מהלך של קיצוצים ופיטורין במקום ההעסקה שלנו אף פעם אינו נעים, ומלווה בהמון תחושות מרמור, בלבול ולעתים אף זעם, שמא ההליך נעשה באופן שאינו שרירותי, שלא נאמר, הומני לכל הדעות. רוב המעסיקים ייבחרו להורות על פיטורין בדרך של הגשת מכתב פיטורין ושיחה אישית ולא ימצאו את הזמן להסביר או להביא לידיעת העובד את זכויותיו בעקבות ההליך. מכוון שלא כולם יודעים את הזכויות כאמור, וחלק אולי יעדיפו לשקוע ביגון ולא להתעסק בענייני כספים וכדומה, בחרתי להביא אל הכתב את המאמר הקצר הבא.
אם כן, בשנת 1963 נחקק חוק פיצויי פיטורין המבקש לתת מענה ולהן על זכויות המפוטר. על פי חוק תשלום פיצויי פיטורין נקבע כי כל עובד, המועסק במקום העבודה בתקופה בת לפחות שנים עשר חודשים, או בקירוב לכך, באופן רציף, יקבל לידיו תשלום פיצויים בגין הפיטורין, בין אם סיבת הפיטורין הינה מוצדקת ובין אם מדובר בסגירת בית העסק והעתקת מקום מגוריו של העובד ככתוב בחוק. גובה תשלום הפיצויים נקבע על פי ותק העובד במקום העסקתו, אופי המשרה וחישוב תמלוגים ובונוסים, בהתאם לכתוב בחוזה העבודה שנחתם בין העובד למעביד, בראשית ימי העסקתו. כמו כן, במקרים חריגים יוכל העובד המפוטר לקבל מענק בנוסף לתשלום הפיצויים, שוב, לפי ראות עיניו של המעסיק, או מחמת סיבת הפיטורין (בדרך כלל נהוג לתת מענק כזה באופן חד פעמי לעובדים וותיקים או בפיטורין קולקטיביים במעלים גדולים מסיבת "התייעלות" וקיצוצים).
כאמור, החוק מתייחס למקרים ה"יבשים" ולתנאים ספציפיים בהם העובד פוטר מסיבה כזו או אחרת, וזכאי לקבל פיצויי פיטורין על מנת לדאוג לעתידו הכלכלי, לפחות לתקופה קצרה, עד שימצא מקום עבודה אחר, וישתלב בחברה.
אף על פי כן, ולמרות ש דיני עבודה מבקשים לסייע ולהגן על כל עובד ולהתייחס לתנאי ההעסקה של העובדים באשר הם עדיין אנו עדים לתקדימים ולפניות רבות סביב נושא תשלום פיצויים המגיעות בסופו של דבר לבית הדין לדיני עבודה.
לפיכך, במקרים של אי תשלום פיצויים ובכדי להימנע מסיבוכים מיותרים ניתן ורצוי להיוועץ בעו"ד עבודה.
