אשר ברשותם, לאחר סיום מחזור חיי ההחכרה התפעולית.לאור כל זאת, סביר היה להניח כי לקוחותיהם של חברות הליסינג, יהנו אף הם משלל ההטבות אשר מצליחות חברות הליסינג לקבל במסגרת רכישת הרכבים ותחזוקתם. אך לא כך היא.
חלוקת העוגה
כפי שכבר צוין, למרות שינוי מחירי התקרה בכל קבוצת רכבים (אשר גרמו לעתים להפחתה של כ 10,000 ק"מ במחירי רכבים מקבוצות פופולאריות) חברות הליסינג לא העבירו הטבה זו ונגזרותיה אל הלקוחות. ההפרש בין מחירי עסקת ליסינג טיפוסית טרם כניסת הרפורמה לתוקף ולאחריה, הינו זניח ומדובר בפער של בין עשרות למאות שקלים בודדים לעסקה.בנוסף, בעת האחרונה גילו משתמשי הליסינג את משמעות סעיף הקנס המצוי בהסכמי החכירה, כאשר עובדים ביקשו להחזיר את רכביהם הצמודים בשל תוספת העלות. במרבית הסכמי החכירה הנהוגים כיום, במידה והלקוח מעוניין להפסיק את העסקה (מרצון או שלא ברצון) או מעוניין להחליף את הרכב, חלות נוסחאות חישוב המטילות עליו קנסות שונים. גובה הקנס בד"כ הינו תשלום של מספר חודשי שכירות (בין 3-6) לחברת הליסינג, תלוי במועד הביטול.
תשלום זה, מהווה למעשה השלמת ההכנסה הצפויה לחברת הליסינג מן הרכב המוחזר, כפי שהייתה בתום עסקת השכירות במידה והייתה נמשכת עד תומה. רוצה לומר, חברת הליסינג איננה מפסידה לעולם, הלקוחות נושאים בנטל כולו.כאן, כדאי לדעת כי חברות הליסינג נהנות מרישום פחת חשבונאי של הרכבים שברשותם (הנמצאים בהסכם חכירה עם לקוח) ולמעשה, בשל תקנות המיסוי ואופן חישוב הפחת ומבנה העסקה שניתן ללקוח, בתום עסקת החכירה, החברה כבר "מורווחת" על הנייר על כל אחד מכלי הרכב שברשותה.
חברת הליסינג מקבלת בחזרה לידיה את כלי הרכב ומוכרת אותו לציבור כרכב מיד ראשונה, ולמרות ההפחתות המקובלות בשוק ממחיר המחירון למחיר רכב ליסינג משומש, חברות הליסינג מרוויחות סכום נאה מאד ממכירות אלו. מיותר לציין, כי גם ב"חגיגה" הזו, בד"כ לא משתתף הלקוח.
הרפורמה שנעצרה
בשנתיים האחרונות, ניסו במשרד האוצר לפתוח את שוק הרכב לייבוא מקביל מסחרי. לנישה זו, שאפו חברות הליסינג הגדולות להיכנס ולהפוך ליבואניות רכב עצמאיות. למעשה, התוכנית הייתה מובילה למצב בו חברות הליסינג היו הופכות למתחרות ישירות של היבואנים הוותיקים.בשל נימוקים ולחצים כאלו ואחרים, השינויים המיוחלים בתקנות הרלבנטיות (הן באספקט המיסויי והן באספקט התעבורתי בטיחותי), לא הושלמו וכיום עדיין אין אפשרות חוקית לייבוא כלי רכב, שלא ע"י היבואן הרשמי.
הרפורמה הבאה, הקטנת שיעור הפחת המוכר לחברות הליסינג
בעת האחרונה, נשמעות הצהרות מכיוון משרד האוצר ורשות המסים, בדבר הכוונה לשנות את אופן חישוב הפחת המותר בניכוי לחברות הליסינג, בגין הצי שברשותם. נכון להיום, חברות הליסינג מפחיתות את עלות הרכב בשיעורים גבוהים (עד 30% לשנה במקרים מסויימים), כיוון שהרכבים מוגדרים רכבי חברת השכרה.פחת "מואץ" זה, יוצר למעשה מגן מס לחברות הליסינג בבואן למכור את הרכב המשומש, וע"י כך מגדילות החברות את הרווח הגולמי המופק להן מכל כלי רכב.שינוי זה, באם ייכנס לתוקף, עלול לגרום לפגיעה משמעותית בהכנסות חברות הליסינג, כיוון ששיעורי הניכוי המותרים בגין כל רכב יירדו וכתוצאה מכך שיעורי הרווח של החברות, יישחקו.במידה ולכך יתווסף גם שינוי בהתייחסות למכירת הרכב המשומש, אשר כיום ממוסה כרווח הון ולא כהכנסה רגילה בידי חברות הליסינג - אזי השחיקה ברווחיות החברות תגדל אף יותר.
צפי לעתיד
מכל המתואר לעיל, נראה כי כוונת האוצר לתקן עיוותים במערכת המס והשלכותיהם על תחום השימוש ברכב צמוד, משרתת נאמנה אינטרסים של קבוצות שונות בשוק הרכב, אשר גודלן וחוזקן של חברות הליסינג החל לגרום להן לאי נוחות. לצערנו, המשתמשים בענף (הצרכנים הסופיים), לא יהנו מן השינויים הללו, במידה ולא יחול שינוי בהתנהלות חברות הליסינג.במידה והרפורמות הנוגעות להעלאת שווי השימוש והפחתת מיסי הקניה תושלמנה כמתוכנן, צפויה בשנים הקרובות הקטנת נפח פעילות חברות הליסינג, אלא אם ישכילו למצוא דרך להוזיל את עלות השימוש ברכבים למשתמש.
במידה והחברות יפעלו ביצירתיות אשר תאפשר הוזלה משמעותית של העסקה, החברות המעמידות רכב לשימוש העובד, תוכלנה לממן חלק מתוספת שווי השימוש לעובד והעובדים יבחרו להמשיך ולהחזיק ברכבי הליסינג. למעשה, חברת הליסינג תממן את העובד במידה מסויימת, לא מכיסה כמובן, אלא ע"י הפחתת הרווח מכל עסקת ליסינג.
בנוסף, אין לפסול על הסף מצב בו חברות הליסינג בבעלות היבואנים, תצבורנה תאוצה - היבואן יוכל לנצל את כוחו ולהעניק הטבות והנחות ללקוחות הקצה אשר כיום הוא איננו מעוניין להעניק, בשל יחסיו המיוחדים עם חברות הליסינג הגדולות בשוק.
ייתכן כי יוכנסו תיקוני חקיקה נוספים, בכדי להביא ל"יישור קו" ככל הניתן בין קבוצות המשתמשים השונות ברכב, קרי: עובדים בעלי רכב צמוד, מקבלי אחזקת רכב, עצמאים ורוכשים מן המגזר הפרטי. אחת האפשרויות היא להביא לכך כי העלאת שווי השימוש ברכב הצמוד, תשתווה בסופו של דבר לאבדן הערך אשר סופג הלקוח הפרטי הרוכש רכב חדש, ומחזיקו לפרק זמן של עסקת ליסינג טיפוסית (3 שנים).
לא מן הנמנע כי בתנאים מסויימים, חברות המחזיקות בצי כלי רכב המונה כמה עשרות רכבים, תבחרנה להקים מעין "מרכז ליסינג" בתוך החברה, ובכך להחזיר את הפעילות פנימה. תהליך זה לא יקרה, באם חברות הליסינג תשכלנה לשתף את הלקוחות בהטבות השונות אשר הן מקבלות מן היבואנים וכן תמצאנה את הנוסחה להוזיל את עלויות העסקה.
כל המידע הנכלל במאמר זה, הינו בבחינת מידע כללי בלבד ואינו בגדר חוות דעת ו/או ייעוץ משפטי מוסמך. אין להסתמך על המידע המתפרסם כאן בקבלת החלטות ו/או לשם נקיטת צעדים בעלי השלכות כלכליות ו/או אחרות, ללא התייעצות נוספת עם בעלי מקצוע מתאימים.
